לא קל לשבת בימים אלה לשיחה רצופה עם יעקב הלפרין. זהו לא רק הריחוק החברתי של ימי הקורונה שמושיב אותנו רחוקים למדי אחד מהשני, אלא בעיקר ההודעות הרבות, שיחות הטלפון ותחושת החמ"ל הכללית שאופפת את המנכ"ל והבעלים של רשת האופטיקה הגדולה במדינה. המשבר הכלכלי שכבר מתרגש על ישראל פוגע קשות בענף הקמעונאות, והלפרין, יחד עם עוד כמה מנציגי הענף, חברו יחדיו כדי לייצג את מיליון הישראלים המתפרנסים ממנו, ושכרגע מטה לחמם של רובם נשבר.
"ענף הקמעונאות הישראלי כולל כ־380 רשתות", פותח הלפרין בריאיון שקיימנו השבוע בחצר ביתו במושב בית־מאיר שבהרי ירושלים. "רשת מוגדרת כעסק המחזיק בשלושה סניפים לפחות. זו יכולה להיות רשת פלאפל של ארבעה סניפים, או קבוצת פוקס למשל עם 800 סניפים. הרשת שלנו מונה 130 סניפים, ויש בה 700 עובדים. מכיוון שלכל רשת בנפרד אין מספיק כוח ציבורי, התארגַנו יחד. שילמנו על ייצוג משפטי, ובוועד הפעולה יש נציגים מכל חלקי המשק כמו הסעדה, אופנה ועוד. חשוב לציין שאנחנו לא מאוגדים רשמית. כבר קיבלנו כרטיס צהוב מהממונה על ההגבלים העסקיים, ואני מקווה שהעניין הזה ייפתר בקרוב. המטרה שלנו ברורה, להביא לקדמת השיח וההתייחסות הציבורית והממשלתית את המצוקה האמיתית שבה אנחנו, ובעיקר עובדינו, נמצאים. מדובר בצינור ההכנסה העיקרי של 350 אלף בתי אב, למעלה ממיליון איש".
החנויות ברחבי ישראל – אלה שאינן מוכרות מזון – נסגרו בהוראה מגבוה לפני יותר מחודש. גם בימים אלה, עם ההקלות שהוכרזו, הן לא ממש חוזרות לחיים. "ב־14 במרץ בערב", מזכיר הלפרין, "ראש הממשלה נתניהו עלה לשידור בטלוויזיה, ואמר שהוא קורא לעם ישראל להתכנס בבתים. הקניונים נסגרו מיד. רוב הסניפים שלנו נמצאים בקניונים – אצלנו למשל מדובר ב־90 מתוך 130 – והשאר ברחובות הערים. חצי מהעובדים הוצאו לחל"ת מיידי, וחצי נותרו עוד כשבוע כדי לבצע הדממה מסודרת ואז הוצאו לחל"ת".
ברור שלא מדובר בגחמה של נתניהו או מישהו אחר בצמרת, אלא בצעד הכרחי. מה אתם דורשים כעת?
"אנחנו לא מתיימרים לומר לממשלה מה לעשות. בשביל זה היא נבחרת, כדי להחליט עבור העם. ואם יש משבר ביטחוני או כלכלי, אמור להיות מנהיג שמקבל החלטות. הממשלה החליטה לסגור, ומהרגע הזה היא צריכה לתפעל אותנו. ההקלות כרגע לא עוזרות. צריך להבין שכמו שאתה לא יכול לקום מהמיטה ובתוך חמש שניות לרוץ בשיא המהירות שלך, כך גם רשת קמעונאית לא מסוגלת לצאת מהסגר מלא ובתוך רגע לחזור לפעילות כמו שהייתה לה לפני הסגר. העובדה שהתחילו עכשיו בהקלות, לא באמת עוזרת לרשת עם 130 סניפים שרק חלקם יכולים להיפתח. אנשים לא יודעים שרוב ההוצאות הגדולות בעסקים גדולים הן במטה החברה, כשהעלות מתחלקת ל־130 סניפים.
