שלוש שנים וחצי עוקבת ישראל אחרי פרויקט המנהרות של חיזבאללה בגבול הצפון. אך רק בחודשיים האחרונים, כך למדנו השבוע, הגיעו הרמטכ"ל וראש הממשלה למסקנה שבשלו התנאים לחשוף את הסוד. והשאלה במקרים כאלו היא למה. למה דווקא עכשיו? האם חציבת המנהרות בידי חיזבאללה והכשרתן הגיעה לרמת בשלות המחייבת טיפול כאן ועכשיו, או שהתמונה מורכבת יותר?
לכאורה, האיום התת־קרקעי של המנהרות הוא משני לאיום הרקטי, בדמות 100 אלף טילים שצבר חיזבאללה ושממתינים ליום פקודה. מצד שני, לתמונת לוחמי חיזבאללה מגיחים ממנהרה החודרת לשטח ישראל עלול להיות אימפקט תעמולתי אדיר. זו תמונת הניצחון שחסן נסראללה מצפה לה ממקום שבתו בבונקר כבר שנים ארוכות. אם צה"ל היה נותר עיוור למנהרות, וחיזבאללה היה מצליח להכניס דרכן לוחמים לשטח ישראל, תחושת החוסן הפנימי של אזרחי ישראל בכלל ושל תושבי הצפון בפרט הייתה עלולה להיפגע קשות. ההרתעה הישראלית הייתה עומדת אז במבחן לא פשוט. לכן, אין רגע מוקדם מדי לחיסול המנהרות בגבול הצפון. זו גם הסיבה, כך שמענו, שראש הממשלה החליט לפני שלושה שבועות להימנע מסבב נוסף בעזה.
יתרה מכך, אם ישראל אכן הולכת וקרבה להחלטה בשאלת הטיפול במפעלי הנשק של חיזבאללה בלבנון, הסרת איום המנהרות מעל סדר היום היא הוכחת רצינות לכוונותיה. ככלות הכול, יש להניח שצה"ל לא היה יוצא לפעולה בלבנון לפני שהבטיח את שלומם של תושבי מטולה ושאר יישובי גבול הצפון. לא כשישראל יודעת על קיום מנהרות שחצו את קו הגבול, ועברו אפילו את אזור הטשטוש.
ככל הנראה, גם נסראללה חש שרגע ההכרעה בישראל הולך וקרב. לכן הוא גם שיגר בשבוע שעבר מסר מאיים בדמות סרטון של צילומי יעדים אסטרטגיים בישראל, כולל הקריה בתל־אביב, בליווי הכיתוב "אם תתקפו – תתחרטו".הסרטון של נסראללה מגיע אחרי סדרת אזהרות שהעבירה ישראל לממשלת לבנון בחודשים האחרונים, ולפיהן היא רואה בה אחראית לנעשה בשטחה. בכלל זה גם למחסני הטילים של חיזבאללה בגבעות החול של אזור המחנות אל־אהד וא־ראיה, סמוך לשדה התעופה של ביירות. זה החל בנאומו של נתניהו בעצרת האו"ם בספטמבר, ונמשך בהעברת מסר לממשלת לבנון באמצעות היועץ לביטחון לאומי של נשיא צרפת בעת ביקורו בישראל בחודש שעבר. רה"מ היה אמור לשגר אזהרה שלישית במספר לממשלת לבנון גם במהלך ביקורו בוועידת השלום בפריז בחודש שעבר, אולם ההתפתחויות בעזה קטעו את ביקורו קודם לכן.
האזהרות הללו הן חלק בלתי נפרד מבניית הלגיטימציה הבינלאומית הדרושה למהלך רחב יריעה של ישראל נגד חיזבאללה בלבנון. לגיטימציה היא שם המשחק. על רקע זה יש לראות גם את המפגש השבוע בבריסל בין נתניהו למזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו. בעקבות המפגש פרסמו האמריקנים הודעה המגבה את ישראל ואת "זכותה המוחלטת להגנה עצמית", כמו גם את "נחישותה של ארה"ב להתעמת עם המשטר האיראני באמצעות לחץ מקסימלי". המשמעות היא כי אם וכאשר תצא ישראל לפעולה נגד חיזבאללה בלבנון, זה יקרה במסגרת מערך אינטרסים ישראלי־אמריקני משולב מול איראן. ואכן בפתח הפגישה עם פומפאו ציין נתניהו כי הוא מצפה לדון עימו "בדרכים שבהן נוכל לפעול יחד לבלום את התוקפנות האיראנית באזור בסוריה, בעיראק, בלבנון ובמקומות אחרים".
