חשיפת מקור ראשון לאחרונה, שלפיה בכוונת האוניברסיטה העברית להמיר את שפת ההוראה לתארים מתקדמים מעברית לאנגלית, עוררה סערה. בתחילת שבוע שעבר התראיין בגל"צ סגן הנשיא לבינלאומיות באוניברסיטה, פרופ' אורון שגריר, ואישר למעשה את הפרסום.
"כשביקשנו לשבת בשלווה, קפץ עלינו רוגזם של יושבי פסגת הר הצופים המשתחווים אפיים לניו־יורק טיימס", זעק פרופ' משה בר־אשר, נשיא האקדמיה ללשון עברית (השוכנת בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית), בפתח הדיון הדחוף שכינס בנושא. איש הלשון ד"ר אבשלום קור פרסם סרטון חריף שפשט במהירות במרשתת, ותקף בחריפות את ראשי האוניברסיטה: "הם אולי מדליקים נרות (חנוכה), אך לא זוכרים מדוע מדליקים נרות ולא למדו את הלקח מסיפור החשמונאים. כשעזבנו את העברית גלינו מעל אדמתנו, רק כשחזרנו לעברית חזרנו לאדמתנו".
בקמפוס הר הצופים , נשיא האוניברסיטה פרופ' אשר כהן ודוברת המוסד עפרה אש זעמו בפניי על הפרסום, וכינו אותו "פייק ניוז" (חדשות מזויפות). "מאיפה המצאתם את הרעיון של 'ישיבה חשאית'?", תהתה אש, "מה, אנחנו גנבים בסתר? הישיבה האמורה התקיימה ביום שלישי שעבר, וכלל לא הייתה חשאית. התהליכים פה מתקבלים בפרוצדורה שקופה ומסודרת".
לגופם של דברים, האם אתם מכחישים את הפרסום? האם שפת ההוראה בתארים המתקדמים לא תהפוך לאנגלית?
"הדיוק בתיאור הפרוצדורה חשוב, כי כתוצאה מהדברים שכתבת נוצרה פגיעה משמעותית באמינות האוניברסיטה, ובעיניי זה מהותי", השיב פרופ' כהן. "אני מצפה להתנצלות בכתב, כי הפער בין מה שהיה למה שנכתב בעייתי. לגופם של דברים, יש ועדה שנקראת 'הוועדה המתמדת', והיא למעשה הממשלה האקדמית של המוסד. הוועדה קיבלה פנייה מטעם מועצת הפקולטה לחקלאות, הכוללת 80 אנשי סגל, ובה בקשה להעביר את שפת ההוראה לאנגלית החל מהשנה הבאה. לקח לנו פחות מחמש דקות לאשר את זה ולעבור הלאה, זה הכול. זו לא יוזמה של ההנהלה אלא דרישה מהשטח".
המקורות שלי, שמעורבים בתהליכי קבלת ההחלטות במוסד, טוענים שהמגמה היא ללמד את כל התארים המתקדמים באנגלית. אתה מכחיש את זה?
"השאלה הזו גורפת מדי, ואני לא יכול לתת לך תשובה של כן ולא. אני רוצה לתת לך מידע רלוונטי, וחשוב לי להיזהר בדבריי. הנה מה שנכון: אנחנו הולכים לפתח את הבינלאומיות, בתהליך שהוא חשוב מאוד בעיניי. אנחנו מקדמים תוכניות נרחבות לחילופי סטודנטים עם קמפוסים מובילים בעולם. שולחים החוצה את הפנים היפות של המדינה, וקולטים צעירים זרים שיהפכו בעתיד לשגרירים הכי טובים שלנו בעולם. אתה לא יכול לעשות את זה בלי להציע מגוון רחב של קורסים באנגלית. בנוסף, אנחנו במהלך של פיתוח תוכניות תואר שני לסטודנטים בינלאומיים. כרגע יש מסלולים בודדים במשפטים, רפואה, מנהל עסקים וחקלאות, וזה ממש לא מספיק.
"כאן אנחנו מגיעים קרוב יותר לשאלה שלך. אנחנו בוחנים מעבר להוראה באנגלית במדעים המדויקים, ששם ממילא כל המאמרים באנגלית. גם כשהמרצה מדבר בעברית, כל המונחים המקצועיים הם באנגלית, והאינטרקציה עם העולם גבוהה. כרגע לא מדובר על מדעי הרוח, החברה, המשפטים או העבודה הסוציאלית".
אתה אומר שזו לא יוזמה של ההנהלה אלא דרישה מלמטה. אתה מסוגל להתחייב שחוץ ממדעים מדויקים, שפת ההוראה בשאר הפקולטות תישאר עברית?
"אני לא יכול להתחייב לכך. אני יכול להגיד שחלק גדול מהשינוי מתחיל מלמטה, כמו בפקולטה לחקלאות. אין כאן אידאולוגיה, אלא שאלה של מה מתאים. אם תבוא אליי עוד פקולטה ותבקש לשנות את שפת ההוראה, נבחן זאת לגופו של עניין. האם במדעי היהדות יבקשו לעבור לאנגלית? אני לא מדמיין את זה. האם משפטים יבקשו? אני לא רואה את זה קורה. בפקולטה למשפטים יש תוכניות באנגלית לטובת סטודנטים בינלאומיים, אבל זה לא כל התואר".
סטודנטים כמו לארה אל־קאסם?
