מהשפה ולחוץ

"הקבוצה המדעית שבראשותי עוסקת במחקר אנזימים שתורמים למחלות פולשניות, כגון דלקות, סרטן וזיהומים", כך מתארת פרופ' אירית שגיא מהמחלקה לבקרה ביולוגית ודיקן מדרשת פיינברג, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע. "אנחנו חוקרים יחד במתכונת של מעבדה בינלאומית: מבין 16 אנשים, יש לי בצוות פוסט־דוקטורנט מיוון, שני פוסט־דוקטורנטים מהודו, מדען אורח מהודו, סטודנט מאלקנה שהוא עולה חדש מאמריקה המתפלל כל יום ומכיר את השפה, אבל קשה לו הדיבור בעברית. הצורך לדבר אנגלית הוא מדעי גרידא: הספרות כולה באנגלית, וגם רוב ההצגה בבחינות וכתיבת המאמרים נעשות באנגלית".

לפני שבועיים חשף פה עמיתי יהודה יפרח, כי בכירים באוניברסיטה העברית שוקלים לשנות את שפת ההוראה בתארים מתקדמים לאנגלית. בה בעת תיאר יפרח חשש של מרצים בכירים כי ההוראה באנגלית תגרום לנטישת השפה העברית ולשינוי אופי הסגל האקדמי ואוכלוסיית הסטודנטים, וזאת תוך הערמת חסם נוסף בעבור ישראלים רבים להשתלב במרקם האקדמי האליטיסטי ממילא. הסערה הציבורית שהתעוררה בנושא הביאה אותנו לבדוק מה קורה במוסדות נוספים פרט לאוניברסיטה העברית, ומהר מאוד גילינו כי כבר כיום, ובכל האוניברסיטאות המובילות, יש היצע של עשרות קורסים הניתנים בשפה האנגלית ומתווכים באתרים לועזיים ייעודיים של האוניברסיטאות, בתקווה למשוך סטודנטים זרים.

בעמוד הבית של מדרשת פיינברג למשל, מכריזה הכותרת בהבלטה: "למד באנגלית וחווה אווירה בינלאומית". הכותרת, כמו כל התוכן בעמוד, באנגלית, ועיצוב האתר משדר אווירה בינלאומית עד שקשה לנחש שמדובר באתר של מוסד ישראלי: מכון ויצמן. הלוגו ההיסטורי של המכון שנשאר בעברית מזכיר בבדידות אותיותיו המזהרת שאת המוסד החשוב הזה ייסד ד"ר חיים ויצמן על בסיס חזון ציוני לבסס בארץ את ההשכלה הגבוהה ואת המדע. הנשיא הראשון של מדינת ישראל וכימאי בעל שם בעצמו, ייסד בשנת 1934 בעיר רחובות את "מכון זיו" לחקר תהליכים כימיים שיהוו בסיס לתעשייה בארץ ישראל וגם עבד בו בעצמו, עד שבשנת 1949 קיבל המקום את השם "מכון ויצמן למדע".

מכון ויצמן נחשב כיום מכון המחקר שהכי טוב לעבוד בו מחוץ לארה"ב, על פי דירוג המגזין The Scientist. בין הישגיו חלוציות מדעית בתחום הסרטן ובתחום מאיצי החלקיקים. שלושה מדענים בו זכו בפרס נובל, הידועה שבהם היא פרופ' עדה יונת, שזכתה ב־2009 בפרס נובל לכימיה על מחקרה בתחום הריבוזום. שלושה חוקרים אף זכו בפרס טיורינג, הפרס הבינלאומי הנחשב ביותר במדעי המחשב.

אנגלית היא הלינגואה פרנקה, שפת המחקר הדומיננטית ביותר בעולם כיום, והיא משמשת מכנה משותף לחוקרים הבאים מתרבויות שונות. לאורך השנים שימשו שפות אחרות בתפקיד, ביניהן צרפתית וגרמנית, שמשלו בכיפה האקדמית. במכון ויצמן, עוד מראשית ימיו, מתרחשים כל הלימוד והמחקר בשפה האנגלית – פרט למסלול לימודי הוראת המדעים, שנלמד בשפה העברית.

