לשכת השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, צהרי יום רביעי השבוע. אנחנו יושבים שוב, יממה לאחר ריאיון נרחב שקיימנו, שכלל התייחסות מקיפה לפרשת מועמדותו של ניצב משה (צ'יקו) אדרי למפכ"ל, כדי לקבל תשובות נוספות על רקע ההתפתחויות החדשות. תוך כדי שיחתנו מגיע דיווח חדש, פרסום באתר וואלה על פגישה מקדימה שקיים אדרי עם בודקת הפוליגרף, ושלא דווחה. "איבדנו את זה לגמרי", מסנן ארדן, תוך קריאת הכותרות והמבזקים. "על פגישה דורשים לבטל מינוי?" בהמשך הוא מסביר שמדובר בפגישה ידועה מראש בעקבות מצב רפואי, וצורך להתייעץ בעניין השפעת הפוליגרף עליו.
בשעות שלאחר מכן ניסה ארדן למנוע מאדרי להסיר את מועמדותו, אך בסביבות השעה שבע בערב נמסרה הודעה רשמית מטעם המועמד למפכ"לות: "לצערי ישנם כוחות רבים שכל מטרתם הייתה, מהיום בו הוכרזתי כמועמד, לסכל את מועמדותי לתפקיד, להכפיש ולרמוס את שמי הטוב ואת משפחתי. בימים האחרונים ועם התקדמות התהליך, מסע ההכפשות חצה כל גבול והביא לפגיעה בשמי הטוב, על לא עוול בכפי. אני מודה לשר לביטחון הפנים על האמון הרב שנתן בי כאשר עמד לצידי לאורך כל הדרך, ולעם ישראל על תמיכתו הרבה בי, אשר חש את העוול הרב שנגרם לי. מתוך דאגה למשטרת ישראל, שעלולה להישאר ללא מפכ"ל חודשים רבים, גמלה בליבי ההחלטה בימים האחרונים להודיע על הסרת מועמדותי לתפקיד".
השר ארדן נאלץ לעכל את המציאות החדשה, ואת העובדה שיצטרך להידרש מחדש להליך המינוי המסורבל. ברקע עומדת כמובן תחושת דז'ה־וו חריפה מההתנסות הקודמת שלו, לפני שלוש שנים, כאשר שאיפתו למנות לתפקיד את תת־אלוף במיל' גל הירש סוכלה, והחקירה בעניינו נמשכת מאז ועד היום. "המינוי לתפקידים רגישים הפך להיות כמו רולטה", קובל ארדן בתסכול. "כל הנושא של מינויים בישראל צריך להיבחן מחדש. רציתי שהוועדה תבדוק שלושה מועמדים ותוודא שהם עומדים בסטנדרט של טוהר מידות. את כל מה שאפשר לבדוק בדקתי, והעברתי ליועמ"ש את כל השמות עם התיקים. הוא קיבל את כל ההיסטוריה של המועמדים ונתן לי חוות דעת. אז מה אומרים לי עכשיו? תמנה מישהו גם אם הוא לא מתאים או בלי ותק, לגוף שהוא בחזית המאבק בטרור, ואם יש מלחמה וטילים בעורף הוא צריך לנהל את המצב, ואתה לא יכול לדעת איזה עוד פרסומים יצוצו. שמישהו יגיד לי איזה דבר הייתי צריך לעשות שלא עשיתי. אני לא יודע להגיד שהניצבים האחרים יעברו, אולי יבואו עם טענות חדשות נגדם. יש לי תחושה של תסכול מאוד גדול. הזכרת את גל הירש, שעדיין עם חקירת משטרה פתוחה, אז גם אותו אי־אפשר למנות. אם הוא היה על הפרק, הייתי שמח לשקול את מועמדותו".
אדרי ויתר כי חשש שזה ילך וייעשה גרוע יותר?
"הוא הבין שגם אם הוא יאושר בממשלה יוגש נגדו בג"ץ, ואז יוגש צו ביניים נגד כניסתו לתפקיד, והבירור יימשך חודשים בלי לדעת מה תהיה התוצאה, ובכל הזמן הזה המשטרה תהיה תקועה בלי יכולת לממש מדיניות. הוא אדם שאוהב את המדינה והמשטרה. הדבר המדהים הוא שהוא לא רצה להיות מפכ"ל. הוא הבין שיש לו הזדמנות להמשיך לתרום, ולכן נולד רעיון מועמדותו לתפקיד. תביני כמה התסכול שלו גדול. אני פניתי אליו, ויוצא שמניצב מצליח ומוערך, כל ערב הוא מוצג כאיזה פושע".
