הסערה שעוררו דבריו של המזרחן ד"ר מרדכי קידר בעצרת התמיכה בנתניהו, והביקורת על פרקליטות המדינה ביום שלישי שעבר שככו מעט, עם הודעתו של קידר כי יפסיק לעסוק בנושא רצח רבין. אולם, היא העירה מרבצן תיאוריות קשר רבות סביב הפרשה. בסקר של האוניברסיטה הפתוחה ומכון המחקר פאנלס פוליטיקס שפורסם בראשית השבוע בגלי צה"ל במלאת 24 שנים לרצח ראש הממשלה רבין, עלה כי כ־30 אחוזים מהנשאלים אינם בטוחים בכך שיגאל עמיר רצח את רבין – כמעט אחד מכל שלושה ישראלים. יותר מחצי מהדתיים ושלושה רבעים מהחרדים שנשאלו בסקר ענו כי הם לא מאמינים שיגאל עמיר הוא הרוצח.
נראה כי ד"ר קידר (66), סא"ל במיל' בחיל המודיעין, מזרחן פופולרי ומרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר־אילן, מרוצה למדי מהסערה שחוללו דבריו בדרישה להקמת ועדת חקירה מחודשת לבחינת אירועי הרצח והעומדים מאחוריו לכאורה. הוא גם היה מודע מראש לרעש שהדברים יעשו. בנאום שנשא בכיכר גורן בפתח־תקווה ביקש קידר לכרוך בין חקירות נתניהו ושיטות הפעולה של הפרקליטות לאירועי הסתרה וטאטוא אחרים שהיו בהיסטוריה הישראלית, כמו רצח רבין. לטענתו, קיימים "ארגזים של חומרים סודיים שמהם עולה ספק אם יגאל עמיר ירה ברבין". עוד אמר כי אדם בשם י"ר הוא העומד מאחורי הרצח, ודרש להסיר את העמימות בנושא.
דבריו של קידר זכו לגינויים מקיר לקיר, ובאוניברסיטת בר־אילן איימו בפיטורין וזימנו את המזרחן לוועדת משמעת. ההנהלה אף הודיעה כי לא יאפשרו לו לייצג עוד את האוניברסיטה בכנסים בחו"ל. "הנהלת האוניברסיטה מגנה בכל תוקף את הדברים של ד"ר קידר. הדברים נאמרו על דעתו בלבד ואינם מייצגים את האוניברסיטה ואנשיה", הבהירו בבר־אילן. עיריית רעננה ביטלה את הרצאותיו בעיר, ופוליטיקאים רבים, רובם מהימין ובראשם ראש הממשלה נתניהו, מחו בחריפות על דבריו.
"מהותה של חירות הדיבור היא שגם אם אתה חושב שמישהו טועה עדיין מותר לו לדבר, כי אם אסור לו לדבר מגיעים למשטר כמו שהיה ברוסיה"
"אמרתי את מה שאמרתי, העניין הזה בער בעצמותיי"
כשנפגשנו עם קידר השבוע חזר האיש על דבריו וטען כי הוא עומד מאחוריהם, אם כי לא שיער את עוצמת התגובה. "בנשמתי אני חוקר", הסביר. "זה מה שעשיתי במשך 25 שנה בחיל המודיעין וזה מה שאני עושה גם באקדמיה. לאחרונה השתתפתי באירוע שבו הציג נחום שחף, שהקדיש שנים לחקר רצח רבין, עובדות שלא מסתדרות עם הגרסה המוכרת, וזה תפס אותי. כאדם שמחפש את האמת בכל מצב, העניין הזה הסעיר אותי. במשך 24 שנים כלאתי את עצמי מרצון וסירבתי לעסוק ברצח, אבל סימני השאלה רבים מדי, ובהפגנה קראתי להקים ועדת חקירה שתסתום את הגולל ותתמודד עם העובדות והשאלות. שחף אינו אדם הזוי, הוא פיזיקאי מוערך שעובד עם המשטרה בזיהוי פלילי, הוא זכה בפרס משרד המדע ועמד בראש ועדת החקירה להרג מוחמד א־דורה ואין לזלזל בו. לו ולאנשים נוספים יש טענות שדורשות מענה. נכנסתי לנושא הזה בעוצמה, ואז הגיעה העצרת ואמרתי את מה שאמרתי. זה בער בעצמותיי".
