שעת ערב מוקדמת בבית קפה בשכונת מלחה בירושלים. עופר ברקוביץ מקבל את פניי בחיוך עייף. יום ארוך במלחה, הוא אומר, עמוס פגישות עם תושבים ופעילים. אני מזכיר לו את ליל הסיבוב השני בבחירות לראשות העיר, לפני שנה בדיוק, לילה לבן שהתחיל בתקווה במטה סיעת 'התעוררות', והסתיים בתבוסה צורבת כשיריבו משה ליאון גבר עליו.
הלילה ההוא נתן את אותותיו בברקוביץ בן ה־35, שמעֶמדה של יו"ר תנועה מוניציפלית צעירה הגיע אל סף הקומה השישית בבניין בכיכר ספרא. אחרי שנה של תחקירים פנימיים והפקת לקחים, הוא מסביר כיצד הפסיד לליאון ב־3,000 קולות, ומה לתפיסתו קרה לירושלים מאז.
"בראש ובראשונה, אני חושב שבמידה רבה הצלחנו", אומר ברקוביץ על תוצאות הבחירות ההן. "עשינו דרך מדהימה, ממקום שבו שנה לפני הבחירות איש לא ראה את התעוררות כתנועה כל כך גדולה ואותי כמועמד ריאלי, עד למקום שבו היה סיכוי אמיתי שנכבוש את ראשות העיר. בסוף זה לא קרה, וחלק גדול מזה קשור לרידוד השיח ולפייק ניוז, שהיו כמובן גם ברמה הארצית. הקמפיין השקרי של 'עופר ברקוביץ והקרן החדשה לישראל' הזיק מאוד. הרידוד של השיח התחיל אצל (זאב) אלקין והמשיך אצל ליאון.
"שים לב שדווקא יוסי דייטש ואני, שלכאורה נמצאים בשני קצוות שונים, ניהלנו קמפיין דומה, ממלכתי, אחראי, כשני אנשים שנטועים עמוק בירושלים ומבינים שאין בה מקום לשיח של הפחדות והשמצות. אוכלוסיות שלמות נחשפו למסרים השקריים נגדי, ולאו דווקא לתגובות שלי למסרים האלה. אנשים שאולי לא רצו את ליאון אבל פחדו שברקוביץ הוא מהשמאל הקיצוני, כי הם קיבלו מסרונים ושיחות טלפון מזויפות".
"יוסי דייטש ואני, שלכאורה נמצאים בשני קצוות שונים, ניהלנו קמפיין דומה, ממלכתי"
ברקוביץ מודה היום ש"ההתמודדות שלנו עם הפייק ניוז לא הייתה טובה מספיק. לא ידעתי להתמודד נכון עם מצב שבו אישה בת שבעים מקטמון מקבלת שיחת הונאה מהקרן החדשה לישראל, שתומכת לכאורה בברקוביץ. ברשתות החברתיות ניהלנו את המשבר הזה נכון. הקהל הדתי הימני הצעיר יודע להגיד שמדובר בשטויות, שלא רציני לקחת תמונה שצילמו אותי יחד עם מיקי גיצין (מנכ"ל הקרן החדשה לישראל, א"ה) ולהפוך את זה לשיתוף פעולה. התחקירים החצי־פיקטיביים של ערוץ 20 לא מחוברים לשום דבר. בסופו של דבר, הייתה כאן הונאה אמיתית של הציבור הירושלמי".
אולי היו גם כשלים במועמדות שלך? אי אפשר להשוות את הניסיון הפוליטי של ליאון לניסיון הפוליטי שלך.
"הנושא של ניסיון פוליטי הוא לקח נוסף שלמדנו מהבחירות, ואנחנו משתפרים בזה. צריך לזכור שמול תנועת התעוררות, שהקמנו בעשר אצבעותינו, עמדה תמיכה פוליטית של ליברמן ודרעי, שניסו לקושש תמיכה מכל מקום אפשרי. אני ציפיתי להכרעה אסטרטגית מבנט ושקד, לתמיכה שלהם. כמה חודשים אחרי הבחירות המוניציפליות הם הקימו תנועה דתית־חילונית, שזה המסר של התעוררות. הייתה שם חוסר מנהיגות מצידם, וברגע האמת הם לא ידעו לאחוז את השור בקרניו.
