"עברתי עינויים קשים במשך כשנה במעצר במתקן החקירות של הרשות הפלסטינית. עברתי שם חקירות קשות. קשרו אותי שבועיים הפוך, החדירו לי דברים לתוך הגוף היכו אותי והשפילו אותי. הכול בגלל שמנעתי פיגועים, הכול בגלל שביקשתי להציל חיים". עדותו הדרמטית והקשה של פלסטיני בשם וואליד נשמעה היום בוועדת הפנים של הכנסת במסגרת דיון לציון יום זכויות האדם.
וואליד הגיע לוועדה כשהוא חובש כובע ומרכיב משקפי שמש מחשש לחייו. הוא סיפר כי הושת עליו עונש גזר דין מוות על ידי הרשות הפלסטינית בשל היותו משתף פעולה עם ישראל. הוא חמק מהעונש כשברח מהכלא. במהלך הדיון הוא גולל את מסכת העינויים שחווה במתקני החקירות של הפלסטינים.
"נכנסתי לבית סוהר על גניבת רכב, וזו הייתה הפעם הראשונה שבא נפגשתי עם העם היהודי", סיפר וואליד. "טיפלו בי, עשו לי ניתוח ברגל, אחרי שעשיתי נזק פה, קיבלתי זכות של אדם, בסך הכול. עונש קיבלתי, טיפול קיבלתי, השתקמתי. ראיתי את העם הזה שאמרו לי עליו שהוא עם הורג – איפה?! טיפול, ניתוחים, עזרה – איפה אתם, שכל הזמן אמרתם 'הם, הם, הם'. אני ראיתי דברים אחרים. ב"ה השתחררתי מבית סוהר ישראלי, חזרתי לשטחים, חזרתי בראש אחר. שהעם הזה הוא עם שבאמת עוזר לבן אדם – לא כמו שאמרו לי. הפכתי להיות חלק מהעם הזה. כשאני שומע על פיגוע בשטחים נגד אנשים, למה שאני לא אקום לעצור את זה? קמתי ועצרתי את הפיגוע הזה.
"מה עשיתי רע?! למה לקבל גזר דין מוות?! שעצרתי דם?! למה שיחתכו אותי בסכינים?! למה שישרפו אותי?! מה כבר עשיתי?! אני עברתי שם חקירה, שאתם – כולכם ראיתם בסרטונים ביוטיוב מה דאעש בסוריה עשו. אני לא התרגשתי מזה. אני, שהיו קושרים אותי שבועיים עם ראש למטה ורגליים למעלה ואומרים אתה תדבר עכשיו. עם קללות. ואני רואה ולא יודע מה לעשות, עד שהראש שלי התנפח כי כל הדם ירד למטה".
וואליד שחזר כיצד עינו אותו במתקן הפלסטיני: "שמים אותך בארון קטן, יש למטה רשת קטנה, וכל מה שהם אוכלים מבשלים ושותים, והלכלוך שלהם – שופכים עליך לתוך הארון שבוע, שבועיים, עשרה ימים, כמה זמן שבא להם. שמים אותך במקלחת של חצי מטר על חצי מטר, בא לו מים חמים, בא לו מים קרים, והחוקר מתעלל מתי שבא לו. חוץ מזה, אם רואים שיש לך ניתוח או משהו – זהו, כל החקירה מתמקדים איפה שיש לך ניתוח. ישימו אדם שישב על בקבוק זכוכית.
"ראיתי מה זו חקירה בישראל, ישבתי עם חוקר, והוא מביא לי מנה של אוכל. ברמדאן כיבדו אותי. שם אתה אומר לו אלוהים הוא אומר 'אלוהים שים בתוך המגירה. אין אלוהים פה'. מציירים לך סולם על הקיר ואומרים לך לעלות על הסולם שעל הקיר. מציירים לך אופניים ואומרים 'תעלה על האופניים'. אני לא חושב שחוקרים מתעללים ככה במדינה הזאת. תראו לי חוקר אחד, אדם אחד שם שמגיע לחקירה ושואל 'מה עשית, מה גנבת?'
"רק במדינה הזו קיים צדק. ואני ממשיך לעזור למדינה הזו, לעשות צדק פה. פה החיה, החתול, הכלב חיים בתנאים הכי טובים, יותר ממה שאדם חי שמה (בשטחי הרשות הפלסטינית). אני מוכן לחיות תחת עץ המדינה הזאתי ולא בבית זהב שמה. אני מעדיף לחיות במדינה עם צדק, ולא עם העם שלי, ואתחבר לעם הזה, כי הוא חי בצדק, ולא בעם שאין לו צדק.
"גם אם אני עשיתי, הרסתי, הרגתי – אשתי הייתה בבית חולים בחודש שביעי, הלכה ללדת. אמרו 'בעלה משת"פ, תזרקו אותה מבית חולים', הילדה בחודש שביעי נולדה, חייבת חומצה. תעזבו, גם אם אני הרגתי את ערפאת, ילדה באה לעולם – למה שהיא לא תקבל את הטיפול שלה?! למה שהיא לא תהיה בבית חולים?! למה אתם זורקים אותה?! הפכו את הילדה שלי לנכה בבית, עד היום בגיל 17. אם הם רוצים שאני אלך לחקירה שלהם, בסדר גמור, יש אנשים שעברו את זה אולי. אבל הם שמו מולי את הילדה שלי, ועכשיו אני רואה כל יום את החקירות שלהם, את המוות שלהם, את כל ההתעללות שלהם.
"קיבלתי גזר דין מוות. אין שיקום, לוקחים אותך מהחדר לעבוד בבניה שלהם. לוקחים לך לסחוב חמישה, שישה, שבעה בלוקים, לעלות לקומה החמישית. בכל המדרגות יש חייל פלסטיני – אם אתה לוקח הפסקה הוא נותן לך מכה ואומר 'תמשיך, רד עוד פעם בחזרה', איזו התעללות. פותחים לך את הביוב, אומרים 'רד פנימה, תוציא ג'וק, תגיד לו סליחה ותחזיר אותו בחזרה'.
"איפה האנשים האלה? אתם ראיתם את כל זה בסוריה. ב-2001, 2002 כשהייתי שם לא היה פייסבוק ווואטסאפ, אם כן אולי היינו מפורסמים, היו אנשים מכירים אותנו. אתם התחשבתם באנשים בסוריה וזה, וגם אני. רק אני עברתי את זה. ראיתי את זה ואני חי עם זה כל יום. תראו לי אדם אחד שיצא משם וחי נורמלי, חי בלי תרופות".
בהכנת הידיעה סייעה שירית אביטן כהן
