בעצם, זה סוג של סיפור סינדרלה. בהינף הצהרה היסטורית אחת, הפך השבוע יעקב ברג, המייסד והבעלים של יקב פסגות, מאדם מושמץ לכוכב השעה. ביום שלישי, בוקר למחרת ההצהרה האמריקנית על חוקיות ההתיישבות ביהודה ושומרון, מבנה האבן היפה שבו שוכן היקב שלו שוקק חיים. בעוד שבועות ספורים, עתיד היקב לעבור למשכנו החדש באזור התעשייה שער בנימין הסמוך. בינתיים, ליד אחד משולחנות העץ יושבת חבורה לא צעירה של אוונגליסטים, ששותים יין בכובד ראש. אחת מהם מצטטת בעבורנו פסוקי גאולה מירמיהו. לצידם קבוצה של מלצרים צעירים מירושלים שהגיעו לעבור השתלמות, וגם כמה צוותים של תקשורת בינלאומית שבאו להנציח את הרגע.
בשבועות האחרונים נשפכו על ראשו של ברג קיתונות של זעם ציבורי. ב־12 בנובמבר פרסם בית הדין לצדק של האיחוד האירופי את החלטתו הקובעת כי ההימנעות מסימון מוצרי מזון המגיעים מיישובי יו"ש היא הטעיית צרכנים. "בית המשפט מדגיש כי ההתנחלויות שהוקמו בשטחים שנכבשו בידי מדינת ישראל, מבטאות מדיניות של העברת אוכלוסייה בידי מדינה מחוץ לשטחה, תוך הפרת כללי הדין ההומניטרי הבינלאומי", נכתב בהחלטה שיצאה מלוקסמבורג, בהתבסס על אמנת ז'נבה.
עוד לפני כן הזהירו בכירים במשרד החוץ כי אנו ניצבים בפני אסון; אמרו שהחלטת בית הדין תעביר את סימון המוצרים מהפן הפוליטי לפן המשפטי המחייב; סיפרו כי התחננו בפני ברג למשוך את העתירה שלו שהובילה לעניין; הזהירו כי עלולות להיות לכך השלכות רוחב על כלל הייצוא והזכירו את הפתגם המוכר על אבן שזרק אחד לבאר. בכיר אחר ממשרד המשפטים אמר באופן קצת יותר מתון לברג, כי כל זה עלול להסתיים לא טוב. במובן מסוים, הם צדקו.
אלא שהשבוע קרה דבר נוסף: מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו הודיע כי לאחר בחינה מדוקדקת של העובדות, גישת מחלקת המדינה היא כי ההתיישבות ביהודה ושומרון אינה נוגדת את החוק הבינלאומי. "החלטה המבוססת על העובדות הייחודיות, ההיסטוריה והנסיבות שהובילו להקמת יישובים אזרחיים בגדה המערבית". להצהרה של פומפאו קדמה עבודת מטה רבה שיש לה שותפים לא מעטים, ובראשם שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן, שקידם מאוד את המהלך. אך גם ליקב פסגות יש חלק משמעותי ברגע ההיסטורי.
החלטת בית הדין האירופי הגיעה בעקבות עתירה של ברג ב־2015 לבית המשפט בצרפת, בטענה כי סימון היין שלו הוא אפליה המנוגדת לחוק. בעתירה הזאת הוא זכה. ברג מבקש לעשות סדר בהתרחשות העניינים: "בניגוד למה שאמרו נגדי, הצרות לא החלו ב־2015. כבר מ־2007 למשל, יש ליצרנים פה מס נוסף כי יהודה ושומרון לא כלולים בהסכם הסחר החופשי של ישראל עם האיחוד. היו גם הפגנות ופעילות של BDS והיו קשיים לאורך כל הדרך. ב־2015 התפרסמה ההנחיה של האיחוד האירופי שמתייחסת מפורשות לישראל ואומרת מה צריך לכתוב על המוצרים כדי להבהיר שהם מגיעים מ'השטחים הכבושים'. זה סימון שמזהה את הבעלים, לא את המקום שממנו היין מגיע. אם הייתי מוכר את היקב לפלסטיני והוא היה נשאר לעמוד בדיוק באותו מקום, היה כתוב על התווית משהו אחר. וזו אנטישמיות.
