אירועי השבוע שעבר, לקראת הגשת הרשימות, היו שיא לא נעים של שנה פוליטית רוויַת דרמות בציונות הדתית. בסיכומם נולדה מחדש ימינה של סבב הבחירות הקודם, כשהפעם עומד בראש השר נפתלי בנט. יו"ר האיחוד הלאומי ושר התחבורה בצלאל סמוטריץ', שהיה המנוע של החיבור הרחב הזה במתווה הנוכחי, שובץ דווקא במקום הרביעי, אחרי יו"ר הבית היהודי הרב פרץ וח"כ איילת שקד. שבוע לאחר מכן אנחנו יושבים בלשכתו במשרד התחבורה, והשאלה הראשונה כמעט מתבקשת.
מיהרתם להכריז "יש לנו רשימה מצוינת", ולטייח את דרך החתחתים שהובילה לשם. אבל מוכרחים לחזור לאחור: חלק לא מבוטל מהדרמה הפוליטית נבע מהיחסים העכורים בינך ובין הרב רפי פרץ. אתה נושא באחריות שלך למה שאירע?
"ודאי, אני לוקח אחריות על חלקי בעניין. אני חלק מזה. אני יכול להסביר את עצמי עד מחר בבוקר, אבל בסוף אני שליח ציבור וזה נראה נורא", משיב סמוטריץ', אך ממאן להתעכב על חשבון הנפש וממהר קדימה אל הקמפיין. "אני לא מסכים עם ההגדרה שלך שחייבים לחזור אחורה. 'לכול זמן ועת לכל חפץ', צריך להפנות את הפנים קדימה. יש לנו משימה אדירה בחודש וחצי הקרובים, להצליח לייצר מפלגה גדולה, חזקה ודומיננטית בכנסת וגם בממשלה הבאה.
"הציבור חייב להבין את המשמעות של מפלגה ציונית־דתית. בסוף, פוליטיקה היא מערכת של כוח. לזאב אלקין למשל, שהוא איש יקר וחבר טוב, אין טיפת כוח בקואליציה. כשאתה בא עם מפלגה וצריך אותך בקואליציה, במסגרת ההסכמים אתה יכול להכניס דרישות לחוקים, מדיניות ותקציבים. המפלגה הציונית־דתית לאורך השנים עשתה את זה בצורה משמעותית. יכולים להיות עשרה ח"כים ציוניים־דתיים בליכוד, לא יהיה להם פרומיל מהכוח של מפלגה עם ארבעה מנדטים שצריך אותה בקואליציה. גם בשינויים שאנחנו רוצים לעשות במערכת המשפט, יריב לוין יכול לחשוב עד מחר כמוני על פסקת ההתגברות, בחירת השופטים וחוק היועמ"שים, בסוף אין לו שום מנוף על ראש הממשלה. כשאנחנו נבוא למשא ומתן עם כל הדרישות, כולל לוחות זמנים והתחייבות של כל השותפים – לנו יש כוח לדרוש את זה. זה נכון גם לתקציבי החמ"ד וישיבות ההסדר, אם לא יהיה לנו כוח, זה לא יהיה".
בבית היהודי טענו שהם פשוט הקדימו אותך בחתימה עם בן־גביר, ושגם אתה ניהלת איתו מו"מ.
"לא היה ולא נברא. אבל שירית, אני חושב שזו טעות להיכנס לאירוע כרגע", חוזר סמוטריץ' על שאיפתו שלא לחטט בטעויות העבר. "יש אמירה אחת שכן צריך לומר. האחריות שלי היא בעיקר שבמשך ארבע השנים שהייתי בכנסת, אמנם לא הייתי ראש מפלגה, אבל לא חתרתי מספיק לאיחוד ולמיזוג מלא של המפלגות. אין היום הצדקה לתתי־מפלגות. אנחנו לא בסדר, אבל אני לא מקבל את המונח 'מאבק על כיסאולוגיה'. כשמפלגה רוצה יותר חברי כנסת היא רוצה יותר כוח להשפיע. בסוף הכוח שלך בכנסת הוא כמה אצבעות יש לך. באנו כדי להשפיע, לא כדי לקבל משכורת. אני מניח שכעורך דין יכולתי להרוויח הרבה יותר בשוק הפרטי.