מי אחראי לסיכול המינוי?
"זה כבר לא משנה, היו פה כמה גורמים שחברו. אף אחד לא יכול להבטיח שזה לא יקרה גם לאדם הבא. שרים אמרו שצריך לבטל בכלל את הוועדה המייעצת הזו, כי התפקיד שלה לא ברור וזה רק מזמין תלונות. יש פה עוד בעיה. לפני שנכנסתי לתפקיד שמונה ניצבים נאלצו לפרוש, וקיבלתי משטרה עם חוסר בקצינים מנוסים".
מהשיחה שאנו מקיימים לאחר פרישתו של אדרי מהמועמדות אני מתרשמת כי השר ארדן, שאמר כי הפעם הוא מעוניין במינוי אדם מתוך שורות המשטרה, כבר לא בטוח שזו אכן תהיה בחירתו הבאה נוכח האילוצים שהטילו עליו. הוועדה, או שמא השיטה, מכווינה אותו, כך הוא מרגיש, למצוא את האדם שיכול לעבור את הוועדה ולא את האדם המתאים ביותר לתפקיד. כעת יידרש ארדן לבחון שוב את מועמדותם של השניים האחרים – הניצבים דוד ביתן ויורם הלוי – לצד שמות נוספים. המרוץ למפכ"לות נפתח מחדש, והפעם ארדן לא ייטול שום סיכון.
"לקחת טעויות שאנשים עשו בחייהם ולמתג אותם כאיזה פשע, זו טעות נוראית עבור מדינת ישראל", הוא אומר. "אני אצטרך לחשוב היטב. ניקח את מקרה גל הירש, שמציגים אותו כאילו לא בדקתי לפני. אני אחשוף עכשיו מה שלא סיפרתי בעבר. ישבתי עם גל הירש שעות, ועברנו על כל תחנה בחיים שלו. ידענו שיש לו סכסוך עסקי עם גיאורגיה, אבל בין זה ובין לחשוב שזה יביא לחקירת משטרה, שנמשכת מאז ועד היום? אי־אפשר היה לצפות את זה. גם אם היועמ"ש היה אומר לי שיש טענות נגדו בממשלת גיאורגיה, אז מה? בעקבות דברים שלא היו קיימים בעת המועמדות, פתאום אדם הופך להיות פסול. אני בתור שר לא אקח אפילו רסיס סיכון. המערכת אומרת לי תיקח את מי שיכול לעבור, לא את מי שמתאים. זו תוצאה נוראית. אני חושב שהמנדט של הוועדה צריך להיות מאוד מצומצם. לא יכול להיות שדרכה יופעלו כל־כך הרבה לחצים על כל אדם ומינוי שיובאו בפניה".
אגב גל הירש, האם בסופו של דבר תקום ועדת חקירה שתבדוק את העוול שאולי נעשה לו? אתה המלצת על כך, אבל זה התמסמס.
"אני השתכנעתי שעשו לו עוול. הסמכות לסגור חקירות נמצאת בידי היועמ"ש, ולכן כשראיתי שהחקירה מתארכת פניתי אליו ואל שי ניצן, אבל הם אמרו לי שיש עוד פעולות. עשיתי כל מה שאני יכול כדי להפעיל לחץ שיסיימו את זה, ובסוף סיכמתי עם איילת שקד שנקים ועדת חקירה בראשות שופט לבדוק מה נעשה. אבל אי־אפשר להקים ועדה כזו בלי אישור היועמ"ש, והוא לא מוכן שזה יקרה כל עוד החקירה מתנהלת, ויש בזה היגיון מסוים. הבנו שזה לא אמור לקחת עוד שנים. אם אראה שזה לא מסתיים, אעשה מאמץ כן לעשות את זה ולהקים את הוועדה תוך כדי החקירה המתמשכת, כי יש גבול לעינוי הדין הזה. ח"כ יואב קיש רצה להקים בינתיים ועדת חקירה פרלמנטרית ואני תומך, אבל כחלון טרפד את זה".
תרבות של הכפשות
ובכל זאת, ועדת גולדברג התבטאה בחריפות נגד מינוי אדרי. אולי באמת הייתה כאן בעיה?