המדענים יסבירו לנו שוב ושוב מדוע זה כורח המציאות, אך המתמטיקאי פרופ' ישראל אומן, זוכה פרס נובל לכלכלה בשנת 2005 ופרופסור (אמריטוס) באוניברסיטה העברית, מותח ביקורת על השיח באנגלית במעבדות מכון ויצמן ועל הכוונה להרחיב אותו לאוניברסיטאות אחרות. "אני לא מבין את מכון ויצמן", אומר אומן ל'מקור ראשון', "כל השנים נכנסים לשם וחושבים שנמצאים בחו"ל. אני מתפלא שלא מבקשים דרכון בכניסה. זה באמת מפריע לי כל השנים, ואני נגד המגמה הזו. גם אשר כהן (נשיא האוניברסיטה העברית, מ"פ) אמר בכתבה שלכם שהוא רוצה להפוך לבינלאומי ובכך הוא בוודאי מקווה להיות אור לגויים, אבל אני חושב שכדי שנהיה אור לגויים אנחנו צריכים קודם כול להיות אור לעצמנו. דעתי היא שהשפה מאוד חשובה. חיי התרבות והרוח של אומה נקבעים על ידי השפה שלה.

"חז"ל אומרים: 'בזכות ארבעה דברים נגאלו בני ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, לא שינו את לשונם, לא דיברו לשון הרע, ושמרו על ברית מילה', והלשון היא העיקר כאן. אנחנו מדברים כיום עברית במדינת ישראל הודות לכך שבמשך כל הדורות רוב הפירושים על התורה והתלמוד היו בעברית. יותר חשוב בעיניי לשמור על העברית לא רק כשפה שמשתמשים בה במכולת אלא גם בדברים יותר תרבותיים־אינטלקטואליים. נכון שהנושא הבינלאומי חשוב, אבל הוא לא צריך להאפיל על הנושא המקומי הישראלי".

במקרה של מכון ויצמן, מדובר לא באוניברסיטה אלא במכון מחקר שבו אין כמעט קורסים אלא עבודה במעבדות; למדענים אין חובת הוראה, ואם בכל זאת יעבירו קורס, מדובר בעיקר בהרצאות המסכמות את העבודה המחקרית שנעשית במעבדה שלהם. אם פעם היה דימוי של המדען פרוע השיער שיושב לבדו במעבדה, עושה ניסוי במבחנות מבעבעות ולפתע קורא: 'אאורקה, מצאתי!', כבר עשרות שנים המחקר הוא פרי עבודה של צוותים בני עשרות אנשים מכל העולם.

גם הפירמידה במכון ויצמן הפוכה: אין מסלול לתואר ראשון, ומבין 1,200 הסטודנטים רק 350 לומדים לתואר שני וכל השאר דוקטורנטים. מתוך כל אלה, בכל רגע נתון יש בין 500 ל־600 סטודנטים זרים או חוקרים אורחים, וכשני שלישים מאוכלוסיית הפוסט־דוקטורנטים במכון באים מכ־30 ארצות ובהן הודו, הולנד, קנדה, סין, יפן וארה"ב.

ויצמן יצור מיוחד

נושא שפות הלימוד באקדמיה לא היה מוסדר במשך שנים, עד שב־2013 קיבלה המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) החלטה על נוהל אישור פתיחה וקיום תוכניות לימודים חדשות או קיימות בשפה זרה. על פי הנוהל הזה, מוסד אקדמי המבקש לקיים תוכנית לימודים בשפה זרה, נדרש להגיש לאגף האקדמי במל"ג בקשה בכתב, וייבדק ש"התוכנית בשפה הזרה לא תבוא על חשבון התוכנית הקיימת בעברית".

במל"ג הסבירו לנו השבוע כי הכוונה, הלכה למעשה, היא לא לבטל חלילה תארים שלמים בעברית, כי אם להסב תוכניות לימוד מעברית לאנגלית, וזאת בתנאי שהתוכניות הללו נלמדות בצד התוכנית העברית הקיימת, שבה נשמרים במלואם המתכונת של התוכנית בעברית והסגל שבה וממשיכים במקביל.

עלות של קורסים "משוכפלים" צפויה להיות גבוהה מאוד, ועל כן הקצתה המל"ג, כחלק מתוכנית חומש רב־שנתית ושאפתנית בנושא הרחבת הבינלאומיוּת באקדמיה הישראלית שהשיקה בשנת 2016, סכום של 435 מיליון שקלים. אך האם מעתה יצטרכו גם במכון ויצמן, ששפתו אנגלית מלכתחילה, לבקש מהמל"ג אישור על כל מסלול מחקרי שנלמד באנגלית? "מכון ויצמן הוא מוסד מתוקן", אומרת פרופ' שגיא. "אנחנו עובדים באופן שוטף הן עם המל"ג והן עם ועד ראשי האוניברסיטאות. נכנסתי לתפקידי בשנת 2014, ואני לא זוכרת שפתחנו תוכנית חדשה מאז, אבל אנחנו כן מוגדרים כמוסד שמלמד באנגלית".