"כל עוד יש כמה מפלגות, כל אחת רוצה להיות יותר חזקה מול האתגרים האמיתיים שהיא רוצה לקדם לשם שמיים. כל השחקנים בציונות הדתית רוצים לעבוד לשם שמיים, אין לי פקפוק בזה. ממילא כשיש תתי־מפלגות זה מייצר חיכוכים, ולכן צריך שתהיה מפלגה אחת. אנחנו גם נמצאים במציאות מורכבת אובייקטיבית. בדרך כלל יש ממוצע של שלוש שנים לעבוד, להביא הישגים, לבנות חזון ודרך, ואחר כך כמה שבועות של עיסוק בצדדים הפחות נעימים של הפוליטיקה, והציבור יודע לבלוע את זה. אבל כששלוש פעמים בשנה צריך לרבע את המעגל ולהכניס את כולם לאותה מפלגה, זה נראה רע מאוד לציבור".
סמוטריץ' חוזר על דרישתו לקיים פריימריז במסגרת מפלגה אחת גדולה. גם אם זה לא קרה הפעם, הוא מתחייב שזה יקרה בפעם הבאה. "הציבור רוצה מפלגה אחת, גם במיקרוסקופ הוא לא רואה את ההבדלים בין המפלגות, והוא רוצה שיטת בחירה דמוקרטית נורמלית. לו עמדתי הייתה נשמעת, היינו בעולם אחר עכשיו. חשבון הנפש שלי אומר שצריך מיזוג למפלגה אחת, כולל עם הימין החדש. אני לא שותף להרפתקאות האלה. ביום שאחרי הבחירות אני מתחייב לחתור לכך שזו תהיה הפעם האחרונה".
אתה יכול לעבוד היום עם הרב פרץ? אתם אומרים שלום במסדרון?
"כן, חד־משמעית. מי שמכיר את המערכת הפוליטית יודע שכדי להצליח בה צריך להפריד בין האישי למקצועי. אחד הדברים ה'נפלאים' בפוליטיקה הוא היכולת של אנשים לצרוח זה על זה במליאה ואחרי כן לשתף פעולה בוועדות, במקומות שבהם מסכימים. יש מעט אנשים שלא יודעים לעשות את זה והם נפלטים החוצה, כמו סתיו שפיר שלא הצליחה לייצר את ההפרדה הזאת, ויצאה.
"אני עובד נהדר עם חברי כנסת מכל סיעות הבית, עם הפרדה ברורה בין המחלוקות להסכמות המקצועיות, ולא לוקחים את זה למקום האישי. אין לי שום דבר אישי נגד הרב פרץ. אני חושב שהוא היה יכול להקיף את עצמו באנשים טובים יותר. 90 אחוז מהפוליטיקה זה להקיף את עצמך באנשים טובים. אבל אין לי שום קפידה עליו ברמה האישית. אני אוהב אותו, מעריך אותו ומכיר ביכולותיו. היה לי ויכוח נוקב איתו על צורת ההתנהלות הפוליטית, אין לזה כלום ברמה האישית. צריך להיזהר מלעשות עוול לרב רפי. מדובר באדם עם זכויות עצומות ועשייה עצומה: חינוכית, התיישבותית, ביטחונית. אני לא שוכח את זה, ואני אומר לציבור – אל תהפכו את הרב רפי לדמון. הוא איש עתיר זכויות. הרים מכינה, נשא בעול השירות הביטחוני, הקים התיישבות מפוארת. אז אני חושב שהוא עשה טעויות בפוליטיקה, לגיטימי".
בזכות הכוח
הבית היהודי והאיחוד הלאומי מחזיקות בגרסאות סותרות בנוגע לאופן שבו התפוצץ המו"מ ביניהן בשבוע שעבר, עוד לפני חתימת ההסכם בין סמוטריץ' לבנט. בבית היהודי טענו אז כי סמוטריץ' סירב להגיע ולחתום על הסכם עם הרב פרץ לאחר כינוס מרכזי המפלגות, ואילו באיחוד הלאומי גרסו כי הראשונים שנסוגו מההסכם היו דווקא אנשיו של פרץ, עוד בבית הרב דרוקמן.
