בשכונת בורו־פארק החרדית שבניו־יורק, נפל השבוע דבר. אחד הרבנים החסידיים, שמעדיף ששמו לא יפורסם, כתב לבני קהילתו מכתב ובו הוא קובע כי על הקהילה החרדית להתחיל להגן על עצמה. הוא ואשתו, פירט שם, החליטו לרכוש כלי נשק ולעבור הכשרה בירי.
"כשהמחבל האכזרי דקר את היהודים בבית הרב אחרי הדלקת הנרות", כתב על הפיגוע במונסי שבו נדקרו חמישה אנשים, "הוא לא דקר רק את אותם יהודים אומללים, אלא את כל יהודי ארה"ב. כל יהודי קיבל דקירה בלב, מציאות חדשה ומרה התעוררה בחיינו". הרב הוסיף: "נולדתי כאן להורים שהם בנים לניצולי שואה, ומאז השואה לא חווינו מציאות נוראית כמו זו הנוכחית. השיח ברחוב הניו־יורקי השתנה לגמרי. ניצולי השואה הנוראה הגיעו לניו־יורק עם ההרגשה שהם אכן בגלות, אבל במקום בטוח. אמנם בין הגויים, אבל גויים שלא שונאים כמו הנאצים.
"לאחרונה אנחנו סובלים מהרבה אנטישמיות. היו פיגועים, יש התקפות ברחוב, המתקפה הקשה בג'רזי־סיטי. אבל הדקירה הזאת במוצאי שבת במונסי הייתה הקש ששבר סופית את הרגשת הביטחון של יהודי ניו־יורק.
"אני גר באזור שבו חיים המון גויים ותמיד הסתובבתי כאן בבטחה. בהדלקת נרות של חנוכה הייתי פותח את הווילון בגדול, בלי פחד. אבל בהדלקת הנר האחרון של חנוכה ביום ראשון, המצב כבר היה שונה. התלבטתי המון אם לפתוח את הווילון או לא. בסוף אזרתי אומץ, אבל רק לחצי שעה. ניסיתי להשרות רוגע על הילדים, אבל בליבי פחדתי מאוד. משהו השתנה. אנו תפילה שלא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, אבל בינתיים כולם מודעים לכך שזה עלול להפוך ל'טרנד' חס וחלילה".
בכל הנוגע לדרכי ההתמודדות, מפרט הרב, יש ללכת בדרכו של יעקב אבינו שהתכונן למפגש עם עשו אחיו באמצעות דורון, תפילה ומלחמה. התפילה מוכרת, הדורון נעשה באמצעות פעולות הסברה – במיוחד בשכונות שאליהן עברו יהודים חרדים רק בעת האחרונה, והמלחמה, היא הגנה עצמית.
"המון חסידים מסתכלים על הגיבור – ר' יוסף אלי גליק (שתקף את המחבל במונסי, צ"ק), ורוצים ללכת בדרך הזו. ללמוד קרב מגע, לרכוש נשק. לא חלמנו שנגיע לכך אבל אין מנוס, זו המציאות. חייבים לעשות השתדלות לשמור על עצמנו, וגם להוציא מסר לכל שונאי ישראל שאנחנו מתכוננים, ולא נלך כצאן ל… (טבח צ"ק) רחמנא ליצלן".
אקדח בתיק הטלית
במוצאי השבת האחרונה פרץ אל ביתו של הרב חיים רוטנברג שבמונסי, אדם אפרו־אמריקני רעול פנים והחל לתקוף את הנוכחים בסכין גדולה. במקום שהו כ־100 בני אדם אשר הגיעו להדלקת נר שביעי ומסיבת חנוכה. חמישה מהמשתתפים נפגעו מדקירות, אחד מהם הוא בנו של רוטנברג. בעקבות ההתנגדות הפיזית של כמה חסידים, נמלט התוקף לאחר כשתי דקות וניסה להיכנס לבית הכנסת הסמוך, 'נצח ישראל', שבראשו עומד רוטנברג. הוא נכשל, פנה אל מכוניתו ונמלט. בהמשך הוא נלכד בידי המשטרה.
