ברוב גדול של 127 תומכים מול 25 מתנגדים, אישר לפני כחודש הפרלמנט התוניסאי את מינויו של רוני (רנה) טרבלסי היהודי למשרת שר התיירות. לאחר ההצבעה חייך טרבלסי אל חבריו היושבים במליאה, והחליף איתם צ'פחות ידידותיות כאות תודה. ראש הממשלה התוניסאי יוסוף א־שאהד, שמינה אותו לתפקיד, נכח בטקס ההשבעה מול הנשיא אל־באג'י א־סבסי, שבמהלכו הצהיר טרבלסי אמונים לרפובליקה התוניסאית.
"הוא נולד בג'רבה ושם למד והתחנך עד גיל 14, אז עבר לצרפת", מספר ל'מקור ראשון' זויפה, קרוב משפחתו של טרבלסי, שחי כיום ברובע ה־19 בפריז. "אין לו השכלה אקדמית אבל יש לו חוכמת חיים וידע איך להתנהל עם אנשים ברמה הכי טובה שבסופו של דבר תשרת את מעשיו".
מגיל צעיר החל טרבלסי לעסוק במסחר. אביו פתח לו מכולת משותפת עם בן דודו, ועד היום היא נמצאת בפריז. לאט לאט התרחב העסק, ונפתחו סניפים נוספים. בסוף שנות ה־80 השתקע האב בג'רבה, ומאז מטפל בבית הכנסת "אלגריבה", אחד מבתי הכנסת העתיקים בעולם, שעל פי המסורת דלתות בית המקדש חבויות בתוכו. רנה הבין את הפוטנציאל העסקי של אלגריבה, ופתח סוכנות נסיעות שדרכה הגיעו יהודים להשתתף בהילולה שמתקיימת בבית הכנסת בכל שנה בל"ג בעומר. "עכשיו, עם מינויו לשר, יש לו קשרים בממשלה וכולם מכירים אותו. הוא צריך לשמור על עצמו, אנחנו נשמור עליו", אומר זויפה.
קרוב המשפחה מודע היטב לטענה שהועלתה בעת מינויו של טרבלסי, שלפיה הוא משמש בעצם עלה תאנה לממשלה מוסלמית, שיכולה כעת לומר לכל מתנגדיה כי היא מתחשבת במיעוטים במדינה, כולל היהודים. "העובדה שיש ממשלה מוסלמית, שמנסה להראות לעולם פתיחות וקדמה, הייתה אולי הסיבה למינוי", הוא מודה. "טוב להם שיש יהודי בממשלה, שמסמל את הפתיחות ואת הקדמה. גם מבחינה פנימית המינוי נכון, כי התוניסאים חושבים תמיד שמה שהיהודים נוגעים בו, הופך לזהב".
לדבריו, לפני טרבלסי עומדת משימה לא פשוטה מבחינה פוליטית, שכן הממשלה מורכבת ברובה ממפלגות אסלאמיות, חלקן קיצוניות, "אבל הוא (רנה) דיפלומט מלידה, אני לא דואג לו. הוא יודע לנשוך שפתיים כשצריך ו'לערבב' את העניינים כדי שהם יפעלו לטובתו".
געגועים לנשיא הגולה
במהלך שיחתנו מגלה זויפה שהוא נמצא בקשר רציף עם הנשיא התוניסאי הגולה זין עאבדין בן־עלי – שהדיח את מייסד הרפובליקה התוניסאית חביב בורגיבה. בן־עלי ייצב את תוניסיה כלכלית, וב־23 שנות שלטונו שרר שקט יחסי במדינה. הצרות החלו כאשר בחר הנשיא לנהל רומן עם ספרית בשם לילה טרבלסי, בעודו נשוי לאישה אחרת. הרומן התפתח, ובסופו עזב את אשתו והתחתן עם לילה. זו הביאה את אחיה לתוך הארמון הנשיאותי, ושם הם עשו לביתם. חיי היוקרה והשחיתות של בני הזוג ושל אחיה של לילה הפילו לבסוף את בן־עלי. בדצמבר 2010 הסתיימה מחאת ההמונים בבריחתו מהרפובליקה, שהובילה לנפילת הרודנים במזרח התיכון שכונתה "האביב הערבי".