אמרתי שלברוח כל הזמן, 'זה יעבור, יהיה בסדר', השיטה הזאת לא עובדת. כל פעם שהלכנו בה, חטפנו. ליד השולחן הזה ישבו אולמרט שהיה ראש ממשלה ופואד בן אליעזר שהיה שר התשתיות. אני דאגתי לגבי הסכמי הסחר, והם אמרו לי עזוב, זה שטויות
"רוב מדינות אירופה, ובראשן צרפת, הודיעו ב־2015 שיישמו את ההחלטה. היו שתיים שהודיעו שלא – הונגריה ופולין, וגרמניה לא אמרה כלום. אנחנו החלטנו לא לשבת בשקט. הגיעה אלינו אז עורכת הדין ברוק גולדסטין מארגון lawfare, ואמרה שצריך להילחם בזה משפטית". מדובר בארגון ללא כוונת רווח, שמגן על זכויות יהודים וגורמים פרו־ישראליים מסביב לעולם. "היא עבדה איתנו בהתנדבות, ומגיע לה הרבה קרדיט. בנוסף, שכרנו גם משרד עורכי דין צרפתי. טענו שההנחיה לכיתוב על המוצרים נוגדת את חירות הפרט, שהיא אנטישמית, מפלה ומגבילה את חופש הביטוי. כמו כן אמרנו שמדובר בהנחיה לא מחייבת. אם ההנחיה לא מחייבת והיא נוגדת את החוק הצרפתי, אין סיבה לבצע אותה. בית המשפט קיבל את טענותינו נגד משרד הכלכלה הצרפתי, והקפיא את הסימון.
"מי שדיברו נגדנו בשבועות האחרונים אמרו שגם זה היה מיותר, אבל לי ברור שישנה חשיבות רבה לכך שאנחנו הגענו ראשונים לבית המשפט. אם לא אנחנו, ולא היו מקפידים על הסימון, הרבה ארגונים תומכי BDS היו פונים לבית המשפט ושואלים למה לא מיישמים את החוק. כך קרה לאחרונה בקנדה".
אין ואקום
לאחר החלטת ההקפאה הצרפתית, מדיניות הסימון לא יושמה בפועל ברוב מדינות אירופה. "אפשר להגיד שזה במקרה, ואפשר לומר שבגלל התקדים המשפטי שיצרנו, היו כמה שנים של שקט. וגם, לא לכולם. יש יצרנים, כמו למשל מגַדלים מבקעת הירדן, שנאלצו בכל זאת לסמן את התוצרת שלהם". על תווית היין של יקב פסגות נכתב בשנים האחרונות שהוא מיוצר בישראל.
עם זאת, בצד ההצלחה היה גם מוקש. בד בבד עם ההוראה להקפיא את הסימון, העביר בית המשפט הצרפתי את הסוגיה לבית הדין לצדק של האיחוד האירופי, כדי לקבל את חוות דעתו העקרונית. "הבנו מייד שמדובר באירוע קשה ומורכב, וגם פנו אלינו גורמים ממשלתיים ואמרו שזה לא ייגמר טוב".
באיזה שלב פנו אליך?
"לפני קצת יותר מחצי שנה. הגורם הממשלתי הראשון שפנה היה משרד המשפטים. אמרו לנו שלדעתם נפסיד, ושיכולות להיות לכך השלכות".
לברג חשוב להדגיש כי בניגוד לתדמית קלת הדעת שניסו לצייר לצעד שלו, לאורך כל הדרך הייתה כאן יסודיות והייתה אחריות. סיימון פאליק מארה"ב הוא שותף שלו ביקב משנת 2007, והשניים הבינו שעומדת לפניהם מלחמה עקרונית. לשם כך הם שכרו את שירותי משרד עורכי הדין האמריקני קובינגטון אנד ברלינג, שבראש המחלקה הבינלאומית שלו עומד המשפטן והדיפלומט סטיוארט אייזנשטט, שכיהן בשנות ה־90 כשגריר ארה"ב לאיחוד האירופי.
"זה לא שיעקב מיקב פסגות החליט שהוא יותר חכם מכולם והולך ראש בקיר", הודף ברג את ההאשמות. "הכול נעשה בהרבה מחשבה והמון השקעה. הטסתי את עורכי הדין שלוש פעמים לפגישות כאן בארץ על חשבוני. היו לנו ישיבות מאוד רציניות עם גורמים ממשלתיים – נציגים ממשרד ראש הממשלה שעבדו איתנו במשך חודשים, נציגים ממשרד המשפטים, ובפגישה האחרונה הצטרפו גם נציגי משרד החוץ. היו דיונים והיו דעות לכאן ולכאן". בתחילת הקיץ הגיש היועץ המשפטי של בית הדין האירופי לצדק חוות דעת מקדימה לפסק הדין, ובישראל הבינו ממנה שהדברים הולכים למקום שאינו חיובי בשבילה.