"מהרגע הראשון היה לי ברור שצריך ללכת יחד", אומר על כך סמוטריץ'. "אמרתי את זה בפעמים המעטות שהתבטאתי בעניין. לא דיברתי הרבה כי חשבתי שלנהל את המגעים בזריקת בוץ ותדרוכים זה חוסר אחריות. ניהלתי את זה בערוצים המקצועיים. אמרתי מהיום הראשון שריצה בשני ראשים תהיה התאבדות, ואמרתי אפילו שאלך הביתה ולא אהיה שותף לתעודת הפטירה של מפלגה ציונית־דתית. היה דיון איך עושים את הביחד, לאן הולכים קודם, לבית היהודי ואז להביא את נפתלי, או הפוך. כשבבית היהודי סירבו לחתום איתנו בבית הרב דרוקמן, הודענו להם שאנחנו בהערכת מצב מחודשת וחתרנו למגע עם הימין החדש.
"בתחילה לא פרסמנו את ההסכם כדי לא לפגוע ולהשפיל. נפתלי ישב עם הרב רפי בעשר וחצי בבוקר ואמר 'אנחנו לא רוצים לפרסם את זה, בוא נגיע להסכם משולש ונפרסם אותו'. לא רצינו ללכת לו על הראש, והוא החליט את החלטתו. לי קשה לקחת אחריות על התנהלות של אחרים. אבל זה מאחורינו. במונחים אמוניים דברים טובים קורים בקושי, כמו לידה וגאולה. התוצאה היא רשימה נהדרת ומגוונת מאוד. הציונות הדתית מורכבת ויש בה סקאלה, וזה מה שיפה בה. את החיבור עם נפתלי עשיתי אידאלית, לא מאילוץ. זו תנועה פורצת דרך, והיכולת שלה להמשיך להיות כזו היא להיות ביחד. אסור לה להתפרק לרסיסי ציבורים ומפלגות. הביחד הזה אומר שאני מאה אחוז אני, ואשא בגאון את הדגלים של הציבור התורני ושל ההתיישבות, אבל אני מכבד אנשים שמאמינים אחרת ונראים אחרת. כל אחד יכול להזדהות עם דמות אחרת, כי זה פסיפס שמייצג את הציונות הדתית".
מה היה חלקו של נתניהו בתפירת הרשימה?
"ראש הממשלה הבין שבמציאות שנוצרה הדבר הנכון הוא שהבית היהודי יצטרף לחבירה של נפתלי ושלי, והוא עזר לרב רפי לקבל החלטה נכונה. אני מאוד מעריך את נתניהו, אבל לא נותן לו לנהל אותנו. אני מקשיב לעצותיו, הוא איש חכם, אבל את הפוליטיקה שלנו אנחנו עושים בעצמנו".
על פי תוצאות הבחירות הקודמות, השארתם יותר מ־80 אלף מצביעים בחוץ.
"לא השארנו אף אחד בחוץ. הרי האלטרנטיבה הייתה להשאיר בחוץ לא 80 אלף אלא 400 אלף, שכולם לא יעברו את אחוז החסימה. חיברנו את הרוב הגדול בציונות הדתית, ויש לנו רשימה טובה שיכולה להביא תוצאות. צריך לראות איך הדרך לא מעיבה על התוצאה, ובעיקר שהציבור לא יעניש את עצמו בגלל שעשינו טעויות. הציבור הזה צריך שיהיה מי שייצג אותו".
העמדתם בראש הרשימה את מי שעזב את מפלגת הציונות הדתית לטובת מיזם אחר. בעבר אמרת על בנט ושקד שהם 'השתמשו וזרקו'.
"העמדנו בראש הרשימה אדם מוכשר, מקצוען, שיודע לעבוד. אדם שהוא חבר טוב ויודע לשתף ולפרגן ולגבות ולדון ולהשתכנע. וכן, אדם שעשה טעות בסבב א' עם הימין החדש, ונדמה לי שהוא מבין מצוין את הטעות הזאת. מותר לאנשים לעשות טעויות בפוליטיקה. אותו דבר איילת שקד, שעשתה דברים יוצאים מן הכלל במשרד המשפטים וייצגה את האינטרסים של הציונות הדתית".
"השנה האחרונה הייתה נוראית. מה שהחזיק אותי היה העבודה במשרד. אם לא הייתי יכול להיות תשעים אחוז פה ועשרה אחוזים בפוליטיקה, הייתי הולך הביתה"
אתה עצמך הסתפקת במקום הרביעי.