את הרישא של הנאום זוכרים פחות. קידר הסביר כי ביקש להעלות את הנושא בשל אירוע אחר של הסתרה והשתקה, שחוותה המדינה ביום הזה לפני 63 שנים. "ההפגנה הייתה ב־29 באוקטובר ואמרתי שכמו שהשתיקו והסתירו את מה שקרה בכפר־קאסם ב־1956, כך מסתירים את מה שהיה בכיכר. זו תרבות ההסתרה. הטבח בכפר־קאסם היה פשע נורא ואיום שבו נרצחו ונטבחו בדם קר 49 אזרחים ישראלים רק בגלל שהם ערבים שחזרו הביתה אחרי שהוטל עוצר על הכפר, וזה הושתק למשך כשבועיים על ידי בן־גוריון", הוא טוען. במשך שנים משתדל קידר להגיע ליישוב הערבי ביום הזיכרון ולהשתתף באזכרה המקומית.
"ליותר מדי אנשים יש יותר מדי שאלות, ואני קורא באופן השקול ביותר להקים ועדת חקירה ממלכתית שתוכל לזמן כל מי שהיא רואה לנכון ולתת מראש חנינה לכל מי שדבריו עלולים להפליל את עצמו או אחר, ותחקור אחר העומדים מאחורי הרצח. צריך לסגור את הפרק הזה בציבוריות הישראלית. הפרק הזה רוחש. אנשים הולכים עם דברים בבטן. אני חושש שמערכות בישראל סובלות מאי־אמון גם בגלל מה שקרה בפרשת רבין".
סכנה: חריגה מהבון־טון
אינספור מילים כבר נכתבו על הרצח הפוליטי הקשה ביותר בהיסטוריה הישראלית, שהביא לתמורות רבות. מצדדי הקונספירציות למיניהן השתמשו בכל פליטות פה וקולמוס שנאמרה במוצאי השבת ההיא, וסירבו לקבל את התשובות שניתנו. ועדת שמגר לחקירת הרצח העניקה תשובות חלקיות בעיני רבים, והטענות שתומכי הקונספירציות מציגים מבקשות להותיר את הרצח כתיק לא פתור. המערכות הרשמיות ודוברים ממשפחתו של רבין וממקורביו סיפקו תשובות הגיוניות לכאורה לטענות, אך כל צד התקבע בתיאוריות שלו.
"אנחנו עומדים כיום 24 שנים אחרי הרצח", אומר קידר. "זו תקופה של מאסר עולם. אני האחרון שאומר שצריך להוציא מהמאסר את יגאל עמיר. עמיר רצה לרצוח את ראש הממשלה וזה ברור על פי ההתנהלות שלו. מבחינה מוסרית הוא צריך לסיים את חייו בכלא אך לא מבחינה עובדתית ומשפטית. יש עובדות שצריך לחקור כדי לשים סוף לכל חרושת הקונספירציות והשמועות.
"ליותר מדי אנשים יש יותר מדי שאלות. צריך לסגור את הפרק הרוחש הזה בציבוריות הישראלית. מערכות בישראל סובלות מאי אמון גם בגלל מה שקרה בפרשת רבין"
"ועדת שמגר חקרה את כשלי האבטחה. כל העובדות שמראים שחף ופרופ' אריה זריצקי מאוניברסיטת בן־גוריון, עו"ד בועז שפירא, ד"ר דוד חן ועוד – והם לא אנשים הזויים – מראות שהגיע הזמן להקים ועדת חקירה ממלכתית. הדבר הזה יקרה רק אם תהיה דרישה ציבורית. אני לבד לא יכול לעשות את זה".