ברג מודה שאחרי שהוגשה חוות הדעת המשפטית, התחזקו הדעות של הגורמים הממשלתיים נגד המהלך, אך מדגיש כי "האמירה שביקשו ממני למשוך את העתירה לא מדויקת. הרי לא אני פניתי לבית הדין האירופי. הדבר היחיד שהייתי יכול לעשות, תיאורטית, הוא לפנות לבית המשפט בצרפת, לבטל את התיק ולקוות שהוא יפנה לבית המשפט האירופי כדי לבטל. ולבקשת ביטול יש השלכות. הסיפור כבר פורסם, כבר היה ניצחון. מלבד זאת, כל ארגוני ה־BDS שעקבו בדקדקנות אחרי הסיפור, מייד היו מגישים עתירה משלהם. זה לא היה נשאר חלל ריק. הבנו כל הזמן שמדובר בנושא מאוד משמעותי ורציני, עם השלכות על יצרנים אחרים ועם השפעות מדיניוֹת".
היה רגע שבו חשבת שאולי אתה עושה טעות?
"היו הרבה רגעים. לא יודע אם טעות, אבל היו המון התלבטויות. בהחלט. כי ברור שיש כאן אחריות גדולה".
כשישבת עם נציגי המשרדים, דיברת אידיאולוגיה?
"כן. אמרתי שלברוח כל הזמן, 'זה יעבור, יהיה בסדר', השיטה הזאת לא עובדת. כל פעם שהלכנו בה, חטפנו. ליד השולחן הזה ישבו אולמרט שהיה ראש ממשלה ופואד בן אליעזר שהיה שר התשתיות. אני דאגתי לגבי הסכמי הסחר, והם אמרו לי עזוב, זה שטויות. וחטפנו מיסוי. הגיע הזמן שלא נהיה יהודים כאלו שנותנים להם מכה והם מורידים את הראש. גם אם נפסיד. בגלל שאנחנו חיים בעולם הזוי עם משפט סדום, צריך לקבל את זה? יש גבול. אני לא יהודי מסכן באירופה שרועד מכול עלה נידף, שיודע שיכול להיות יותר גרוע אז בוא נישאר עם מה שיש. זו גישה שצריך לשנות, ובמיוחד בזמן שיש בוושינגטון ממשל אמריקני אוהד מאוד. הבנתי כל הזמן שהסיכון שאני לוקח הוא לא רק על עצמי, ובאמת השקעתי המון. מאות שעות שיחה, ארבעה משרדי עורכי דין, הון כסף".
יצרנים אחרים אמרו לך שאתה עלול לסכן אותם?
"אף לא אחד. כל אחד עסוק בענייניו. מצד שני, איש גם לא הצטרף למהלך ולא שם אפילו עשרה שקלים, וזה בסדר גמור. זה לא קל להיות יצרן ביו"ש".
"היה לי שבוע קשה מאוד, עד ההצהרה, טענו שאנחנו רק רוצים להתפרסם ועלולים לפגוע באחרים. אבל אמרתי לעצמי שלא עשיתי את זה בשביל יקב פסגות"
לדברי ברג, בישיבות עם הגורמים הממשלתיים העלה עו"ד אייזנשטט את הרעיון, שבמקביל לדיונים באירופה יקודם הנושא פוליטית בארה"ב. המטרה הייתה לשנות את היחס למעמד ההתיישבות, שמבוסס על מסמך שפרסם יועץ של הנשיא האמריקני ג'ימי קרטר בשנות ה־70. "קיימנו הרבה פגישות עם אנשי קונגרס ועם גורמים בממשל האמריקני. כולם אנשים טובים שמשרתים את ארה"ב ופועלים על פי האינטרס שלה. ולא רק רפובליקנים שיתפו איתנו פעולה. היו גם דמוקרטים שכתבו לשגריר האמריקני באיחוד האירופי שמדובר כאן באפליה".
ההצהרה האמריקנית על חוקיות ההתיישבות אמורה הייתה להתפרסם בשבוע שעבר, מייד לאחר פסק הדין האירופי. בשל חיסול הטרוריסט אבו אל־עטא וימי הלחימה שנכפו על ישראל, 'הסתפקה' מחלקת המדינה בהודעת תמיכה משמעותית מאוד בישראל ותוקפנית כלפי הגישה האירופית, והצהרת פומפאו נדחתה בשבוע.