"אני מדבר עם בן־עלי כמעט בכל יום", מספר זויפה. "הוא מצטער על ההידרדרות הכלכלית והביטחונית בתוניסיה. כמעט בכל שיחה שלנו עולה מצבה של הרפובליקה. הוא אומר שצריך 40 שנה כדי להחזיר את המצב למה שהיה".
הנשיא המודח, שנמלט כאמור בבושת פנים מתוניסיה, זכה לראות ממקום מושבו בריאד את ההשתלטות על ארמונו. המשטרה החוקרת במולדתו הציגה לראווה מטילי זהב, תכשיטים משובצי יהלומים וכסף מזומן שאגרו בן־עלי ואשתו בכספות, ואפילו דרכונים מזויפים. בריאיון שנתן שלוש שנים לאחר הדחתו, טען הנשיא המודח בן־עלי שמדובר היה במצג שווא וכי השטרות נשתלו על ידי כוחות השיטור בתוניסיה. מערכת החוק שם גזרה עליו שלא בפניו 20 שנות מאסר. "לא נעים לומר", אומר חברו, "אבל הרבה מאוד אזרחים בתוניסיה מתגעגעים לבן־עלי. הוא אישית אמר לי שהוא היה רוצה לחזור לרפובליקה, אבל כאזרח מן השורה. הוא רוצה לראות את חבריו ואת משפחתו שאליהם הוא מתגעגע מאוד. הוא חצה את גיל 80 ורוצה לסיים את חייו בבית".
המהומות שהתפתחו במדינה ב־2010 הובילו למהפך פוליטי: בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה נבחרה ברוב גדול מפלגת א־נהדה, הנחשבת מוסלמית קיצונית. ב־2013 חוסלו שני מנהיגים פוליטיים, וב־2014 כוננה חוקה חדשה. המשברים הללו יצרו חוסר יציבות ביטחונית.
ב־2015 התרחשו בתוניסיה שני פיגועים קטלניים, אחד במוזיאון הלאומי, שבו נהרגו 24 אנשים, ומאוחר יותר בעיר החוף סוסה, שם נהרגו 59 תיירים. בחודש האחרון פוצצה עצמה מחבלת מתאבדת סמוך למשרד הפנים ושגרירות צרפת בבירה, ובפיגוע נפצעו 9 בני אדם. בנוסף לאירועי הטרור נחשפה פרשיית שחיתות במנגנוני הביטחון של תוניסיה, והיא גררה שרשרת פיטורים.
המתיחות הביטחונית במדינה השפיעה על התיירות, והיא הלכה והצטמצמה. "תוניסיה זקוקה לתיירים כדי להזרים כסף זר למדינה ולהניע את הכלכלה. אם אין תיירות אין פעילות כלכלית, ופה נכנס רנה לתפקיד", אומר קרוב משפחתו.
לדבריו, "לרנה יש הרבה תוכניות שהוא רוצה לקדם. בביקור האחרון שלו בפריז דיברנו על זה. הוא אדם רציני מאוד, וינסה לפעול כל הזמן לשיפור התיירות והכלכלה התוניסאית. תוניסיה היא מדינה תיירותית, היא חייבת את התיירות כדי לשרוד. היציבות הביטחונית עדיין לא חזרה למדינה. הטרור עדיין נמצא שם ואנשים מפחדים להגיע, וכמובן לא ממליצים לחברים. טיסה מצרפת לתוניסיה עולה רק 300 אירו, אך ההמונים עדיין לא נוחתים בתוניס הבירה. בעבר היה שיט מצרפת לתוניסיה, וגם זה נפסק. את כל התוכניות האלו רנה צריך לפתח מחדש".