התקרית במונסי הגיעה לאחר שרשרת של אירועים אלימים כלפי יהודים בניו־יורק לכל אורך חג החנוכה. כשמונה תקיפות נרשמו, כמעט כולן נגד יהודים חרדים. וזאת כמובן, רק שלושה שבועות לאחר אירוע הירי במרכול כשר בג'רזי־סיטי שבו נהרגו שוטר ושלושה אזרחים. אירועים אלה מצטרפים לפיגועים בבתי הכנסת בפיטסבורג ובפאווי, שם נרצחו 12 יהודים.
על פי המרכז לחקר הקיצוניות של הליגה נגד השמצה, בעיר ניו־יורק התרחשו לפחות 256 תקריות אנטישמיות בין החודשים ינואר לנובמבר 2019. זו עלייה של לפחות 17 אחוזים ביחס לנתוני שנת 2018.
התקשורת הישראלית והאמריקנית סיקרו השבוע בהרחבה התארגנות של צעירים חרדים במונסי, שהחלו לשאת נשק ולהצהיר כי ישמרו על הקהילה. כתבת חדשות 12 יונה לייבזון נפגשה עם שלושה מהם, לבושים באפודי מגן וחמושים ברובים. "יהודים צריכים להתחיל להגן על עצמם", אומר למצלמה שלמה, תושב העיר. "אי אפשר לסמוך על המשטרה או על הממשלה. לפני שנתיים התגייסתי לצה"ל כדי ללמוד להשתמש בנשק – ועכשיו כשחזרתי לכאן אני מלמד את חבריי, ואנחנו מתארגנים כדי לעשות זאת באופן קבוע". מתברר שזו אינה התארגנות קיצונית, אלא תופעה של ממש: יהודים רבים בארה"ב המבקשים להגן על עצמם.
גורם בחסידות סאטמר אומר לנו כי "יש קבוצה של צעירים מהחסידות שלא היו לחלוטין בתלם, מעין 'שבאבניקים', שהשתלמו בשימוש בכלי נשק שונים וכעת גם רכשו לעצמם נשק והחלו לשמור על הקהילות. ישנם גם בחורים חסידים ששירתו בצה"ל וחזרו לארה"ב והחלו אף 'לחזור בתשובה', ויש להם הנשק והמיומנות". מאחורי הקלעים, הוא אומר, הדרמה גדולה עוד יותר: "ישנם בחורי ישיבה ואברכי כולל המקימים בימים אלו ארגון בסגנון 'שומרים', מעין משמר אזרחי חרדי, אך כזה שלא רק יתקשר למשטרה – אלא קבוצה של חבר'ה שייקחו את החוק לידיים. אני לא בטוח שזה דבר טוב, אבל זו המציאות כיום לצערנו".
לא בקיצוניות הזו, אך גם בקרב התקשורת היהודית־אמריקנית נשמעים קולות הקוראים לשנות את הגישה. "כבר לא מטרות נייחות: יהודים צריכים ללמוד הגנה עצמית" – זוהי כותרת טור הדעה שכתב דיוויד סויסה, עורך הג'ואיש ג'ורנל, העיתון היהודי של אזור לוס־אנג'לס. "לדרוש יותר מרשויות אכיפת החוק זה בסדר, אך יש לכך מגבלות. לא נוכל לשים שומר מול כל בית יהודי. גם אם כוחות הביטחון יגיעו מהר יותר, זה לא יעזור לטפל באלימות שכבר בוצעה", כותב סויסה, ומוסיף כי רוב הפיגועים לא כללו ירי, ולכן: "אומנויות לחימה כגון קרב מגע ישראלי יכולות להיות בעלות ערך רב ליהודים באזור ניו־יורק". בבלוג באתר של רדיו WIBC באינדיאנפוליס, פורסם מדריך למתפללים יהודים עם המלצה ל־6 כלי נשק, דוגמת אקדחי גלוק, שאפשר לשאת בתיק הטלית: "יהודים צריכים להיות חמושים בבתי כנסת ובכל מקום שאליו ילכו", נכתב בכותרת. הכותב, טוני כץ, מעיד שגם לו עצמו יש נשק.