"מי זאת הוועדה? מדובר בסך הכול בשניים מתוך ארבעה שישבו בוועדה. אני אדם ממלכתי ומכבד הכרעות של גופים ומוסדות פורמליים, אבל זו ועדה מייעצת ולא בית משפט, והקולות בוועדה נחלקו בין שניים שהיו בעד ושניים נגד. הנימוקים של כבוד השופט גולדברג ופרופ' טליה איינהורן היו כל־כך שגויים, וזה אחרי שהם שלחו את ניצב צ'יקו אדרי לעשות פוליגרף תעסוקתי, מה שלא עשו לפניו מעולם. הוא עובר את הפוליגרף בהצלחה, ואז הם הולכים ומטילים בו דופי על פגישה שלהבנת השופט היא לא תקינה, ואני לא מצליח להבין מה הוא רצה. אם הפגישה של צ'יקו עם פישלר לא תקינה, אז יש שופטים במדינה שצריכים להיפסל כי הם נפגשו איתי כשהייתי חבר בוועדה לבחירת שופטים, וניסו לשכנע אותי לא להתנגד למועמדותם או לתמוך בהם. גולדברג נותן תחושה כאילו הוא מנהל הליך פלילי נגד אדרי. הטרמינולוגיה של כבוד השופט לא ברורה לי. הוא לוקח אירוע שאין בו שום בעיה, פגישה גלויה, ומוסיף לזה דו"ח מבקר־מדינה על אגף התנועה כשלא הייתה לאדרי אפשרות להגיב, ועל שני אלה הוא החליט שאדם שכבר שלושים שנה נלחם למען ביטחוננו, עוד כסגן מפקד סיירת גולני ואז בתפקידיו במשטרה, פתאום פסול להיות מפכ"ל? אמרתי שאני לא מוכן לקבל את זה".
בעיני ארדן, סאגת הוועדה קשורה לבעיה כללית של שלטון המשפטנים: "הסמכות למנות מפכ"ל היא של הממשלה. אמרתי שבאופן חריג אני לא מוכן לקבל את הייעוץ של הוועדה, וביקשתי להביא את זה לממשלה שהיא תכריע. זה חלק מהמאבק שלנו במשפטיזציה שהמדינה עברה מאז תקופת אהרן ברק. או שיש ממשלה שהעם בחר אותה כדי למשול, ואז אזרחים יכולים לבוא אלינו בטענות אם אנחנו לא מתפקדים, או שגולדברג יכריח אותי למנות מישהו אחר למרות שקראנו להם ועדה מייעצת, ואז למי הציבור יבוא בטענות? אני אגיד שגולדברג הכריח אותי למנות מישהו שפחות התאים בעיניי".
נשמעו טענות שהיו לשופט גולדברג מניעים גזעניים נגד אדרי.
"חס וחלילה. אני חושב שיש לי טיעונים מספיק משכנעים להראות שהסיבות לאי־המלצה על אדרי אינן משמעותיות. כשר עשיתי את התהליך הכי סדור. החלטתי שהפעם המפכ"ל יבוא משורות המשטרה, ראיינתי ניצבים, התייעצתי עם מפכ"לים ובכירים לשעבר, בחרתי שלושה בכירים והבאתי את שמותיהם ליועמ"ש, ושם עשו בדיקה בכל הגופים ונתנו אישור שאין מניעה להביא אותם לוועדה. התרשמתי מאדרי כאדם המסור לאכיפת החוק ולביטחון אזרחי המדינה, שהוא מסור להם מאז גיל 18 כשהתגייס לסיירת גולני ועד היום הזה. בכל השנים הוא לא יצא לעשות לביתו, והקדיש את חייו לביטחון הציבור.
"איך אמרה שרת המשפטים בכמה ראיונות? 'זה לא הגיוני שאדם שהיה ניצב במשטרה בתפקידים הכי בכירים, פתאום אין לו סמכות להיות מפכ"ל'. המערכת המשפטית צריכה להיות חזקה, ולא יכולה להיבהל מכל כותרת בעיתון נגד מועמד. אנחנו שנייה לפני שאנשים ראויים לא יסכימו להיות מועמדים לתפקידים בכירים ציבוריים. אדם משרת את הציבור עשרות שנים, נלחם בטרור ובפושעים ומסכן את חייו וחיי משפחתו, ופתאום כשהוא מועמד לראש המערכת מתחילים ליירט אותו. הוועדות האלה אמורות להבין שיש אינטרסנטים, ושקצין משטרה במהלך חייו מקבל אלפי החלטות ולפעמים הוא טועה בשיקול הדעת או שאנשים שהוא עצר רוצים לנקום בו. את כל זה צריך לקחת בחשבון. אי־אפשר למהר ולפסול אנשים שעשרות שנים משרתים את הציבור. זה לא הגיוני, ומאוד מתסכל".
