דיוקני פניהם של שלוש הדמויות השנואות הוצבו במרכז העיר שכם. סביבם נאספו כמה עשרות אנשים, והמתינו לרגע הנכסף שבו יעלו הפרצופים באש. כשהלהבות אחזו בתמונותיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ומזכיר המדינה שלו מייק פומפאו, הם צהלו וקראו קריאות שמחה. ההצהרה שנשא האחרון ולפיה ההתיישבות ביו"ש אינה מהווה עבירה על החוק הבינלאומי, הייתה רק התירוץ מבחינת הרשות הפלסטינית לסמן את תחילת הסוף של עידן 'עסקת המאה'. הציפייה לראש ממשלה ישראלי שיסיר את תנאי הסף לפתיחת משא ומתן מכניסה את נושאי התפקידים הפלסטינים לדריכות, אך ברחוב מחפשים את השקל.
הודעת היועץ המשפטי לממשלה על כתבי האישום נגד נתניהו פתחו לפני בכירי הרשות ברמאללה פתח של תקווה. אחרי שנים שבהן ראו איך היחסים בין ארה"ב לישראל מתחזקים ושילוב הידיים בין טראמפ לנתניהו מתהדק, הם מיהרו לשמוח לאידו של ראש הממשלה הישראלי שמסתבך משפטית וכושל בזירה הפוליטית. "נפילתו של בנימין נתניהו היא צעד חיובי ראשון מבחינתנו מזה שנים. השלב הבא יהיה כישלונו של טראמפ בבחירות לכהונה שנייה. קשה לראות את זה קורה, אבל בהחלט יש תקווה", אמר לי גורם פלסטיני.
"ממשל טראמפ הוביל קו ברור, אנטי־פלסטיני ופרו־ישראלי: ההכרה בירושלים כבירתה של ישראל והעברת השגרירות, סגירת משרדי אש"ף בוושינגטון, הכרה בריבונות הישראלית ברמת הגולן וההצהרה האחרונה בעניין חוקיות ההתנחלויות. נתניהו לא היה יכול לבקש פרטנר טוב יותר מטראמפ לבריחה מפתרון שתי המדינות והפיכת הנושא הפלסטיני ללא רלוונטי.
"לצערנו נתניהו וטראמפ הצליחו לשווק את האיום האיראני ובאמצעותו ליצור קשרים עם מדינות המפרץ ולקדם את עסקת המאה, שהייתה מביאה למות האפשרות של הקמת מדינה פלסטינית. לשמחתנו ההסתבכות של נתניהו עצרה את המרוץ המטורף הזה".
גורמים פלסטינים שעימם שוחחתי על המצב הפוליטי בישראל אומרים, שלא לציטוט כמובן, שחבר הכנסת אביגדור ליברמן עשה בעבורם שירות מעולה. העובדה שהתעקש שלא להרכיב ממשלה עם נתניהו הייתה לטענתם תחילת מפלתו של ראש הממשלה. "עוד מוקדם להספיד את ביבי כי תמיד יש לו הפתעות, אבל אין ספק שהיום המצב שלו גרוע מאוד. אנחנו כמובן חולקים רעיונית על ליברמן בכל דבר, אבל מודים לו על המהלך הפוליטי האחרון שאולי יסיים את כהונתו של נתניהו כראש ממשלה לנצח, וזו בשורה טובה".
על ההכרה בישראל כמדינה יהודית: "שום מנהיג פלסטיני לא יכול להצהיר הצהרה כזאת ובכך לנטוש את האחים שלנו, הפלסטינים שחיים בישראל. הם לא יהודים, גם לא הדרוזים, הבדואים ושאר המיעוטים שחיים בישראל. אני לא בטוח שעם בני גנץ נוכל להגיע להסכם שלום. אבל עם כל מנהיג בישראל שיסיר את התנאי הזה שהציב נתניהו נוכל לפחות לשבת, לדבר, ואולי להתקדם"
חוסר ההצלחה של נתניהו להרכיב ממשלה בפעם השנייה הפיח רוח חדשה בליבם של הנושאים והנותנים הפלסטינים, שלא התחלפו מאז הימים שקדמו להסכם אוסלו. "נתניהו ייזכר כראש הממשלה הישראלי שהביא מלחמות כדי להסתיר שקרים, וחשב שיביא שלום באמצעות שקרים", אמר מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, סאיב עריקאת. עריקאת מתפרנס יפה מתפקידו כיו"ר צוות המשא ומתן, מאז ועידת מדריד ב־1991. על בני גנץ, הרמטכ"ל לשעבר, מקפידים אנשי הרשות כמובן שלא להרחיב בדיבור, כדי שלא לפגוע חלילה בחלופה הפוליטית לנתניהו.