"כי הכיסא שלי הכי פחות חשוב לי. כן חשוב לי שהציבור יבין שאני מייצג אותו נאמנה ושנכנסתי לשותפות הזאת כשווה בין שווים ובראש מורם. לכל השותפים ברור מי אני ומה עשיתי, אבל המקום האישי שלי? מיקום ברביעייה ראשונה זה רק עניין של כבוד, והכבוד מעניין את סבתא שלי. בכל מערכות הבחירות האחרונות ויתרתי על מקומי בשמחה. בפגישה הראשונה עם הרב רפי אמרתי לו 'הרב רפי אתה מבוגר, אתה רב, אני צעיר, אתה צריך להיות מספר אחת'. וכשנכנסה איילת זזתי עוד מקום. זה לא מדגדג לי את קצה הציפורן. אנחנו מנהלים את המו"מ הקואליציוני יחד ולא נכנסים אחד בלי השני, ובהנחה שיצטרכו אותנו נשתמש בכוח הזה כדי לקבל כמה שיותר עמדות מפתח בכירות בממשלה הבאה".
בהסכם דווקא יש תשתית לפיצול ביום שאחרי, בהסכמה בין המפלגות כמובן, ובמקרה של פיצול אתה תעמוד בראשות הבית־היהודי-האיחוד־הלאומי.
"בהסכם כתוב שאנחנו עובדים יחד, וזו לא חתונה קתולית וזה בסדר. מה שיקבע את העתיד הוא איך תהיה העבודה המשותפת. אגב, בפעם הקודמת טעינו. הכרזנו מעל כל במה שזה בלוק טכני והתפרקנו לילה אחרי. זו טעות, טעות, טעות. אם הפעם נהיה חברים, נפרגן זה לזה ונביא הישגים, הביחד יימשך. הכי כואב לי שלציבור שלנו מגיע מפלגה שהוא יכול להתגאות בה. נעשו טעויות, אבל אני לא מוכן לשקוע בהן. אנחנו לא פטורים מחשבון הנפש, ונעשה אותו. את חושבת שהרגשנו טוב?"
איך באמת היה לך הערב הזה?
"הערב? כל השנה האחרונה הייתה נוראית. מה שהחזיק אותי בחצי השנה האחרונה היה העבודה במשרד. אם לא הייתי יכול להיות תשעים אחוז פה ועשרה אחוזים בפוליטיקה, הייתי הולך הביתה. גם בתקופות הפוליטיות הכי לחוצות, אני 80־90 אחוז במשרד, היתר בפוליטיקה וקצת בבית. הג'יפה הזאת היא לא לציבור, היא לנו. לי זה גרם יותר מפעם אחת להגיד חלאס, אני הולך. לא באתי להתעסק בפוליטיקה, באתי לעשות. כשמתעסקים בזה שלוש פעמים בשנה, זה עושה לנו רע".
"לח"כים הדתיים בליכוד אין כוח. אנחנו עם ארבעה מנדטים קיבלנו חינוך ותחבורה, בנט עם שלושה קיבל את הביטחון. אין סיכוי ש־15 ח"כים דתיים בליכוד יקבלו חצי מיכולת ההשפעה הזו"
כשאני מבקשת ממנו לעמוד על ההבדלים בינו ובין איתמר בן־גביר, הוא משיב קצרות: "לא ניכנס לזה עכשיו". אני מנסה אחרת ושואלת מדוע לא היה מקום לבן־גביר בימינה. סמוטריץ': "היה ברור שזה לא יסתדר כי לחלק מהשותפים זה לא יכול היה לעבור בגרון. צריך לדעת לבחור בין חלופות, ובחרתי בחלופה הכי טובה שהייתה".
אבל כן ישבת עם בן־גביר בסבב א', אתה לא פוסל אותו.
"אני לא פוסל, ועדיין זה לא אומר שאין הבדלים. יש הבדל אדיר ביני ובין בן־גביר בהשקפת העולם, בהתנהלות ובתפיסה", הוא אומר, ונעצר. "אני לא חושב שנכון כרגע להיכנס לזה".
אחרי כל השנה הזו, יש עוד טעם במפלגה מגזרית? יאמרו לך שיש דתיים גם בליכוד ובכחול־לבן.