יכול להיות שסאגת מינוי המפכ"לים, הכוללת גם את סיפור גל הירש ואחרים בעבר, מוכיחה שהמטה הארצי הוא מקום בלתי־אפשרי לצמוח בו ושיש צורך בטלטלת אדירים של כל המשטרה?
"עושים תהליכי יירוט למועמדים, ויש גורמים שנבהלים מהכותרות. יש במשטרה תרבות של הכפשות שעוד לא עקרו אותה. זה גוף ענק של 32 אלף איש מכל התחומים, והרבה מאוד שנים המשטרה הייתה סוג ב' מול הצבא, החל מרמות השכר שהיו נמוכות יותר ועוד. בשנים האחרונות, יחד עם אלשיך, ניסינו להעלות את השכר כדי להעלות את האיכות וגם לשלב את הציונות הדתית, שיבינו שזו שליחות לא פחות מהצבא ואולי יותר. היום יש יותר משרתים מהציונות הדתית, אבל יש דברים במשטרה שעוד לא עקרו מהשורש, בהם נושא חוסר הקולגיאליות במסגרת תחרות על תפקידים".
"הוועדות האלה אמורות להבין שיש אינטרסנטים, ושקצין משטרה במהלך חייו מקבל אלפי החלטות ולפעמים הוא טועה בשיקול הדעת או שאנשים שהוא עצר רוצים לנקום בו. את כל זה צריך לקחת בחשבון. אי־אפשר למהר ולפסול אנשים שעשרות שנים משרתים את הציבור"
עיתוי מעורר תהיות
מהמפכ"ל שטרם מונה, לזה שמסיים את תפקידו. כיצד אתה מסכם את כהונתו של אלשיך מול הביקורת הקשה עליו בימין? שאלתי את ארדן. "אני רוצה לחלק את הדברים", הוא משיב. "ההחלטה להביא מפכ"ל מחוץ למשטרה הייתה שלי ושל ראש הממשלה, ואני חושב שהיא הייתה נכונה. היא התקבלה אחרי שבעה או שמונה ניצבים שנאלצו לפרוש מהמשטרה, ואמון הציבור בגוף הזה נפגע. בהקשר הזה רוני אלשיך עשה דברים חשובים, ובשנים האחרונות לא היו פרשיות כאלה במשטרת ישראל. אני חושב שבהרבה מאוד תחומים המשטרה התחזקה והשתפרה בשלוש השנים האחרונות. חנכנו עכשיו את מוקד 105 להגנה על ילדים מבריונות רשת, פתחנו את מוקד 110 לטיפול בפניות לא דחופות, מספר תאונות הדרכים ירד, הקמנו יחידות של סיורים רגליים, ובראש – הניצחון על טרור היחידים בירושלים. מזרח ירושלים והר הבית, טפו טפו בלי עין הרע, זה אולי המקום שאני הכי גאה בו. זו מהפכה מה שעשינו שם, ומגיע קרדיט אדיר ליורם הלוי.
"לצערי הרב, בתחום התקשורתי־ציבורי היה פספוס. הרבה מזה קשור לחקירות ולמינוי ליאור חורב, שחשבתי שזו טעות קשה מאוד שאדם בעל רקע פוליטי הוא המייעץ למפכ"ל ולמשטרה. היו בינינו מחלוקות ואי־הסכמות סביב סדרי עדיפויות ונושאים שרציתי לתת להם דגש רב יותר ממה שניתן. בנושא חקירת נבחרי ציבור ופוליטיקאים, הייתי מעדיף שזה ייראה לציבור כפי שזה באמת, שהמשטרה היא הגוף החוקר, וההחלטות מתקבלות אצל היועמ"ש. לצערי נוצר מצב שהמשטרה בחזית, וכאשר הנחקרים הם פוליטיקאים זה גורם באופן טבעי להשפעה על אהדת הציבור כלפיה, ואנחנו רואים את זה בסקרי האמון שהתפרסמו השבוע".