"כנראה בעטתי בדלי שקיוו שהמים כבר נרגעו בו"
הריאיון הופרע שוב ושוב בפניות טלפוניות מכלי תקשורת, לצד שיחות תמיכה והזדהות. מבחינת קידר, הריאיון למקור ראשון הוא העיסוק האחרון בנושא והוא מניח את ידיו מהפרשה. "כבר למחרת ההפגנה קיבלתי מאות טלפונים, רובם מאנשי תקשורת ממערכות תקשורת בארץ ובחו"ל שפתאום גילו התעניינות בנושא. כל מי שדיבר על העובדות האחרות בפרשת רצח רבין תויג כל השנים כהזוי, וכך קל להוריד את העניין אל מתחת לרדאר. פתאום בא מוטי קידר, שרץ כבר עשרים שנה בראיונות מאולפן לאולפן ובשלל שפות בארץ ובחו"ל, וקשה מאוד לתייג אותו כהזוי. אני מקווה שאני לא הזוי; בכל זאת סיימתי את שירותי הצבאי כסא"ל ב־8200 והגעתי לדוקטורט באוניברסיטה, אבל היום מנסים לי להדביק את התואר הזוי כי זה קל יותר מלעסוק בתוכן השאלות שלי".
לא נראה שקידר סובל במיוחד מתשומת הלב היתרה שזכה לה. התגובות מאוניברסיטת בר־אילן הכאיבו לו, אך הוא לא חושב שהן יביאו לסנקציות כלפיו. "אני לא מדבר בשם בר־אילן ואין לי עניין לייצג את האוניברסיטה. עם זאת, אני בשר מבשרה של בר־אילן, וכשאני מופיע בחו"ל כבר אמרו לי שהגעתי מאוניברסיטה שרצחה את ראש הממשלה. בר־אילן כנראה רוצים ליצור תחושה ואולי אשליה שהעניין נשכח, אבל הסיפור עדיין לא קבור".
זה רק מחזק את הכעס והעלבון שהפגינו נגדך בבר־אילן בתגובה לדבריך.
"כל מהותה של חירות הדיבור היא שגם אם אתה חושב שמישהו טועה עדיין מותר לו לדבר, כי אם אסור לו לדבר מגיעים למשטר של רוסיה שהכניסה לבתי משוגעים כל מי שאמר שהקומוניזם הוא שיטה לא מוצלחת. מותר לי להגיד שהארץ שטוחה ואשא בתוצאות כשיחשבו שאני טיפש, אבל איש אינו אוסר עליי לומר את זה. ודאי שיש שיקולים כמו נראות ציבורית ותקשורתית, וכנראה בעטתי בדלי שקיוו שהמים כבר נרגעו בו. השאלה היא אם אני מוכן לשתוק כשאני רואה דבר בעייתי. לא שיערתי את גודל המהומה והתגובה הציבורית. כל עוד לא תקום ועדת חקירה יהיה מי שיעורר את הנושא, היום אני ומחר מישהו אחר. אין בי חרטה על הדברים. זה לא נעים שרשות האוניברסיטה מפרסמת שאוזמן לוועדת משמעת, ותמיד יגידו ש'הוא זומן לוועדת משמעת' גם אם היא תזכה אותי לחלוטין". בינתיים קידר לא זומן באופן רשמי לוועדת זו.
"תנסה להגיד מילה נגד הלהט"בים, ואתה מחוק. תגיד משהו שנשים לא אוהבות לשמוע, אתה מחוק. זה פוגע במחקר, כי אם אתה חוקר אלימות במשפחה בחברה הערבית בישראל, מיד יתקפו אותך"
לצד הגינויים הרבים, תא הארגון 'אם תרצו' באוניברסיטה יזם למענו עצומה שכותרתה "אזרחי ישראל תומכים בד"ר מרדכי קידר, לוחם ההסברה של מדינת ישראל". בעצומה נכתב כי ד"ר קידר משקיע מזמנו וממרצו כדי להגן על מדינת ישראל ולהדוף הסתה ותעמולה נגדה. "בזמן שבאקדמיה הישראלית שורצים פרופסורים ודוקטורים מטעם עצמם (…), העסוקים ומכלים את זמנם בהשמצת מדינת ישראל, תמיכה ב־BDS מבפנים, ומתן רוח גבית לשונאי המדינה ולקידום אנטי ופוסט ציונות, בחרה אוניברסיטת בר־אילן להעמיד דווקא את ד"ר קידר לדין משמעתי". קידר העריך מאוד את התמיכה בו.
