יום שלישי השבוע, חמש לפנות בוקר. ברחבי רמת הגולן מופעלת אזעקת אמת ושולחת את התושבים למקלטים ולמרחבים המוגנים. מכיוון דמשק משוגרות ארבע רקטות לעבר החרמון. מערך המכ"ם של צה"ל מזהה כי הן בדרכן לאזורים מיושבים, מערכת ההגנה האווירית משגרת מיירטים, והרקטות מתפוצצות בשמי סוריה. לוחמי ההגנה האווירית מסיימים את פעילותם ומיד יושבים לנתח את המקרה.
יום שלישי שעבר, שבע וחצי בבוקר. מאות לוחמי הגנה אווירית פרוסים סביב סוללות כיפת ברזל וטילי הפטריוט מצפון ועד דרום. כבר כמה ימים הם נערכים לרגע הזה, לא יודעים בדיוק מדוע אבל מבינים על פי ההכנות הקדחתניות שמשהו עומד לקרות. ואז מתפרסמת הידיעה על סיכול ממוקד בלב עזה, של בכיר הג'יהאד האסלאמי בהא אבו אל־עטא. בראשם של הלוחמים נסגר המעגל, והם מבינים את פשר הדריכות ולשם מה נפרסו. בימים הבאים תותקף ישראל במאות רקטות, באזורים קרובים לרצועה ורחוקים ממנה, ומערכות ההגנה והלוחמים המופקדים עליהן יעשו את עבודתם נאמנה.
שני האירועים הללו מתרחשים בשבוע אחד במדינה הקטנה ביותר במזרח התיכון, המתמודדת דרך קבע עם מתקפות טילים מכל זירה אפשרית. זהו איום תמידי שדורש פריסה ומוכנות גבוהה בכל עת. בעבר היו שראו בלוחמי נ"מ ג'ובניקים שחיים טוב על חשבון חיל האוויר, עם בסיס שיש בו בריכה וקולנוע; היום אם תכתבו ברשת 'כיפת ברזל' תמצאו לצידה מילים כמו "תודה" ו"גיבורי ישראל".
"המאפיין הכי בולט של העימותים האחרונים הוא הרב־זירתיות", אומר גורם בכיר במערך ההגנה האווירית. "בשבוע אחד אתה מקבל את עזה, את לבנון ואת איראן ברקע, כשלכל זירה המאפיינים שלה. אנחנו נדרשים בכל פעם לעשות את ההתאמות ביחס לאיום ולזירה הרלוונטית. גם בהיבט פיזי של להזיז כוחות ממקום למקום, וגם מול האויב שנמצא בכל מקום בתצורה שונה".
רק בסבב העזתי האחרון עמד מערך ההגנה האווירית מול איום של יותר מ־400 רקטות. על פי נתוני צה"ל, יותר מ־50 אחוז מהם היוו איום ממשי, ומערכות ההגנה יירטו 90 אחוז מהטילים שאיימו על יישובים מאוכלסים. "אנחנו מבינים שזה אחוז טוב, ועדיין אנחנו במרוץ אחר הלמידה כי האויב כל הזמן משתפר ומאתגר אותנו", אומר הבכיר במערך ההגנה האווירית. "אנחנו מחפשים דרכים להשיג תוצאות טובות יותר, כמו כל ארגון שנתון לאתגר מבצעי. העבודה שלנו היא לא רק הגנה על שמי המדינה אלא גם אתגר הגילוי וההתרעה, ואנחנו במרוץ לא פשוט".
"יש הבדל מהותי אם אנחנו יוזמים אירוע או מתגלגלים אליו", אומר בן שיחנו. "שיטת ההגנה שונה כשאנחנו יוזמים ונפרסים מראש, והיא תהיה רחבה ומאפשרת יותר במקרה כזה, אבל מבחינת ההישגים הנדרשים מאיתנו אין שום שוני"
במהלך הסבב האחרון נמתחה ביקורת רבה על החלטת צה"ל לשתק את המדינה. מהרגע שפיקוד העורף הנחה לבטל את הלימודים באזור גוש דן ביום שלישי שעבר והורה לעובדים לא חיוניים להישאר בביתם, נדמה היה שארגוני הטרור השיגו את תמונת הניצחון שלהם: זריעת בהלה ושיבוש חייהם של מאות אלפי אזרחים. בצה"ל הסבירו את ההחלטה בכך שעם חיסולו של בכיר הג'יהאד האסלאמי נוצר איום ממשי שכלל גם את גוש דן. לצד זאת, מערך ההגנה האווירית הדגים באופן מופלא את יכולתו לספק הגנה לאזור המרכז. ישראל, כך נדמה, מרשה לעצמה לחיות בשאננות מסוימת ולמתוח את הגבול לקצה, בין היתר בזכות היכולת להגן על שמי המדינה.