השר ארדן מיעט לבקר את אלשיך בפומבי כאשר היה בתפקיד, וגם עכשיו, אחרי שהמפכ"ל היוצא פשט את מדיו, הוא מדבר באופן מאופק על יחסיהם העכורים. עם זאת, אי־שביעות רצונו של ארדן באה לידי ביטוי בהחלטתו שלא להעניק לאלשיך שנה רביעית בתפקיד. גם כאשר מינוי מחליפו התעכב באופן בלתי צפוי, סירב ארדן להאריך את כהונת המפכ"ל היוצא ולו ביום אחד. בשיחתנו חוזר השר ארדן ומציין את הפער בין העשייה החיובית של המשטרה לנראות הציבורית שלה. "המשטרה התקדמה בתקופתו של אלשיך בהרבה מאוד תחומים והיא ארגון מסודר יותר ממה שהייתה בעבר, כמו במאבק בטרור. באופן אישי הייתי חלק מזה, ונאבקתי מאוד להביא לה תקציבים. היו גם נושאים שאני טיפחתי, כמו הקמת תחנות במגזר הערבי ובמזרח ירושלים, מה שלא קרה מאז 67'. תסכל אותי שנוצר הפער הזה בין הדברים שבהם היא התקדמה, לאמון הציבור שהושפע מהחקירות".
האם עיתוי פרסום ההמלצות בתיק 4000 דווקא ביום האחרון לכהונת המפכ"ל, הוא חלק מאותה התנהלות בעייתית בעיניך?
"זה בהחלט מעורר תהיות. מצד שני אני ממודר לגמרי ולא יודע מה נכון ומה לא נכון, כי היו פרסומים שזה עבר עוד קודם לכן ליועמ"ש. אבל זה לא הדבר העיקרי. אותי הטריד שראיתי שמישהו מהמשטרה תדרך שהעדות שלי בתיק הייתה עדות מרכזית, וזה הרים אצלי גבה. אני אמרתי במפורש, ואני מרגיש בנוח להגיד את זה עכשיו אחרי ההדלפה על עדותי, שבכל תקופתי כשר תקשורת נתניהו מעולם לא ביקש ממני לשנות את המדיניות שלי, שהייתה אז נגד בזק או המיזוג. ראש הממשלה לא ניסה להשפיע עליי או לרמוז לי". ההדלפה מחדרי החקירות על עדותו של ארדן עשויה להוות דוגמה לניסיונות מתוך המשטרה לפגוע ביחסיו עם נתניהו, והיא גם ביטוי למלחמה שאלשיך הפסיד בה. בימיו הראשונים בתפקיד הודיע אלשיך כי ימגר את תופעת ההדלפות, אך נראה שהיא דווקא גברה בתקופתו.
"לא זיהינו באיחור את המנהרות"
ליבו של ארדן נתון למאבק למינוי המפכ"ל, אך כחבר קבינט המבצע להשמדת המנהרות בצפון מעסיק אותו לא פחות. האם אנחנו בדרך להסלמה בצפון? אני שואלת אותו. "לא נראה שזה הולך להסלמה, אבל כמובן אי־אפשר לדעת", הוא משיב. "בסוף חיזבאללה מבין שהוא הולך לאבד את אחת ההפתעות שהוא השקיע בהן הרבה מאוד כסף ומאמצים במשך שנים. לא במקרה הוא לא מגיב, ויש שם דום שתיקה. אם זה היה משהו שלא מפריע לנסראללה, הוא כבר היה מגיב בהתאם לדפוסים הרגילים שלו. אני חושב שהמבצע הזה חושף את הסכנה הגדולה של איראן. חיזבאללה הוא מיופה הכוח של איראן, וכשהוא מכין לך כוח פריצה כזה של מנהרות, שאמורים לעבור בהן מאות אם לא אלפי לוחמים כדי לתת את המהלומה הבאה ולהשתלט על יישובים עם נשים וילדים, ברור שיש פה הישג חשוב מאוד מבחינתנו. לא מעניין אותי מה השמאל אומר או ההזיות של מרב מיכאלי ואחרים, אנחנו אומרים את האמת. צה"ל עובד על המבצע הזה הרבה זמן, והדרג הצבאי המליץ על המבצע הזה שמעורבים בו כוחות קומנדו שהעלינו לצפון לכל תגובה אם תבוא. ייצרנו מוכנות גדולה בצפון, כדי שחיזבאללה יראה ולא יקבל החלטות חפוזות".
