ביום שני, 11.11, בשעה 11 ו־11 דקות חשפו את פניהם מובילי "מחאת השולמנים", מחאת הרשת שסחפה אחריה יותר מ־140 אלף איש. חודש בדיוק חלף מאז נפתחה הקבוצה, וראשיה, הנישאים על גלי האהדה והתסכול המשותף למאות אלפי עצמאים ובעלי עסקים קטנים, מצהירים כי באו "לשבור את הכלים". עם זאת, דרכי הפעולה שהם מתכוונים לנקוט כדי לשפר את מצבם נותרו עלומות.
בחודש האחרון הצטרפו לקבוצה אלפי אנשים מדי יום, ופרסמו את הקשיים שהם חווים מול הרשויות. הם מחו על שלל נושאים – על נטל המס, על היעדר זכויות סוציאליות ועל הקושי לעבוד מול גופי המדינה, שמתעמרים בהם לטענתם.
אחד מיוזמי המחאה הוא אילן בן־הרוש, בעל חנות למוצרי חשמל במרכז רחוב יפו בירושלים. פגשנו אותו השבוע יושב לצד שולחן עמוס קלסרים ודפים, בין המקררים החדישים למסכי הטלוויזיה הענקיים. השעה היא שבע בערב, ועל הכיסא המשרדי ישנה בתו הקטנה, שי־לי. אשתו אלינור מסבירה כי אחד העובדים היה צריך לצאת מוקדם, ולכן היא נאלצה להישאר בעסק ולהרדים שם את הבת עד שיגיע עובד אחר.
"שולמן לא פראייר יותר, ושולמן ידרוש את שלו", מצהיר בן־הרוש עם תחילת הריאיון. הוא מספר כי את הרעיון להקמת הקבוצה הובילו אביר קארה ואיציק בנין, שני עצמאים ירושלמים, והוא חבר אליהם.
"יום אחד איציק, שהוא בעל מזנון מהיר, קיבל דו"ח עירייה על סך 470 שקל מסיבה שטותית. הוא כתב לנו על זה בקבוצת וואטסאפ של בעלי עסקים במרכז ירושלים, ופתאום הבנו שאי אפשר להמשיך לרטון כל הזמן וצריך לצאת ולהיאבק. מפה הכול התגלגל בצורה לא מוסברת, וסחף המונים בקבוצה הפייסבוק שהקמנו ב־15.10. דרכה התגייסו עצמאים מכל רחבי הארץ ותרמו שלטים למחאה, בלונים, חולצות, שירותי פרסום וגרפיקה ועוד. הכול בהתנדבות וללא מעורבות של גורמים אינטרסנטיים ופוליטיים".
כשבן־הרוש, כמו יתר חברי ההנהגה, מדבר על "שולמן", נדמה כי הוא מאוהב עד כלות בדמות המגוחכת־משהו שהוא וחבריו המציאו. דמות של אדם טוב־לב שבסך הכול רוצה לעשות טוב ולהתפתח, אבל כולם דופקים אותו. "אשתי אומרת שבחודש האחרון אני אוהב את שולמן יותר מאותה", הוא אומר, ואלינור מהנהנת ומבהירה כי היא נותנת גיבוי מוחלט למאבק.
"מאז שיש לי את שולמן אני לא ישן וכמעט לא אוכל", מתוודה בן־הרוש. "אני לא מאמין לפעמים שדבר כזה קרה. אנחנו נפגשים, כל הצוות של הנהגת הקבוצה, ומבינים את גודל השעה, וכמו שזה בא זה יכול להיעלם. אני לא אתן לזה להיעלם, ואעשה כל שאני יכול כדי שהמחאה הזאת תעלה ותגבר".
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בערב ראש השנה תש"ף, יש כיום כ־530 אלף עצמאים ועצמאיות בישראל, מתוכם 287 אלף 'עצמאים בודדים', שאינם מעסיקים עובדים. בעלי העסקים הקטנים מעסיקים יותר מ־60 אחוזים מכוח העבודה במשק הישראלי. רוב העצמאים אינם בעלי הכנסה גבוהה, ועם זאת בחרו להיות אדונים לעצמם ולא להסתמך על בוס שישלם להם משכורת.