"יותר משאנחנו תולים תקוות בכחול לבן ובגנץ כמי שנוכל להגיע איתם לפתרון, אנחנו שמחים שהמכשול למשא ומתן שנקרא בנימין נתניהו יוזז מהדרך שדרכה צועדים להסכם שלום", אומר מקור פלסטיני שהיה מעורב בשיחות עם ישראל. "עד לפני נתניהו התנאי להסכם בין ישראל לפלסטינים היה הכרה הדדית. כלומר כדי להקים שתי מדינות, ישראלית ופלסטינית, הישראלים היו צריכים להכיר בפלסטינים והפלסטינים במדינת ישראל. נתניהו הוסיף את התנאי של מדינה יהודית. הוא ידע שאבו־מאזן לא יכול בשום אופן לקיים אותו ובעצם שם מחסום להסכם או בכלל למשא ומתן.
"שום מנהיג פלסטיני לא יכול להצהיר הצהרה כזאת ובכך לנטוש את האחים שלנו, הפלסטינים שחיים בישראל. הם לא יהודים, גם לא הדרוזים, הבדואים ושאר המיעוטים שחיים בישראל. אני לא בטוח שעם בני גנץ נוכל להגיע להסכם שלום. אבל עם כל מנהיג בישראל שיסיר את התנאי הזה שהציב נתניהו נוכל לפחות לשבת, לדבר, ואולי להתקדם".
יום מה?
האופטימיות שבה ניחן המקור הפלסטיני באשר לחידוש השיחות, לא שרתה על חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית והמועצה המרכזית של אש"ף, מוסטפה ברגותי. בהצהרה שהעניק השבוע לתקשורת הוא התמקד בהתנהלות מול ישראל והאשים אותה בשבירת כלל ההסכמים שנחתמו עד כה. "השיח על פתרון שתי המדינות הוא פתרון סרק", קבע.
המחבל סמי אבו־דיאק שרצח את איליה קריביץ' מחומש ונידון בשנת 2002 לשלושה מאסרי עולם, מת השבוע בבית החולים אסף הרופא לאחר מחלה סופנית. בהפגנות לאחר מותו אמר ברגותי כי "הפתרון היחיד לבעיותינו הוא התקוממות עממית מלאה. יש צורך לפתוח באינתיפאדה עממית שתוביל לסיום הפיצול הפנים־פלסטיני והתלכדות סביב העניין הלאומי. צריך לקבל החלטות משמעותיות כמו ביטול התיאום הביטחוני וההסכמים האחרים שהפרה ישראל".
בניסיון להביע מחאה ולהתחיל את אותה אחדות לאומית שעליה מדבר ברגותי, הכריזה השבוע הרשות הפלסטינית על 'יום זעם'. הצהרתו של פומפאו הייתה הטריגר הרשמי. הרשות דרשה מההמונים לצאת ביום שלישי השבוע, וליידות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר החיילים במוקדים שונים. המוסדות הממשלתיים ובכללם מוסדות הלימודים סיימו את היום מוקדם. כך יכלו הצעירים לחזור הביתה ולהתארגן לעימותים עם הצבא, והמבוגרים להתאסף בכיכרות המרכזיות בערים, למחות ולשרוף את תמונותיהם של מנהיגי ארה"ב וישראל.
"לי יושב על הראש מנוע שאני צריך לתקן עד הערב והביאו לי חלקים לא מתאימים. כבר אי אפשר לסמוך על אף אחד. עזוב אותי באימא שלך, תן לעבוד, להרוויח כסף ולחיות. נראה לך שאני מעניין את הפוליטיקאים האלו שרוצים שאני אזרוק בשבילם אבנים?"
"אנחנו נלך לבית הדין הבינלאומי ולכל מקום עד שיוכח שכל העולם מתנגד להחלטה האמריקנית", אמר ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתיה, באחד ממוקדי ההפגנות. "ננהל מלחמה בשני הכיוונים – גם בכיוון הבינלאומי וגם באמצעות צעדים בשטח. ניכנס בכל הכוח לשטחי C, נחרוש, נזרע וניטע עצים כדי לתפוס כמה שיותר שטחים. מלחמה בינלאומית לצד מלחמת עממית בשטח יובילו לתוצאות".
