סוף־סוף הגיע יום שישי הראשון של חודש ספטמבר. מרבית ילדי ישראל למדו, בילו, או סתם העבירו הבוקר את הזמן במסגרות החינוך השונות, והשאירו להורים כמה שעות של "זמן איכות". אבל כמו כל דבר, צריך לדעת שגם לטוב הזה יש מחיר. הלימודים בימי שישי לאורך השנה הם האחראי המרכזי לקיטורים הרבים שלנו בחופש הבלתי נגמר של הילדים ביולי־אוגוסט, כאשר הם יוצאים לחודשיים ארוכים של חופש גדול וארוך, ואנחנו ההורים נדרשים לג'נגל ולתמרן בקושי בין ימי החופשה השנתיים שקיבלנו מהמעסיק.
זה לא סוד שהפער בין ימי החופשה של תלמידי מערכת החינוך בישראל, שלא הולכים לבית ספר או לגן כ־80 ימים בשנה, ובין מספר ימי החופשה של הוריהם העובדים – שהמעסיק מחויב לתת להם רק 12 ימי חופשה – גדול מאוד בהשוואה בינלאומית. למעשה אנחנו נמצאים בתחתית הרשימה בדירוג הפער בין חופשת ההורים לחופשת התלמידים מתוך כל מדינות ה־OECD , כאשר רק להורים בליטא יש כאב ראש גדול יותר (עם פער של 71 ימים).
"לא מעט חנויות ובתי קפה נהנים מהסידור הנוח ששולח רבבות הורים פנויים מילדים לסידורים, בילויים ובזבוזים מדי שבוע, אבל בבנק ישראל מוטרדים. יום שישי הוא הגורם לכך שחופשת הקיץ של הילדים ארוכה מדי"
אבל, וכאן טמון המוקש החשוב, הפער בין החופשות שלנו לחופשות של הילדים אינו נובע מכך שהילדים שלנו לומדים פחות ימים מילדי שאר העולם, אלא בראש ובראשונה משום שהילדים שלנו לומדים שישה ימים בשבוע, בעוד ששבוע העבודה שלנו הוא בן חמישה ימים בלבד. במרבית מדינות העולם שבוע העבודה הוא בן חמישה ימים, אבל גם הילדים הולכים לבית הספר ולגן רק חמישה ימים, כך שחלק גדול מימי החופשה שלהם מתפזרים על פני כל השנה – בימים שבהם הוריהם לא הולכים לעבודה ונמצאים בעיקר בבית.
רק לפני שנתיים ריחפה באוויר יוזמה ממשלתית שנועדה 'לתקן' חלק מאותו עיוות, באמצעות ביטול יום החופש שלנו מעבודה בימי שישי, ומיסוד יום חופש לכולם, הורים ותלמידים, בימי ראשון. בסופו של דבר, גם בגלל לחץ התעשיינים וההסתדרות וגם משום שיוזם ההצעה השר לשעבר סילבן שלום נעלם מהחיים הפוליטיים, איש לא טרח למחזר את ההצעה ההיא (פוליטיקאים לא אוהבים להרים דגל שמישהו אחר נשא לפניהם). גם יוזמה מכווצת בהרבה, שהוביל בממשלה האחרונה שר הכלכלה אלי כהן, לחופשת יום ראשון פעם בחודש בלבד, נעלמה כלא הייתה. היא אמנם עברה קריאה טרומית בכנסת, אבל אז נקברה באיזו ועדה.
נשארנו עם בעיית יום שישי. לא מעט חנויות ובתי קפה נהנים מהסידור הנוח ששולח רבבות הורים פנויים מילדים לסידורים, בילויים ובזבוזים מדי שבוע, אבל בבנק ישראל מוטרדים מאוד מאותם ימי לימודים. כאמור, יום שישי הוא הגורם לכך שחופשת הקיץ של הילדים ארוכה מדי, כי צריך לפצות אותם על שישה ימי לימודים בשבוע. וכאשר הילדים מאלצים את אבא או אימא להישאר איתם בבית או לקחת אותם לעבודה בקיץ, הם גם גורמים לכולנו לעבוד פחות (בנק ישראל מתעניין בעיקר בפריון שלנו כעובדים).
אגב, אנחנו לא רק שיאני הפער בין ימי החופשות של ההורים לתלמידים, אלא גם שיאני הילודה בעולם המערבי. בישראל יש 3.1 ילדים בממוצע לאישה לעומת 1.7 ילדים לאישה בליטא, למשל, מה שמסביר כיצד האימהות שם יכולות להסתדר עם הרבה פחות ימי חופש. ל־28% ממשקי הבית בישראל יש ילדים בני 3 עד 12, מה שהופך את המצוקה בחופש לגדולה עוד יותר.
אז מה עושים? בבנק ישראל המליצו החודש לממשלה על אימוץ "תוכנית סנכרון" – יותר חופשות של התלמידים בימי שישי על חשבון תקופת החופש הגדול. התוכנית שהגו כלכלני הבנק תפחית 28 ימים מהפער בין חופשות ההורים לתלמידים, ותהפוך את אתגר החופש הגדול להגיוני הרבה יותר. מבחינה כלכלית, טוענים שם, סנכרון כזה יביא לגידול ישיר של מיליארד שקל לפחות בתוצר. התוכנית המדוברת תביא להפחתה של 20 ימים מפער החופשות, לאחר ש'בית הספר של החופש הגדול' (תוכנית שנוהגת פה משנת 2014) ו'בית הספר של החגים' (מ־2018) כבר קיזזו 8 ימים מהפער (הסבר קצר: בתי הספר של החגים והחופש הגדול מופעלים במשך 25 ימים במצטבר במהלך השנה, אולם באופן חלקי בלבד ורק בקרב ילדים בגיל 3 עד 9, כך שבשורה התחתונה מדובר בצמצום של 8 ימים בלבד בימי החופש של בני גיל 3 עד 12).
מה הסיכוי שסנכרון כזה אכן יקרה? כמעט אפסי. גם בגלל הכוח של ארגוני המורים, שמתנגדים לכל שינוי ולא אוהבים שמזיזים להם את הגבינה אחרי כל־כך הרבה שנים, גם בגלל אוזלת היד של הממשלה שאיננה ששה לעימותים וחיכוכים, וגם בגלל שהרבה יותר מרשים להכריז על רפורמות חינוכיות גרנדיוזיות. מעבר לכך, כדאי לזכור גם שמי שמחליט על ימי החופשה שלנו ושל ילדינו הם עובדי מדינה, שגם ככה נהנים מעשרות ימי חופשה שנתית ומסבסוד נדיב של הקייטנות לילדים.
