בראשית חודש אפריל יפסיקו קופות החולים לשלם החזרי תשלום למבוטחים שכדי להימנע מהתורים הארוכים פנו לקבל טיפולים פרטיים בהתפתחות הילד. ביטול ההחזרים מתרחש כחלק מרפורמה של משרד הבריאות לשיקום המערך הציבורי להתפתחות הילד. הרעיון מאחורי התוכנית הוא לייבש למטפלים הפרטיים את מאגר המטופלים, ולמשוך אותם חזרה לקופות החולים שמהן ברחו.
אלא שמשיחות עם מטפלים פרטיים בפריפריה עולה החשש שהרפורמה רק תחמיר את המצב. על פי דו"חות של משרד הבריאות, ילד בדרום שזקוק לקלינאית תקשורת עלול להמתין כיום גם שנתיים כדי לקבל תור בקופה. ביחידות להתפתחות הילד שהוקמו בפריפריה אין מספיק מטפלים, שכן השכר הנמוך הבריח את המטפלים לשוק הפרטי. ידיהן של קלינאיות התקשורת והמרפאות בעיסוק בקליניקות הפרטיות עמוסות בעבודה, ולא נראה שהרפורמה תותיר אותן ללא מטופלים.
סיגלית (שם בדוי, כמו יתר השמות בהמשך), מרפאה בעיסוק באחת מערי הנגב, טוענת שהרפורמה שאמורה לבטל את ההחזרים לא תמנע מהאוכלוסייה החזקה באזור מגוריה להמשיך לבוא אליה לטיפול פרטי. הנפגעים יהיו החלשים יותר, שבעקבות ביטול ההחזרים ישובו לקופות החולים אבל ייאלצו להמתין שם חודשים ארוכים כדי לקבל תור.
"אנחנו מקבלים כל הזמן שמועות על הרפורמה, אבל אף אחד לא פונה אלינו כדי להסביר מה אמור להחזיר אותנו לעבוד בקופות", אומרת סיגלית. "אני מאמינה בהיגיון שאומר שצריכים להחזיר מטפלים למערכות הציבוריות, אבל למה שנרצה לחזור לקופה אם לא מבטיחים לי תנאים טובים יותר? במרפאות הציבוריות אין היום תנאי שכר שהולמים את הניסיון המקצועי של המטפלים הוותיקים". משרד הבריאות מבטיח אמנם לתקצב את הקופות ב־80 מיליון שקל בשנה עבור שיפור השירות, אלא שכרגע אין שום פירוט כיצד המימון הזה אמור להחזיר את המטפלים. בינתיים לא רק המטפלים שוהים בערפל, אלא גם הורי הילדים שבעוד ארבעה חודשים יפסיקו לקבל החזרים עבור הטיפולים.
רינה, גם היא מרפאה בעיסוק, עבדה בעבר בקופות החולים וכיום היא מחלקת את זמנה בין עבודה בבית ספר לחינוך מיוחד ובין הקליניקה הפרטית. היא מספרת על פער בלתי נסבל בין העבודה במערכת הציבורית למערכת הפרטית, במיוחד בפריפריה. "בבית הספר שבו אני עובדת יש ארבעה תקנים למרַפאות בעיסוק, אבל שלושה תקנים לא מאוישים ואני עובדת שם לבד. אני מאוד אוהבת את העבודה שם, אבל גם מתוסכלת בגלל הדרישה לתת מענה מאוד מורכב לבדי. חסרות לי קולגות ללמידה, וכל ההשתלמויות מתקיימות במרכז הארץ. אם מורה לפיזיקה בשדרות או רופא בסורוקה זכאים להטבות שאין במרכז הארץ, אין סיבה שמרפאות בעיסוק בדרום לא יקבלו אותן".
קופה קטנה
רחל עובדת כקלינאית תקשורת בקליניקה פרטית בדרום. בעבר היא עבדה במערכת הציבורית, עד שנשברה מהשכר הנמוך שעמד על 28 שקלים לשעה. גם היא מדווחת על תורים ארוכים בקליניקה. היא איננה חוששת שהרפורמה תפגע בעבודתה, אך דואגת למטופליה שאינה מבוססים כלכלית. "חלק גדול מהם יפסיקו להגיע אליי אם לא יקבלו החזרים מהקופה, וייאלצו להמתין זמן רב לתור בקופה".