"בהמון מחלקות באקדמיה", הוא אומר, "אם אתה אומר משהו שהוא לא בון־טון, שנקבע על ידי כל מיני גורמים פוסט־מודרניים או אולטרה־ליברליים אנטי־לאומיים ובמקרה של ישראל אנטי ציוניים ואנטישמיים – מוחקים אותך. תנסה היום להגיד מילה נגד הלהט"בים, ואתה מחוק. תגיד משהו שנשים לא אוהבות לשמוע, גם אם הוא נכון, אתה מחוק. זה פוגע במחקר במובן מסוים, כי אם אתה חוקר אלימות במשפחה בחברה הערבית בישראל, שזה נושא לגיטימי, מיד יתקפו אותך. ועדות אתיקה באוניברסיטאות מגבילות את הנושאים ואת השאלות".
אז האמנתי בשלום
"בהפגנה של רבין הייתי כאיש שלום שתומך בו"
דרך ארוכה עבר ד"ר קידר, שהיה מאנשי 'נתיבות שלום', האחות הדתייה והקטנה של תנועת 'שלום עכשיו', ועד לעמדותיו הימניות דהיום. כמו אלפים ממחנה השלום עמד גם הוא בכיכר מלכי ישראל בתל־אביב בעצרת ההיא, וביקש לתמוך ברבין ובדרכו. כמה דקות לפני היריות בכיכר הוא עזב כי מיהר לחזור לביתו. "השתחררתי בשנת 1995 מהצבא כאיש שמאל קשה. בגלל האופן שבו נוהלה מלחמת לבנון הראשונה הצטרפתי אז לתנועת 'נתיבות שלום' ועשינו הרבה מאוד פעילויות עם 'שלום עכשיו', אבל לאורך שנות הסכם אוסלו נחלשה התמיכה שלי בתהליך בגלל דברים שגיליתי על הדרך. כשהאינתיפאדה השנייה פרצה בסוף ספטמבר 2000 הסתיימה התקופה שלי ב'מחנה השלום'".
לדבריו, בסוף שנות התשעים הוא היה "בהדחקה ולא בהכחשה": "בהפגנה של רבין הייתי כאיש שלום שתומך ברבין. לא דובר אז בכלל על מסירת יישובים. אפילו גנים וכדים נשארו בישראל כשהיו צמודות לג'נין. רק ממשלת ימין פינתה אותן בהמשך. לא אהבתי כשרבין אמר אז "לשבור להם את הידיים והרגליים" (הפתרון של רבין לאינתיפאדה, י"ק) אבל אני לא חייב לאהוב את כל מה שהוא אומר. אהבתי והערכתי אותו כי רציתי בשלום והאמנתי בשלום באותם ימים.
"במזרח התיכון מסכימים לחתום על הסכם שלום רק עם מי שהוא חזק – מישהו שמסוכן להתחיל איתו. בעקבות האינתיפאדה הראשונה חשבתי שישראל חזקה מספיק כדי להגיע להסכמים כאלו שישמרו אותה חזקה לתמיד. התמיכה שלי פחתה כשהבנתי שהולכים לעשות משהו אחר לגמרי, שבנוי על החזון של פרס למזרח תיכון חדש, חזיון תעתועים על אזור בגן עדן שכולם רוצים בו הייטק ובריאות וחינוך טוב וחיים טובים. ידעתי שזה דבר הזוי כי אני מכיר היטב את המזרח התיכון. לא חשבתי שלשם העסק חותר. רבין מעולם לא דיבר על מדינה פלסטינית ולא על מסירת ירושלים. את האחריות למקומות הקדושים בירושלים הוא נתן ב־94' לירדנים ולא לפלסטינים. לדעתי הוא פחד ממדינה פלסטינית כי חשש שהיא תיהפך למדינת טרור".