"כחול־לבן היא אחד הבלופים הכי גדולים. מפלגת שמאל, שמאל, שמאל. נקודה. גם בהיבט המדיני, גם בהיבט היהודי, וגם בהיבט של הציונות הדתית. יאיר לפיד גִרזן את תקציב הישיבות. עפר שלח ויעל גרמן הם השמאל הכי קיצוני שיכול להיות. לפיד מדבר על גירוש של 100 אלף איש מהבית כאילו זה איזה פיקניק, ועכשיו יעל גרמן מתפתלת בין התנתקות להיפרדות. זה השמאל הכי גדול בעולם. כחול־לבן תהיה המפלגה שתחריב את הבית שלנו, גם הפיזי־התיישבותי וגם הערכי.
"מי שחושב שאין הצדקה לקיום מפלגה לציונות הדתית, פשוט לא מבין את המכניזם הפוליטי. אם יש לך כוח אתה יודע להביא הישגים, אין לך אתה לא יכול. כבר אמרתי, לח"כים הדתיים בליכוד אין כוח. קחי לדוגמה את ציפי חוטובלי ומסכת ההשפלות שעברה עד שמונתה לשרה, ותראי את סמוטריץ', עם שני ח"כים באיחוד הלאומי קיבל את תיק התחבורה – התיק הביצועי הגדול ביותר. צריך יותר הוכחה מזה? אנחנו עם ארבעה מנדטים קיבלנו חינוך ותחבורה, בנט עם שלושה קיבל את תיק הביטחון. אין שום סיכוי ש־15 ח"כים דתיים בליכוד יקבלו חצי מיכולת ההשפעה הזאת.
"בעיניי הציונות הדתית היא הכי פחות מגזרית. כשאני דואג לתקציב להתיישבות זה כי החבר'ה שלי שם למען המפעל הציוני. כשאני דואג לגרעינים זה כי החבר'ה שלי הלכו לשליחות חינוכית, כשאני דואג לכסף למוסדות החינוך זה כי מדובר בחממות הגידול של החיילים והדור הבא שיעלו את ישראל על דרך המלך".
הפריווילגיה של היציע
ביום שלישי הקרוב צפויה מליאת הכנסת להתכנס לשם הקמת הוועדה שתדון בבקשת נתניהו לחסינות. השבוע פנה סמוטריץ' במכתב לראש הממשלה וביקש ממנו לנצל את ההזדמנות כדי להוביל מהלך להחלת ריבונות בבקעת הירדן. לנתניהו מדובר גם בחילוץ פוליטי מסדר היום שעוסק בחסינות. "אני חותר למגע עם ראש הממשלה ואנשיו", אומר סמוטריץ'. "יש כאן חלון הזדמנויות מול הממשל האמריקני, ואני בטוח שיש לזה קונצנזוס. יש בשלות ציבורית ופוליטית בכנסת. נוצר מתווה משפטי שמאפשר את זה למרות הבחירות, בשילוב של החלטת ממשלה עם אישור ברוב מיוחס בכנסת. אני לא נבהל מזה שחלון הזמנים מורכב גם מהבשלות הציבורית והבינלאומית, ובין היתר גם מהמוטיבציות הפוליטיות. המליאה מתכנסת ממילא וראש הממשלה הכריז על זה, אז אני מאמין שיקדם. יש פה אחלה הזדמנות פוליטית שצריך להיות טיפש לא לנצל אותה".
אתה לא חושש מהתגובות בזירה המקומית והעולמית?
"חובה עלינו לנסות. חששות היו גם כשקמה מדינת ישראל, ומערכת הביטחון אלופה בלהציג סיכונים. זה תפקידה. תפקיד המערכת המדינית הוא לשקול את כל השיקולים ולנהל סיכונים, ופה הסיכוי עולה על הסיכון. ירדן לא בעמדת איום על ישראל. היא צריכה אותנו בשביל שרידות המשטר שלה. מערכת הביטחון בלמה שנתיים את בניית שכונת השוק בחברון, הסבירו שזה ידליק את יו"ש. בא בנט, אישר את המהלך והשמיים לא נפלו".
אתם שלושה שרי ימינה בקבינט, כולל שר ביטחון, והטרור בעוטף עזה כמנהגו נוהג. פעם בלוני תבערה, פעם רקטות.
