פרסומנו כאן ב'מקור ראשון' כי היועץ המשפטי של הכנסת, אייל ינון, טען בפני בג"ץ שהמצב החוקי הקיים מאפשר טקסי נישואין פרטיים שלא על ידי רב מורשה מטעם הרבנות הראשית, עורר סערה רבה בקרב משפטנים העוסקים בנושא. זאת לאחר שינון העביר את חוות דעתו לבית המשפט בעקבות עתירה שהגישה עו"ד בתיה כהנא־דרור מטעם ארגון "מבוי סתום", ומטעם זוג שחיתן אשתקד באופן פרטי הרב מיכאל אברהם.
הרבנית ועו"ד יעל רייס, מומחית בתחום דיני המשפחה, טוענת כי המקום לבירור סוגיות אלו אינו המערכת המשפטית: "חוקי הנישואין בישראל אינם דומים לחוקי נישואין הנהוגים במדינות אחרות וזאת בשל הגדרתה המובנית של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. נישואין וגירושין של יהודים נערכים בישראל על פי דין תורה, באמצעות רב המוסמך לכך, כאשר על עריכתם קיימת חובת דיווח לרשות הרושמת, כך קבע המחוקק.
"אי דיווח יגרור סנקציה פלילית בדמות שנתיים מאסר, שכן לנישואין על פי דין תורה קריטריונים מובנים אשר אי עמידה בהם עשוי להעלות שאלות קשות של ממזרות, מעמדם של פסולי חיתון, עגינות, ועוד סוגיות נפיצות, אשר בכוחן לפורר את המרקם החברתי הישראלי הכה שביר.
"נדמה שהפריזמה המתאימה לבחינת שאלות נפיצות אלו איננה חוות דעת משפטית פורמלית, ו/או פניה בעתירות קנטרניות לפתחו של ביהמ"ש. הדרך הנכונה הינה דיון ציבורי ערכי באמצעות הידברות בין שבטי העם השונים תוך גיבוש הסכמות אשר ישמרו את צביונה הייחודי של מדינת ישראל ויתנו פרשנות עכשווית למושג יהודית ודמוקרטית, תוך שקילה משותפת של עלויות מול תועלות. לצערי השיח הרווח כיום הינו שיח מפלג ,שטחי. מקומם שישנם גורמים המבקשים לברר סוגיות עקרוניות באופן פופוליסטי גם במחיר של קיטוב והעמקת השסעים, ומביאים אותנו למבוי סתום".
הרב ועו"ד נתנאל עובד, ראש תחום משפחה במשרד עו"ד רום ארבוס קדם צור, מסכים עם דבריה של רייס: "כדרכם של נושאים מהותיים שאינם נידונים בכובד ראש אלא במאבקים במליאת הכנסת ובוועדותיה, גם נושא זה 'זכה' לניסוח לא ברור בפקודה הנושאת פרשנויות שונות".
"מזמן בג"ץ שגב 80/66 שוב אין איסור פלילי בעריכת חופה וקידושין שלא דרך הרבנות, אלא שסעיף 7 לפקודת הנישואין והגירושין (רישום) מחייב 'לדאוג לרישום הנישואין או הגירושין' אצל רשם נישואין – דהיינו רב שמונה כרושם נישואין לפי הרבנות (סעיף 2א לפקודה), ומי שלא יעשה כן יואשם בפלילים. למעשה לא ברור מה פירוש דרישת הפקודה 'לדאוג לרישום'. קשה לקבל את פרשנות היועץ לכנסת הטוען כי "דרישת הרישום" היא דיווח בלבד – במיוחד לאור ההשלכות הרות הגורל עליהם הוא מצביע בתגובתו לבג"ץ, ולא את עמדת ביה"ד הגדול הטוען כי 'דרישת הרישום' זה עצם סידור החופה והקידושין כיוון שלשון הפקודה אינה מכילה דרישה זו. משפטית בידי ביהמ"ש לדחות את העתירה מסיבות רבות ולהעביר כדור אש זה למחוקק ללקיחת אחריות".
