ים של ביקורת נשפך השבוע על סדנת השלום הכלכלי במנאמה, בירת בחריין. מה לא נאמר. שהכלה הפלסטינית סירבה להגיע, והחתן הישראלי התבקש להישאר בבית. אבל אם נניח לרגע את הביקורת בצד, העובדה שהמחותנים הראשיים לא הגיעו לאירוע אינה מעלה ואינה מורידה. פורמלית, ועידת השלום הכלכלית של ממשל טראמפ נועדה לגייס תרומות בסך 50 מיליארד דולר לפרויקטים עבור הפלסטינים. אבל יותר משהסדנה נועדה לפלסטינים, היא נועדה למדינות ערב בכלל ולמדינות המפרץ בפרט.
אחד ממרכיבי התפיסה הטראמפית הוא שחרור הפוטנציאל המזרח־תיכוני האדיר כמנוע צמיחה עבור הכלכלה האמריקנית. כך, גישת הממשל הנוכחי לעשיית שלום בין ישראל לפלסטינים היא אזורית, והחתן האמיתי של סדנת העסקים בבחריין איננו אבו־מאזן אלא ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ ויועצו לענייני המזרח התיכון.
קושנר נתן ביטוי לתפיסה הזו כאשר באחד מנאומיו השווה את מדינת ישראל לעמק הסיליקון האמריקני. "תארו לכם", אמר, "שעמק הסיליקון היה מנותק מקליפורניה. זה המצב של ישראל, שאינה יכולה לממש את הפוטנציאל הגלום בה בגלל הבועה האזורית שבה היא נמצאת". ומכיוון שהחסם העיקרי המונע קשרים כלכליים פתוחים ורחבים עם ישראל הוא הסוגיה הפלסטינית, חלק לא מבוטל מהפרויקטים על השולחן כוללים תמריצים בדמות מיזמים כלכליים נוצצים, שבהן מוצעת שותפות ל"קליפורניה", קרי לירדן, מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ. והעיקר, מי שישלם על כל הטוב הזה אינם האמריקנים אלא מדינות ערב ובראשן סעודיה ומדינות המפרץ.
מבחינה זו, סדנת השלום הכלכלי של בחריין היא המשך ישיר במהות, בתוכן וברטוריקה לפסגת ריאד ממאי 2017, שתיזכר לעד בזכות ריקוד החרבות של דונלד טראמפ והמלך סלמן. המוטיבים העיקריים שנשזרו בריאד וגם בבחריין הם עסקים, איראן והסכסוך הישראלי־פלסטיני. הפסגה בריאד נפתחה בהודעה על חתימת מגה־הסכם לייצוא נשק אמריקני לסעודיה בשווי 110 מיליארד דולר.
יותר מכפול מה־50 מיליארד עבור הפרויקטים לפלסטינים, מה שרומז לסדר העדיפויות האמיתי של טראמפ. מריאד הגיע הנשיא האמריקני לביקור בישראל שבו הכריז על יוזמה חדשה לקידום השלום בין ישראל לפלסטינים, הידועה כעסקת המאה. כאז כן עתה, מעל הקוקטייל המזרח־תיכוני הסמיך מרחף צילה הארוך של איראן. אז בעקבות משבר האמון בין מדינות ערב לממשל אובמה בעקבות הסכם הגרעין, והיום בעקבות המצב המתוח להתפקע במפרץ הפרסי.
אבל הביטוי המובהק לגישת טראמפ הגיע בסתיו 2017. יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמן, חשף אז את היוזמה להקמת ניאום, עיר העתיד שתקום במפגש הגבולות בין סעודיה, ירדן ומצרים בהשקעה של חצי מיליארד דולר, ותהיה "המקום הבטוח, היעיל והעתידני ביותר לגור ולעבוד בו". הפרויקט הזה הוא גולת הכותרת של תכנית הרפורמות של הנסיך, שנועדה להזניק אותו בבוא העת לכס המלוכה, אך היא גם תולדת יחסיו עם ג'ארד קושנר.
הקשר עם קושנר, בן גילו של הנסיך, טופח מהחודשים הראשונים להיבחרו של טראמפ, והשניים הפכו לידידים קרובים. בתחקיר שפרסם הניו־יורק טיימס בעקבות פרשת רצח העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י, המבוסס על תכתובות דוא"ל, מסרונים ומסמכים שהגיעו לידי העיתון, נחשף יותר מטפח על היחסים בין השניים. קושנר ובן סלמן, התברר, נוהגים לשוחח לעיתים קרובות ואף קוראים זה לזה בשמותיהם הפרטיים. זאת אף שעל פי נוהלי הבית הלבן, כל קשר עם מנהיג זר אמור להיות מנוטר על ידי חברי המועצה לביטחון לאומי. על פי ספרו של העיתונאי בוב וודוורד, "פחד: טראמפ בבית הלבן", החלטתו של קושנר לטפח את יחסיו עם הנסיך נבעה ממודיעין שקיבל "באמצעות קשריו המזרח־תיכוניים". במילים אחרות, מישראל.