יוזמות הקשורות לאבטחה או להגנה עצמית צצות כעת בקהילות היהודיות בארה"ב, כפטריות אחר הגשם. אחד מהעוסקים בנושא זה עשרות שנים הוא הרב גארי מוסקוביץ (62), שוטר לשעבר במשטרת ניו־יורק, ומומחה לאומנויות לחימה שכּונה בעת שירותו "רמבוביץ", ובתקשורת האמריקנית מכונה "רב רמבו" או "הרב הסנסאי". בשבועות האחרונים החל להעביר סדנאות הגנה עצמית באמצעות גרזנים לחסידי סאטמר. בארה"ב הסדנאות הללו קיבלו סיקור נרחב, ובתיעוד ניתן לראות חסידי סאטמר צעירים עם פאות ארוכות ומסולסלות, נשכבים על הרצפה ומתאמנים בינם לבין עצמם בנטרול אויב פוטנציאלי. האימון מתבצע בבית מדרש, ועל השולחן עשרות כלי נשק: בעיקר גרזנים, אך גם אקדחים, פטישים וסכינים. מוסקוביץ עצמו חובש כיפה סרוגה ואין לו זקן, ואילו שאר הנוכחים כולם מקהילות של חסידות סאטמר האנטי־ציונית.
רב מבורו־פארק: "לא חלמנו שנגיע לכך אבל זו המציאות. חייבים לעשות השתדלות לשמור על עצמנו וגם להוציא מסר לכל שונאי ישראל שאנחנו מתכוננים"
הוא אדם צבעוני, שבין היתר עומד בראש ארגון המלמד אומנויות לחימה כתרפיה לילדים חולי סרטן או בעלי מוגבלויות. בעבר היה רב בית כנסת בלונג־איילנד וכיום יש לו קהילה בשם "קהילת נפש בריאה" בקווינס שבניו־יורק, שמתמקדת בנוסף ליהדות גם בבריאות ומדיטציה.
"כבר כ־40 שנה אני מלמד אומנויות לחימה", הוא אומר. "בעיניי אין חדש תחת השמש, תמיד הייתה אנטישמיות בארה"ב. כשהייתי ילד בברונקס, היו מכים אותי ואת החברים שלי. התוקפים היו בעיקר חבר'ה שחורים והיספנים. כיום לצערי לא מסוגלים להגיד את זה בתקשורת, אך זו המציאות. פעם אחת הם העיפו לי את הכיפה, ואז הטילו את מימיהם עליה. חבריי ואני לא ידענו להילחם בחזרה, היינו חלשים. המנטליות הייתה גלותית, לא כמו זו בישראל, הרבנים שלנו הסבירו לנו שדרכם של היהודים היא להיפגע". כשהיה בן 14 נרשם למחנה קיץ ובו למד במשך שמונה שבועות אומנויות לחימה, דבר שעיצב את מסלול חייו. "מאז אף אחד לא הרביץ לי". הוא המשיך ולמד אומנויות לחימה במשך שנים, כולל בשכונת הארלם, שם היה הלבן היחיד.
מאז הפיגועים האחרונים בארה"ב הטלפון של מוסקוביץ לא מפסיק לצלצל, ואת הריאיון הטלפוני אנחנו מקיימים באמצע הלילה, רק אז יש לו פנאי. "כולם מתקשרים אליי ורוצים שאעשה להם הכשרה בירי. העניין הוא שלהשיג רישיון לנשק בניו־יורק מסובך יותר מאשר במדינות אחרות, ואין טעם להתאמן אם לא יהיה להם נשק". לכן הוא פיתח לאחרונה קורס הכשרה ליהודים המבקשים ללמוד הגנה עצמית, עם גרזנים ופטישים. "לא תמיד יש נשק זמין ולכן חשוב מאוד ללמוד לתקוף את המפגע גם באמצעים אחרים". הוא אף מכשיר את הציבור הרחב בלחימה עם סכינים, "כבר שנתיים שאני מעביר קורס כזה. סכינים הם כלי הנשק הכי פופולרי מכיוון שלא צריך רישיון כדי להחזיק בהם".
