במהלך ניסיונותיו – שנכשלו לבסוף – של יו"ר כחול־לבן בני גנץ להקים ממשלה, ובהיעדר רוב פרלמנטרי למחנה המרכז־שמאל, הוזכרה שוב ושוב האפשרות של הקמת ממשלת מיעוט. כזו שתישען על קולותיהם של 13 נציגי הרשימה הערבית המשותפת, אשר יעניקו לממשלה החדשה תמיכה חיצונית. הרעיון הצית שיח ציבורי סוער ורווי האשמות. בשעה שרבים במחנה השמאל קראו לרמטכ"ל לשעבר גנץ לכבוש את היסוסיו, לגלות "אומץ" ולבצע את "הצעד ההיסטורי", ראש הממשלה נתניהו הוביל קמפיין אינטנסיבי נגד האפשרות הזו. בתגובה, הוא ואנשי ימין נוספים הואשמו בגזענות ובהדרה של הציבור הערבי כולו.
"יש כאן הזדמנות היסטורית להביא תקווה לישראל", כתבה ח"כ סתיו שפיר בטוויטר, וקבעה כי "בתקופות כאלה נדרש אומץ: אם גנץ רוצה להמשיך בדרך רבין, אסור לו לפזול לממשלת שחיתות עם ביבי, אלא לעבוד עם ערביי ישראל ולהקים ממשלה צרה שתורחב בהמשך". סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן, איש המחנה הדמוקרטי, אמר כי הסתמכות על הרשימה המשותפת היא "המעשה הציוני הראוי" בעת הזאת. תומכי המהלך הזכירו את ממשלת המיעוט של יצחק רבין, שהסתייעה במפלגות הערביות כדי להעביר את הסכמי אוסלו בשנות התשעים.
במסגרת הניסיון להכשיר את הרעיון, היו שביקשו להבחין בין מרכיביה השונים של הרשימה הערבית המשותפת. בהקשר זה נאמר כי ממשלת המיעוט המדוברת לא תסתמך על בל"ד הקיצונית והלאומנית, אלא על הסיעות האחרות ברשימה, המתונות יותר. חברי הכנסת הערבים מצידם הביעו נכונות להתגייס למשימת הדחתו של בנימין נתניהו מכס ראש הממשלה. "הרשימה מוכנה לעשות הרבה במסגרת העקרונות והבטחות הבחירות שלה כדי לסלק את נתניהו", הצהיר ח"כ אחמד טיבי.
24 שנים עברו מאז אותה ממשלת מיעוט שהקימה מפלגת העבודה בשנות התשעים. האם המפלגות הערביות התמתנו מאז? לא ממש. מעקב אחר פעילותם והתבטאויותיהם של חברי המפלגות הערביות מראה כי מגמת ההקצנה אצלם רק גוברת. ממשלת מיעוט שתישען על קולותיהם תצטרך להסתמך על מי שמביעים תמיכה עקבית באויביה של ישראל, מזדהים עם גורמי טרור, פועלים למען מחבלים כלואים, מעודדים סרבנות גיוס ותומכים בחרם על מדינת ישראל.
רודני כל העולם התאחדו
מפלגת חד"ש מוצגת לא פעם כסמן "מתון" ברשימה המשותפת. המגזין האמריקני 'טיים' אף כלל לאחרונה את יו"ר המפלגה, איימן עודה, ברשימה של "מאה האנשים המבטיחים". בנימוקי הבחירה נאמר כי עודה "בולט כקול חדש ומלהיב בעד שוויון והכלה". האומנם? עמדותיה הרשמיות של חד"ש בכמה נושאים עקרוניים אינן מבשרות על מתינות יוצאת דופן. במובנים רבים חד"ש מסתמנת כמפלגה קיצונית במיוחד, המפיצה תיאוריות קונספירציה על מדינת ישראל ומגוננת על ארגוני טרור ועריצים.