אף שישראל הרשמית התבקשה להישאר בבית, לא נראה שמישהו בירושלים הזיל על כך דמעה. בחריין היא אולי הנסיכות הידידותית ביותר לישראל בקרב מדינות המפרץ, אף שבין שתי המדינות אין קשרים רשמיים. המלך, חמד בן־עיסא אל־חליפה, התבטא בעבר בחיוב כלפי קשרים בין ישראלים לאזרחי בחריין. במפגש שקיים עם הרב אברהם קופר, יו"ר מרכז שמעון ויזנטל בלוס־אנג'לס, הוא חתם על הצהרה המגנה שנאה ואלימות על רקע דתי. המלך הוקיע את החרם הערבי על ישראל ואמר שאזרחי ישראל רשאים לבקר בארצו. בעידוד בית המלוכה, יהודים ומוסלמים בבחריין חוגגים יחד בשנים האחרונות את חג החנוכה. הקהילה הזעירה בבחריין מונה כמה עשרות יהודים, אך בת הקהילה, הודא עזרא נונו, שירתה עד לפני שנים אחדות כדיפלומטית בארה"ב, ואף השתתפה השבוע בוועידה. בשורה התחתונה, בחריין הקטנה היא לוויין של מדיניות החוץ הסעודית. מה שקורה בבחריין, נקבע מראש בריאד. מבחינה זו, ריקוד המטפחת בין ישראל לסעודיה קיבל חיזוק נוסף.
שופינג במפרץ
עמי מרום נמנה עם אנשי העסקים הישראלים המעטים שפקדו השבוע את בחריין לרגל סדנת השלום הכלכלי. מרום, עד לא מכבר איש הייטק, מנתח מערכות ומנהל פרויקטים, החליט לפני שנים אחדות על מהפך. הוא עזב את עולם ההייטק וכעת הוא הבעלים הגאה של Gulf Red Med, חברה לתועלת הציבור שמטרתה קידום שיתופי פעולה אזרחיים באזור המפרץ. הוא מאמין בתיירות כקטליזטור.
בשיחת טלפון ממנאמה השבוע הוא סיפר על תוכניתו להוציא מישראל קבוצה לטיול מאורגן באבו־דאבי. טיול לאנשים רגילים עם דרכון ישראלי שרוצים לטייל בזול, לעשות שופינג ולצאת עם שקיות מלאות. תרשום גם אותי, ביקשתי.
על פי מרום, למדינות המפרץ יש פוטנציאל להיות עבור הישראלים מה שהייתה אנטליה בשנות התשעים. "הישראלים מאוד סקרנים לגבי מדינות המפרץ, רוצים לבקר אבל חושבים שהכול פה יקר. זה ממש לא המצב. באבו־דאבי למשל יש מלונות פנטסטיים ב־40 דולר ללילה, ויש אאוטלטים של מותגי יוקרה שיטריפו את הישראלים", הוא אומר. "אבל אבו־דאבי איננה מאפשרת עדין כניסת תיירים ישראלים לשטחה. בבחריין המצב שונה לחלוטין. בעיקרון כל ישראלי יכול כבר עכשיו להוציא ויזה לממלכה, זאת כיוון שבחריין הזעירה מארחת שני בסיסי צבא אמריקנים. במסגרת ההסכם שנחתם עם ארה"ב בעת הקמתם, התחייבה בחריין לא להפלות את ישראל לרעה, וזה כולל גם משטר ויזות. לכן ישראלים מן השורה יכולים כבר היום להגיע לבחריין. אפשר לקבל ויזה באמצעות הזמנת מלון דרך סוכנות הנסיעות הבחריינית הרשמית, אם כי מדובר במלונות יקרים עבור הכיס הישראלי הממוצע. יש גם אפשרות לקבל ויזה באמצעות קרוב משפחה, אזרח מקומי או עסק המזמינים אותך. דומה למדי למה שהיה במדינות מזרח אירופה לפני נפילת החומה".