בפועל, יום הזעם לא ממש תפס תאוצה. מעט יותר מ־ 60 פצועים נספרו במהלך המהומות בכלל המוקדים, רובם צעירים שהבעירו צמיגים ויידו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות צה"ל, שלא התקשו להתמודד עם הריטואל הקבוע.
"יום מה?" הייתה התגובה של פאיז, כששאלתי אותו בשעות הבוקר אם הוא מתכוון להשתתף באירועי יום הזעם המדובר. "אני לא יודע על מה אתה מדבר". השמועה לא עשתה כנראה את המטרים הבודדים שבין המוסך שלו בחווארה לצומת החטיבה המרחבית שומרון, מוקד העימותים המיועד. "וואלה לא שמעתי כלום על זה, לי יושב על הראש מנוע שאני צריך לתקן עד הערב והביאו לי חלקים לא מתאימים. כבר אי אפשר לסמוך על אף אחד". גם ניסיון לעדכן אותו באירועים החדשותיים האחרונים כדי להסביר לו למה הוא אמור להתקומם, לא עזר. "עזוב אותי באימא שלך, תן לעבוד, להרוויח כסף ולחיות. נראה לך שאני מעניין את הפוליטיקאים האלו שרוצים שאני אזרוק בשבילם אבנים? הם רוצים שאני אלחם בשבילם, אחטוף מכות ואיעצר והם ימשיכו להזיז את הכסף לכיס שלהם. שילכו לעזאזל. ואתה תזוז לי מהמכונית לפני שאני אראה לך מה זה יום זעם", הוא צחק, הפסיק לקלל את אבו־מאזן וחזר לקלל את המנוע הסורר.
גם נביל מחנות חומרי הבניין הסמוכה, לא ממש הבין מה פשרו של יום הזעם. "אני פה בחנות משש בבוקר עם שש וחצי בערב. מתעסק עם פועלים, עם קבלנים שמחכים לסחורה ועם נודניקים ששואלים על מחירים ואחר כך הולכים לקנות בחנות מעבר לכביש. מה לי וליום זעם עכשיו?" אבל פומפאו אמר שההתנחלויות חוקיות, ניסיתי שוב. "פומפאו, מה הוא מבין. הוא ראה איך אנחנו חיים פעם? חוץ מזה, חמישים אחוז מהקונים שלי הם ישראלים, גם מתנחלים. וואלה אני מתפרנס ומביא אוכל הביתה לילדים שלי שגרים פה מאחורי החנות עם אימא שלהם. כל יום אני רואה מול העיניים את הסיבה למה צריך להמשיך את החיים במקום לחפש חלומות על העץ. הם שיושבים למעלה מחפשים לעשות כסף עליך ועליי, לחדש לנצח את השיחות שלא יצא מהם שום דבר טוב חוץ מעוד כסף בכיס שלהם".
נפרדים לחלום
ממש כפי שאני שמעתי את קולות הסוחרים שעובדים עם לקוחות ישראלים ועם חברות ישראליות, גם הרשות הפלסטינית יודעת שתושביה לא ימהרו להתייצב להפגנות. שם הבינו שצריך לעשות מעשה. ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתיה, בעל דוקטורט לפיתוח כלכלי מאוניברסיטת סאסקס שבבריטניה, נכנס לתפקידו במרץ האחרון אחרי שורת תפקידים כלכליים. הוא עבד כשר הדיור והעבודות הציבוריות, שר המועצה הכלכלית הפלסטינית לפיתוח ולשיקום, ושימש מרצה ודיקן באוניברסיטת ביר־זית.
בתוכנית מאה הימים שהציג כשנכנס לתפקיד, הוא הצהיר כי אחד היעדים המרכזיים של הרשות הפלסטינית הוא היפרדות כלכלית מישראל. הצהיר – והתחיל לעשות. כצעד תגובה לקיזוז הכספים הישראלי, כלומר עצירת ההעברה של חלק מכספי המיסים המועברים על ידי הרשות למימון טרור, הוא יזם ביקור של בכירי הרשות בירדן. שם דנו בהיתכנות מהלך של החלפת הנמלים באשדוד ובחיפה כנמלי ייבוא סחורות בעבור השוק הפלסטיני, בנמל עקבה. משלחת נוספת נסעה לעיראק כדי לבחון יבוא דלקים מעיראק.
אשתיה מילא את פקודתו של יושב ראש הרשות והורה להפסיק להפנות חולים פלסטינים לטיפול בבתי חולים בישראל. במקום זאת, מטפלים בהם בבתי חולים במזרח ירושלים, והתכנון הוא לשלוח חולים לטיפול גם לירדן ולמצרים. לפני חג הקורבן קרא אשתיה להחרים סחורות מישראל וביטל את ייבוא העגלים מישראל לשטחי הרשות. השבוע, כשתקופת מסיק הזיתים נמצאת בסופה, התקבלה החלטה גם לאסור על רכישת שמן זית מישראל, כדי לחזק את יצרני השמן המקומיים.