כך למשל, במרץ 2016 גינו בחד"ש את החלטת הליגה הערבית ומועצת מדינות המפרץ הפרסי להכריז על חיזבאללה כארגון טרור. בכירים במפלגה התייצבו במהלך השנים לצד הדיקטטור הסורי בשאר אל־אסד. הרודן ששיגר את טייסיו להפציץ מאות אלפים מבני עמו והשתמש בנשק כימי נגד אזרחיו, זכה לשבחים מפי בכירים בחד"ש ובהודעותיה הרשמיות. ח"כ לשעבר מוחמד נפאע, מהאידאולוגים של חד"ש, מרבה להלל את אסד ולראות בו גיבור הנלחם נגד ארה"ב וישראל. "בשאר הוא אדם אנטי־אימפריאליסטי, הוא לא הלך בתלם של מצרים, ירדן וקטאר", אמר בעבר למקור ראשון. "מה הבעיה איתו? הוא גיבור, הוא הולך בדרך הנכונה". גם המשטר הדכאני בקוריאה הצפונית מוצג באור חיובי באתר הרשמי של חד"ש, שוב על ידי מוחמד נפאע.
בדפיה הרשמיים של חד"ש מתפרסמות שוב ושוב תיאוריות קונספירציה למיניהן, שלפיהן מדינת ישראל ו"הציונים" הם שעומדים מאחורי ארגוני הטרור הנאבקים באסד בסוריה, וכי ישראל וארה"ב עוסקות בהצתת סכסוכים במזרח התיכון. כך למשל, באוגוסט 2017 פורסם באתר של חד"ש מאמר שטען כי נתניהו הוא שמפעיל מאחורי הקלעים את דאעש, זאת לצד תמונתו של ראש הממשלה כשמאחוריו דגלי 'המדינה האסלאמית'. נציין כי הרעיונות הללו מקבלים במה בדפי חד"ש בשפה הערבית, אך לא באלו הפונים לקוראי העברית.
חד"ש מעודדת סרבנות גיוס לצה"ל, וחברי הכנסת שלה משתתפים דרך קבע בהפגנות תמיכה בסרבנים. גופים שהקימה חד"ש פועלים מטעמה לקדם את סוגיית הסרבנות בקרב הציבור הדרוזי. יו"ר המפלגה עודה השתתף בהצגה שהפיקו פעילי המפלגה ושהמסר המרכזי שלה היה שצעירים ערבים אינם צריכים להתגייס לצה"ל ולשירות לאומי. ההצגה אורגנה על ידי תנועת הנוער של חד"ש, בנק"י. חלק מהמציגים התחפשו למתנחלים בעלי פאות ארוכות ולחיילים אלימים. עמיתתו של עודה, ח"כ עאידה תומא־סלימאן, סירבה לדון בנושאים הקשורים לזכויותיהן של חיילות צה"ל כשעמדה בראשות הוועדה לקידום מעמד האישה.
לצד אלה, חברי הכנסת של חד"ש שותפים במאמץ הכלל־מפלגתי של הסיעות הערביות לחזק אסירים ביטחוניים ולתמוך בהם, בעיקר ערבים־ישראלים אבל גם פלסטינים. נציגי המפלגות הערביות ובהן חד"ש נוהגים דרך קבע לבקר מחבלים ובני משפחותיהם, בהם כאלה שעשו מעשי טרור קשים נגד אזרחי ישראל, ולחלוק להם כבוד. כך למשל, סמיר סרסאווי, שבשנות השמונים השליך רימונים על אזרחים ברחוב בחיפה ונידון לשלושים שנות מאסר בגין ניסיון לרצח, זכה לביקוריהם של נציגי כל המפלגות הערביות. כך גם אמיר מח'ול, שישב בכלא עשור בעוון ריגול למען חיזבאללה. ב"מסיבת השחרור" שלו, שנערכה בכנסייה הקתולית בפקיעין לפני כחצי שנה, השתתפה כמעט כל ההנהגה הערבית, כולל זו הפוליטית.
