"אנחנו מתנגדים למחאה אלימה", נאמר לי שוב ושוב השבוע במאהל המחאה ברחוב בלפור בירושלים, סמוך למעון ראש הממשלה, שעות ספורות לפני ההפגנה שגלשה בסיומה לפסים אלימים. "אלימות יש רק בהפגנות של הימין, פה לא תראי מה שקרה לאמנון אברמוביץ", הבטיחו לי. בדיעבד הם צדקו, ראינו שם דברים מדאיגים בהרבה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האם הפתרון לקורונה נמצא כבר בסל התרופות שלנו?
– "הפכנו לגננות": בצה"ל זועמים על ההתנהלות מול המגפה
– כרטיס אדום: כשלמיעוטים אין מילה במאבק של עצמם
מופע הזעם והאנרכיה שהתקיים ביום שלישי בכיכר פריז שבמרכז ירושלים, בואכה רחוב בלפור, נמשך כשש שעות, עד לאחר חצות לילה. במהלכו עצרה המשטרה כחמישים מפגינים "בחשד להפרת הסדר הציבורי, גרימת נזק לרכוש ותקיפה של שוטרים ואנשי תקשורת", כך על פי הודעתה. בין היתר ניסו המוחים לפרוץ את מחסומי המשטרה ולהתקרב למעון ראש הממשלה, תוך שהם משמיעים במגפונים את הקריאות המוכרות: "הון, שלטון, עולם תחתון", ו"ביבי הביתה". זה נמשך בהשלכת ביצים ובקבוקי מים לעבר השוטרים, ובאחד הסרטונים אף נראה מפגין מכה שוטר בפניו באמצעות מקל.
בעת השידור אצלנו, אבישי בן חיים ויוסי אלי מותקפים על ידי מפגינים pic.twitter.com/IOhiuDjifN
— guy lerer (@guylerer) July 14, 2020
במהלך השידור החי של האירוע תקפו כמה מפגינים את עיתונאי חדשות 13 אבישי בן־חיים בקללות וגידופים. רבים מיהרו לגנות את המעשה, ובהם הנשיא ראובן ריבלין והשרים יועז הנדל, גבי אשכנזי, בני גנץ ואריה דרעי. בן־חיים, שמזוהה דווקא עם תומכי נתניהו, נקלע לאלימות קשה יותר כמה שעות לאחר מכן, כשמפגינים תקפו אותו ואת עמיתו לערוץ יוסי אלי. בסרטון נראים המפגינים דוחפים את השניים ומפילים את המיקרופונים מידיהם. גם איש התקשורת שמעון ריקלין ספג קללות וגידופים. דינה דיין, שהתמודדה בעבר על מקום ברשימת העבודה לכנסת, הותקפה אף היא. על פי התיאור שפרסמה בטוויטר, שני מפגינים שהניפו דגלים שחורים עברו על ידה, וכאשר ראו את כיסוי הראש שלה והניחו מן הסתם שהיא תומכת בנתניהו, הסירו את המסכות מעל פניהם וירקו עליה.
ההפגנה המשיכה להתלהט אל תוך הלילה, והתפתחה לצעדת מחאה ספונטנית ברחובות העיר. הצועדים גרמו הרס רב לרכוש והציתו פחים. באחד הסרטונים הם נראים תוקפים בלש משטרתי בעת מעצר של מפגין.
בהודעה שפרסמו ראשי מחאת הדגלים השחורים, מהתנועות הבולטות במחאה, הם גינו את תקיפת בן־חיים: ״אנו רואים בחומרה רבה את תקיפת העיתונאי אבישי בן חיים ומגנים זאת בכל לשון. זוהי לא דרכנו. אנו מאמינים שצריך ואפשר לנהל שיח נוקב, אמיתי ומכבד". גם תא"ל במיל' אמיר השכל, מראשי המחאה ומי שלפני כשבועיים שהה במעצר מתוקשר בעקבות חסימת כביש, פרסם למחרת ההפגנה סרטון שבו הבהיר כי הוא "מגנה בחריפות כל אלימות נגד עיתונאים ובכלל", וכינה את התוקף של בן־חיים "פרובוקטור".