האם כדי לעבוד על פי דרישת המל"ג יידרש מכון ויצמן לפתוח גם קורסים ומסלולי מחקר בעברית, במקביל לאלה הקיימים באנגלית? פרופ' יפה זילברשץ, יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) במל"ג, אמרה לנו השבוע כי מכון ויצמן יוחרג מההחלטה באשר לנוהל אישור קורסים בשפה זרה.

"מכון ויצמן הוא באמת יצור מיוחד", מסבירה זילברשץ. "בעוד שכל המוסדות האקדמיים מקבלים מאיתנו 70־80 אחוזים מהתקציב, מכון ויצמן מקבל רק 20־30 אחוזים. בהווייתו הוא מכון מחקר, ופחות מקום שבו מחנכים את האנשים. אני חושבת שהאוניברסיטאות הגדולות, שבהן קיימים גם חוגי מדעי הרוח, גם מדעי החברה וגם מדעים, הן באמת הדוגמאות שאנו צריכים להסתכל עליהן".

מכון ויצמן יצטרך לקבל מכם אישור אם ירצה לפתוח תוכנית חדשה באנגלית? הרי הכול אצלו באנגלית.
"באמת שלא בדקתי את זה, אבל יש לפעמים דברים שאנשים עושים ואולי לא הייתה רגולציה שמחייבת. לכן, מכיוון שזה היה ספציפי להם, אני חושבת שכל המערכת קיבלה את זה בשקט ואף אחד לא שאל שאלות, עד שאנו, מיוזמתנו, התחלנו להפעיל מדיניות שעוררה עניין מחודש.

"אני בטוחה שנותיר את מכון ויצמן בתוך העולם שלו, הוא נחשב אחד ממכוני המחקר הטובים בעולם. במוסדות האחרים, שבהם לימדו רק בעברית, ואף שכיום יש אוניברסיטאות ומקומות לימוד רבים שייסדו כבר קורסים באנגלית, הסדרנו לאחרונה את הנושא הזה כדי שבאמת יהיו לזה גבולות ולא יהיה לנו מחר בבוקר עוד מכון ויצמן. משום שהוא רק אחד, והלימודים בו הם רק לתארים מתקדמים, נעזוב אותו, אבל במוסדות האחרים מטרת ההסדרה היא ליצור איזון שמבטיח את קיום הבינלאומיות אבל מקדש את שימור העברית".

במל"ג נוכחו לדעת כי בעוד במדינות ה־OECD שישה אחוזים בממוצע מהסטודנטים הם זרים, במדינת ישראל מדובר באחוז וחצי בלבד בממוצע. כעת מקווים באמצעות התוכנית החדשה להכפיל בתוך חמש שנים את אחוז הסטודנטים הזרים באקדמיה הישראלית, ובתום עשור להתקרב לממוצע ה־OECD. זאת, כחלק ממגמה עולמית לבינאום האקדמיה כחלק מחיים בעולם גלובלי. המשמעות: יותר ויותר קורסים באנגלית שייכנסו לתוכנית הלימוד בארץ, ותוכניות שלמות באנגלית שיאפשרו לסטודנט זר לעשות בארץ מסלול אקדמי מלא. בין הסטודנטים שצפויים לבוא גם יהודים מכל העולם, שעברית אינה שפת האם שלהם.

מה מרגיש סטודנט שמגיע לאקדמיה בארץ ושפתו אינה עברית? אומן, שעלה לארץ מארה"ב בשנת 1956, מספר כיצד באוניברסיטה העברית, שהוקמה על קידוש השפה שלנו, נאלץ גם הוא ללמוד עברית כהרף עין. "כשעליתי לארץ הייתי אסיסטנט של מרצה וממונה על שיעורי התרגול. נכון שהתפללתי בעברית, אבל לא ידעתי לדבר עברית בצורה שוטפת ולהרצות בה. בסמסטר הראשון הסטודנטים התלוננו עליי ואמרו שלא רק שאני לא מדבר עברית, אני גם לא מדבר אנגלית אלא 'אמריקנית'. זה היה כמה שנים לאחר תום המנדט, והיו רגילים בארץ לאנגלית של הבריטים".

