שני צידי המחיצה

פסיקתו של שופט בית המשפט המחוזי בנצרת יונתן אברהם בתחילת השבוע החולף הדהימה את הציבור החרדי והדתי. ארגון 'שדולת הנשים' עתר נגד עיריית עפולה בשל כוונתה לקיים הפנינג לציבור החרדי, שכולל בחלקו אירוע מוזיקלי בהפרדה. השופט קיבל את העתירה, ובכך קבע למעשה כי במדינת ישראל אסור לציבור חרדי ודתי לקיים אירועי תרבות בהפרדה שימומנו על ידי הרשויות.

התגובות הסוערות ברחוב החרדי לא איחרו לבוא. כוכב הזמר החסידי מוטי שטיינמץ, ששמו ותמונתו כבר התנוססו על פרסומי המופע, ושמבחינתו משמעות הפסיקה הייתה אי־הופעתו באירוע – השתמש בביטוי "שעת שמד" (מונח תלמודי המתייחס לכפייה שלטונית להפר את מצוות הדת). שטיינמץ, חסיד ויז'ניץ, מקפיד שלא להופיע בפני קהל מעורב. ח"כ משה גפני מיהדות התורה הגדיר את הפסיקה "החלטה מרושעת שמתאימה לתשעה באב, יום החורבן". ואילו השר בצלאל סמוטריץ' כינה את השופט "אוויל", בציוץ בטוויטר שבו האשים גם את ראש הממשלה באוזלת יד מול מערכת המשפט, ושעורר סערה פוליטית בזכות עצמו.

בסופו של דבר, שעות ספורות לפני המופע ביום רביעי, התאפשר קיומו בהפרדה. עתירתם של נציגי ש"ס נגד ההחלטה הראשונית התקבלה על ידי השופט עאטף עילבוני, אף הוא מבית המשפט המחוזי בנצרת, והוא הורה להותיר את הנושא לשיקול דעתה של העירייה. ההחלטה החדשה התקבלה בציבור החרדי בתרועת ניצחון, ורבים בו הרעיפו שבחים על השופט עילבוני, שהסיר מבחינתם את העננה שהחלה להסתמן מעל אירועי התרבות של המגזר. בשדולת הנשים, מנגד, מיהרו לעתור לבג"ץ בניסיון אחרון, לבטל את האירוע. "פה זה לא סיפורה של שפחה, ומדינת ישראל לא תהיה איראן", הצהיר יו"ר המחנה הדמוקרטי, ניצן הורוביץ. "על מה מבוססת ההפרדה? על אפליה והשפלת נשים. זו אינה הפרדה אלא הדרת נשים".

בשעה שהזמר החסידי הנעים בקולו קבע בית המשפט העליון כי פסק הדין השני של המחוזי ניתן תוך חריגה מסמכות – שהרי ערעור צריך להיות מוגש לערכאה גבוהה מזו שבה ניתן הפסק הקודם, וההיתר לקיום האירוע בהפרדה מבוטל. השופטים הכירו בכך ש"האירוע נמצא בעיצומו. בנסיבות אלו מדובר במעשה עשוי". עם זאת, הם הדגישו כי "בנסיבות האמורות איננו נדרשים למחלוקת לגוף הצדדים ואין אנו מביעים לגביה עמדה".

זו לא הפעם הראשונה שבה 'שדולת הנשים' פועלת לבטל אירועים המתקיימים בהפרדה בין גברים לנשים. הסערה הקודמת בהקשר הזה התרחשה בתל־אביב, בעקבות אירוע של חסידי חב"ד בשם 'משיח בכיכר', ולפניה סביב אירוע בשם 'מרימים לכיפור'. אלא שלעומת תל־אביב, בעלת הדימוי החילוני המובהק, בעפולה מתגורר ציבור חרדי ודתי גדול, שלא דימה כי הסערה תגיע גם אליו.