"לו בנט או נתניהו היו מצהירים על תמיכה בי, היינו בעולם אחר"
"אני יודע שגורמים רבים בתוך הליכוד תמכו בי בסיבוב השני, כולל בדרגים הגבוהים ביותר, אבל פוליטיקאים מעדיפים להימנע מהתערבות במקומות שהם לא בטוחים בהם עד הסוף. אולי הם לא חשבו שיצא להם משהו מזה. לו בנט או נתניהו היו מצהירים על תמיכה בי, היינו בעולם אחר. בנט הוא איש רציני מאוד שהוביל מהלכים חשובים, אבל פה הוא לא הראה מנהיגות. אני מודה שבתחום הזה כשלתי. לליאון היה ניסיון פוליטי וסיעה של אפס מנדטים, ואילו לנו יש שבעה מנדטים, אבל לא היה לי הניסיון הפוליטי לסגור את הקצוות עם הפוליטיקאים".
יכול להיות שהבעיה של מועמד כמוך היא שאתה צריך לרַצות יותר מדי אוכלוסיות? אם תחבק את החרדים חזק מדי, תאבד את הבייס החילוני, ואם תלך לכיוונים חילוניים יותר, תרתיע את הבוחר החרדי והחרד"לי.
"אני מתחיל מהמהות, לפני הקמפיין. במהות, בירושלים אי אפשר לחיות בצורה של הכרעה. התפקיד של ירושלים הוא להכיל את כלל הציבורים שחיים בה. המשמעות היא שחילוני בירושלים לא יחיה את החילוניות הגמורה של תל־אביב, ושחרדי בירושלים לא יחיה את החרדיות הגמורה של בני־ברק. זה אומר שאני אקשיב לציבור החרדי, שלא אנסה לכפות עליו את הדרך הפלורליסטית והמתונה שאני חי בה, שאני לא מבקש להכריע אותם.
"כשאני מדבר על תעסוקה במגזר החרדי, זה ממקום של אחריות חברתית. יש כאן קבוצה הולכת וגדלה של ציבור שמה שהיה נכון לה כחברת מיעוט לא נכון לה כחברת רוב, וצריך לאפשר תעסוקה גם בשביל איכות החיים ויציאה מעוני וגם כי יש אחריות משותפת על העיר והמדינה. אבל אני לא חושב שצריך להכריע אורח חיים. השיטה של לבוא עם גרזן על ראש החרדים לא עובדת, הלכה למעשה".
לא עוזב את העיר
לאחר ההפסד, מספר ברקוביץ, קיבל הצעות מכמה מפלגות ארציות שרצו לשלב אותו ברשימתן לכנסת, אך בחר להישאר במועצת העיר. "היו גישושים מחמש מפלגות שונות", הוא מגלה. "בחלק מהמקרים באתי לפגישה, מתוך נימוס וכדי לבנות את הקשרים הפוליטיים, ואני יכול לומר שהיו הצעות טובות מאוד. הייתי יכול להיות עמוק בכנסת היום, אבל החלטתי להישאר כאן. אני מאה אחוז בירושלים, ואני לא מתכוון לברוח בהזדמנות הראשונה לכנסת רק כי אני יכול. ההליכה שלי לפוליטיקה הארצית גם הייתה יוצרת משבר בהתעוררות. מובן שזה מורכב ויש פיתוי – מציעים לך להיות בעמדת השפעה, עם משכורת, לעומת יו"ר האופוזיציה העירונית, בלי שכר, עם קושי להשפיע ועם המורכבות של שלטון מוניציפלי. לצד זאת, יש כאן מסר לבוחרים – ביקשתי את אמונכם, אני אלחם בשבילכם כאן".