ארדן דוחה בשאט־נפש את הטענות משמאל על "המבצע המתוזמן" כדי להסיח את הדעת מחקירות ראש הממשלה: "זו ביקורת מגוחכת. אני בסך הכול מרחם עליהם. לראות את ההזיות שמרב מיכאלי מספרת לעצמה ולעוקביה, שהרמטכ"ל וראש הממשלה עושים את האירוע (מסיבת העיתונאים ביום שלישי; שא"כ) כי ראש הממשלה מנסה להתחמק מההפגנה על רצח נשים – זה שטויות. הניתוק של השמאל היום ממה שהציבור חושב הגיע לשיאים של כל הזמנים. בלבנון השנייה נמתחה ביקורת על בוגי שאמר שהרקטות יחלידו, והמבקר כתב דו"ח על הטיפול במנהרות בעזה. אז עכשיו כשאנחנו מזהים איום בהתפתחות, ומשקיעים את כל האמצעים כדי לעצור אותו, אנחנו סופגים ביקורת מהאופוזיציה? צריך להבין שנעשה פה משהו חשוב מאוד בהקשר של הביטחון הלאומי".
במשך שנים דחיתם את טענות התושבים שהתלוננו על רעשי חפירות בסמוך לבתיהם. יכול להיות שזיהיתם את האיום באיחור?
"לא זיהינו באיחור. אני מוגבל במה שאני יכול להגיד לך, אבל לדעת שיש מנהרה או מנהרות זה דבר אחד, ולדעת איפה הן ומה התוואי שלהן זה דבר אחר. לכן, ככל שצה"ל רוצה לרכז מאמץ לטפל במנהרות ולהרוס אותן, הוא לא יכול לייצר שיח בציבור ואז האויב ידע מה אנחנו חושדים וייזהר יותר. בנושאים כאלה אין מנוס מלהמשיך את הפעילות שלך בשקט עד שאתה מחליט שהמבצע בשל, ולכן נבחר העיתוי שנבחר. אנחנו מסתכלים על כל חזית הצפון ורואים איך איראן מנסה לבנות עוד חיזבאללה בסוריה, כדי שאנחנו נותקף משלוש חזיתות יחד עם איראן. העיתוי הזה חושף את הכוונות של איראן, ועוזר לנו בהטלת האחריות על לבנון".
"לא מעניין אותי מה השמאל אומר או ההזיות של מרב מיכאלי ואחרים, אנחנו אומרים את האמת. צה"ל עובד על המבצע הזה הרבה זמן, והדרג הצבאי המליץ על המבצע הזה שמעורבים בו כוחות קומנדו שהעלינו לצפון לכל תגובה אם תבוא. ייצרנו מוכנות גדולה בצפון, כדי שחיזבאללה יראה ולא יקבל החלטות חפוזות".
מבחינת ישראל, היעד המדיני של המבצע שהחל השבוע הוא הטלת אשמה על לבנון, ויצירת אפשרות לפעול נגדה במלחמה הבאה. ארדן אומר זאת במפורש: "כשצבא לבנון מאפשר לחיזבאללה לחפור מנהרות התקפיות לישראל, זה ברור שבמערכה הבאה מול ארגון הטרור הזה, לבנון והתשתיות שלה יהיו יעד לגיטימי מבחינתנו. מבחינתנו ממשלת לבנון תישא באחריות, וכל תשתית לבנונית שמשמשת גם את חיזבאללה תהיה יעד לתגובה לגיטימית. הפגיעה במנהרות היא הישג תודעתי שממחיש לעולם מדוע נגבה מחיר כבד מלבנון אם נותקף על ידי חיזבאללה, כי מעכשיו ברור שחיזבאללה זה לבנון".
האם על המבצע הזה דיברו שרים בקבינט כשאמרו שהתפטרותו של ליברמן הייתה "לא אחראית" בעת הזו?
"זה לא רק זה, אלא גם. בסוף אתה נמצא עם חזית בצפון וחזית בדרום. בחזית בדרום חשבנו שאפשר אולי לחזור למצב של שקט כמו שהיה מאז צוק איתן, במחיר מרגיז מאוד של החזרת המשכורות והחשמל – כשהאופציה האחרת היא מבצע שהוא גם קרקעי והתוצאה אותה תוצאה. ואנחנו מסתכלים צפונה עם המורכבות של הרוסים, והניסיון למנוע העברות אמל"ח להתבססות איראנית בסוריה. כל זה, יחד עם המבצע הצפוי של המנהרות, גורם להכריע מה סדר העדיפויות הנכון כרגע. בקבינט הוחלט להחזיר את השקט בצורה שפחות תגרום למבצע קרקעי. כשמבינים שיש איום אסטרטגי מול איום של טילים ורקטות, ושניתן להחזיר את המצב לקדמותו בלי פעולה צבאית נרחבת, הקבינט בחר את האופציה הזו. לחמאס ברור שאם ירי הטילים יתחדש, התגובה של צה"ל תהיה בסדר גודל אחר לחלוטין".