נציג נוסף של חד"ש, ח"כ יוסף ג'בארין, פעל רבות למען מחמוד ג'בארין, תושב אום אל־פחם שרצח אזרח ערבי אחר לאחר שחשד בו כי הוא משתף פעולה עם ישראל. ג'בארין ישב בכלא שלושים שנה, והפך לסמל התנגדות פלסטיני. ח"כ ג'בארין ליווה את האסיר ג'בארין בכלא, וכאשר שוחרר עלה אליו לרגל יחד עם כל חברי ועדת המעקב של ערביי ישראל ונציגי כל המפלגות הערביות. חבר הכנסת אף השתתף בחגיגת נישואיו של האסיר המשוחרר לפני כמה חודשים.
דמות בולטת בחד"ש היא הנציג היהודי היחיד ברשימה המשותפת, ח"כ עופר כסיף, שעוינותו למדינת ישראל אינה נופלת מזו של עמיתיו ושמרבה להשתלח ביריביו הפוליטיים ולגדפם בבוטות. את ח"כ איילת שקד כינה כסיף "חלאה ניאו־נאצית", את אביגדור ליברמן הגדיר "צאצא של אדולף היטלר", נתניהו בעיניו הוא "רב מרצחים", והעולים להר הבית הם "סרטן שצריך לחסל". כסיף מרבה לעורך השוואות בין מדינת ישראל לגרמניה הנאצית.
נאה דורש
סיעה נוספת ברשימה המשותפת, שנתפסת כמתונה יותר מבל"ד וחד"ש, היא מפלגת רע"ם המייצגת את הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית. בניגוד לפלג הצפוני בראשות השייח' ראאד סלאח, אנשי הפלג הדרומי אינם מחרימים את הכנסת, ומבחינה זו הם מייצגים קו מתון יותר באופן יחסי בקרב התנועה האסלאמית בישראל. עם זאת, נציגי מפלגה זו מביעים בעקביות תמיכה במשפחות מחבלים שביצעו פיגועים קשים.
כך למשל, בשנת 2013 עלתה הנהגת הפלג הדרומי יחד עם חברי הכנסת שלה באותו זמן, שייח' איברהים צרצור וטלב אבו־עראר, לבית משפחת אגברייה ביישוב מושרייפה. במפגש נכח גם וליד טהא, כיום חבר כנסת מטעם רע"ם. המשלחת הגיעה לחזק את משפחת אגברייה, ששני בניה ביצעו את פיגוע ליל הקלשונים ב־1992. המחבלים, ערבים ישראלים שהיו חברי התנועה האסלאמית, נכנסו למאהל של חיילי צה"ל סמוך לקיבוץ גלעד בצפון ורצחו שלושה מהם באמצעות קלשונים וגרזנים. ח"כ לשעבר איברהים צרצור פעל להיטיב את תנאי המחבלים בכלא, וניסה להביא לשחרורם במסגרת עסקת שליט. גם באותו מפגש קראו אנשי הפלג הדרומי לשחרור המרצחים. צרצור נהג לבקר בכלא את אסירי חמאס ה"כבדים" ביותר. בין היתר הוא ביקר חמש פעמים את המחבל עבאס א־סייד, מתכנן פיגוע התופת במלון פארק בליל הסדר תשס"ב, שבו נרצחו 30 ישראלים ונפצעו 160.
נציגי רע"ם גם השתתפו באירועי הזדהות עם מחבלים ערבים ישראלים, בהם יאסין ואיברהים בכרי שסייעו להוציא לפועל את הפיגוע באוטובוס בצומת מירון באוגוסט 2002. השניים, שידעו על כוונותיו של המחבל המתאבד, איש חמאס, הלינו אותו בביתם לפני הפיגוע, הסיעו אותו אל האוטובוס, וסיפקו לו בגדים ומידע היכן יוכל לבצע פיגוע המוני שבו ייהרגו כמה שיותר חיילים ואזרחים. באותו פיגוע בקו 361 נרצחו תשעה ישראלים ונפצעו 38. נציג של מפלגת רע"ם, מסעוד גנאים, הלך בשנת 2015 לחזק את ידי המשפחה. בשנת 2017 העניקו אנשי בל"ד למשפחת בכרי אות הוקרה על פועלה. מסעוד גנאים ועמיתו לסיעה עבד אל־חכים חאג'־יחיא, העניקו בשנת 2013 תעודת הוקרה לאסירים המשוחררים ראמז ג'באלי ואוסמה חאג'־יחיא, תושבי טייבה. השניים הניחו מטען חבלה בכביש במטרה לפגוע בישראלים, וכן ניסו לפגוע במשתף פעולה עם ישראל.