"אני", מוסיף מרום, "מסתובב כאן בגלוי כאיש עסקים מישראל עם מספר טלפון ישראלי, והכול בסדר. אין מתח, מקבלים אותי כפי שאני, ולא חשתי שום עוינות. בחורה מקומית אמרה לי שהיא מאוד סקרנית לבקר בישראל. היא יודעת שאנחנו 'מהטובים', אף שחינכו אותה שאנחנו 'הרעים'".
לדברי מרום, החיבור של ישראל עם בית המלוכה הבחרייני החל בין היתר בעקבות הגעתה של נסיכה בחריינית לטיפול רפואי בישראל. ב־2016 ביקר בבחריין סגן השר דאז איוב קרא. "אישיותו הצבעונית דווקא תרמה לקידום היחסים, וכבר אז דובר על ביקור אפשרי של נתניהו בבחריין", אומר מרום. "מי ששם ברקס היה דווקא ממשל אובמה. הם לא רצו לתת לנתניהו את ההזדמנות לביקור פורץ דרך בממלכה".
אז אם אתם חולמים על מסע לבחריין, שימו לב שמדובר בעסק לא זול. מחירו של חדר במלון 'ארבע העונות', שבו התקיימה השבוע הועידה הכלכלית, עומד על כ־900 שקלים ללילה. לא במקרה נבחר המלון, שנבנה על אי זעיר בים, לארח את הוועידה. החיבור ליבשה באמצעות גשר בודד הקל מאוד על סידורי הביטחון. האבטחה, אומר מרום, לא הייתה כבדה או ניכרת במיוחד. מפגינים לא נצפו באזור, מה גם שרבים מתושבי המדינה כלל לא היו מודעים לקיומה של הסדנה, "אף שהממשלה יצאה מגדרה לקבל את פני הבאים, כולל כותרות ראשיות ביומונים המקומיים שקראו 'וולקאם'. המחאה התרכזה ברשתות החברתיות".
באופן פרדוקסלי, דווקא בהיעדר משלחות רשמיות מישראל ומהרשות הפלסטינית הכול היה רגוע יותר, ואולי אִפשר גם דיאלוג אמיתי יותר. עוד לפני שעסקת המאה הונחה על השולחן, היא כבר מייצרת דינמיקה משל עצמה.
ובינתיים בירושלים
מה שקצת קשה להבין הוא מדוע בשעה שהפלסטינים החרימו את סדנת השלום הכלכלי, דווקא אז נפגש שר האוצר כחלון בירושלים עם מקבילו הפלסטיני שוקרי בשארה. כחלון היה אמור להיות השר שיוביל את המשלחת הישראלית לוועידה בבחריין, אולם הלחץ הכבד של הפלסטינים גרם לכך שמדינות ערב המשתתפות בווועידה דרשו כי ישראל לא תשגר אליה נציגות רשמית. לכאורה זו הייתה סיבה מספיק טובה לא לקיים את הפגישה בעיתוי הזה. עם זאת, ברור שהפגישה נערכה בידיעת ראש הממשלה נתניהו.
בשארה הגיע מלווה בשר לעניינים אזרחיים חוסיין א־שייח' ובמשלחת פקידים פלסטינית גדולה. כחלון שומר על קשר רציף מול הצמרת הפלסטינית, והוא הגורם הישראלי הבכיר ביותר שביקר ברמאללה בשנים האחרונות ופגש את ראש הממשלה ראמי חמדאללה. כחלון קיים גם רצף של מפגשים עם מקבילו הפלסטיני בשארה ועם השר א־שייח', במטרה לשמור על תיאום שוטף בין ישראל לרשות בנושאים פיננסיים כולל תשלומי המיסים ומשק החשמל.
לישראל יש ענין לשמור על הדיאלוג הזה כדי למנוע קריסה כלכלית של הרשות. בעקבות החוק לקיזוז כספי טרור מכספי המיסים הפלסטיניים, מסרבת הרשות לקבל מישראל את יתרת כספי המיסים. כחלון מנסה כבר תקופה ארוכה למצוא פתרון למשבר, אך יו"ר הרשות אבו־מאזן עומד בסירובו. בשורה התחתונה, הסירוב הזה די מוכיח את עצמו. הרשות אמנם על עברי פי פחת, אך הטקטיקה עובדת היטב. לא זו בלבד שהפלסטינים סירבו להגיע לבחריין תחת הסיסמה שפלסטין אינה למכירה, נכון לעכשיו הם נמצאים במצב הרבה יותר טוב מאשר לפני שבוע. הם אמנם לא באו למנאמה, אבל כנראה ממש לא יסרבו לקבל את שיוצע להם בעתיד. 