"אנחנו, העצמאים הישרים, בתחרות לא הוגנת עם 'בני הדודים', שעובדים בשחור ללא קבלות ומיסים וגומרים לנו את החיים"
אך לעצמאות הזו יש היבט של שעבוד. "הזעם של השולמנים הוא כלפי מדיניות הממשלה. לא כלפי אדם זה או אחר, אלא כלפי התנהלות ממשלות ישראל מִקום המדינה ועד היום", אומר בן־הרוש. "הכול מקולקל. כל מה שקשור בעצמאים והמחשבה שהם הפרה החולבת שאפשר לסחוט אותם בלי די והם האשמים ביוקר המחיה. אבל לא עוד".
לא קשה להוציא ממנו סיבות לזעם שמניע אותו לפעול, בזמן שאחרים בחרו עד היום לשלם ולשתוק. "אנחנו פשוט לא מסוגלים עוד לעמוד בעריצות שלטונות המס והניכויים השונים, שדורשים מכל אחד מהעצמאים להיות פרופסור ולהבין למשל איזה רכב עומד בשווי ואיזה לא ומתי כן ואיך. קח דוגמה: פעם היה לי טנדר שהיה מוכר למס, ופתאום בשלטונות החליטו שהוא לא עומד בדרישות. אז איך אני אמור לעשות הובלות? הבירוקרטיה והרגולציה בישראל איומות. המדינה גוזרת עלינו קופון מכל הכנסה, ואנחנו לא מקבלים כלום בתמורה".
נתונה לך הברירה להיות שכיר, ולא להתמודד עם המורכבות בניהול עסק עצמאי.
"אתה בא ואומר שהמדינה מעודדת אותי להיות ראש קטן ולהיות שכיר? זה לא הגיוני. אנחנו הרי אלו שאחראים לכלכלה ולתעסוקה בישראל. חושבים שאנחנו 'מדפיסים' כסף ועושים מיליונים, אבל זה שקר מרושע. אנחנו, העצמאים הישרים, בתחרות לא הוגנת עם 'בני הדודים', שעובדים בשחור ללא קבלות ומיסים וגומרים לנו את החיים. אם המדינה הייתה מקילה יותר על הרגולציה ודרישות המיסים, לצד מלחמת חורמה במעלימי המס, אני בטוח שכולם היו משלמים".
לכו לחרדים ולערבים
קולו של בן־הרוש עולה עד כדי צעקות, והוא מספק המחשה נוספת: "קח לדוגמה בעלת עסק עצמאית, בין אם היא עצמאית ללא עובדים ובין אם היא מעסיקה שניים־שלושה אנשים. בשעה טובה היא נכנסת להיריון. נניח שהוא מסתבך, והיא לא יכולה לייצר הכנסה במשך פרק זמן ארוך. היא לא תקבל שום פיצוי או תמיכה מהמדינה, אף על פי שהיא שילמה ביטוח לאומי מופקע ויקר לעומת מה שמשלמת עובדת שכירה. כך גם במקרה של עצמאי שנפצע בתאונה. כל הכסף שלנו הולך לפקידות ולהסתדרות, להסכמי העבודה ולפנסיות, ונמאס לנו".
אגלי זיעה נוטפים על פניו של בן־הרוש למרות הצינה הירושלמית לעת ערב. "מסתכלים עלינו כאילו אנחנו גנבים ועושים 'שחור' (מעלימי הכנסות מהמדינה, י"ק) כל היום. קל לתקוף ולדפוק אותנו, אבל החגיגה הזאת נגמרה. שילכו לחרדים ולערבים, שלא משלמים מיסים. שירדו לנו מהנשמה ומהחיים", הוא זועק. "כשעצמאי חייב כספים לגורם בירוקרטי כלשהו, יש רשות גבייה אחת שיודעת לרדוף אחריו בעבור המע"מ, הביטוח הלאומי, מס הכנסה ומיסים אחרים. אבל למה אין רשות גבייה אחת שיודעת גם לקחת מאיתנו במרוכז את המיסים, במקום שנצטרך לרדוף אחרי כל גוף בנפרד ולהעביר תשלומים בנקודות זמן שונות ומבלבלות?