"אתן דוגמה: אנחנו מפרסמים ב־10 מיליון שקל בשנה. אנשים שואלים אותי, אתה מרוויח כל־כך הרבה שיש לך יכולת לפרסם בסכום כה גבוה? אני עונה להם 'תחלקו עשרה מיליון ל־130 סניפים, זה 76 אלף שקל. תחלקו ל־12 חודשי השנה, זה יוצא 6,400 שקל לחודש תקציב פרסום לכל סניף. זה עובד מצוין כש־130 סניפים עובדים, אבל אותן הוצאות שיתחלקו על שלושים או ארבעים סניפים, אני אקרוס מהר מאוד. אתה לא יכול לקחת סמיטריילר עם נגרר כדי להעמיס עליו בקבוק שתייה אחד, גם לא ארגז. על משאית מעמיסים משטחים, אחרת זה לא רווחי ואתה תיפול".
אבל המצב הוא שאי אפשר לפתוח כרגע את הקניונים אלא רק חנויות ברחובות.
"נכון, ולכן אנחנו דורשים גב כלכלי מהממשלה. אבא ואימא לא יכולים להביא ילד לעולם אם הם לא יודעים לטפל בו, להאכיל ולהשקות אותו. ואם נשברת לו הרגל, ללכת לרופא ולדאוג שיגבסו לו אותה. לנו נשבר עמוד השדרה, המדינה שברה אותו. נכון, לא בכוונה, קרתה תאונת דרכים ושמה קורונה. אבל המדינה אוגרת כספים שחלקם צריכים עכשיו לסייע לנו, לעובדים שלנו. אני לא מבקש שהמדינה תדפיס כסף, הכסף קיים. בנק ישראל קנה עשרות מיליארדי דולרים כדי לייצב את שער הדולר, לבנק ישראל יש מאגרי כסף שנחסכים. זה הזמן לפתוח אותם".
נשמע דווקא הגיוני. מדובר בדרך כלל ברשתות מצליחות ורווחיות, שבמשך שנים הכניסו לבעליהן כסף רב. מדוע המדינה צריכה לממן אתכם כשמגיעים ימים קשים?
"אני אומר בפה מלא, אני מוכן לפתוח את המאגרים שלי, אבל לא לבד. יש לי קופת חיסכון ואני מוכן לשבור אותה, כמו לשלם השתתפות עצמית בביטוח, אבל היא קטנה מדי לגודל האירוע שמתרחש. כל השנים לוקחים מאיתנו כסף, הגיע הזמן לתת לנו. 'הרמת שלטר' לרשת עולה לי עשרה מיליון שקל בחודש. אם לא אכניס בתוך חודש סכום כזה, אני מתחיל להביא כסף מהבית. אם אני פותח ואין לקוחות, הפסדתי חצי מיליון שקל ביום, ולא יהיה מדובר בתקופה קצרה. אתה חייב גב כלכלי ממשלתי כדי לעבור את התקופה הזו".
באילו סכומים מדובר לענף כולו?
"בין 8 ל־10 מיליארד שקל לתחום הקמעונאות כולו, והסכום הזה צריך בעיניי להתחלק לשני חלקים – הזרמת חמצן מיידית כדי שאוכל לפתוח את העסק, והלוואה לטווח ארוך. אני מבין שלא רוצים לתת מענקים, ובצדק, המדינה היא לא חברת ביטוח של חברות שיכולות להיות גם כושלות. תנו לנו הלוואה לעשר שנים, כמו משכנתא. בחמש השנים הראשונות המדינה תשלם את הריבית, ובכך תאפשר לנו להשתמש בכסף להחייאת הרשתות. כך יהיה אפשר לפרוח ולא תהיה אבטלה. כמובן שהלוואה כזו תינתן רק לעסק שיתחייב להעסיק בחזרה את כל העובדים. זה לא מתווה מסובך, גם ככה הריבית מאוד נמוכה והמדינה מחזיקה את הכספים אצלה. רק צריך לשחרר אותם".
מנותקים מהשטח
מבטו של הלפרין נודד מדי כמה שניות לעבר מכשיר הטלפון שלו. הוא מספר לי כי מאז שהפך לאחד מהפנים של מאבק הקמעונאים, הוא מקבל מאות הודעות של בעלי עסקים המשוועים לעזרה. הוא מראה לי חלק מהמסרונים, ואכן מדובר בהודעות קורעות לב של אנשים על סף ייאוש. "אני לא מכיר את האנשים האלה", הוא אומר, "אבל אין להם לאן לפנות. אני מנסה לעודד אותם, וזה נותן לי מוטיבציה להילחם בשבילם וכמובן בשביל העובדים ברשת שלי. אין להם מושג איך ממשיכים מכאן. כל הרזרבות שלהם כבר נאכלו".