"ההיערכות שלנו במערכה הזאת הייתה נקודת הסיום של הסבב האחרון", אומר הבכיר. "ברגע שישראל יזמה את הפעולה בעזה, אנחנו חייבים להגיע מוכנים יותר מבחינת הפריסה. אני לא מרגיש שההגנה הופכת אותנו ל'מעיזים' יותר, אבל זה מאפשר לגורמים האחראים לקבל החלטות אחרות".
ואכן, הסבב האחרון בדרום שונה מכל מה שהכרנו, לפחות בשבע השנים האחרונות. לראשונה זה שנים ישראל פתחה במערכה בעזה ולא נגררה או הגיבה. חיסול בכיר בארגון טרור מביא עימו את אתגר ההגנה והמוכנות. "יש הבדל מהותי אם אנחנו יוזמים אירוע או מתגלגלים אליו", אומר בן שיחנו. "שיטת ההגנה שונה כשאנחנו יוזמים ונפרסים מראש, והיא תהיה רחבה ומאפשרת יותר במקרה כזה, אבל מבחינת ההישגים הנדרשים מאיתנו אין שום שוני".
המוטיבציה נוסקת
אחד האנשים המרכזיים מאחורי ההצלחה הזו הוא סא״ל מאור גבריאל, עד לאחרונה מפקד יחידה 820 של בית הספר להכשרת לוחמים במערך ההגנה האווירית של חיל האוויר. סא"ל גבריאל פיקד על גרעין ההקמה של מערכת כיפת ברזל, היה הראשון שקלט אותה, ופיקד על הסוללה הראשונה ועל המשמרת שבה ביצעה את היירוט הראשון שלה. הוא בנה את ההכשרות, ליווה את התהליך, עקב אחר השינוי הדרמטי שמערכת ההגנה האווירית עברה עם הזמן, וראה את התמורות בתפיסת גיוס האנשים. המערך שהוקם כבועה ניסויית של חיילים בודדים, קולט היום מאות לוחמים בכל גיוס. המערך נהנה היום ממוטיבציה של 130 אחוזים בתפקיד לחימה, באחת היחידות המבצעיות והעסוקות ביותר בצה"ל.
"אין ספק שהפופולריות של המערכת בציבור עושה טוב למוטיבציה של החיילים שמגיעים לכאן", אומר סא"ל גבריאל, ומבהיר כי "המערכת רק נראית אוטונומית. בכל עמדה יש מפקד קצין, ששולט במערכת. הטכנולוגיה משתנה, אבל האנשים הם הסיפור המרכזי. המקצוע שלנו הוא להכשיר את האנשים לפעול להגנת השמיים. נכון, לא מדובר בחייל שיושב ויורה על טילים, אבל יש חשיבות רבה לגורם האנושי.
"בגלל זמן השיגור והמאפיינים הסביבתיים, יש הבדל גדול אם המערכת יושבת בחיפה או במקום אחר בצפון", מסביר גבריאל. "צריך ליירט איום, אבל במקביל לאפשר את פעילות כלי הטיס במרחב. לכל סוללה יש משימה משלה, וכל לוחם צריך להכיר היטב את המרחב שהוא מגן עליו. זה לא רק לאשר יירוט, אלא למצות את היכולות של המערכת הכי טוב שאפשר. בהרבה מקרים המפעיל נדרש להשפיע על המערכת. בהרבה אירועים נדרשה מעורבות של המפעיל, כדי שבסופו של דבר יתבצע יירוט וגם לא תהיה סכנה במרחב, לא למתקנים ולא לאזרחים".