בשבועות שאחרי הבחירות נכנסו כל הסיעות, בזו אחר זו, לקואליציה של ליאון. התעוררות נשארה בחוץ. ברקוביץ טוען שמדובר בהחלטה פוליטית מודעת של ליאון. "הבחירה לא לשלב את התעוררות בקואליציה היא משמעותית", הוא אומר. "ליאון החליט לדחוק את הציבור הציוני בעיר ואת הסיעה הגדולה ביותר, ולמעשה לוותר על ירושלים חזקה, יצרנית, שמחברת מגוון קהלים. מתוך תחושת חוסר ביטחון, ליאון החליט שהוא לא נותן לנו מקום שם. לא היינו נכנסים בכל מחיר אבל היינו מוכנים לפשרות, לפרגמטיות; אבל ליאון לא רצה. גם היום אנחנו רוצים להיכנס לקואליציה, אבל ליאון החליט שהוא מפחד מעופר ברקוביץ ומסיעת התעוררות. הוא מאוים מחברי הסיעה שלנו, חושש מכך שאנחנו סוסים דוהרים. זה מראה שהוא חלש. מנהיג חזק לא חושש להגיד 'בואו תהיו חלק, בואו נעשה את מה שנדרש'. זה לא קורה כרגע, והאינטרסים של הציבור הציוני נפגעים".
אבל בסופו של דבר הקואליציה של ליאון לא חד־גונית. יושבים שם גם נציגי מרצ, או יוסי חביליו שרץ על הטיקט החילוני־ליברלי.
"מדובר בעלי תאנה, אנשים שנכנסו לקואליציה תמורת תיקים לא רלוונטיים. עם כל הכבוד, גורלה של ירושלים לא מוכרע על פי תיק החניה או התיק לקידום מעמד האישה. לא כך משפיעים על צביון העיר. הנציגים שאתה מתאר ויתרו על מקום בוועדת תכנון ובנייה, ורק התעוררות מייצגת את הציבור הפלורליסטי בוועדה החשובה הזו. ליאון לא סופר אותם, ומדובר בקואליציה חד־גונית שמשרתת אינטרסים סקטוריאליים. כן, הייתי מצפה שהנציגים של הציבור הפלורליסטי ישבו איתנו באופוזיציה".
"ליברמן ודרעי, שני אנשים שמעורבים באופן קבוע בקבלת ההחלטות בעירייה. מתחילת הקדנציה של ליאון יש תופעה של מינויי מקורבים. ליברמן נותן הוראות, הוא 'הבוס', כמו שליאון בעצמו קרא לו."
דיברת קודם על קמפיין של הפחדה, אבל גם הקמפיין שלכם התבסס לא מעט על הפחדות. נבואות הזעם חזו שירושלים של משה ליאון תהיה עיר חרדית, שנשלטת על ידי ליברמן ודרעי. בפועל, ליאון כבר שנה בתפקידו והשמיים לא נפלו.
"המשפט שמתאר בעיניי את הכהונה של ליאון הוא: אין תקווה, אין תוכנית, אין חזון. אחרי שנה, אני לא מזהה שום ערוץ פעולה רציני, שיטתי, מאורגן. כשאתה מוביל ספינה בסדר גודל של עשרת אלפים עובדים, אתה מצפה שהתושבים בעיר ידעו מה אתה רוצה לעשות. אני חושב שרוב תושבי ירושלים לא יודעים מה משה ליאון רוצה להשיג. אולי הם יגידו משהו על ניקיון, ואני באמת מברך על הכוונות של ליאון לעסוק בניקיון באופן רציני יותר – אבל גם כאן, הוא לא מגלה מנהיגות, הוא לא רותם את מערכת החינוך, את ארגוני החברה האזרחית, אין תוכנית סדורה, אין מהלך חברתי כולל לשינוי תרבות הניקיון.
"ליאון נכשל גם בכל מה שקשור לאתגרים החברתיים־כלכליים בעיר: פיתוח כלכלי, להביא לכאן חברות, לבנות אזורי תעסוקה באזורים החרדיים והערביים. ירושלים תקועה בפקק אחד גדול, ואין תהליך מסודר שמבין שאנחנו נכנסים לשנים של שיפוצים ומציע איך לפתור את זה.