רוז'ה ביסמוט מכהן כראש הקהילה היהודית בתוניסיה שנים רבות. ביתו נמצא בשכונת לה־גולה בתוניס, וגם היום, בגיל 92, הוא ממשיך לצאת מדי בוקר למשרדו במרכז העיר, מקיים פגישות ומתעסק בעסקיו הפרטיים ובענייני הקהילה היהודית. "מינוי של יהודי לשר בממשלה הוא דבר חשוב", אומר לנו ביסמוט בשיחה טלפונית. "מעבר להצלחה שאנחנו מאחלים למר טרבלסי, אנחנו פועלים רבות כדי לקשר אותו לאנשים נכונים כדי שיוכל לעמוד במשימתו הקשה".
ביסמוט מציין שטרבלסי נחשב איש עסקים ממולח, בעיקר בתחום התיירות. "הוא למד ניהול בצרפת, ומאז 1990 מנהל סוכנות תיירות שמביאה מדי שנה כ־300 אלף תיירים מצרפת לתוניסיה. במישור המקצועי אני חושב שהוא מתאים מאוד לתפקיד, הוא מתעסק בתיירות כמעט 30 שנה. הוא נולד בג'רבה, ויש לו מלון פרטי באי התיירותי שתיירים באים אליו מכל העולם. התיירות היום במצב נוראי וזה עובד לטובתו, הוא רק יכול לעזור בשיפורה".
רנה טרבלסי הוא היהודי השלישי שמתמנה לשר בתוניסיה מאז עצמאותה משלטון צרפת בשנת 1956. השר הראשון היה אלברט בסיס, שכיהן בממשלה האחרונה תחת שלטון צרפתי, ב־1955, והצעיד את תוניסיה לעצמאות. השר היהודי השני, אנדרה ברוש, נכנס לתפקידו בשנת 1956. הוא היה ממפלגתו של חביב בורגיבה, שנחשב אבי האומה התוניסאית, ונכנס לכלא יחד עם הנשיא הזה, ששלט בתוניסיה 30 שנה.
"לאורך ההיסטוריה, לשליטים במדינות ערב היה חשוב שיהיו לצידם יועצים יהודים, וזה נכון כנראה עד היום", אומר ביסמוט. "גם ללא המינוי של טרבלסי, היהודים השפיעו וימשיכו להשפיע על תוניסיה. במובן מסוים, דווקא כשיש נציג יהודי בממשלה היהודים במדינה נתונים יותר בפוקוס, ולפעמים זה מקשה על העבודה שמתבצעת מתחת לפני השטח", מעיר ראש הקהילה, אבל מוסיף מיד: "רבים רואים ברנה טרבלסי דמות שיכולה לסייע לכלכלה התוניסאית ותולים בו תקוות רבות. אנחנו נסייע לו להצליח במשימה".
העבודה הפוליטית לא זרה לביסמוט. הוא עצמו שימש בעבר במשרה המשתווה בחשיבותה לזו של שר ועד היום, גם בגילו המופלג מעורה בפוליטיקה המקומית, מכיר אנשי מפתח ומוביל מהלכים שמסייעים למדינה ולקהילה היהודית. "הושבעתי על ידי הנשיא היוצא זין עאבדין בן עלי למשרת סנאטור בשנת 2004, ושירתּי את תוניסיה עד 2010. תוניסיה תחת בן־עלי נהנתה אמנם מיציבות, אבל הדיקטטורה לא הייתה דבר חיובי. היו לנו הרבה חילוקי דעות. בכל שנותיי בתפקיד ניסיתי לפעול למען תוניסיה ולמען יהודי תוניסיה. היום השלטון מונהג בעיקר על ידי מפלגות מוסלמיות ובראשן מפלגת א־נהדה של האחים המוסלמים. העבודה של טרבלסי לא פשוטה, היו הפגנות ולא מעט התנגדויות למינוי שלו. ולכן הוא צריך תמיכה ועזרה כדי להתמודד עם הלחצים ולפעול באופן חיובי".
מותקף בגלל ישראל
מינויו של טרבלסי לא עבר בקלות. לפני כניסתו לתפקיד התקיים דיון ציבורי אם השר היהודי יישבע אמונים בקוראן כמו יתר השרים, או שמא בספר התורה. לאחר שטרבלסי הושבע בלי הספר הקדוש למוסלמים נמתחה ביקורת עליו ועל ראש הממשלה שמינה אותו.