כשעצמאי קטן נמצא בקריסה, העולם שלו חרב. מהפוסטים בקבוצה למדתי להבין שאנשים לא רק משכנו והפסידו את הבתים שלהם ושל הקרובים שלהם, אלא גם איבדו את הבריאות של הקרובים אליהם ביותר, וגם חיי אדם. אחרי שמאבדים עסק מאבדים את השפיות"
"שלא לדבר על המיסים על כלי רכב. אנחנו צריכים לשלם מס על רכב חדש בן שנה בדיוק כמו המס שאנחנו נדרשים לשלם על אותו רכב משנתון של עשור לאחור. לוביסטים בכנסת רוצים שנקנה כלי רכב חדשים כל הזמן כדי שנניע את המשק. עד היום לא היה לנו כוח והיה קל ומשתלם לעשות עלינו סיבוב. אבל לא עוד".
קיימים כבר ארגונים כמו התאגדות לשכות המסחר, תעשיינים, לשכת ארגוני העצמאים ונוספים, שמייצגים אתכם לכאורה. למה צריך עוד ארגון?
"אנחנו התארגנות מחאה. נדפוק על כל דלת שצריך, ולא נהיה נחמדים. ההתאגדויות האלו שכבר קיימות לכאורה, רק מועכות את העצמאים הקטנים. עצם זה שאנחנו צריכים להקים קול מחאה אומר שכל אלה שמתיימרים לייצג אותנו לא עושים את העבודה".
כ־43 אלף עסקים נסגרים בכל שנה בישראל, וכשליש מבתי העסק החדשים שנפתחים לא שורדים יותר משנתיים. בעוד שלמפעלים יש רשת הגנה נאה, והמדינה עושה הרבה כדי לסייע להם לא לקרוס ולמנוע פיטורי עובדים – לבעלי העסקים אין תמיכה משמעותית, וכשעולמם קורס הם לבדם במערכה.
"עקבתי אחרי פניציה ופרי גליל ומפעלים נוספים שהיו במשבר. המדינה הוציאה כסף מהכיס כדי לשקם אותם ולהציל אותם. כשעצמאי קטן נמצא בקריסה, העולם שלו חרב. מהפוסטים בקבוצה למדתי להבין שאנשים לא רק משכנו והפסידו את הבתים שלהם ושל הקרובים שלהם, אלא גם איבדו את הבריאות של הקרובים אליהם ביותר, וגם חיי אדם. אחרי שמאבדים עסק מאבדים את השפיות".
דף הפייסבוק המתעדכן של "אני שולמן", אכן עמוס במאות סיפורים כואבים שמעלים החברים בקבוצה. סבב הלחימה בדרום בשבוע החולף הוא דוגמה לקושי נוסף. ניר שוחט, הבעלים של מסעדת סושימוטו בשדרות, מתאר בקבוצה: "לפני כשנתיים אכלו אצלי במסעדה ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון, והבטיחו לי ולשאר המסעדנים בעוטף עזה פיצוי על הנזקים שנגרמים לנו מהמצב הביטחוני בדרום. הם אפילו נקבו בסכום, חמישה מיליוני שקלים, שיועברו מיידית".
הפגישה ההיא הייתה לפני שנתיים. עד היום מתקיימים דיונים בוועדת הכספים בכנסת בשאלה אם אכן מגיע פיצוי לבעלי העסקים על האירועים ההם. פקידי האוצר מתעקשים כי "לא נגרם נזק כלכלי משמעותי למסעדנים בעוטף עזה עקב הלחימה בדרום". שוחט מסביר כי כל סבב ירי טילים על שדרות, משמעותו סגירת העסק לכמה ימים ואובדן הכנסות ניכר. "אנחנו נאלצים לזרוק חומרי גלם באלפי שקלים, מלבד הפסד ההכנסה עצמה. וזאת בנוסף למשכורות לעובדים, שכירות, ארנונה וביטוחים".