אז ההתפטרות של ליברמן הייתה פוליטית לדעתך, ולא מהותית כפי שהוא טוען?
"אין שום ספק שההתפטרות באה על רקע ריח הבחירות, והרצון לאגף מימין את הליכוד או את בנט. אני יכול רק להצטער על כך. אני לא חושב שההתפטרות הייתה מוצדקת, כי היה לו חלק מרכזי במאמצי ההסדרה מול עזה".
ונפתלי בנט, שגם רצה להתפטר וחזר בו?
"נפתלי ואיילת עשו את המעשה הנכון. לומר שזו לא ממשלת ימין, זה לא היה נכון וגם קשור לריח הבחירות שעולה באף של כולם. הממשלה הזו היא ממשלת ימין. גם אם אנחנו נתקעים במחסומים משפטיים, הכיוון הוא ברור – חיזוק האחיזה ביו"ש ובכל חלקי מדינת ישראל, ולהשליט ריבונות טוב מאשר בעבר".
לא נשתוק ל־Airbnb
בכובעו כשר לעניינים אסטרטגיים וכממונה על המאבק בארגוני החרם, נחל ארדן כישלון נקודתי בפרשת לארה אל־קאסם, עד לפני כשנה וחצי פעילת BDS וכיום סטודנטית באוניברסיטה העברית. הוא מבקר את השופטים בהקשר הזה אך מציע לראות את העניין בפרופורציות, ולהתרשם משורה ארוכה של הצלחות בתחום. "ההחלטה בעניין לארה אל־קאסם היא עוד דוגמה לפסק דין שבו השופטים מרשים לעצמם לקבל החלטות בלי להבין בנושא", קושר ארדן בין פרשת אל־קאסם לפרשת אדרי. "שופטים שאומרים על הארגון שבו היא הייתה חברה שהוא קיקיוני, כשזה הארגון הכי מסית נגד ישראל בקמפוסים בחו"ל – זה דבר הזוי. בית המשפט העליון מרשה לעצמו לבטל החלטה של שני שרים, שלי ושל שר הפנים, ואתה מתחלחל ומבין שבג"ץ עשה עוד צעד לעבר חוק יסוד שייתן לכנסת אפשרות להתגבר על פסקי בג"ץ. אני לא מתייאש. זה מאבק ארוך־שנים לתיקון האיזון שהופר בין הרשויות. בעניין לארה אל־קאסם הם טעו ועשו נזק מסוים למאבק בחרם, אבל בשלוש השנים האחרונות התקדמנו מאוד והצלחנו לקדם חוקים ברחבי העולם נגד ארגוני החרם ולסגור להם חשבונות בנקים, והם הובסו בהרבה נושאים. להבדיל, זה כמו במאבק בטרור, שלפעמים קורה שיש פיגוע". ארדן מכנה את המשרד לעניינים אסטרטגיים "מפקדה" בשל גודלו המצומצם – 30 איש מול 50 אלף במשרד לביטחון הפנים, לשם השוואה – וגאה בהצלחות שהצוות הקטן הזה רושם.
המאבק הבא שלך כבר החל, מול חברת Airbnb, שהודיעה כי תסיר מאתרה חדרים ודירות ביו"ש. יש הצלחות?
"גם פה לא אלמן ישראל. אנחנו יודעים להראות לחברות האלה שלא משתלם להן להחרים אותנו. אנחנו חותמים הסכמים עם מועצה אזורית שומרון, מועצת יש"ע ובקעת הירדן לממן הבאת משלחות של משפיענים מהעולם כדי להראות להם דו־קיום מעבר לקו הירוק. Airbnb חשבה שזה יעבור לה בשקט, אבל אנחנו עובדים על תוכנית שתראה לה שהיא תפסיד מכך הרבה יותר. בנינו מערך הגנתי נגד ארגוני החרם, וגם התקפי. הקמתי צוות עם משרדי התיירות, המשפטים והחוץ. אני לא יכול לדווח על מה שהצוות הזה בוחן, אבל אם תבדקי את מצב הדירות ביו"ש באתר שלהם – תראי שהן עדיין שם. אנחנו עובדים כדי שהחברה תבין שאם היא עושה את זה נגד יהודים, ולא במדינות שבהן יש בעיות אמיתיות של אפרטהייד – יובהר שהיא פעלה משיקולים אנטישמיים ויהיו מחירים שהיא תיאלץ לשלם".