עו"ד אודליה חן, מומחית לדיני משפחה וירושה ויו״ר הפורום הארצי למשפחה ובתי הדין הרבניים בלשכת עורכי הדין, גורסת כי "לנוכח הנזק אל מול התועלת שעלול להיווצר בציבור בגין אותה בקשה לביטול סעיף 7, כדאי להימנע מהליך פלילי כנגד הרבנים שמחתנים באופן פרטי. יש צורך להסדיר בחקיקה סמכויות ברורות בסוגיה".
גם עו"ד וטוען רבני, אריאל ממן, חולק על חוות הדעת של היועמ"ש לכנסת: "גם אם נדבוק בפרשנות של היועץ המשפטי לכנסת ולפיה אין בחוק איסור על עצם עריכת טקס נישואין פרטי, הרי שמי שנישא בנישואין פרטיים ולא רשם אותם, בין היתר, כי הרבנות אינה מכירה בהם, עבר דה פקטו על החוק. כך אין בפרשנות הזאת ובעמדת היועץ המשפטי לממשלה, שאינו אוכף את החוק, כדי להכיר בפועל בנישואין פרטיים. נכון להיום, החוק קובע כי לא ניתן להתערב בשיקול הדעת של בתי הדין הרבניים בעצם קביעת מעמד הנישואים הדתיים. בנוסף, על פי חוק, כל אדם הרשום כנשוי בישראל, גם אם נישא בנישואין אזרחיים בחו"ל, חייב להתגרש ברבנות. לכן אם מטרת הנישואין הפרטיים היא רצון שלא לפגוש את הממסד הרבני, צריך להסתיר אותם ולא לרושמם. מעשה לא חוקי, גם לפי פרשנות היועץ, מדובר אם כן, בשמחה מוקדמת".
לעומת זאת ישנם גם מי שמסכימים עם חוות דעתו של היועץ המשפטי לכנסת. עו"ד אורי נחמני מומחה לדיני משפחה: "הנישואין בישראל מוסדרים בהתאם לדין האישי, והדין העברי חל על כל אדם יהודי בישראל. ישנם מספר מקרים בדין בהם זוג לא יכול להינשא על פי הדת, למשל: כהן וגרושה, אישה עגונה, בני זוג מאותו המין או זוגות חסרי דת. בעבר, פרשו את החוק באופן כזה שאדם שלא ערך טקס נישואין לפי הדין העברי היה עלול להיות מואשם בעבירה פלילית. הנושא הגיע לפתחו של בג"ץ ובעמדת היועמ"ש לכנסת נקבע כי לא מדובר בעבירה פלילית, עמדה זו מקדמת אותנו לקיום מאגר אלטרנטיבי לרישום אנשים שהתחתנו שלא במסגרת הרבנות. אני חושב שעמדת יועמ"ש הכנסת חשובה ואולי בעקבותיה יקימו מערכת שתסדיר את רישום הנישואין בישראל ולא רק בפן ההלכתי, אלא גם בפן האזרחי. מדובר ברעיון מצוין שיפתור את הבעיה של פסולי החיתון ויאפשר להם הכרה בזכויותיהם".
עו"ד זהבית דבי נוקטת בלשון חריפה אף יותר וטוענת כי הגיע הזמן שבמדינת ישראל יוכל כל אדם להינשא בדרך שבה הוא חפץ. "מוסד הנישואין אינו עסק פרטי המנוהל על ידי הרבנות, אלא נושא חשוב ומרכזי הנוגע לכל אחד ואחת במדינה הזאת. אין סיבה שאדם ייכלא או ייענש בכל דרך שהיא, רק כי בחר להינשא בדרך שונה מהמקובל. פרשנות החוק, כפי שמובאת על ידי יועמ"ש הכנסת, נכונה וצודקת, אך זו היא רק ההתחלה. על מדינת ישראל לעגן בחקיקה ראשית בלתי מתנצלת, כי לכל אדם יש זכות להינשא בדרך ובאופן שנראה לו. מדינה דמוקרטית אינה צריכה להתערב בענייניהם הפנימיים של אזרחיה, וצריכה לאפשר להם לבחור כיצד יראה הרגע החשוב בחייהם. אנו סומכים על בית המשפט העליון שיתקן את המעוות, ולא ייתן יד לכליאה נוספת של אזרחים תמימים שלא עברו אף עבירה".