משה אורי דיסלר, פעיל חרדי בשכונת גבעת־המורה בעפולה, רואה בהחלטה הראשונית של בית המשפט ביטוי לשנאת חינם, כלשונו: "ליברמן ולפיד רוצים לקחת מנדטים, אז השנאה שלהם היא לא שנאת חינם, יש להם רווח מסוים. במקרה הזה זו שנאת חינם וניסיון לחנך מחדש את הציבור החרדי. אם נסרב לאמץ את הדרך שלהם, החרדים לא יקבלו אירועים. זו האמירה".

נעמי בנט, מצֶוות ההפקה של הזמר שטיינמץ, רואה בפסיקה הראשונית מאבק באורחות חייהם של יהודים שומרי מצוות. לדבריה, "המשמעות היא גזרת מחנק תרבותי על הציבור החרדי. מה זה שונה ממקומות בחו"ל שלא מאפשרים שחיטה כשרה? לוקחים ציבור גדול של חרדים שלא מפריעים לאף אחד ורוצים לעשות אירוע לעצמם בדרך שלהם, למה להרוס לנו? מוטי גדל על חינוך חסידי עם חוקים מאוד ברורים, ושם אין פשרות".

שדולת הנשים טוענת שמדובר במאבק שבסופו של יום יסייע למעמד האישה החרדית.
"למה הם חושבים שהמעמד שלי נפגע? הנשים מקבלות בדיוק את אותם מקומות של הגברים, ויש הפרדה בצורה מאוד מכובדת. אי־אפשר לכמה שעות להיות בנפרד, שנשים לא יתערבבו במשפחות של אנשים אחרים? אני לא מעוניינת לשבת בקבוצת גברים, אנחנו שומרים על קדושת הבית. מדוע הן חושבות שהן מייצגות אותי? הן אומרות שהן לטובתי, אבל בפועל הן כמעט גרמו לביטול ההופעה. אני לא יכולה ללכת לשום מופע אחר. הן התייעצו איתנו? הן מכירות את המגזר החרדי?"

יש החוששים ממדרון חלקלק. ההפרדה מתפשטת למקומות רבים, לאוטובוסים ואפילו למדרכות.
"אני מגיעה מבני־ברק, ויש לנו כמה אוטובוסים לירושלים. יש קו 402 שהוא בהפרדה, ויש קו 400 ושם אפשר לעלות איך שרוצים. יש בחירה. מי שרוצה לנסוע בהפרדה יש לו אפשרות, ומי שרוצה לעלות באוטובוס רגיל יכול. אני מגדלת את הבנים שלי על שמירת העיניים, כדי להביא אותם לנישואין ממקום קדוש. אני מחנכת את ילדיי כך שהאישה שלהם תהיה היחידה שלהם. אירועים בהפרדה קיימים כל כך הרבה שנים. לא הבנו מאיפה זה מגיע. זו פגיעה קשה בציבור החרדי, באומנים החרדים וגם בפרנסה שלנו. למוטי יש תזמורת שלמה שמלווה אותו. אנחנו משלמים הרבה מיסים, ויש לנו משפחה גדולה. אם מבטלים לנו הופעות אנחנו נפגעים".

למה התכוון המחוקק

מנגד, בשדולת הנשים ובארגונים הנאבקים נגד מה שהם רואים כהדרת נשים, ראו בהחלטה הראשונית לאסור על קיומו של המופע הנפרד נקודת מפנה חיובית. המשפטנית ד"ר יופי תירוש, ממובילות המאבק בהדרת נשים, מזכירה שהפסיקה הזו מגיעה לאחר עשור של מאבקים נגד תופעות של הדרת נשים במרחב הציבורי.