נסראללה, הדור הבא
במסגרת המאבק באיראן מובילה ארה"ב בשנה האחרונה קו תקיף במיוחד גם כלפי חיזבאללה בלבנון. בחודש שעבר הודיעה מחלקת המדינה האמריקנית כי היא מכניסה לרשימת המבוקשים את ג'וואד נסראללה, בנו של מזכ"ל חיזבאללה, ומגדירה אותו טרוריסט בינלאומי. על פי מחלקת המדינה, נסראללה ג'וניור תכנן להפיק פיגועים נגד ישראל ביהודה ושומרון. לפני שנתיים חשף השב"כ כי ג'וואד נסראללה הפעיל חוליית טרור בטול־כרם.
במקביל, מחלקת המדינה הודיעה כי תעניק פרס כספי בסך 5 מיליוני דולרים לכל מי שיספק מידע שיוביל אל בכירי חיזבאללה חליל יוסף מחמוד חארב, והיית'ם עלי טבטבאי. חארב, שהוגדר בהודעת מחלקת המדינה כיועץ קרוב למזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, שימש בעבר איש הקשר של הארגון לאיראן ולארגונים הפלסטיניים, והיה אחראי להוצאתם לפועל של מבצעי הארגון ביהודה ושומרון וברחבי המזרח התיכון. הפרסום אמנם אינו מפרט באילו מדינות מדובר, אולם לאחר שסעודיה הכריזה על חארב כעל טרוריסט, אפשר לצאת מנקודת הנחה שעיקר עבודתו היא במסגרת פעילות חיזבאללה בשליחות איראן בתימן. גם בכיר חיזבאללה השני, היית'ם עלי טבטבאי, תואר כמי שפיקד על מבצעים מיוחדים של הארגון בסוריה ובתימן.
אולם בהקשר הישראלי, הדמות הכי מעניינת בחוזר של מחלקת המדינה האמריקנית, הקושרת בין איראן, חמאס וחיזבאללה, הוא המבוקש השלישי. זהו סאלח אל־עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס וממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס, המתגורר כיום בלבנון. על פי מחלקת המדינה, עארורי פועל יחד עם ראש כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים, קאסם סולימאני. הפרסים שמציעה כעת מחלקת המדינה על ראשי שלושת הבכירים הם חלק ממהלך אמריקני נרחב, הרואה באיראן את המקור העיקרי לזריעת אי־יציבות ברחבי המזרח התיכון באמצעות תמיכתה בחמאס, חיזבאללה, הג'יהאד האסלאמי וארגוני טרור נוספים. מסיבה זו ארה"ב פועלת בחודשים האחרונים באינטנסיביות להטלת סנקציות על בנקים ועל אנשי עסקים העובדים עם איראן – הן בלבנון והן במדינות שבהן משגשגות קהילות שיעיות עשירות כמו ליבריה, גאנה וסיירה־לאון התומכות בחיזבאללה, וכן על חברות רוסיות המוכרות נפט למשטר אסד בדמשק, שאותו הוא חולק גם עם חיזבאללה בלבנון.
לכל הפעילות האמריקנית הזו יש השפעה בלבנון, אבל היא מוגבלת יחסית. בין השאר משום שחיזבאללה עצמו, כארגון, אינו חשוף ישירות לחברות ולבנקים שעובדים עם ארה"ב. לכן עיקר הלחץ מופעל כעת על ממשלת לבנון ועל הבנק הלאומי של לבנון. שם הלחץ דווקא מורגש היטב, ולממשלה בלבנון, שחובה הלאומי כבר עבר את 80 מיליארד הדולרים, יש סיבות טובות להיות מודאגת.