אחד התרחישים שבצה"ל נערכים אליו כל העת, הוא ירי אינטנסיבי במיוחד של מאות טילים בזמן קצר. במהלך סבב הלחימה מול חמאס בחודש מאי, פתח ארגון הטרור במתקפת טילים חסרת תקדים לעבר יישובי הדרום. עד אז ידעה ישראל להתמודד עם מטחים שכללו עשרות רקטות. אבל הלחץ המצרי להפסקת אש בתוך שעות ספורות הביא את ארגוני הטרור לחוש שיש כאן הזדמנות לעלות מדרגה ולאותת לישראל כי מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
אזעקות צבע אדום ניסרו שוב ושוב בשמי עוטף עזה. טווח האיום גדל במהירות. תושבי הדרום דיווחו על עשרות פיצוצים במקבץ חריג מאוד. מערכת ההגנה האווירית של חיל האוויר נאלצה להתמודד עם אחד המטחים הגדולים ביותר שידעה ישראל. בתום יממה אינטנסיבית במיוחד התבררו המספרים: יותר מ־550 טילים שוגרו מעזה, בכל הטווחים. נדמה שאין מקום בעולם שהתמודד עם מספר כזה של טילים לאוכלוסייה אזרחית בפרק זמן קצר כל־כך.
רובם הגדול של הטילים יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל, חלקם נפלו בשטחים פתוחים, והחשוב מכול – לא היו נפגעים בנפש. בקרון השליטה בחיל האוויר לא זכרו מחזה דרמטי כזה. שוב ושוב נשמע במערכת קולו של הפרשן הצבאי הוותיק אלון בן־דוד, כמו קולה של הקריינית באפליקציית ווייז, מקריין שיגור ועוד אחד ויירוט ועוד אחד. "זוהה שיגור למרחב", אומרת המערכת, ומיד לאחר מכן: "שוגר מיירט לעבר המטרה".
אלא שמבחינת ההיערכות של צה"ל, גם שיגור אינטנסיבי כמו שנעשה במאי איננו סוף פסוק. על פי התרחיש שנכתב במטה הכללי ואושר על ידי הדרג המדיני, בשעת מלחמה ישראל עשויה להיות מותקפת במאות ואלפי טילים ביממה אחת. המספר האחרון שנקבו בו במערכת הביטחון עומד על כ־1,000־1,500 טילים ביום – רק מלבנון. הסבב הקודם של צה"ל בעזה, בראשית הקיץ, הוכיח כי גם לארגוני הטרור ברצועה יש יכולת שיגור כבדה. בצה"ל מבינים כי מלחמה בצפון עשויה לגרור תרחיש רב־זירתי שבו נותקף מצפון ומדרום כאחד, וישראל עלולה למצוא עצמה תחת הפגזה של 2,000 טילים ביממה.
"כל רקטה היא אתגר – לעקוב אחריה מרגע שהיא משוגרת, להבין לאן היא מיועדת, ולהחליט אם ליירט ואיך. עכשיו תחשוב על המורכבות של שיגור מטח"
"אם מדינת ישראל תצטרך להתמודד עם תרחיש רב־זירתי שבו נותקף גם מצפון וגם מדרום, אנחנו נדע להתמודד", אומר בביטחון סא"ל גמליאל. "לצד זה אני חייב לומר שאין דבר כזה מאה אחוזי הגנה. ובסוף צריך לזכור כי ביטחון האזרחים מורכב מכמה ממדים שכוללים גם את מרכיבי ההגנה שפיקוד העורף ממליץ עליהם. תמיד יהיו לנו אתגרים גדולים, ויש איומים שכל הזמן מתפתחים בזירה. מאז 2011 שיפרנו את המערכת מאוד, וכיום מדובר על מערכת שונה לחלוטין".
כיפת ברזל, שנבנתה להתמודד עם איום הקסאם, יודעת כיום להתמודד כמעט עם כל איום. אחד האתגרים הגדולים היא להביא לכך שהיא תדע ליירט גם פצצות מרגמה ורחפנים, כאלה שגם יודעים "להתאבד". היכולת הזו לא הייתה קיימת בעת מבצע צוק איתן, וכיום המערכת יודעת להתמודד עם כל איום, ובהיקפים שלא הכרנו. בנוסף, בצה"ל חיברו את ה'מוחות' של כלל מערכות ההגנה. המכ"מים יודעים היום 'לדבר' זה עם זה, ומעליהם ניצבים כמובן הלוחמים.