מפלגה נוספת ברשימה המשותפת שמקדמת תמיכה במחבלים, בעיקר ערבים ישראלים, היא תע"ל. מייסדה ח"כ אחמד טיבי, ושותפו למפלגה ובן דודו אוסמה סעדי, מתהדרים בפועלם למען האסירים הביטחוניים. בשנים האחרונות דאג טיבי ללוות אסירים ביטחוניים כמו מחמוד ג'בארין, שכאמור רצח משתף פעולה עם ישראל, סאמר עיסאווי שהשתתף בפיגועי ירי בירושלים, ומילאד חטיב. האחרון נשפט ונשלח לכלא לאחר שהעביר לחיזבאללה מידע על סידורי האבטחה של נשיא המדינה דאז שמעון פרס.
טיבי, המכהן כבר עשרים שנה בבית המחוקקים הישראלי, זוכה לפופולריות ולאהדה רבה בתקשורת. הוא מרואיין מבוקש, וגם תוכניות הסאטירה המושחזות, שאינן חסות על פוליטיקאים אחרים, מתייחסות אליו באהדה. לא מעטים במחנה השמאל קראו בבחירות האחרונות להצביע לרשימה המשותפת, ובין היתר העלו על נס את אישיותו של טיבי. כך למשל, לפני שהמפלגות הערביות שבו והתאחדו, כתב הסופר ניר ברעם כי "הרשימה של אחמד טיבי תהיה הדבר הלוהט והמעניין בבחירות משמאל", וקרא להצביע לו. נאומו של טיבי נגד הכחשת השואה זכה לאהדה חוצת מחנות, ונשיא המדינה רובי ריבלין הגדיר אותו כ"אחד הטובים ביותר שנשמעו במליאת הכנסת".
עם זאת, אין לשכוח שטיבי שימש יועצו של מנהיג אש"ף יאסר ערפאת, ומאז ועד היום הוא מבטא אג'נדה אנטי־ישראלית עקבית. ספק אם יש דוגמה נוספת בעולם לפרלמנטר הפועל באופן כה מובהק עם גורמים הנאבקים במדינה המשלמת את משכורתו.
ההיכרות הראשונה של הציבור הישראלי עם טיבי הייתה ב־1984, כאשר הוא פוטר ממשרתו כרופא בבית החולים 'הדסה' לאחר שהכה שומר שבדק את תיקו. טיבי גם נמנע אז מלהגיש לו סיוע רפואי. לדברי טיבי בריאיון עיתונאי, לאחר הפיטורין מהדסה בעקבות תקיפת השומר התגייסו בכירי השמאל הישראלי ובהם שולמית אלוני, אורה נמיר, עזר ויצמן ודדי צוקר כדי לעזור לו. ויצמן אמר כי הוא "שם את שמו הטוב על הבחור הזה", וסייע לטיבי לקבל מימון מקרן אירופית שסייעה לו בלימודיו האקדמיים.
זו לא הייתה ההתנגשות היחידה של טיבי עם אנשי ביטחון ישראלים. ב־1998 הוגש נגדו כתב אישום לאחר שפגע בשוטר משמר הגבול במחסום ליד רמאללה. על פי הדיווח העיתונאי באותם ימים, טיבי אמר לשוטר: "אתה דרוזי ולכן אתה משתף פעולה, הנעל שלי יותר נקייה מהמשפחה שלך". נציין כי טיבי הכחיש את הדברים.