הוא סבור שהלחץ שיש בקהילה היהודית כעת ידעך עם הזמן. "גם אחרי אסון התאומים בשנת 2001 הייתה היסטריה וכולם התקשרו. כל פעם שיש פגיעה ביהודים – פונים אליי. כעת יש לי כ־40 פניות פתוחות מקהילות בכל רחבי ארה"ב המבקשות סיוע. אני מסביר שבלי לקיים הכשרה מהותית בתוך בית הכנסת – אין מה להתקדם. צריך להפוך את בתי הכנסת למרכז אימונים של ממש. הוא פעם חסידי סאטמר היו מבקשים ממני ללמד אותם בסתר מכיוון שלטענתם האדמו"ר לא היה מאשר זאת מפני שמדובר ב'ביטול תורה'. כיום הם כבר לומדים בגלוי".
למוסקוביץ ארגון בשם "ג'ואיש סקיוריטי אייג'נסי", סוכנות הביטחון היהודית, ודרכו הוא פועל במגוון היוזמות שלו. הפרויקט העדכני ביותר הוא "ג'ואיש סנטרל אינטליג'נס" – מעין סוכנות מודיעין יהודית. "אני וחבריי מנסים לגייס כסף כדי לעקוב דרך הרשתות החברתיות אחרי אנשים עם פוטנציאל לפגיעה ביהודים". בד בבד הוא מגייס כעת אישה שתעביר את הקורסים שלו לנשים בלבד, בעקבות דרישה מהקהילות החסידיות.
מעדיפים ישראלים ברחובות
אם ביקרתם בימים האחרונים בשכונת בורו־פארק, ייתכן שנתקלתם ברחובות בגברים ונשים החובשים כומתה כחולה ולובשים מעיל כחול עם הכיתוב "מלאכים כחול־לבן". הם לא נושאים נשק, אלא מנסים בעיקר להראות נוכחות, כדי למנוע, ולו במקצת, תקיפת יהודים. מדובר ביוזמה טרייה של כמה ישראלים המתגוררים בארה"ב, ובראשם איש העסקים הישראלי־אמריקני מוטי כהנא (51), המתגורר בארה"ב כ־30 שנה. כהנא התפרסם בשנים האחרונות בעקבות הפעילות שלו בסיוע לארגוני המורדים המתונים בסוריה באמצעות ארגון "עמליה". בשנה האחרונה סיים כהנא את פעילותו בסוריה לאחר שהכורדים שלהם סייע חברו לאיראן ולמשטר אסד, עם יציאת צבא ארה"ב מהמדינה.
עם סיום פעילות של יותר משמונה שנים בסוריה, חזר לחיות חיים נוחים בביתו שבחוות ענק ברנדולף ניו־ג'רזי – שם הוא מפעיל עסק לבשר כשר. "במשך שנים הייתי בבית רק בשבת, אך בשנה האחרונה, מאז הפסקתי לעבוד בסוריה – אני בקשר צמוד עם קהילת יוצאי סוריה בניו־ג'רזי ובברוקלין ועם חסידות סאטמר". במסגרת הקשר שלו עם סאטמר אף סייע להוצאתם של יהודים מתימן. "אחד הרבנים של הקהילה הסורית הגיע לבקר אותי עם משפחתו ועם משפחה נוספת. חוץ מהרב – כולם לא חבשו כיפות, אף שכולם דתיים. תהיתי על העניין והם הסבירו לי ש'בסוריה לא חבשנו כיפה ברחוב כי היו מחטיפים לנו מכות, וכעת בניו־יורק קורה אותו דבר בדיוק'". דברים אלה הכו את כהנא בתדהמה. השיחה התקיימה לפני כשנה, ולטענתו, המצב כיום חמור בהרבה. "רבים מאותם יהודים ממוצא סורי חובשים כובעי בייסבול או הולכים גלויי ראש. מאידך גיסא, חסידי סאטמר וחב"ד לא יכולים להסתיר את זהותם. אני מוכר בשר כשר, כך שיוצא לי להיות מעורבב מאוד בקהילות השונות – ואני נחשף לכך שכמעט בכל יום יש מתקפה נגד יהודים דתיים ברחובות".