"למדנו להתאים את היכולות לאיומים, וזה לא דבר מובן מאליו", אומר סא"ל גבריאל. "סוללת הפטריוט מיועדת במקור ליירוט מטוסים. היא באה לכאן כדי להגן עלינו מפני הטילים מעיראק במלחמת המפרץ, ואיש לא חשב שתהפוך ללבנת יסוד. אבל הפטריוט ממלא היום תפקיד מרכזי בהגנת השמיים, ועושה עבודה מצוינת. הגנה אקטיבית כמו בכיפת ברזל מהווה אתגר אחר. כל רקטה היא אתגר – לעקוב אחריה מרגע שהיא משוגרת, להבין לאן היא מיועדת, איפה מיירטים, האם הסביבה בטוחה, או שהרקטה עתידה ליפול בשטח פתוח ולא נדרש יירוט. כל זה מורכב למדי כשיש מטרה אחת, עכשיו תחשוב על המורכבות שיש בזמן עשרות שיגורים.
"היעד שלי הוא שכל מערכת נשק תבוא לידי ביטוי במקום שבו היא הכי טובה ויש לה יתרון יחסי. לשם כך נוצר התיאום בין האנשים ובין מערכות הנשק. קצין או חייל ב'קלע דוד' צריך להבין את המורכבות של המערכות האחרות כדי לעבוד בסנכרון איתן. המערך הזה פורץ דרך ומביא איתו המון ניסיון מבצעי. מספר היירוטים שכיפת ברזל צברה עם השנים חסר תקדים, ודרך היכולות והניסיון שלה למדנו המון. היא בעצם פיתחה את עצמה דרך התחקירים. אני היום מתחקר גם במקרה שהמערכת נדרכת אבל לא משגרת. אנחנו מעריכים שבמלחמה הבאה נידרש לפעול בצורה רוחבית בכל מערכות הנשק, ולא רק כיפת ברזל. זה מאוד מאתגר, ואנחנו מתאמנים לתרחיש של ירי מעזה ומלבנון במקביל. אף פעם לא נצליח לכסות את כל השיגורים, אבל המקצוענות של החיילים תביא תוצאות טובות מאוד".
ספינה עטוית כיפה
בצה"ל יודעים היטב כי שיגורים במספרים שתוארו יציבו אתגר משמעותי. במצב כזה ישראל תהיה חייבת ליישם את הסיסמה הוותיקה שלפיה ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, ולייצר בצד השני הרס כזה שיעצור את המלחמה בימיה הראשונים.
מצב של מלחמה מקבילה בצפון ובדרום לאורך כמה שבועות, עם כמות שיגורים שמתקרבת אפילו לחצי מהתרחיש הצפוי, כלומר כ־1,000 רקטות ביום, יעמיד את מדינת ישראל בפני בעיה גדולה. זה לא רק הרס רב, אלא גם מספר נפגעים גדול בעורף, אתגור מערכות ההגנה האוויריות ופגיעה קשה ברצף התפקוד של המדינה. ערוצי טלוויזיה שמשדרים ללא הפסקה הרס ברחובות ופינוי נפגעים, התראות צבע אדום בלתי פוסקות על המסך, פינוי יישובים בצפון – כל אלה עלולים להתגבש לתמונה שישראל תתקשה להתמודד איתה ושהצד השני ישתמש בה להאדרת הצלחתו. תוסיפו לכך תרחישים של כיבוש יישוב בצפון על פי תוכנית ההתקפה של נסראללה, ודיס־אינפורמציה של נפגעים בארץ ומעבר לגבול, ותקבלו תמונת כאוס הרסנית. הדרך לעצור תרחיש כזה, אומרים בצה"ל, תהיה הנחתת עוצמת אש אדירה שתיצור משוואת כאב ומאזן אימה. אתם תשתוללו בשיגורים ובהרס לעבר שטח ישראל, אנחנו נמחק את לבנון ואת עזה.