איך הסתדרת?
"חצי שנה הם סבלו, ובסמסטר השני עברתי לעברית ואז אני סבלתי, אבל זה לא היה בעיה ממשית. פעם הייתי צריך להגיד שאחד וחצי זה שלוש פעמים חצי אז אמרתי בהרצאה 'שלוש חצאיות' במקום 'שלושה חצאים' וכולם פרצו בצחוק".

"בעשורים האחרונים נעשה הממד הבינלאומי במערכות ההשכלה הגבוהה ברחבי העולם מרכזי יותר ויותר", נכתב במסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2014. "תוכניות לשיתוף פעולה, תוכניות לימודים בינלאומיות וחילופי סטודנטים וחברי סגל אינם עוד פעילויות נלוות וצדדיות, אלא עיסוקים שראשי המוסדות האקדמיים וקובעי המדיניות הממשלתית בתחום החינוך מקדמים ומטפחים. תהליך ה'אינטרנציונליזציה' נעשה מדד לאיכות המוסד האקדמי ולאיכות מערכת ההשכלה הגבוהה במדינה, והוא אחד הביטויים להתגברות התחרות על סטודנטים, על אנשי סגל ועל משאבי מחקר בין המוסדות.

"…לתהליך האינטרנציונליזציה מיוחסים יתרונות רבים, אך בד בבד מיוחסים לו כמה חסרונות, ובכלל זה הסכנה של השתלטות תרבותית וחברתית־כלכלית של מערכות חינוך ממדינות מפותחות, ובעיקר דוברות אנגלית, על מערכות חינוך במדינות אחרות. הטענה מתמקדת בכך שהשפה האנגלית משמשת 'לינגואה פרנקה', וכשפה המגשרת בין דובריהן של מגוון שפות היא תופסת את מקומן של שפות אחרות, ובתוך כך גם של תרבויות אחרות".

מסמך זה, כמו גם אתר Study in Israel השייך למועצה להשכלה גבוהה, מציג טבלאות ורשימות של עשרות רבות של קורסים מכל האוניברסיטאות המובילות שניתנים בשפה האנגלית: תואר ראשון במדעי הרוח באוניברסיטת תל־אביב, תואר שני במדעי היהדות באוניברסיטה העברית, תואר ראשון בהנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון ועוד ועוד. בקורסים האלה, וזו רשימה חלקית ביותר, אפשר למצוא גם מיעוט של ישראלים.

בריחת מוחות? אין חשש

מנכ"ל האוניברסיטה העברית ישי פרנקל, לשעבר בכיר באינטל, גדל על השיח המדעי באנגלית מאז ומתמיד. פרנקל, שפרט לתפקידו כמנכ"ל משמש גם מרצה מן החוץ בקורס לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה העברית (ובעברית), הוא בנו של מדליק המשואה אביעזרי פרנקל (89). פרנקל האב הוא פרופסור (אמריטוס) למתמטיקה במכון ויצמן ומחלוצי מדעי המחשב בארץ, שהשתתף בבנייתו של 'ויצק', המחשב הראשון בישראל שהיה גם אחד הראשונים בעולם, שתוכנן ונבנה בשנות ה־50 במכון ויצמן. הוא גם הוגה פרויקט השו"ת, שבו מאגר של כתבים יהודיים תורניים, שפותח אף הוא בראשיתו במכון ויצמן.

"רוב המוסדות האקדמיים בארץ מייצרים תוכניות באנגלית כדי לאפשר בינלאומיות", מסביר ישי פרנקל. "ולא רק במכון ויצמן למדע אלא גם באוניברסיטאות המובילות יש לא מעט תוכניות באנגלית. הציפייה מסטודנט ישראלי בתארים מתקדמים היא שידע טוב אנגלית, ובסופו של יום האנשים האלה יצטרכו להשתלב בעולם גלובלי, אבל מגמת האנגלית נועדה בראש ובראשונה להביא סטודנטים בינלאומיים. כדי לשפר את איכות האקדמיה שלנו ולאפשר תוכניות חילופי סטודנטים, אנו חייבים להעלות את מינון הסטודנטים הזרים שלנו ואת התוכניות באנגלית".