"הדרת הנשים בישראל היא מציאות שרק הולכת ומחריפה", סבורה תירוש. "בהפרדה באקדמיה למשל, בתחילה אמרו שמדובר רק ב'הפרדה חיונית לחרדים', ורק בשלב של התואר הראשון. היום, הנציג החרד"לי בממשלה בצלאל סמוטריץ', שלמד בקריית־אונו בהפרדה, מוביל הצעות חוק ועתירות של פורום קהלת ומקדם תפיסה שההפרדה היא לכולם, לכל מי שרק רוצה. ופתאום צריך הפרדה גם לתואר שני ושלישי, וטוענים שהיא חיונית גם לחרד"לים ואחרת גם הם לא יבואו ללמוד. הטענות של מדרון חלקלק הן לא הפחדות בעלמא. זה קורה מול העיניים, ואף אחד לא מסמן את הקו האדום. העתירה של שדולת הנשים נועדה להתחיל לסמן את הקו הזה".

תירוש מצביעה על 'חוק איסור אפליה במוצרים ובשירותים' כמקור לאיסור חוקי על הפרדה בין גברים לנשים. לפי הפרשנות שהיא תומכת בה, ההפרדה כשלעצמה אסורה, אלא אם כן מדובר בפעילות שהיא בליבת הפרקטיקה הדתית. "החוק הזה עבר בשנת 2000, על רקע מקרים של סלקציה במועדונים, והוא אומר שאסור לספק שירות או מוצר באופן שמבחין בצורה לא רלוונטית על רקע מין, גזע, עדה, גיל ונטייה מינית. אם אומרים לך לעמוד בתור נפרד בבית חולים בגלל זהותך המינית, או שבגלל שאתה מזרחי לא תיכנס למועדון – זו אפליה.

"במהלך השנים בית המשפט פירש את החוק מתוך הנחה שהפרדה היא אפליה מצד עצמה, אלא אם כן יש לה סיבה ממש טובה, למשל נימוקים דתיים. עזרת נשים בבית הכנסת היא חלק מליבת הפרקטיקה הדתית, ולכן גם אני אגן על זה. איפה עוד מותר להפריד? בשירותים ציבוריים יש עניין של צניעות גופנית וחשיפת הגוף, או בחופי רחצה. במקרים האלה ההפרדה רלוונטית לשירות או למוצר שאנחנו מדברים עליו. כשמדובר באירוע שאיננו דתי, שמתקיים בלבוש מלא ושאין בו עניין פיזי שקשור לגוף, ההפרדה מסמנת שוני בין אנשים באופן לא רלוונטי ויוצרת אפליה, במקרה הזה נגד נשים".

אכן, 'חוק איסור אפליה במוצרים ובשירותים' הוא אחד מאבני המחלוקת בסוגיית ההפרדה. אותו חוק כולל סעיף מפורש המחריג את סוגיית ההפרדה בין גברים לנשים, ומאפשר לקיים אותה בתנאים מסוימים. אלא שהמחלוקת המשפטית והציבורית ניטשת בין היתר סביב מהותם וטיבם של אותם תנאים. אם לנסות לחלץ את כוונת המחוקק, יו"ר ועדת חוקה בתקופה שבה עבר החוק, איש מרצ ושר החינוך לשעבר אמנון רובינשטיין, הבהיר במפורש שהחוק לא נועד לפגוע בציבור החרדי. "יש כאן חברה מורכבת, שיש בה אלמנטים שההפרדה בהם היא נוהג מקובל לא רק בשירותים חיוניים, אלא בכל דבר", אמר רובינשטיין בעת הדיון על החוק. "זה לא רק בקרב יהודים אלא גם לגבי מוסלמים ודרוזים, ההפרדה היא חלק מאורח החיים ואנחנו לא רוצים לכפות עליהם אורח חיים שונה". רובינשטיין אינו היחיד שהתבטא כך.

אם חוק איסור האפליה משנת 2000 עבר בעקבות מקרי סלקציה במועדונים, הקטליזטור להתפתחות המשפטית הבאה בסוגיה, שהתרחשה בשנת 2014, היה שונה לחלוטין: התרחבות מקרי הדרת הנשים, שעוררו סערות ציבוריות ותקשורתיות מאז ראשית העשור הנוכחי. מדובר בין היתר במקרים הזכורים לרעה של השפלת נשים בעיר בית־שמש והמאבק החרדי בבית הספר 'אורות בנות', ובתופעות של תלישת תמונות נשים מפרסומי חוצות, הפרדה בבתי־עלמין, באקדמיה, ובמקרים קיצוניים אף במדרכות בשכונות חרדיות.