זו עדיין מערכת ציבורית, ולא נוכל לשלם למטפלים 350 שקלים על 45 דקות של טיפול, כשם שלא אוכל לשלם לרופא את הסכום שהוא מקבל במערכת הפרטית". את הערפל סביב הרפורמה מבטיח דורפמן לפזר באמצעות מוקד ייעודי שהמשרד יפתח בעוד כחודש
רחל מתארת גם פער משמעותי בין איכות הטיפול במערכת הציבורית לטיפול במערכת הפרטית. "חלק גדול מהילדים, שאינם מוגדרים כילדים התפתחותיים, מקבלים בקופה רק חצי שעה של טיפול ולא 45 דקות, וזה לא מספיק. בנוסף, בקופה אחרי תשעה עד שנים־עשר מפגשים מפסיקים את הטיפול למשך שלושה חודשים, ואז שבים לביקורת. אצלי בקליניקה גם ילד שמסיים מכסה של 12 טיפולים יכול לקבל סדרה נוספת של טיפולים, ללא צורך להמתין שלושה חודשים". גם רחל אומרת שאם ישפרו באופן משמעותי את תנאי ההעסקה בקופות החולים, היא תחזור בשמחה למערכת הציבורית. כרגע היא חוששת שהכוונה של המערכת היא להעסיק אותה ואת חברותיה כעובדות קבלן ללא תנאי העסקה נאותים. אם זו הכוונה, הן יישארו בשוק הפרטי.
מוריס דורפמן, ראש חטיבת הרגולציה במשרד הבריאות, דווקא משוכנע שהרפורמה החדשה תחזיר את המטפלים הפרטיים לקופות. דורפמן מזכיר שגם היום, כשהקופות מעניקות החזרים, הן לא מממנות את כל הטיפול וההורים עדיין נדרשים לשלם מכיסם. כשמדובר בילדים על הרצף האוטיסטי שזקוקים לטיפולים כל חייהם, זו הוצאה כבדה מאוד. את הרפורמה מציג דורפמן כתהליך הדרגתי. כבר מחודש יולי האחרון קיבלו הקופות 80 מיליון שקלים לשיפור הטיפולים. בחודש אפריל, המטופלים שעדיין לא החלו בטיפול לא יוכלו לקבל החזרים, אך ילדים שכבר נמצאים במהלך טיפול יוכלו להמשיך עם הטיפול הפרטי ולקבל החזר. התקציב שניתן לקופות ושיינתן בהמשך, אמור לדברי דורפמן לשמש גם להגדלת מספר המטפלים וגם לקיום הכְשרות. בנוסף, מציין דורפמן, לקופות הוצבו יעדים רבעוניים ברורים לצמצום התורים.
לטענת דורפמן, מכיוון שטיפול פרטי עולה כ־350 שקלים, רק אוכלוסייה מבוססת מאוד תישאר בשוק הפרטי לאחר ביטול ההחזרים, ו־95% מהאוכלוסייה תחזור למערכת הציבורית ותחזיר איתה את המטפלים. גם לדורפמן ברור שהקופות יצטרכו להעלות את שכר המטפלים באופן משמעותי, אבל באותה נשימה הוא מבהיר: "זו עדיין מערכת ציבורית, ולא נוכל לשלם למטפלים 350 שקלים על 45 דקות של טיפול, כשם שלא אוכל לשלם לרופא את הסכום שהוא מקבל במערכת הפרטית". את הערפל סביב הרפורמה מבטיח דורפמן לפזר באמצעות מוקד ייעודי שהמשרד יפתח בעוד כחודש, עבור הורי הילדים המטופלים. "נבדוק את המקרים ברמה הפרטנית כדי לוודא שאף אחד לא ייפול בין הכיסאות".
שווה ציטוט
"כשרציתי להקים היכל תרבות, שעדיין לא קיים בבית־שמש, השאלה היחידה ששאלו אותי הייתה האם הוא יפעל בשבת. לא הפריעה לכל השואלים העובדה שבמשך שישה ימים אין היכל תרבות בעיר. גם לי חשובה השבת, אבל אני אומרת בואו קודם כול נבנה את היכל התרבות, ואז נתמודד עם שאלת השבת. בעיניי זו דוגמה לכל התמודדות עם מחלוקת. אנחנו מסוגלים להסכים על שמונים אחוזים מהדברים, אז בואו נתחיל עם ההסכמות. הבעיה היא שאנחנו נוטים להתחיל דווקא עם עשרים האחוזים ששנויים במחלוקת ולהיתקע בהם. כשמניחים את הקונפליקט במרכז, הוא הופך להיות הנושא העיקרי" (עליזה בלוך, ראש עיריית בית־שמש וחברת מליאת בני עקיבא, במליאת התנועה שהתקיימה השבוע בעיר). 