למה להשקיע כל כך הרבה בהבאת סטודנטים "בינלאומיים", ולא להשקיע יותר בהנגשת האקדמיה הישראלית לסטודנטים הישראלים?
"זה לא עומד בסתירה. היחידה להוראת אנגלית אצלנו עמוסה ביותר כי מאוד חשוב לנו לשפר את הוראת האנגלית, לתת הוראה פרטנית ויחידנית ללקויי למידה וגם לדאוג לאוכלוסיות החרדית והערבית, ככאלה שמתקשות יותר באנגלית. הלימוד באנגלית הוא גזרת גורל למי שרוצה להיות בשפיץ האקדמי של העולם. גם אני אוהב יותר את השפה העברית, אבל אין שום דרך אחרת. אצלנו באוניברסיטה העברית זה לא נוגע בכלל בתוארי בוגר אלא בתוארי מוסמך, ובעשור הקרוב ההיקף יגיע לעשרים אחוז מההוראה, שזה לא אחוז גדול".

"השפה של רוב הסטודנטים הזרים שלנו במכון ויצמן אינה אנגלית", מתארת שגיא, "אך כולם מתכווננים לכך, ואנו גם מאמנים את האנשים להתנסח ולהציג באנגלית. לפעמים בשיחות החולין שלנו אנחנו מדברים בעברית, אבל כשאני רוצה לדבר מדע אני עוברת לאנגלית".

איך משפיעים החיים בבועה של הוויה באנגלית בתוך ישראל, כמדינה ששפתה עברית, על הנפש של המוסד?
"אנחנו חושבים בכל השפות: אני למשל דוברת ארבע שפות וחושבת בכולן, אבל מתאימה את היכולות שלי לשיח עם מי שעומד מולי. אני מדברת עם הקולגות שלי בעולם באנגלית, אם אני אדבר עברית הם לא יבינו אותי".

אבל אם יש קבוצה שגם הסטודנטים וגם המרצים בה הם ישראלים – השיח המדעי בקורס ובמעבדה יהיה בכל זאת באנגלית?
"לא, אנחנו לא כופים את האנגלית, ואם אין שם מישהו זר אנחנו מדברים עברית. אבל אפילו בקונטקסט של ישראלים, משום שאנחנו מדברים בשפה מקצועית באנגלית, יוצא שנוח יותר לדבר באנגלית".

שגיא מסבירה כי כשזה מגיע למדעים, החשיבות של סטודנטים חוקרים ממקומות שונים בגלובוס קריטית במיוחד. "במדע חשוב מאוד להביא לידי ביטוי רוחב של גישות ורוחב של תרבותיות כדי להגיע למדע מקורי, זאת אומרת שהאיכות נבנית גם בגלל השונות והדייברסיטי (גיוון, מ"פ) של החוקרים. במדע אתה כל הזמן רוצה לפרוץ גבולות, וכאשר המחקר מתבצע בשיח עם אוכלוסייה אחת בלבד יש תחושה של קיבעון גם בתרבות הלימודית והמדעית".

אתם לא חוששים שהלימוד באנגלית יאיץ את בריחת המוחות?
שגיא: "אני לא חוששת מזה לרגע. בריחת המוחות אולי תואץ בהיעדר מקומות עבודה ותעסוקה. אני חושבת שככל שיותר אנשים יהיו מודעים וילמדו אפילו עוד שפות, זה רק יעשיר את האינדיבידואל ויוכל לתת לו כלים לשיח מדעי מקצועי ברמה גבוהה".

כאשר פרופ' שגיא נשאלת אם היא מבינה את קול הזעקה שקם בהקשר לאוניברסיטה העברית בעקבות פרסומו של יפרח ב'מקור ראשון' בנוגע לצורך בשימור העברית באקדמיה, היא משיבה: "למכון ויצמן זה לא רלוונטי כי אנחנו עוסקים רק במדע. כמי שמלמדים רק לתארים מתקדמים, אין לנו קורסי הליבה הקלאסיים של התואר הראשון. אנחנו לא מלמדים היסטוריה ולא תנ"ך ולא משפטים, ואני יודעת להגיב רק על מה שאנחנו עוסקים בו פה".

"האנגלית של סטודנטים רבים שמסיימים דוקטורט היא לא טובה", מסכם אומן, "אבל אני רוצה להגיד לך שגם העברית שלהם לא טובה. המפתח (לשילוב לימודים אקדמיים בשפה האנגלית, מ"פ) הוא שזו לא צריכה להיות תוכנית ש'מלבישים' מלמעלה, כי אסור שדברים הנוגעים לשפה יבואו מלמעלה. אם זה בא מלמטה, מאנשים בשטח בתחום ההוראה, רק אז אפשר לדון בזה בכובד ראש".