איפה לדעתך טמון הכשל, ומדוע לא נעשה דבר כדי לשפר את המצב?
"אנשי האוצר הם אנשים טובים. הם יותר חכמים ממני, אנשי אקדמיה שמבינים בניתוחים אנליסטיים ויודעים הכול בתיאוריה על מנגנונים פיננסיים. אבל כשבאתי לאוצר בפעם הראשונה עם הוועד שלנו בתחילת המשבר, הייתי בהלם. הם לא יודעים דברים מינימליים על העסקים שלנו. הם לא יודעים שכשאתה מזמין עכשיו אתה מקבל את הסחורה בעוד חצי שנה. שמדובר בתהליכים, מלאי, וסחורה מתה, ולוגיסטיקה. אין להם מושג שהעדשות שלי מגיעות בכל יום מיפן ומה כרוך בזה. ולא מבינים שכשאתה סוגר את השרשרת הזו אי אפשר לפתוח אותה בשביל שלושים סניפים.
"השרים לא מסיירים בארץ אם לא מדובר בסיור בחירות, ולא מודעים לצרכים ולקשיים. שר האוצר שלנו לא רוצה להיות שר. במשבר הכי קשה במאה השנים האחרונות, יש לך שר אוצר שלא מעוניין בתפקיד. זה נשמע הגיוני? נתניהו הוא איש כלכלה שעשה הרבה לטובת מדינת ישראל גם בתחום הכלכלי, אבל הוא כל כולו מצדיע למה שאומרים במשרד הבריאות. ואכן רואים בשטח הזה תוצאות וזה מצוין, אבל מה עם הכלכלה? קח את ההצהרה האחרונה של נתניהו אחרי ליל הסדר. מדדתי בסטופר, ההתנצלות החלקית שלו על כך שבנו אבנר היה איתו בבית, לקחה כפול זמן מהזמן שהוקדש לכלכלה".
איך אתה מסביר את זה?
"ליקוי מאורות. אין לי מושג מדוע הוא לא ממנה מישהו שיהיה מנהיג כלכלי. אולי הוא מפחד שאותו אדם יצליח וייקח לו את התהילה. בינתיים אנחנו סובלים".
מהן ההשפעות של הסגירה על הענף ועליכם ספציפית?
"אופטיקה הלפרין כרשת יכולה לשרוד עכשיו הרבה זמן מסיבה פשוטה – אני לא עובד, ויש לי הוצאות מינימליות של תחזוקה. אבל בגדול אני כרגע בהקפאה, בניוטרל. יושב קפוא, לא מרוויח ולא מפסיד הרבה. מי שאוכל אותה הם העובדים, נקרע לי הלב. והזמן הולך ואוזל: החוק בישראל נותן לעובדים עד גיל 25 חמישים יום חל"ת, ולאחר מכן חייבים לפטר אותם. חצי מהעובדים אצלי צעירים וחצי מבוגרים. בתחומי האופנה למשל יש הרבה יותר צעירים, ושם יפוטרו הרבה מאוד. ה־4 במאי זו פצצה מתקתקת מבחינת ציבור העובדים הצעיר בישראל. מהצד השני, כל השנים דגלתי בלהעסיק מבוגרים – 60 אחוז מהעובדים אצלי הם מעל גיל 60. כשהתירו לפתוח, אמרו שאסור לעובדים מעל גיל 65 לחזור לעבודה".
מה המסר שלך לאוצר?
"אני לא מבין בתעופה, אז לא יכול לתת למנכ"ל אל־על עצות. האוצר לא מבין בקמעונאות, אז קחו אנשים שמבינים ותקשיבו להם. חוכמת ההמונים. אני עושה באופן קבוע שלושה שולחנות עגולים בחברה שלי – צפון, דרום ומרכז – ומבקש מעובדים רעיונות למבצעים. אני יודע מה קורה עכשיו בטבריה? אני יכול לנחש מה אילתים רוצים עכשיו? אני שואל אנשים שמבינים".