במהלך ההפגנה בכיכר גורן האשים קידר "פוליטיקאי בכיר" שהיה לו עניין להיפטר מרבין. "אומרים שרבין שקל לסגת מהסכמי אוסלו. רבין היה הרבה יותר ריאליסט מהקבוצה שסבבה אותו. היום הייתי ממקם את רבין על המפה הפוליטית די במרכז. הרצח הביא לניצחון רעיון 'המזרח התיכון החדש', וזה המקום שבו השמאל נמצא עד היום כי היה להם נביא, שמעון פרס".
השלום אינו תעודת ביטוח
כמזרחן, קידר סבור שישראל צריכה לכבד את הסכם השלום עם ירדן ולמסור את אדמות צופר ונהריים לממלכה האשמית: "ההסכם מדבר באופן מפורש על האדמות, וצריך לעמוד בו, נקודה. ישראל לא יכולה להצטייר כמדינה שאיננה עומדת בהסכמים".
מנגד, הוא טוען, על ישראל להבהיר שהסכם השלום עם ירדן – שנשען בעיקרו על אינטרסים ביטחוניים וכלכליים – הוא לא מובן מאליו לדורות. "בית המלוכה הירדני חייב ללכת בתחושה שישראל לא רואה בהסכם הזה תעודת ביטוח. הסכם השלום עם ירדן קם על ההבנה של שני הצדדים שלא תקום מדינה פלסטינית, שנראתה לשתי המדינות כסכנה לשלומן. היום המלך עבדאללה החליף את המדיניות והוא קורא להקמת מדינה פלסטינית בישראל, ולמה? כי הוא רוצה שתקום כאן מדינה לפלסטינים כדי שהצרה הזאת תעבור אלינו ולא תישאר אצלו. כש־80 אחוזים מהאוכלוסייה שלו הם פלסטינים, הוא יוכל לזרוק את מי שהוא לא רוצה מערבה, וזה שינוי דרסטי בבסיס שעליו נחתם הסכם השלום. עם זאת, הבסיס הוא ההנחה שהשלום הכי רע עדיף מהמלחמה הכי טובה".
ד"ר קידר לא נחשב מאוהדיו ה"שרופים" של ראש הממשלה נתניהו, ולהפגנה נקרא במסגרת חברותו בארגון 'קפה שפירא' שהיה בין מארגני העצרת. "לא אמרו לי מה להגיד ואיך להתבטא. מיותר להגיד שרודפים את נתניהו כי כולם אומרים את זה, ולכן דיברתי על רבין כי באותם ימים הייתי תחת הרושם של יום הזיכרון לטבח בכפר־קאסם.
"ההפגנה הייתה יותר נגד השמאל והפרקליטות מאשר בעד נתניהו. כמעט לא דיברו עליו אישית וגם לא על שרה ולא על הילדים שלו. זה לא היה המרכז בהפגנה. ההפגנה מוצדקת מכיוון שיש דברים לא מוסברים, יותר מדי תיקים נסגרו במדינה, חלקם 'מחוסר עניין לציבור', בזמן שהעניין בהם הוא עליון. פתאום מישהו החליט שאין הוכחות או שאין סיפור". את בקשתי לדוגמה לטענות הללו דוחה ד"ר קידר.
"הייתי מפגין גם לו היה מדובר בראש ממשלה משמאל, כי לא ייתכן שגופים לא נבחרים פועלים באופן שלא מאפשר לראש ממשלה לנהל את המדינה. היום אנשים מחליטים בקלפי על פי תיק כזה או אחר, אבל לא כך מנהלים מדינה. מדינה זה ביטחון, כלכלה ופיתוח, ונכון שגם תיקים וחקירות משפיעים אבל אי־אפשר להפוך אותם לחזות הכול ולדבר שעליו קמות ונופלות בחירות. זה עיוות".