"לגבי ליברמן ודרעי, מדובר בשני אנשים שמעורבים באופן קבוע בקבלת ההחלטות בעירייה. מתחילת הקדנציה של ליאון יש תופעה של מינויי מקורבים. כעשרים איש מהמטה של ליאון מקורבים לליברמן. ליברמן נותן הוראות, הוא 'הבוס', כמו שליאון בעצמו קרא לו. הוא לא עצמאי. העובדה שלליאון אין מנדט אחד במועצה בהכרח אומרת שבחלק מהנושאים הוא לא עצמאי – בניגוד לניר ברקת, שהיה יכול להעביר דברים בלי דגל התורה או ש"ס.
"ירושלים תקועה בפקק אחד גדול, ואין תהליך מסודר שמבין שאנחנו נכנסים לשנים של שיפוצים ומציע דרך לפתור את הבעיה"
"מה שראשי הסיעות האלה אומרים הוא קודש הקודשים, ואתה לא שומע על זה חדשות לבקרים כי לא סגרו את מתחם התחנה. ליאון לא טיפש, הוא לא יסגור את מתחם התחנה מחר בבוקר, אבל ניסו להקים כולל בשכונת רמת־שרת, והתעוררות מנעה את זה בוועדה המחוזית. הפרויקט של מתחם ורבורג בקריית־יובל, שלפי הסכם השכונות של ניר ברקת היה אמור ללכת לציבור החילוני ולהפוך למתחם של תרבות ופנאי, לא מתקדם, בעוד שהמגרשים לציבור החרדי מתקדמים יפה. כל זה קורה כי יש קואליציה מסוימת".
הסיעות החרדיות היו יושבות גם בקואליציה שלך, והיית צריך להתחשב ברצונות שלהן.
"נכון. אני מכבד את הנציגים החרדים, ואני גם אומר חד־משמעית שלו הייתי ראש העיר הם כנראה היו בקואליציה שלי, אבל כשהכוח אצלך ואתה לא נסמך עליהם, היכולת שלך להניע דברים גדולה יותר. אני לא קם בבוקר ומכריז שליאון מחפש איך לזרוק את החילונים מהעיר. השאלה היא מה סך הפעולות, מה קורה בפועל – האם אתה מעודד תעסוקה, האם העירייה יציבה כלכלית, האם בנית שטחי תעסוקה נוספים שייתנו ארנונה עסקית לעירייה, האם בנית יחידות דיור לזוגות צעירים. זה לא קורה, ובינתיים יש בנייה ברמת־שלמה. האם דואגים לאינטרסים שלנו באותה מידה? לא".
עיר של כולם
גם במישור היחסים האישיים, ברקוביץ טוען כי משהו השתנה אצל ראש העיר. "ליאון מאבד את העשתונות, לא נותן לדבר בישיבות המועצה ומתנהל בחוסר ממלכתיות", הוא אומר. "לא מזמן היה אירוע בשוק מחנה־יהודה שהוא הגיע אליו, והסוחרים בשוק פוצצו את האירוע. ליאון חשב שאני דאגתי שזה יקרה, וכשהוא ראה אותי זמן קצר אחר כך הוא השתולל וקילל אותי. כל ההתייחסות היא חסרת ממלכתיות והכלה ויכולת לעבוד. הרבה יותר בעייתי לנהל דיאלוג אמיתי במצב הזה".
אחד הנושאים החמים בקמפיין הבחירות אשתקד היה מתחם התחנה בירושלים, שנחשב לסמל חילוני בעיר ופועל גם בשבתות. ברקוביץ אומר שהוא תומך באמנת גביזון־מדן, שמתנגדת למסחר בשבת אך תומכת בפעילויות תרבות. "ברור שאם יש סטטוס־קוו בשבת, לא צריך לשנות אותו", אומר ברקוביץ. "אם תעמוד על הפרק השאלה אם לפתוח את קניון מלחה בשבת, אני אתנגד. אבל אין לי בעיה שחנויות נוחות תהיינה פתוחות בשבת".