יבוא האוצר ויגיד 'כל ענף בכלכלה צריך עכשיו את הכמה מיליארדים, בסוף השמיכה קצרה'.
"הכסף שנכנס מהקמעונאות הוא מנוע הצמיחה מספר שתיים בישראל אחרי ההייטק. תהרוג את הפרה, לא יהיה לך חלב. מיליון מובטלים ישבו בבית, ותראה איך צומחים פה אבטלה, פשע, גירושין, גנבות, כאוס. לא תהיה עבודה, אנשים יגרדו קירות וביום השלישי ישברו אותם".
קרב נוסף שאתם מנהלים הוא מול בעלי הקניונים, בנושא גובה השכירות שאתם משלמים.
"בוא נניח שהקניון נפתח מחר וכולם מבסוטים. אבל החישובים של כדאיות בשכירת חנויות בקניונים, נעשים לפי מספר אנשים שנכנסים אליהן בממוצע ביום. ברור שלא כל הלקוחות יחזרו, ייקח זמן. זה אומר שאם מחירי השכירות נשארים אותו דבר, אני בוודאות מפסיד. לא אוכל לשלם את זה. אנחנו באים לבעלי הקניונים ואומרים להם בואו נחשוב יחד מה עושים, אבל אין שיח. הם מסתגרים בצד שלהם, מחויבים לאג"חים ולמניות שלא ייפלו, יושבים על הגדר ולא מדברים. האמת היא שזה לא קורס, זה כבר קרס. כשיפתחו את הקניונים אתה תראה כמה חנויות יהיו ריקות. יהיו הלוויות של חנויות".
מעבר לכסף, מה עוד על המדינה לעשות?
"בהחלט. המדינה צריכה לא רק לתת כסף, אלא מורל. אני נוסע בכבישי ישראל וכל השלטים מכוסים בבד שחור. אין פרסום. רכישה מורכבת מ־70 אחוז כיף, ו־30 אחוז צורך. כשאין כיף, אין קניות. כשאתה קם בבוקר וצריך למלא חידת חמיצר כדי להבין מה פתוח ומה סגור, ואיפה אשים את הילד שנמצא ללא מסגרת, אולי אצל הסבתא, רגע היא בבידוד, ואין אוטובוס יש אוטובוס – אתה פשוט לא קונה. חייבים להקצות כסף לשיווק. ישראל צריכה לקבוע עד סוף השנה יום בחודש שיוקדש כולו לשופינג. להזרים דם למערכת. את זה רק מנהיג כלכלי יכול לבצע".
השבוע פורסמו בערוץ 13 דבריו של מוכר פלאפל מאשדוד וגרמו לסערה. האיש בכה מול המצלמות ואמר כי הוא שרוי במצוקה כלכלית קשה בשל המצב. במקביל פורסמה תמונה של הלפרין עומד ליד צוות הצילום.
יש הטוענים כי אתה זה שביימת את הסיפור בכדי ללחוץ על הממשלה.
״מדובר באנשים רעים, בני בליעל, שהאצבע שלהם על המקלדת מלאה בלשון הרע ורכילות. ודאי שהייתי שם, יש לי חנות במקום, ובאו לצלם את החנות סגורה. אני גם זה שצילמתי את הכתבת נוגה ניר־נאמן כשראיתי מה קורה. אבל חס וחלילה לומר שאני סידרתי או ביימתי את המפגש עם מוכר הפלאפל. לא היה ולא נברא, לא דובים ולא יער".
אות קין מוסווית
רשת אופטיקה הלפרין הוקמה ב־1988 על ידי אביו של יעקב, הרב רפאל הלפרין. אל החנות הבודדת שהוקמה תחילה בבני־ברק הצטרפו עם הזמן עוד שש, עד שהייתה חנות אחת לכל בן או בת שנישאו. "אחרי שבעה סניפים אבא אמר 'לא צריך יותר'", מספר יעקב. "עניין אותו ללמוד תורה ושנתפרנס בכבוד, לא מעבר לכך. שכנעתי אותו, פתחנו עוד. הגיע שלב שבו היה צריך להחליט אם גדלים יותר או לא, והחלטנו לגדול".