הכלכלה הפלסטינית קשורה קשר עמוק לכלכלה הישראלית והחלטה של ניתוק ממנה משמעותה התרסקות השוק הפלסטיני, ואשתיהיודע זאת. בישראל עובדים יותר מ־160 אלף פועלים פלסטינים ומנשימים דה־פקטו את הכלכלה הפלסטינית. הם מרוויחים משכורת ממוצעת של 7,000 שקלים בחודש, בהשוואה ל־3,000 שקלים אצל חבריהם המועסקים בשטחי הרשות. השוק הפלסטיני מתבסס כיום ברובו המכריע על מוצרים ישראליים. יותר מ־60 אחוז מהמוצרים המיובאים לרשות מקורם מישראל, יותר מ־80 אחוז מהמוצרים שהרשות מייצרת היא מייצאת לישראל, ומשלשלת לקופתה כ־1.4 מיליארד שקלים.
מי שמשלם על החלטת ההיפרדות מישראל, שנעטפת על ידי אשתיה בעטיפה לאומית, הוא הפלסטיני הפשוט. המוצרים הישראליים נחשבים עדיפים באיכותם על פני התחליפים ולכן התושבים מוכנים לשלם יותר. ההגבלות שמוטלות על סוחרים פלסטינים גורמים להם להעלות את המחירים, הקנסות שמוטלים על מי שמפרים החלטות שרירותיות להחרים מוצר כזה או אחר, מושתים אחר כך על הצרכן. הטיפולים הרפואיים מובילים לסיפורים עצובים של רשלנות רפואית והידרדרות רפואית של חולים עד כדי מוות, ואחוזי האבטלה ברשות הפלסטינית מאמירים בשל הצורך בהיתרי עבודה נוספים בישראל.
גורם פלסטיני ברמאללה: "אבו־מאזן נמצא בישורת האחרונה. השאלה מי יוכל להחליף אותו נשארת פתוחה. יש טוענים לכתר שאנחנו שומעים אותם יותר ויותר באחרונה, אך אין מועמד אחד שכולם מבינים שהוא המחליף המיועד
אשתיה ובכירים פלסטינים נוספים, שפחות נפגעים מהצעדים הללו, מסתכלים על העתיד הפוליטי והלאומי שלהם. האפשרות של שינוי פוליטי בישראל מחזירה את הצבע ללחייהם. אחרי הווטו שהטיל אבו־מאזן על הממשל בישראל ועל הממשל האמריקני שהוביל את 'עסקת המאה', הם סבורים שכעת יש תנועה חיובית שתאפשר להם להחיות שוב את הגופה המכונה "תהליך השלום".
טוענים לכתר
בעוד בישראל מתחדדת ההבנה שסבב שלישי של בחירות קרוב מתמיד, הפלסטינים מתקנאים בנו וחושבים לקיים בחירות פלסטיניות כלליות – בפעם הראשונה מאז שנת 2006.
אבו־מאזן ביקר השבוע בקטאר, והוא עתיד להכריע על מועד הבחירות לפרלמנט ולנשיאות. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית חנא נאסר נפגש ביום שלישי עם יו"ר הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה, כדי לסכם את הפרטים האחרונים כאשר חמאס נחוש לכבוש את השלטון ברמאללה. קטאר, שהעבירה ביום רביעי השבוע עוד שבעה מיליון דולרים למשפחות בעזה, הודיעה כי תממן את ההוצאות הלוגיסטיות של הבחירות, סכום של 25 מיליון דולרים.
"אבו־מאזן נמצא בישורת האחרונה. השאלה מי יוכל להחליף אותו נשארת פתוחה", אמר לי גורם פלסטיני ברמאללה. "יש טוענים לכתר שאנחנו שומעים אותם יותר ויותר באחרונה, אך אין מועמד אחד שכולם מבינים שהוא המחליף המיועד. כולם מקווים שתקופת המעבר הזאת לא תגרור מלחמות פנימיות. האפשרות שחמאס ינצח בכמה ערים בשטחים אפשרית בהחלט; אנחנו נרצה כמובן לקיים בחירות גם במזרח ירושלים אבל ספק אם נוכל. לכם יש צרות עם ביבי, לנו יש צרות משלנו עם אבו־מאזן". 