בשבועיים האחרונים ארגוני פשיעה ירו לעבר שני מתקני כליאה של השב"ס. מרגיש כמו מערב פרוע, לא?
"לפעמים מה שנראה לרגע כמו מערב פרוע, משדר דווקא מצוקה. ארגון הפשיעה הזה, של עודה קוטאייר, נמצא במצוקה. השב"ס נוהג איתם באופן תקיף, וכחלק מהמצוקה שהם נמצאים בה הם רצו להעביר מסר של איום על חיי סוהרים. אבל זה לא הרתיע אלא להפך. כינסתי את כל בכירי המשטרה והשב"ס על הנושא הזה, והיה ברור שצריך לייצר פה הפרדה יותר גדולה. פיזרנו את האנשים בין בתי הכלא השונים, ביצענו מעצרים בינלאומיים של חברי הארגון, ומאז מסתמן שקט ולא במקרה. בשב"ס יש אנשים מספיק חזקים להתמודד עם זה, יחד עם המשטרה. אני מרגיש זכות אדירה להיות במשרד הזה, כי העורף הפך לחזית. השוטרים והסוהרים הפכו להיות לחזית המאבק בטרור ובאויב, לא פחות מצה"ל".
הסכם התוספת לשכר השוטרים, בסך 22 מיליארד שקלים, הוביל לביקורת על כחלון ועליך שלפיה נכנעתם ערב בחירות לדרישות מרחיקות לכת.
ארדן זועם על הביקורת הזו: "בין אם הייתה החלטת ממשלה עכשיו ובין אם לא, היינו נאלצים על בסיס החלטות בית משפט לשלם את הכסף הזה ולתקן את העוול. מדובר במאבק של 12 שנה של השוטרים, הסוהרים ואנשי המוסד והשב"כ – 70 אלף איש שהלינו את שכרם. ב־2006 שר האוצר נתן תוספת שכר רק למשרתי הקבע, כשעל פי החלטות הממשלה והחוק הוא היה צריך לתת את התוספת הזו גם לאנשי המשטרה ושב"כ. מאז הם מנהלים מאבק משפטי וזכו בשלוש ערכאות. בשלב הזה בחרנו ללכת איתם למשא ומתן ולפרוס את החוב. כל חברי הממשלה השתכנעו שצריך ללכת למו"מ. לא מדובר רק על גמלאים, אלא על שוטרים שנהרגים מול טרור היחידים ועל סוהרים שמשרתים מול 6,000 מחבלים. היה צורך לתקן את העוול הזה. האוצר רצה להמשיך להתעלל במשרתי כוחות הביטחון, אני לא הסכמתי. הם הסכימו שהחוב ייפרס על פני 17 שנה. מדובר ב־650 מיליון בכל שנה, לא 22 מיליארד. זו פשוט הטעיה".
מה עושה המשטרה מול פעילות הרשות הפלסטינית, שעוצרת תושבי מזרח ירושלים על רקע מכירת קרקעות?
"פעילות כזו של הרש"פ נמצאת באחריות שב"כ, ועדיין משטרת ישראל אוכפת בירושלים בקפדנות את מניעת הפעילות הפלסטינית שהרשות מנסה לבצע. אני אישית הוצאתי עשרות צווי מניעה לאירועים במזרח העיר של הרש"פ כדי להגן על הריבונות שלנו שם. פה נעשה פשע חמור על ידי הרש"פ, והמשטרה עצרה עשרות אנשים בפרשה הזו. המצב שבו הרש"פ מחזיקה באופן פושע תושב ישראל שחשוד במכירת קרקע ליהודים, מחייבת פעילות של צה"ל והשב"כ, כולל אפילו הוצאה שלו מהמוקטעה במבצע צבאי, או כל דבר אחר שהמדינה תמצא לנכון לעשות. הצבא ומשרד הביטחון צריכים להבהיר לרשות שהיא תשלם מחיר כבד אם הוא לא יוחזר לשטח ישראל. הרשות חוטפת מפה תושב מדינת ישראל על בסיס החוק הגזעני־אנטישמי שיש בה, וזה דבר חמור מאוד. זה לא נמצא בידי המשטרה, אלא אירוע ביטחוני בסדרי גודל אחרים".