כדי להתמודד עם התופעה הוקם בתחילה צוות בין־משרדי בראשות השרה לימור לבנת. הצוות הזה כלל נציגים ממשרדי ממשלה רבים, וכן מהרבנות הראשית וממשטרת ישראל. כמה חודשים אחר כך הוקם בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין צוות מיוחד נוסף לבחינת נושא הדרת הנשים במרחב הציבורי. אותו צוות הורכב מפרקליטים ויועצים משפטיים, ובניגוד לקודמו הוא לא כלל נציגים של הציבור הדתי והחרדי ושל הרבנות הראשית. מסקנותיו כללו איסור גורף על קיום אירועים ציבוריים בהפרדה. הדו"ח שחיבר הצוות הזה אומץ לכאורה על ידי הממשלה, אם כי גם בעניין הזה הדעות חלוקות.

לימור לבנת, מי שעמדה בראש הוועדה הבין־משרדית בעניין הדרת הנשים, והייתה חברת הממשלה שקיבלה את דו"ח הצוות של משרד המשפטים, אומרת שלא עלה על דעתה ועל דעת עמיתיה לאסור אירועי תרבות נפרדים לציבור החרדי הרוצה בכך. "אני בוודאי לא כיוונתי בוועדה שהקמתי שאלו יהיו המסקנות, לא אני ולא חבריי לממשלה", אומרת לנו לבנת, "ועמדתי לא השתנתה בעניין. במקום שבו יש ציבור שכוונתו ורצונו והתכנים שהוא צורך מיועדים לציבור ספציפי, ואני מבינה גם שמדובר בכלל באירוע אחד מתוך מאות, אני לא רואה בזה שום דבר בעייתי או פסול. טוב שהאירוע הזה התקיים במתכונת שלו, ואני מתנגדת לחלוטין להחלטה הראשונית של השופט. זו החלטה לא נכונה".

מטרת הוועדה שלבנת הקימה הייתה לעסוק באפליה כלפי נשים. סיכול אירועים נפרדים, באופן המקובל בציבור החרדי, ממש לא היה אחד מיעדיה. "הרקע לוועדה היה שורה של אירועים", משחזרת לבנת. "סיפור רדיו 'קול ברמה' שהדיר נשים לחלוטין, מדרכות נפרדות במאה שערים, הפרדה בבתי־עלמין לציבור חילוני באירועים שאני נכחתי בהם. נשים רצו להספיד את בני זוגם או אביהם ולא התאפשר להן אפילו ללכת אחרי מיטתו. מבחינתנו אלו היו דברים מקוממים, ללא שום הצדקה וסיבה. היה צבר גדול של אירועים, ובשל כך הקמתי את הוועדה. משרד המשפטים הקים במקביל ועדה משלו. למיטב זכרוני הממשלה קיבלה ואימצה את ההמלצות של צוות משרד המשפטים".

הפה שאסר

הממשלה שאימצה לכאורה את דו"ח משרד המשפטים הייתה ממשלת נתניהו, לפיד ובנט, שהחרדים לא היו חלק ממנה. כיצד קרה שנציגי הציונות הדתית והליכוד קיבלו החלטה הפוגעת בקיומם של אירועים נפרדים, אשר מקובלים הן בחברה החרדית הן בקרב הציונות הדתית?

הרב עמיטל בראלי, מראשי ארגון 'חותם', טוען כי הפוליטיקאים הדתיים והחרדים לא היו ערים למשמעויות של הדו"ח, ולפיכך לא מנעו את העברתו בממשלה: "אנשים טובים נפלו בפח, ולא הבינו לאן זה הולך. זה התחיל עם אירועי בית־שמש, כשהייתה אווירה ציבורית נגד גילויי אלימות כלפי נשים, ובשעתו לא הבינו שלמעשה קובעים כאן מערכת מושגים ושפה חדשה. היה כאן מחטף".