כמו הצלבנים
עד היבחרו לכנסת ב־1999, במסגרת המפלגה החדשה שהקים, שימש טיבי כאמור יועצו ואיש אמונו של יאסר ערפאת. הוא העריץ אז את ערפאת ומעריץ כיום את מרואן ברגותי, שיושב בכלא הישראלי על חמישה מעשי רצח. בכנס שהתקיים ברמאללה בשנה שעברה הילל את אופיו ואת מנהיגותו של ברגותי, וכינה את הישראלים "כובשים זרים". את המחבלים הגדיר "מפקדים אציליים, סמלי הקרבה למען המולדת", והזכיר בהקשר הזה מלבד ברגותי גם את אחמד סעדאת – מתכנן רצח השר רחבעם זאבי; את בני הדודים כרים ומאהר יונס, שחטפו ורצחו את חייל צה"ל אברהם ברומברג ז"ל; ואת אבו־ג'יהאד, סגנו של ערפאת, ראש הזרוע הצבאית של אש"ף והאחראי לרצח 125 ישראלים, שחוסל בידי ישראל.
במסגרת אירוע לציון 42 שנה להקמת פת"ח שהתקיים ב־2007, שלהב טיבי את הקהל והכריז כי הוא מברך את "אנשי פת"ח שמקרבם נפלו השאהידים הראשונים ונעצרו האסירים הראשונים. הם (הישראלים, י"פ) רוצים לחסל את פלסטין, אך אנו נמשיך במאבק עד להקמת מדינה שבירתה אל־קודס". הקהל הגיב בהתאם והשמיע את קריאת הקרב המסורתית: "לירושלים צועדים מיליוני שאהידים".
טיבי מסרב להגדיר את חמאס וחיזבאללה ארגוני טרור. חמאס בעיניו הוא "תנועה פוליטית רעיונית", וחיזבאללה הוא "ההתנגדות הלבנונית". בקדנציה הראשונה שלו אמר כי הוא שואף ל"ביטול חוק השבות, הדגל וההמנון". בריאיון שהעניק אז למקומון 'על השרון' הבהיר כי לדעתו "צריך לבטל את האופי היהודי של מדינת ישראל. אי אפשר להגיד מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית באותה נשימה. זה או דמוקרטית או יהודית. אני מסתפק במדינה דמוקרטית".
ב־2008, בעקבות דקירת ילד ביישוב יצהר והצתת מבנה, החלו הפרות סדר של מתנחלים בכפר עצירה אל־קבלייה. בעימות נפצעו ארבעה פלסטינים. טיבי אמר אז על המתנחלים כי הם "חיות דו־רגליות, ויג'לנטים (פורעי חוק) המתנכלים לפלסטינים". ב־2010 נסע ללוב עם משלחת של חברי כנסת ונציגים של ההנהגה הערבית. על מפגשו עם רודן לוב דאז מועמר קדאפי, אמר: "פגשנו מנהיג עממי ומלא כריזמה שבצעד יוצא דופן אף אכל איתנו ארוחת ערב".
בראיונות לתקשורת נוהג טיבי להדגיש את ה"זרות" והתלישות של העם היהודי בארץ. בריאיון לעמית סגל בערוץ 2 הכחיש את קיומו ההיסטורי של בית המקדש בהר הבית, וטען כי "אין ראיות" לכך. בדומה לאבו־מאזן, טיבי גורס כי יהודים העולים להר הבית "מטמאים" אותו ברגליהם. בכלל, הוא צופה שהנוכחות היהודית בירושלים תבוא אל קיצה במוקדם או במאוחר, כמו הצלבנים בשעתם. לדבריו, "כיבוש אל־קודס בידי הצלבנים היה ארוך שנים אך הסתיים, וכן המנדט הבריטי. כך יהיה גם עם הכיבוש הישראלי של אל־קודס ואל־אקצה". 