"יש פריווילגיה בלשבת ביציע, לצעוק בוז ולא לקחת אחריות. אתה יכול לשאת את האמת שלך בכל גובהה. אבל כשאתה יורד למשחק ואתה לא השחקן היחיד וגם לא הקפטן, אתה גם בולע צפרדעים. אני אומר לך שההשפעה שלנו בדיוני הקבינט דרמטית. זה לא אומר שעושים כל מה שאנחנו רוצים או שאני לא חושב שיש החלטות שגויות, אבל ההשפעה גדולה. אני מציג איפכא מסתברא ברוב דיוני הקבינט ומאתגר שם את החשיבה. אני מנסה להשפיע, וחתום גם על החלטות שאני לא שלם איתן במאה אחוז, אבל החלופה היא לא להשפיע בכלל. אני מקבל אחריות ויורד למגרש. אישית יש לי כאב בטן על איך ישראל מתנהלת מול האיום העזתי. עמדתי ידועה, שלא יהיה מנוס מלכבוש את הרצועה ולקחת אחריות בחזרה. זו הדרך היחידה להגיע לשקט, וזה יעלה הכי פחות בדם ובכסף, ואחר כך תוכנית גדולה לעידוד הגירה".
בימים אלה מציין סמוטריץ' שנה בראשות האיחוד הלאומי וחצי שנה במשרד התחבורה. אכן, הוא כבר לא יושב ביציע וצועק אלא מבקש להניח יד על ההגה ומבין את המחיר. בדרך לקונצנזוס המגזרי הוא התמתן בהתבטאויותיו, והוא עושה את הדרך גם אל הקונצנזוס הישראלי באמצעות עבודתו במשרד התחבורה, שזוכה להערכה. הוא קיבל את המשרד כפיצוי על העברת תיק המשפטים לאוחנה, אבל היום נראה שהוא נהנה מכל רגע.
"זו סייעתא דשמיא מדהימה, אם מישהו היה אומר לי לפני חצי שנה שאני אהיה שר תחבורה, הייתי מתפקע מצחוק. חוץ מרישיון נהיגה, לי ולמשרד הזה לא היה שום קשר. זה משרד מדהים עם יכולת הביצוע הכי גדולה במדינה, ויש אפשרות לגעת דרכו בחיים של כל אזרח. מצד שני, יש כאן יכולת גדולה להכניס אידיאולוגיה, להכניס את יו"ש והנגב והגליל. עשיתי מהפכה. במשך 25 שנה יהודה ושומרון לא היו חלק מתוכניות החומש במדינת ישראל. התוכנית האחרונה עומדת על 200 מיליארד שקל, 40 מיליארד בשנה, ויו"ש לא קיבלה מזה שקל. היא לא נכנסה למערבלים שקובעים את הקריטריונים, הכול נעשה בכספים קואליציוניים שלנו. התלהבנו שהבאנו 800 מיליון לכבישים עוקפים, אבל זה היה פיצוחים.
"קיבלתי החלטה להכין תוכנית אב לתחבורה ליו"ש, תוכנית מתאר שמסתכלת שלושים שנה קדימה. לא עשיתי שום פרוטקציה. אני לא רוצה יותר, אבל גם לא פחות. הכנסתי את הרב־קו ליהודה ושומרון בשביל הנורמליזציה. ריבונות מתחילה דה־פקטו. אז קמ"ט תחבורה הוא כבר לא קצין מטה אלא מנהל מחוז יו"ש, ויש לו חדר אצלי בלשכה והוא יושב בדיונים כחלק מהנהלת המשרד".
"נכון שכדי להניף את הגשר צריך לסגור כביש לשלושה ימים, והמשטרה אומרת אני לא עושה את זה באמצע שבוע. מי אמר שמראש צריך לבנות ככה את הגשר? תגדיר למהנדס לבנות בשיטה שלא צריך לסגור כבישים ולא דורשת חילול שבת"
הפתרון המרכזי בעיניו למשבר התחבורה, שהוא מגדיר "אחד הגדולים במדינה", הוא עידוד המעבר לתחבורה ציבורית. "אנחנו הולכים בצעדי ענק לשינוי של כל עולם התחבורה הציבורית. במרץ נוכל לשלם באפליקציה. תחבורה ציבורית תמיד תהיה משאב בחסר, אבל העולם הטכנולוגי מאפשר תכנון הרבה יותר נכון ואנחנו צועדים אליו בצעדי ענק, עם המטרו בתל־אביב בהיקפים של מאות מיליארדי שקלים ונתיבים מהירים. אני מקווה להיות בתוך שלוש שנים עם רשת 'מהיר לעיר' של נתיבי העדפה לתחבורה ציבורית. יש הבנה במשרד ובאוצר שזה אחד העניינים הכי דרמטיים במדינה, ויהיה לי גיבוי מלא כמעט לכל הצעדים שאני רוצה לעשות".