בשבועיים האחרונים החליט שהגיע הזמן לעשות מעשה – זאת עוד לפני הפיגוע במונסי. הוא חבר לעורך דינו, ריצ'רד פרנקל, איש FBI בכיר שפרש לפני כארבע שנים לאחר קריירה מפוארת של 20 שנה בארגון. "אמרתי לפרנקל שאני רוצה להחזיר את 'כהנא' לרחובות ניו־ יורק, אבל הוא הסביר לי שה־JDL, הליגה להגנה יהודית, איננה חוקית בארה"ב, וכי זה לא יהיה חכם במיוחד". הם יזמו שיחה עם גורמים נוספים, ביניהם בכירים בארגונים היהודיים היציגים של יהודי ארה"ב, והעלו יוזמה להפעיל ישראלים המתגוררים בארה"ב, שיצעדו ברחובות במדים, וינסו ליצור הרתעה. "בארגונים אמרו שיתמכו בנו אם נפעל ללא שימוש בנשק, וקיבלנו זאת", אומר כהנא. "גם אותם רבנים של חסידויות ויוצאי סוריה – אמרו לנו שהם ישמחו מאוד שנעשה פיילוט בקהילותיהם". הוא פנה גם לארגון "שומרים", ארגון אבטחה של קהילות יהודיות חרדיות, אך הם השיבו כי הם אינם מסתובבים ברחובות במדים כדי ליצור הרתעה, אלא לבושים כחרדים לכל דבר, ומגיעים לסייע בעת הצורך.
למחרת הפיגוע במונסי, הוא החליט לקדם את הרעיון. הפעילות החדשה של כהנא מבוססת על מודל של ארגון בשם "גרדיאן אנג'לס" (מלאכים שומרים), שהוקם ב־1979 בניו־יורק, ובמסגרתו מתנדבים לבושים במדים אדומים וכומתות אדומות מפטרלים ברחובות ובתחנות הרכבת התחתית, ומגינים על אזרחים. הרעיון אומץ ופועל ב־130 ערים וב־13 ארצות. "ייצרתי מעילים כחולים עם לוגו המשלב מגן דוד וכנפיים וכומתות כחולות, ונתתי את השם: מלאכים כחול־לבן". המלאכים הכחולים החלו כבר השבוע לפטרל בשכונות יהודיות כגון קראון־הייטס. "רבנים רבים התקשרו אליי ואמרו שהם מעדיפים שדווקא ישראלים יראו נוכחות ברחובות". הוא פרסם פוסט בעמוד פייסבוק שבו חברים רבבות ישראלים החיים בעיר, ומיד קיבל פניות רבות מאנשים שמעוניינים להתנדב.
"פרסמתי באתר של הארגון שלי, 'עמליה', שהחל משנת 2020 אנחנו משנים את ייעודנו, מארגון שפועל למען אזרחים בסוריה לכזה שמסייע להגנה על יהודים", הוא אומר. "אנשים שרוצים לתרום לנו יכולים להיכנס לאתר העמותה, ואף לרכוש ז'קטים וכומתות". הארגון המחודש צפוי לפעול בדומה לגרדיאן אנג'לס או למשמר האזרחי, "אנחנו פשוט נפגין נוכחות, נצעד ברחובות, ומבחינתנו – שיצטרפו גם מתנדבים לא יהודים. אנחנו נסתובב בשכונות יהודיות וברכבת התחתית. בחורה צעירה פנתה אליי השבוע בעקבות המודעה בפייסבוק, וכתבה לי שבשכונת בורו־פארק ישנן תקיפות כל הזמן, ולכן אנחנו נתחיל השבוע שם, בקראון־הייטס וברכבות". חשוב לו להדגיש כי "אנחנו לא ניתן לאנשים ברחוב מכות, אלא ננסה פשוט להגן על היהודים, ולפנות לרשויות במידת הצורך".
לדבריו, על פי ההערכות ישנם כ־300 אלף ישראלים באזור ניו־יורק רבתי. "אם אפילו אחוז מאותם ישראלים, רובם יוצאי צבא, יתנדב אצלנו – זה כוח עצום". עם זאת, בנוגע למצב באופן כללי הוא אינו אופטימי. "בכל שנותיי בארה"ב, המצב הביטחוני של יהודים לא היה חמור כפי שהוא היום".