"אין כיום מערכת כיפת ברזל שיושבת בנקודה מסוימת ומחכה לשיגור. הסוללות זזות כל הזמן לצורך הגנה וגם לצורך אימונים. לצד זה, המערך כל הזמן מתעצם. התחלנו עם שתי סוללות, וזה רק הולך וגדל. זה גם דורש מאיתנו היערכות מבחינת כוח האדם"
סא"ל גבריאל מקשיב לתרחיש שתיארתי בפניו ומהנהן. "אני לא אומר את הדברים כך, אבל אנחנו מתאמנים לזה. אלו תרחישים מאתגרים שמדברים על רצף של לחימה בפריסה רחבה של כל מערכות ההגנה שלנו, במשך ימים ואולי אף יותר. האימון שלנו הוא לא רק לתרחיש נקודתי של כמה שיגורים. אנחנו בהחלט מאמנים את האנשים שלנו ומכינים את עצמנו לכך שדבר כזה עלול לקרות. לא תהיה הגנה הרמטית, אבל אנחנו נעשה הכול כדי שברגע האמת נדע לתת את הטוב ביותר".
לצה"ל יש כאמור כמה מערכות הגנה אווירית, אבל הפעילה ביותר היא כיפת ברזל. צה"ל ממשיך להצטייד במערכות כיפת ברזל, ועל פי הדיווחים יש לו כיום תשע סוללות מבצעיות. עלות כל אחת היא כ־100 מיליון דולר, וכל טיל – כ־50 אלף דולר. בצה"ל לא חושפים את המספר המדויק של הסוללות וכמה מהן נדרשות כדי לכסות את שמי ישראל כולה באופן הרמטי, אולם ברור כי בזמן מלחמה חלק מן הסוללות לא יגנו על יישובים אלא יוסבו להגנה על מרחבים שיש בהם מתקנים אסטרטגיים כמו נמלים, שדות תעופה ומפעלים חיוניים.
"מיקום המערכות תלוי בהערכת מצב", אומר סא"ל גבריאל. "אין כיום מערכת כיפת ברזל שיושבת בנקודה מסוימת ומחכה לשיגור. הסוללות זזות כל הזמן לצורך הגנה וגם לצורך אימונים. לצד זה, המערך כל הזמן מתעצם. התחלנו עם שתי סוללות, וזה רק הולך וגדל. זה גם דורש מאיתנו היערכות מבחינת כוח האדם. היום יש שני גדודים, אחד צפוני ואחד דרומי. מתבצעת עבודת ניתוח כמה צריך, ואני באמת לא יודע את המספר. ככל שהשנים עוברות אנחנו מתעצמים, ויש הרבה פעולות בבניין הכוח של היחידה הזו, 802. הכשרת החיילים נעשית על פי קצב האירועים שלא מפסיק לייצר אתגרים. זה שלא היה 'צבע אדום' ולא היה שיגור, לא אומר שלא הופעלו גדודים בצפון או בדרום. המערכת לא משמשת רק ליירוט אלא גם לגילוי, וזה אחד האתגרים הכי חשובים".
עוד יכולת שמערכות ההגנה האווירית נדרשו לפתח בשנים האחרונות נוגעת להגנה ימית. עם הפעלתן של אסדות הגז מול חופי ישראל, עלה הצורך להגן עליהן. הראשונים שזיהו את פוטנציאל הפגיעה היו נסראללה ואנשיו, ובעקבותיהם הלכו חמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה. אסדות הגז הפכו לתשתית אנרגיה קיומית למדינת ישראל, וגם למטרה בעבור ארגוני טרור. מי שקיבלה באופן ישיר את אתגר ההגנה היא זרוע הים, והתעשיות הביטחוניות נדרשו להתאים את מערכת כיפת ברזל להצבה על ספינות טילים. ההכשרה של הלוחמים מתבצעת בבית הספר להגנה אווירית שסא"ל גבריאל מפקד עליו.
"היו כמה ניסויים מוצלחים של כיפת הברזל הימית", הוא מספר. "זו יכולת ייחודית ומאוד חשובה. באוגוסט גויסו הלוחמים שעתידים לעלות על הסטי"לים, בבית הספר מתנהל היום קורס מיירטים, קורס קצינים יסתיים בקרוב, וסיימנו קורס של מפקדי הסוללות שבו מוכשרים הקצינים שיעלו על הספינות לפקד על הצוותים. בנוסף, אנחנו בעיצומו של קורס מדריכות שאמורות לבצע את ההכשרות ללוחמים הללו. כיפת ברזל ימית היא יכולת חדשה וייחודית, וגם כאן – האחריות כולה עלינו". 