מתחילת 2020 נהרגו 15 בני אדם בתאונות דרכים. מה אתה עושה בנידון?
"זה נורא, אני משקיע בזה הרבה. הצבנו יעד להוריד ב־50 אחוז את מספר ההרוגים עד 2030, על בסיס מודלים במדינות אחרות. צריך לדעת שבמספרים יחסיים אין עלייה, אלא במספרים מוחלטים. היא רעה מאוד ואסור לקבל את זה, כי כל אדם הוא עולם ומלואו. הרוב הגדול של תאונות דרכים הן באוכלוסיות סיכון – רוכבי אופנועים או הולכי רגל מבוגרים – או תוצר של טעויות אנוש והיסח דעת. האתגר הכי גדול שלנו היום הוא להתמודד עם היסחי הדעת. בעבר אפשר היה להאשים את התשתית, אבל היום רוב התאונות נעשות באזורים עם תשתית סלחנית. נדרשים הרבה חינוך ואכיפה, אנחנו נחמיר מאוד את הענישה וניעזר בטכנולוגיה. צריך לייצר טכנולוגיות שיבטלו הסחות דעת כמו השבתה של אפליקציות ברגע שהתיישבת ליד ההגה".
מודלים של כפייה?
"לאף אחד אין חופש לקרוא הודעות בנהיגה. מי שנכנס למרחב שנקרא כביש צריך לדעת שיש לו נשק אוטומטי ביד, והוא לוקח אחריות לחיים שלו ושל אחרים וצריך מאה אחוז ריכוז. לאף אחד בדמוקרטיה אין חופש לסכן חיים".
קצפם של מתנגדיך יצא על כך שהורית לבטל עשרות קווי אוטובוס הנוסעים בשבת.
"אני לא מתבייש בזה שבאתי כשר ממפלגה ציונית־דתית. אני לא מרגיש צורך להתנצל, אבל רוצה להסביר: מדינה מתקדמת צריכה להניח מסילות רכבת ולסלול כבישים, על זה אין ויכוח. אין ויכוח גם שכשמשהו חשוב לך אתה מתאמץ לשמור אותו. אנחנו מייצרים מפעלים לא מזהמים, זה עולה כסף. אז למשל במקרה של גשר יהודית, נכון שכדי להניף את הגשר צריך לסגור כביש לשלושה ימים, והמשטרה אומרת אני לא עושה את זה באמצע שבוע. מי אמר שמראש צריך לבנות ככה את הגשר? תגדיר למהנדס לבנות בשיטה שלא צריך לסגור כבישים ולא דורשת חילול שבת. שבת חשובה במדינה יהודית, אז משקיעים מראש תשומת לב וגם כסף וזמן. לגבי האוטובוסים, לא עשינו שום שינוי. הכול בעבודה מקצועית נכונה. יש אירוע שקורה כל שנה, של מעבר משעון קיץ לחורף, ובמסגרת הסטטוס־קוו מקדימים זמני יציאה של אוטובוסים. לא צמצמנו שום שירות ולא פגענו בשום אדם. אבל כנקודת מוצא אני לא מוכן להתנצל על זה שישראל היא מדינה יהודית והשבת היא ערך יסוד בה".
אז אני מניחה שאחרי הבחירות תבקש שוב את תיק התחבורה.
"חד־משמעית. איילת טבעי לה לחזור למשפטים. כדי להישאר עם הביטחון והתחבורה והמשפטים, אנחנו צריכים הרבה מנדטים. אם הציבור רוצה את איילת במשפטים, את נפתלי בביטחון ואותי בתחבורה, אנחנו צריכים הרבה מנדטים. זה גם שם בפרופורציות הנכונות את הכעס הציבורי הצודק על ההתנהלות שלנו בשבועות האחרונים". 