ערן מדר, עצמאי נוסף מעוטף עזה, שיתף בכאביו מול אמירות שנשמעו השבוע במהדורות החדשות נגד בעלי העסקים, שלא משלמים שכר לעובדים על הימים שבהם בתי העסק היו סגורים בשל המצב הביטחוני. הוא כתב כי דורשים ממנו ומחבריו, "הבוסים הגדולים שמקבלים משכורות שמנות", להיות הוגנים כלפי העובדים בזמן שהם נלחמים למנוע את קריסת העסק – "בייחוד לאחר חודש אוקטובר, חודש החגים, שפגע אנושות בתחום העיסוק שלי: הוצאות מלאות (שכירות, ארנונה וכו') ו־50 אחוז הכנסות בלבד", כותב מדר. חודש נובמבר, שהיה אמור לאזן את הפסדי חודש החגים, עלול להחריף את מצב העסק לאור המציאות הביטחונית.
דמי לידה ומס אינטרנט
אני מבקש לשמוע מבן־הרוש כיצד הוא וחבריו המובילים את מחאת השולמנים מתכוונים לפעול כדי לשנות את מצבם. מעבר לסיסמאות מלאות פאתוס והתרגשות, אני מתקשה לקבל תשובה סדורה.
בן־הרוש טוען שלא בכדי זה המצב. "את הזעקה העממית נתרגם לפעולה, ולא נגלה מה יהיו הפעולות. לא נגלה כלום. התקשורת תלמד על הכול לאחר מעשה כי אנחנו לא רוצים שיטרפדו לנו", הוא משיב בפנים חתומות. "שמרנו בכוונה על חשאיות בחודש האחרון עד שחשפנו את פנינו, ויש לנו עוד כמה כלים כבדים מאוד שעדיין לא חשפנו לציבור. אנחנו עושים זאת כדי שאף אחד לא יוכל לפגוע במחאה שלנו.
"אנחנו בשלב של הכשרת הלבבות. לא אגלה לך את דרכי הפעולה שלנו, כי הן חייבות להיות ממודרות מעיני הציבור. התחלנו במחאה מתוך העם ומתוך קבוצות הוואטסאפ, והבסיס הזה הולך וגדל. אנשים מוכנים לצאת לפעולה"
"למדנו ממחאות עבר שלקחו את בנק המטרות ונטרלו אותן באופן תקשורתי, ואני לא מוכן שזה יקרה לנו. באנו לפה למחאה ולמלחמה. הורדנו את המסכות, אבל במקום המסכות האלו אנחנו הולכים לעטות גלימות של מלחמה. היא לא תהיה פשוטה. לא נילחם לאורך זמן אלא נדרוש תוצאות מהירות, ולמעלה יבינו את הכוח שלנו ולאן זה הולך כדי שהתפיסה תשתנה. זה דורש שינוי במעשים".
איך תוציא את מחאת הרשת לרחובות?
"אנחנו בשלב של הכשרת הלבבות. לא אגלה לך את דרכי הפעולה שלנו, כי הן חייבות להיות ממודרות מעיני הציבור. התחלנו במחאה מתוך העם ומתוך קבוצות הוואטסאפ, והבסיס הזה הולך וגדל. אנשים מוכנים לצאת לפעולה".
מיהו אותו אויב שיעשה הכול כדי לפגוע במחאה שלכם, שנראית לכאורה מוצדקת?
"פוליטיקאים ישמחו למסמס את המאבק הזה. כוח עוצמתי מפחיד את הפוליטיקאים, והכוח הזה יתנגד למהלכים שעשויים לפגוע בו. אנחנו אנשים מימין ומשמאל, דתיים ולא דתיים, ערבים ויהודים – כולם מאוחדים תחת שולמן, שלא מקבל מימון משום גורם. נייצר פטיש לחץ, ונדפוק איתו חזק כשנצטרך. שולמן זה המוני העם, מיטב הבנים: רואי חשבון שנמאס להם שרשויות המס דוחקות אותם לבצע מיליון פעולות מול מערכת ממוחשבת בקריסה, עורכי דין, כל מי שעובד בחשבונית ולא בתלוש".