"היה לי שבוע קשה מאוד, עד ההצהרה. אפילו אחרי ההודעה החריפה של מחלקת המדינה בשבוע שעבר, ששמה את הפסיקה האירופית בקונטקסט הנכון, היו גורמים שאמרו לנו שאנחנו רק רוצים להתפרסם. והיו גם טענות חמורות יותר, שהאשימו אותנו בפגיעה באחרים. כיסחו לי את הצורה בשבוע האחרון. אבל אמרתי לעצמי שלא עשיתי את זה בשביל יקב פסגות. הרי אם הייתי לוקח את מאות אלפי השקלים שהשקעתי במלחמה הזו ומשקיע עשירית מהסכום בשיווק, הייתי מוכר פי מאה".
מסין ועד ברזיל
את היקב הקים יעקב ברג, בן 43, ב־2003. "התחלנו בקטנצ'יק, 3,000 בקבוקים בשנה". הוא נולד ברוסיה, ועלה ארצה עם הוריו כשהיה בן שלוש. "אבי היה מתמטיקאי, אבל תמיד חלם לגעת באדמה. הגענו לפסגות, והוא התחיל לנטוע כתחביב. אני כילד עבדתי איתו. החקלאות ביו"ש הייתה אז ממש בחיתוליה". לאחר שנשא את נעמה הם גידלו כרם יין, גם הוא כתחביב צדדי, "אבל מהר מאוד הבנו שיש לנו משהו מיוחד. פסגות נמצאת בגובה 900 מטר מעל פני הים, והפרי הוא מיוחד. יש בפסגות אתר ארכיאולוגי, מערה עתיקה מתקופת בית שני ששימשה כיקב. נמצא שם מטבע משנת 67 לספירה שכתוב עליה 'לחירות ציון'. העתק המטבע הזה מופיע על תוויות הבקבוקים שלנו. היה לנו חשוב לספר את הסיפור של יהודים שחזרו הביתה, למקום שבו חיו יהודים בעבר וגידלו כרמים וייצרו יין".
לאחד היינות שיֵצאו בקרוב מתכוון ברג להעניק את השם פומפאו. "בסוף שנת 2007 נכנסה איתנו לשותפות משפחת פאליק מארה"ב. מאז גדלנו משמעותית. היום אנחנו מייצרים 400 אלף בקבוקים, הכול מכרמים ביו"ש. קרוב ל־70 אחוז מהתוצרת שלנו הולכים לייצוא. לארה"ב, לדרום־אמריקה, להרבה מדינות באירופה, וגם לסין, טאיוואן, הונג־קונג. אנחנו נמצאים בהרבה חנויות דיוטי פרי בעולם. יש גם יבואנים באפריקה שהזמינו לאחרונה".
לאחר החלטת בית הדין, מה יהיה כתוב על הבקבוקים שלך לאירופה?
"לא יודע. עוד לא החלטנו. אנחנו בודקים לעומק. הקו המנחה של בית המשפט הוא שהצרכן צריך לדעת, ויש לי חופש ביטוי כל עוד אני לא מטעה את הצרכן. אז בעצם יכולה להיות תווית שאומרת שהיין מגיע מ'מולדתו ההיסטורית של העם היהודי'. גם זה קייס שיש להיאבק עליו, שאין להם סמכות להכתיב לי את הנוסח איך לסמן.
"ברור שמדובר בהחלטה לא טובה של בית הדין האירופי, החלטה קשה. אני לא מזלזל בה, לא אומר 'או"ם־שמום'. ממש לא. האם זה אומר לברוח? לא. צריך להתאמץ ולעמוד. יצאנו לקרב שהסיכויים לנצח בו לא היו טובים. אם זה היה ביזנס נטו, לא הייתי יוצא לקרב כזה. אבל הוכחנו שאפשר להתחיל מכלום, מסככה קטנה עם כרם ליד הבית, ולהגיע למכירת יין לכל העולם. וכך גם אפשר וצריך להילחם על עקרונות, כשאתה בא בידיים נקיות ובמחשבה אמיתית.
"יש לנו גם שלב ב' לתוכנית. למשל, הם כתבו שזכות הלקוח לדעת הכול. על כל המצב הפוליטי, החברתי והכלכלי של המדינה. זו מהות פסק הדין. כלומר, אם יש במדינה עבודת ילדים, יש צרכן בעולם שלא רוצה לדעת? לפי ההחלטה של בית הדין האירופי, זה בעצם צריך להיות כתוב על התווית. אבל בפועל, הם מתכוונים רק לישראל. אנחנו הולכים להציף אותם בתביעות על כל המדינות בעולם שיש בהן סכסוכים טריטוריאליים, ולטעון שזה צריך לחול גם עליהן, כולל כל המידע. ויש תכנונים משפטיים נוספים. צריך להיות חכמים, לדעת לנשום עמוק. בסוף, מול רוע ורשע צריך להתמודד בכל הכלים, וגם לנצח". 