כיום עובדים ברשת יעקב ושתיים מאחיותיו. שאר האחים פועלים בתחומים אחרים או לומדים תורה. יעקב מעיד על עצמו שנותר חלק מהעולם החרדי, אף שהחליט למקם את ביתו המרווח במושב בית־מאיר שבו מתגוררים בעיקר דתיים־לאומיים. לאחרונה, בעקבות משבר הקורונה החריף בבני־ברק וההאשמות שנשמעו כלפי תושביה, הוא פרסם מודעה אמוציונלית בתקשורת, שמבקשת מהציבור החילוני להפסיק את ההתקפות על הציבור החרדי.
"אנחנו משפחה חרדית ותמיד היינו", הוא אומר, "רוב המשפחה שלי מתגוררת גם כיום בבני־ברק. כאדם חרדי אני מתהלך כל החיים עם סוג של אות קין מוסווית – כיפה שחורה. כשאתה חובש כיפה שחורה אתה מיד הופך לשלושה דברים: לא משלם מיסים, לא הולך לצבא, ופרזיט ששותה את הדם של החילונים. כן, ככה אני מרגיש. אתה יכול להגיד שאלה רגשי נחיתות או דמיון, אבל אני מודיע לך שלא מעט פעמים אני מרגיש כך. לא יכול להגיד לך שזה מעיק עליי באופן יומיומי, אבל הדבר קיים באוויר.
"ומי גורם לכך? בעיקר כשהתקשורת מקצינה אירועים. אתה רואה ילד שלא יודע מה זה בכלל אומר המילה נאצי, מטיח אותה בשוטר יהודי. זה ילד קטן וטיפש שאין לו מושג מה הוא אומר, ומראים אותו שוב ושוב. אני לא הולך להסתתר מאחורי המילה 'קומץ'. כמו שבכל בית יש שירותים ואסלה, בכל חברה יש את האנשים האלה. כמו שאחרי רצח רבין כל הכיפות הסרוגות היו רוצחי רבין, ולקח זמן עד שזה התעמעם. אני שירתי בצבא, הילדים שלי שירתו, והסטיגמה הזו שמבעבעת מפעם לפעם ויש מי שדואג להקצין אותה – לא בריאה לנו. יכולתי לומר שכל אוהדי הכדורגל שנסעו לספרד אשמים בהפצת המחלה, כל מי שהיה בסקי וכו'. לא עשינו את זה. כולנו צריכים לעשות חשבון נפש, ולא לטפול האשמות אחד על השני".
אתה לא חי בתוך העולם החרדי, ורחוק מלייצג את החרדי הממוצע.
"אני חי פה כי אני לא רוצה להיות חלק מהצ'ולנט, אבל בהחלט מרגיש חלק מהציבור החרדי. לא נטשתי, גם אם יש לי דעה שונה איך הציבור הזה צריך להתנהל. אם הוא היה יותר פתוח תקשורתית ומסביר את עצמו נכון, הכול היה נראה אחרת. תראה לי עוד קבוצה בעם שלא זורקת את המבוגרים שלה בבתי אבות או מוסרת אותם לפיליפינים. אצלנו אין 'הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת', ואת זה היה צריך להראות. מה הראו במקום זה? שמבוגרים בבני־ברק נדבקו בגלל צעירים. יש לציבור החרדי הרבה מה לתת לעם ישראל. למשל, הסגידה לחומריות. הציבור החרדי צריך להיות ראש החץ בלהראות שיש משהו חוץ מעגל הזהב של הריצה אחרי הכסף, שיש רוחניות שהיא החמצן של עם ישראל. תראה איך הכול נרגע עם הקורונה, איך אנשים פתאום נהיו צנועים. הלוואי שנצא מהמשבר הזה עם יותר צניעות וענווה".
אנחנו יושבים פה בחצר של בית מפואר, בריכה, מכוניות יוקרה. לא גנבת מאף אחד ואתה לא חייב כלום לאיש, אבל אתה אומר גם לעצמך משהו לגבי הצניעות הנדרשת הזו?
"בוודאי. חשבון נפש נדרש לכולנו, ועל כל פעולה שאנחנו עושים. אפשר ליהנות בחופשה בארץ, לא חייבים בחו"ל. אני אומר זאת לעצמי, וכל אחד צריך לקחת את זה לעצמו. להצטנע, להיכנס לפרופורציה. אפשר להנמיך קצת את כל הרעש והצלצולים".