במקביל, האמריקנים מפעילים לחץ גם על אנשי עסקים סונים אוהדי חיזבאללה אבל בעיקר על הנוצרים, בני בריתם הפוליטיים של חיזבאללה בלבנון, בניסיון להרחיק את הנשיא מישל עאון ואת חתנו שר החוץ ג'יבראן בסיל ומפלגתם מבריתם עם חיזבאללה. גם כאן יש סימנים שהלחץ עובד, אם כי יש עוד דרך ארוכה לעשות. המהלך האמריקני מכוון בעיקר ללחץ על שר החוץ הלבנוני, ששואף כנראה להיות הנשיא הבא של לבנון אם וכאשר הגנרל עאון יפנה את כיסאו. כל המהלכים הללו מיועדים ליצור מסה קריטית של לחץ על חיזבאללה.
המעיין האיראני מתייבש
כל אלו אינם משנים, נכון לעכשיו, את העובדה שמאז הבחירות במאי האחרון, חיזבאללה הפך להיות הכוח הפוליטי המוביל בלבנון. אולם ממשלה עדיין לא קמה. בכל פעם שראש הממשלה חרירי מתקרב לנוסחה שתאפשר להקים ממשלה, חיזבאללה מונע את המהלך בניסיון למקסם את כוחו. חיזבאללה שואף כעת לרכז בידיו תיקים חברתיים וכלכליים גדולים, כולל משרד הבריאות הלבנוני, ככל הנראה בשל מחויבותו של הארגון לאלפי משפחות הפצועים והחללים שלו בסוריה.
השאלה הגדולה כעת היא כיצד ינהגו בכירי חיזבאללה. האם הם יאפשרו למבצע חשיפת המנהרות לגרור את הארגון למהלך שיקשה עליו לקטוף את הפירות הפוליטיים והכלכליים שאליהם הוא שואף?
מטרות הארגון ברורות. חיזבאללה רוצה לבצר את שליטתו במשאבי המדינה הלבנוניים, ובכלל זה במרבצי הגז הטבעי והנפט בים התיכון. הוא חייב לעשות זאת, בין השאר בגלל התמיכה המצטמקת מאיראן בשל הסנקציות האמריקניות. על פי נתוני מחלקת המדינה האמריקנית, איראן מימנה את חיזבאללה בסכומים המגיעים ל־700 מיליון דולר בשנה.
המעיין הזה, כאמור, הולך ומתייבש. חסן נסראללה יצטרך כעת לבחור אם למקסם את שליטתו הפוליטית בלבנון, או להיכנע לתכתיבים מטהרן. האם הוא ילך בדרך שמכתיבים לו פטרוניו, שלא יהססו להקיז את דמם של אנשי חיזבאללה, או שבמצב הגאו־פוליטי החדש ייווצרו תנאים מורכבים שבהם יוכל נסראללה למצוא ברוסים בני ברית שיעזרו לו במגעיו עם איראן ובניסיונותיו להשתלט על משאבי המדינה בלבנון, שחברות רוסיות כבר רכשו להם זיכיונות. המלחמה בסוריה לא שככה עדיין, אבל במצב החדש שנוצר, מרכז הכובד עובר ללבנון. בביירות מתחיל משחק השפעה חדש־ישן. ארה"ב, רוסיה, איראן, סעודיה, ישראל, טורקיה – כולן שם.
בנתונים הללו, כלל לא בטוח שיש בסיס לביקורת שנשמעה השבוע על הזהירות היתרה שנוקט צה"ל בחשיפת המנהרות בגבול הצפון, בייחוד בנוגע לעיקרון שרוב הפעילות נעשית מצדו הישראלי של הגבול. כפי שזה נראה כעת, המטרה איננה חיזבאללה בלבד אלא איראן ומטריית הטרור שהיא מפעילה ברחבי המזרח התיכון – חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי גם יחד, בלבנון, בסוריה ומעבר לה. גם מקומן של המיליציות השיעיות בעיראק לא נפקד. במשוואה הרוחבית הזו, ישראל פועלת בתיאום עמוק עם ארה"ב. פגישת נתניהו ופומפאו השבוע מבטאת את הגישה הזו, הכוללת מאבק רב־רבדים – פוליטי, צבאי וכלכלי.