ובכל זאת, אנשי שולמן חשפו את היעד הראשוני לחיצי המאבק – חיים ביבס, יו"ר המרכז לשלטון מקומי. הם איימו כי יפגינו מול ביתו, בדרישה לשיתוף פעולה מצידו ומצד ראשי הרשויות להפחתת הרגולציות, המיסים והדרישות מבעלי העסקים הקטנים.
"היד שלנו היא לא על שלטר אחד כמו חברת החשמל, אנחנו נמצאים בכל מקום במדינת ישראל. תנסה רק לדמיין מה יקרה אם נצטרך להחריף את המאבק. אני יודע שזה מעצבן לשמוע 'רב הנסתר על הנגלה', אבל אנחנו לא מתכוונים לחשוף את הפעולות שלנו".
אז מה בעצם השולמנים מבקשים? באתר האינטרנט הסמלי שפתחו, ובו טופס לגיוס התומכים להתאגדות ההתנדבותית לעת עתה, העלו החברים תריסר מטרות מרכזיות למאבק. עיקרן: שינוי המדיניות כלפי המגזר העסקי, שיפור חוק פנסיה לעצמאים, הרחבת ההוצאות המוכרות במס, בחינת שינוי של אופי חוק המע"מ, צמצום הבירוקרטיה ברשויות ושינוי מוסר התשלומים הממשלתי.
בן־הרוש מרחיב בנוגע לכמה דרישות: "אנחנו דורשים את השוואת הזכויות שלנו לזכויות השכירים מבחינת דמי אבטלה, לידה, מחלה וכדומה – או שישחררו אותנו מביטוח לאומי ונעשה ביטוחים עצמאיים, כלומר שאנחנו נחליט לאן הכסף שלנו ילך. גם לשלם וגם לא לקבל כלום, זה לא בא בחשבון. אנשים מאוד מפחדים ממע"מ דיפרנציאלי, אבל אני חושב שזה הדבר הנכון ביותר. זה צו השעה. תגביר אכיפה על מי שלא משלם ותוריד את העומס, ואז יצטמצם הפער".
חלק מדרישות העצמאים הן על חשבון הלקוחות. "לא ייתכן שיהיה אפשר לרכוש באינטרנט מוצרים בחו"ל עד 75 דולר ללא מיסים. זו חגיגה מטורפת על הגב של העצמאים. לעולם לא נוכל להתחרות במחירים של הסחורה שמזמינים משם, כשאנחנו גובים על אותם מוצרים עוד 40 אחוז בגלל המיסים והעלויות שלנו. קח מס על הקניות בחו"ל, ונוכל להתמודד איתם, או שלחלופין תפטור גם אותי ממע"מ עד 75 דולר. הכסף היום בורח לחו"ל, ולמדינה כאילו לא אכפת".
דרישה נוספת היא ניתוק תשלום המע"מ מהמחיר המוצג על המוצר ללקוחות, בדומה למדיניות המס הנהוגה בארה"ב, שבמסגרתה רק בקופה מתווספים לעסקה אחוזי המס שמועברים למדינה, והם לא מגולמים במחיר המוצר על המדף. עוד על הפרק: שיפור השירות מצד הפקידים בגופים הבירוקרטיים העירוניים והממשלתיים, שלא ממש מתאמצים לתת מענה לפניות מהעצמאים שזקוקים להם נואשות.
מהיכן יגיע הכסף לדרישות הרבות שמעלים השולמנים? רעיונות לא חסרים להם. "יש 8 מיליון כניסות ויציאות מישראל בשנה, ולא יקרה כלום אם כל אחד שיוצא ישלם עוד 100 שקל אגרה. יש המון מקורות תקציביים בארסנל".
חברי הקבוצה מתכוונים גם לדרוש ייצוג בכל ועדות הכנסת שדנות בהחלטות הנוגעות לבעלי העסקים הקטנים. חרף כל הדגלים והסיסמאות, עומדת לפניהם דרך ארוכה. נמשיך לעקוב. 