"כן. היא משתתפת בתוכנית באנגלית שיזמה הפקולטה, שאינה פוגעת בשום צורה בתוכניות בעברית. ישראל היא מעצמת חקלאות, באים סטודנטים מסין ומהודו ללמוד פה, בוגרים שלנו ברפואה מונו לשרים במדינות העולם השלישי. איך אתה רוצה שנלמד אותם? כל זה חלק מתיקון עולם. אלו דברים שבטווח הארוך עוזרים למדינה, לא רק לאוניברסיטה".
שפת המחקר במערב הייתה אנגלית גם בתחילת המאה ה־21. מה השתנה עכשיו?
"העולם השתנה דרמטית. האוניברסיטאות עוברות למודל של שיתופי פעולה בינלאומיים. יש לנו הסכמים עם מוסדות משיקגו, סינגפור, סין, קיימברידג' ועוד. הפכנו לכפר גלובלי, ומי שלא שם לא יישאר בחזית. המחקר הבינלאומי הוא הדבר הבא. הסטודנטים זוכים לאיכות וחשיפה שלא היו להם קודם, והבינלאומיות מוסיפה יוקרה".
אני מבקש לעמת את כהן עם דבריו של פרופ' גרשם שלום, ממייסדי האוניברסיטה. "האם לא תתפרץ באחד הימים העוצמה הדתית הכמוסה בעברית נגד דובריה?", כתב ב־1926 חוקר הקבלה הנודע לידידו, הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג. "אנחנו מדברים כעילגי לשון, בשפת רפאים. שמות מהלכים כרוחות במשפטינו. פלוני או אלמוני משחק איתם בכתבים או בעיתונים, ומשקר לעצמו ולא־לוהים שאין לכך כל משמעות. אבל לפעמים מזנקת הקדושה מתוך קלון הרפאים של שפתנו. דור שירש את הפורייה שבכל המסורות הקדושות שלנו, את שפתנו, אינו יכול לחיות ללא מסורת. ברגע שתתגלה העוצמה המונחת בשפה, אז תתייצב לפני עמנו מחדש מסורת הקדושה כמופת מכריע. והעם חייב יהיה לבחור באחת מן השתיים: להיכנע לה, או להידרדר לאובדנו". המשפט המפורסם ביותר במכתב הוא: "א־לוהים לא ייוותר אילם בשפה שבה השביעו אותו אלפי פעמים לשוב ולחזור אל חיינו".
כהן אומר שאינו רואה קשר בין הלימודים באנגלית למורשתו של שלום. "העולם השתנה, ודברים שהיו רלוונטיים לפני מאה שנה לא רלוונטיים היום. אז התקיים דיון רציני בשאלה אם ההוראה תהיה בגרמנית. היום זה היסטוריה. הבינלאומיות היא חלק מהשינוי, והיא לא תפגע בעברית".
מדוע כל המרואיינים בכתבה שלי חששו להיחשף בשמם?
"תפסת את חמשת המרצים שמתים מפחד, ולא את ה־300 שמטיחים בי 'אידיוט, מה אתה עושה'. מעולם לא ננקט צעד נגד מרצה בגין הבעת דעה. תבוא לסנאט או לוועדה המתמדת ותראה איך החברים מתווכחים. אתה יודע אילו ויכוחים מרים ניטשים בשאלת שילוב החרדים באוניברסיטה?"
לאחרונה התפרסמה מודעה על כנס שלכם תחת הכותרת "חיים תחת הכיבוש". קשת הדוברים נעה בין שוברים שתיקה לבצלם. ייתכן שכנסים כאלה תורמים לדימוי הפוליטי שלכם?
"היו פניות לאנשי ימין להשתתף, והם סירבו. אם תעשה פה בחירות ייתכן שהתוצאות לא ישקפו את הכנסת הנוכחית, אבל האוניברסיטה מגוונת וכוללת את כל קשת הדעות. את הביקורת אני שומע משני הצדדים. מרצים תקפו אותי על כנס שהתקיים אצלנו בנושא איכות הסביבה בכל ארץ ישראל, וכלל גם מרצים מהשטחים. אני כנשיא לא מביע עמדה פוליטית, ומייצג את כולם. האם נשמעים ביטויים קשים? כן. הייתי בישיבה שבה איש ימין אמר דברים בוטים בפניי ובפני שר האוצר האמריקני. אז אמר. אנחנו מכילים הכול, כל עוד אין בדברים אפליה. כשאני בוחן מועמד לתקן מרצה אני לא מתעניין בדעותיו הפוליטיות, אלא רק במצוינות האקדמית".
האוניברסיטה סובלת מגירעון של מליארדים בעקבות פנסיה תקציבית מופרזת שהובטחה לעובדיה. איך אתם מתמודדים עם זה?
"הנושא הזה מאחורינו כי חתמנו על הסכם הבראה עם הממשלה. אתה יודע איך נוצרה פה הפנסיה התקציבית? אחרי מלחמת ששת הימים הממשלה רצתה להחזיר אותנו להר הצופים בגלל המורשת שדיברת עליה, אבל לא היה כסף. היא אמרה לאוניברסיטה, מַמני את הבינוי באמצעות קופות הפנסיה, והעבירי את הסגל למסלול פנסיה תקציבית. אחוז הצבירה היה גבוה יחסית, כי איש סגל ממוצע מתחיל לעבוד בגיל 38 ורצו שהוא יגיע ל־70 אחוז משכורת בגיל פרישה. אלה נסיבות שלא קיימות במוסדות ציבוריים אחרים".