מנגד, היה מי שהגן על המינוי באופן פומבי. "טרבלסי הוא אזרחי תוניסאי כמו כל שאר האזרחים, ועל פי החוקה שלנו יש לו הזכות להיות שר ואף יותר מזה", אמר הפובליציסט התוניסאי ג'והאר בן־מובארכ בתוכנית רדיו בתחנת "דיוואן" שעסקה בנושא. "השבועה על הקוראן היא עניין של פרוטוקול בלבד. אין מדובר בחובה".
אחרים התמקדו בטענה שהשר הנכנס לוקה בניגוד אינטרסים, מכיוון שבבעלותו סוכנות נסיעות וקו תיירותי, ולכן לא יוכל לשמש שר תיירות הוגן. הקשר שיש לטרבלסי עם ישראל היה כמובן חלק מרכזי בהתנגדות למינוי. התבטאויות שלו בעבר, ולפיהן הוא מעוניין שיתקיימו יחסים נורמליים בין תוניסיה לישראל, נשלפו מהארכיון, ביניהן ריאיון משנת 2014 שבו נשאל מה דעתו על כניסת ישראלים לתוניסיה. "לאחר הסכם אוסלו היו יחסים דיפלומטיים עם ישראל. היה משרד ישראלי בתוניס ומשרד תוניסאי בתל־אביב, ישראלים היו מבקרים בתוניסיה באופן חופשי ועושים בה עסקים, עד ניתוק היחסים בין המדינות", הוא אמר באותו ריאיון. "היום המציאות היא שמבקרים נכנסים בדרכון ישראלי לאחר שהם מקבלים ויזה משלטונות תוניסיה. הם יכולים להיכנס ולצאת באופן חופשי כל עוד זה מאושר על ידי המדינה. יש רבים שיש להם אזרחות כפולה ולהם אין בכלל בעיה".
גם קרוב משפחתו של טרבלסי, זויפה, לא רואה כל פסול בקשר בין ישראל ליהודי תוניסיה. "לי יש בית באשדוד, אני מגיע לישראל מדי פעם. גם רנה ביקר בישראל, אבל הוא מקפיד לומר שהוא אוהב את תוניסיה. מובן שהקשר הזה משמש כלי בידי מתנגדיו".
ע', מחנכת מהאי ג'רבה, הכירה את רנה עוד בצעירותו. היא דווקא התרשמה שמינויו התקבל באופן יפה אצל רוב התוניסאים. "הבשורה על המינוי הייתה בהחלט משמחת. תושבי שכונת היהודים בג'רבה התמלאו גאווה, שהנה יש להם נציג מהשכונה בממשלה התוניסאית. שמחנו שלא היה כעס ברחוב על זה שמינו יהודי ואף להפך: רבים חושבים שרק יהודי יוכל לשפר את הכלכלה".
לדברי ע', "המצב הכלכלי לא טוב, אך הביטחון של היהודים בתוניסיה בסדר גמור. גם אחרי אירוע החיסול של בכיר חמאס מוחמד א־זווארי, שנקשר עם המוסד, לא ראינו משהו חריג מבחינתנו. הייתה המולה, אבל היא נשארה רחוק מאיתנו, היהודים".
רוז'ה ביסמוט צחק בשיחת הטלפון שלנו על התמיהה שלי בנושא ההתנגדויות למינוי, שגבלו בחלקן באנטישמיות. "מעולם לא היינו החביבים במזרח התיכון. בתוניסיה לפחות אנחנו מקבלים יחס כמו כל אזרח, וזה די והותר. אנחנו קצת יותר מאלף איש פה, ומנסים בעיקר לשמר את הקיים".
על הטענות בנוגע לקשריו של טרבלסי עם ישראל אומר ביסמוט שמדובר בעניין טבעי. "ליהודים תמיד היה קשר כזה או אחר עם מדינת ישראל. גם אני ביקרתי בישראל כשהייתי בתפקיד, כמובן, אחרי שקיבלתי את הסכמת הנשיא בן־עלי. לא צריך לעשות מזה עניין גדול כל כך. אנחנו היהודים, וגם השר הנכנס, הבענו נאמנות לתוניסיה, וזה מה שחשוב". 