לדבריו, "צריך להבין שאם ירושלים לא תהיה של כולם, היא לא תהיה ירושלים. הציבור הדתי־לאומי, בחלקו הגדול, מבין את זה היטב, החילונים מבינים את זה, וגם החרדים צריכים להבין את זה. צריך לנהל את העיר ברגישות, בהבנה, לאפשר לכל אחת מהקהילות לחיות כאן בטוב".
מה עמדתך בנוגע לרכבל שמתוכנן להיבנות בהר ציון? אדריכלים בכירים הזהירו שהתוכנית הזו תפגע קשות בנוף הייחודי של המקום.
"יש כאן פגיעה בנוף שאני לא מאושר ממנה, אבל לא ראיתי פתרון תחבורתי אחר. יש צוואר בקבוק אדיר של מיליוני מבקרים בירושלים ואנשים שרוצים להגיע לאתרים הקדושים, וכרגע זה הפתרון הכי טוב. לו היו אומרים לי בוודאות שאפשר לייצר פתרון תחבורתי אחר, אפשר היה לשקול את זה, אבל אני לא רואה איך אפשר להקים שם רכבת קלה או רכבת תחתית. לא הייתה חלופה, ובהיעדר חלופה, נגישות לעיר העתיקה היא שיקול חשוב".
"נגיע מוכנים יותר בכל מה שקשור להתמודדות עם פייק ניוז"
ברקוביץ סופר את הימים עד ההתמודדות הבאה – בעוד ארבע שנים בדיוק – ובינתיים עסוק בפגישות עם תושבים ובקידום מהלכים בעיר. בין לבין, הוא מגלה, הוא מוצא זמן ללמוד בחברותא את מסכת מגילה, על ספסל אחורי בישיבת מרכז הרב. "אני אנצח בפעם הבאה", הוא אומר. "אנחנו מאמינים בעיר, מאמינים בכוחות שפועלים בה, מאמינים בשבירת החומות בין המגזרים. אני לא הולך לנצח לבד אלא עם החרדים".
והוא מבטיח: "נגיע מוכנים יותר בכל מה שקשור להתמודדות עם פייק ניוז, לאחוז הצבעה שחייב לעלות, ולקשרים הפוליטיים שממשיכים להתחזק. אני שומע כל הזמן על תושבים, גם מצביעי ליאון, שמתפכחים, מבינים את הטעות. בינתיים אני ממשיך קדימה".
מלשכת ראש העיר משה ליאון נמסר בתגובה: "עופר ברקוביץ מוזמן להיכנס לקואליציה, זה נאמר אין ספור פעמים וכעת שוב. סיעת התעוררות בוחרת שלא להיכנס לקואליציה העירונית ולהצטרף לעשייה משיקולים צרים ואישיים, ומעדיפים להתחסד ולהתייפייף במקום להתגייס למען תושבי ירושלים. הקואליציה העירונית היום רחבה, מייצגת את כלל גווני האוכלוסייה בעיר ופועלת בשיתוף פעולה מלא, בדיאלוג פורה, בהידברות ובהבנה. זו המציאות, ורצוי שמר ברקוביץ ייטול קורה מעיניו ויפנים זאת.
"לשאר ההאשמות הריקות מתוכן: עופר ברקוביץ מתאר את רגשותיו האישיים כלפי עצמו ועשיית סיעתו. לא מספיק להתפאר בניכוס עשייתה של הקואליציה בהובלת ראש העיר משה ליאון, ובבכיינות ברשתות החברתיות. עופר ברקוביץ מפזר מילים ריקות מתוכן ללא היכרות יסודית עם מורכבותה של העיר, התהליכים העירוניים והעבודה העירונית.
"לליברמן ודרעי אין כל דריסת רגל בעיריית ירושלים, ואני מציע לעופר להיזהר בלשונו ולא להפריח אמירות שיגררו אותו להתמודדות בבתי משפט מול תביעות דיבה. הציבור הדתי-לאומי בעיר, כחלק מכלל הציבורים בעיר ירושלים, נמצא בתנופה חסרת תקדים. לעופר ברקוביץ עדיין קשה לקבל את תוצאות הבחירות, והוא מתנהג באופן שמעורר שאלות קשות לגבי המסוגלות שלו לכהן בתפקיד ציבורי כלשהו".