החלטת הממשלה שמאמצת את הדו"ח, קובעת שעל מימושו יופקד כל שר במשרדו. בפועל, מי שעמדה על היישום היא המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, שהרחיבה את תחולת החוק גם לאירועים בעלי אופי דתי מובהק. "הדו"ח הזה שינה לחלוטין את תפיסת חוק אפליה במוצרים, שנועד להגן על הצרכן, על אישה שרוצה לקבל שירות ומדירים אותה. הצוות המשפטי לקח את החוק למקום כזה שלא מגן על הצרכים של הפרט אלא על 'עקרונות הקודש של הדמוקרטיה', כאשר מי שמגדיר את העקרונות הללו הם הפקידים המשפטיים ולא נציגי הציבור. הם גם קובעים את העקרונות וגם מפקחים על יישומם", אומר בראלי.

שר החקלאות אורי אריאל אומר כי איננו זוכר כיצד התקבלה החלטה כזו בממשלה, וכי היא "ככל הנראה עברה מתחת לרדאר, זה קורה. אם הייתי ער לעניין, וזה לא היה נבלע בתוך עשרות עמודים של מלל, היינו אומרים לא יהיה. ברור שזה לא נורמלי ההחלטה הזו, זו תקלה. ההסתמכות של השופט על ההחלטה הזו היא שערורייה. הממשלה הבאה צריכה לתקן את ההחלטה. אם זו החלטת ממשלה, הפה שאסר יכול להתיר".

לטענת השר בצלאל סמוטריץ', מעולם לא היה אימוץ של דו"ח היועץ המשפטי כלשונו, וכך סבורים גם הנציגים החרדים. "בניגוד לנטען", קבע השר סמוטריץ' במכתב ששלח ליועמ"ש מנדלבליט בתחילת השבוע, "החלטת ממשלה מספר 1526 (אימוץ דו"ח היועמ"ש בסוגיית הדרת נשים, י"פ) קראה לשרים לדווח על פעולות שננקטו ליישום ההנחיות, ונקבע כי היועמ"ש יבחן ביצוע של המלצות הצוות. בשום מקום לא נאמר בהחלטה שמסקנות הצוות מאומצות כלשונן. יתרה מכך, בעקבות התערבויות שונות של המשנה ליועמ"ש זילבר באירועים שהתקיימו בהפרדה, התקבלה ביום 3.8.2017 החלטת ממשלה… שהטילה את האחריות לקיים מעקב ובקרה אחר פעילות משרדי הממשלה בעניין מניעת הדרת נשים על הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי, מתוך ניסיון ממשלתי לעצור את ההתערבות הפקידותית בנושא".

גורמים בבית היהודי מזכירים כי השרה שקד העבירה את הטיפול בסוגיות הדרת הנשים מידיה של זילבר לידי השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל. "לא אימצנו את הדו"ח של וינשטיין אלא של לבנת, ואחר כך פעלנו להסיר את האכיפה של זילבר בסוגיות הללו", הם אומרים.

אירועים נפרדים בישראל יימשכו ככל הנראה. השאלה היא אם ארגוני הנשים המתנגדות לכך יצליחו למנוע באמצעים משפטיים את תקצובם על ידי רשויות המדינה. נכון לעכשיו שורר ערפל משפטי בנושא, ובתי המשפט יידרשו לפזר אותו ולקבוע מסמרות בסוגיה.

"ללא בתי המשפט שבולמים את ניסיונות ההפרדה במרחב הציבורי, היינו גומרים במדרכות נפרדות", משוכנעת ד"ר תירוש. אחרים חוששים מכפייה פטרנליסטית בוטה על ציבורים גדולים בישראל. מה שבטוח הוא שסוגיית ההפרדה תוסיף להצית מלחמות תרבות סוערות, ולעמוד במרכז מאבקי הדת והמדינה בשנים הקרובות.