"משחק מילים נחמד"
אכן, בתחילת הערב היה נראה שלפנינו עוד מחאה, אחת מני רבות, נגד נתניהו, כשהפעם היא מתערבבת בזעקת העצמאים והמובטלים שנפגעו ממשבר הקורונה. אלא שהסימנים להסלמה ולאלימות הצפויה היו כתובים על הקיר.
"כל מי שיש לו אפשרות להשיג לפידים או סתם סיר או צופר מוזמן לסור לבלפור להשמיע את מחאתו בצורה ברורה, לגיטימית וישירה!", קרא הזמר אסף אמדורסקי בפוסט שפרסם בפייסבוק, והפך בן־לילה לפניה של ההתנגדות לנתניהו. אמדורסקי כינה את נתניהו שוב ושוב "נוכל", וגם "נוכל מסוכן" ו"הנוכל בעל הבלורית עם התו הסגול". בהמשך השבוע תקף את התקשורת שאיננה מסקרת לטעמו די הצורך את המחאה, וכינה את מראייניו ברוך קרא ואבישי בן־חיים "משת"פים".
אחד האיתותים המובהקים לאופייה המסתמן של ההפגנה היה הכותרת שניתנה לה: "יום הביביסטיליה". היא התקיימה ב־14 ביולי, יום נפילת הבסטיליה בצרפת ב־1789, אירוע שנחשב אות הפתיחה למהפכה הצרפתית. אז, ההמון הזועם ביקש לבצע הפיכה שלטונית בעקבות המשבר הכלכלי שפקד את צרפת, תקף את סמל השלטון (כלא הבסטיליה) וביצע לינץ' במפקדו. מאות נספו באותן מהומות. הרושם שנוצר השבוע היה שגם הפעם המפגינים שואפים לכבוש את בלפור ולהוציא משם בכוח את מי שנבחר באופן דמוקרטי להקים ממשלה.
כבר חודש שהם פוקדים את מאהל המחאה, שהשם שניתן לו הוא "המצור על בלפור". זהו מיזם משותף של קבוצה בראשות אמיר השכל ושל תנועת "חוזה חדש", שהוקמה ב־2018 ואחראית לסיסמה "Crime Minister". אנשי "חוזה חדש" היו ממארגי המחאות וההפגנות ליד ביתו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט בפתח־תקווה, במטרה ללחוץ עליו שיגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה. העמותה הייתה שותפה גם לעתירה לבג"ץ נגד ההסכם הקואליציוני שבבסיס הממשלה הנוכחית.
בתחילת השבוע פונה המאהל המדובר על ידי פקחים ושוטרים, בטענה שנבנה ללא היתר. חלק מהמפגינים אף נפצעו במהלך הפינוי. בהמשך הוא הוקם מחדש.
"נקעה נפשי מהפעילות של נתניהו לקרוע ולשסע את החברה הישראלית, זו הבעיה הכי חמורה שלנו היום", אמר לנו השכל, שעות ספורות לפני ההפגנה. לשאלתי מדוע הוא מטיל את מלוא האחריות לכך על נתניהו, השיב: "הצילום שלו על פחית חמוצים, העובדה ששמאלני הפכה למילת גנאי, זה הכול עבודה שלו. הדבר הזה מחלחל כלפי מטה ורק עובר תהליכים של הקצנה".
השכל דוחה את ההנחה שמשמעותו המעשית של חוסר ההכרעה בסבבי הבחירות היא בחירת העם בממשלת אחדות, וכעסו מופנה גם כלפי יו"ר כחול לבן בני גנץ. "המחנה הנגדי אמר כל העת ממשלת אחדות בלי נתניהו, גנץ הבטיח לכולם שנהיה בממשלה ללא נתניהו. ממשלת האחדות הזו הייתה סטירת הלחי הכי נוראה שקיבלנו".
אתה לא חושב שלקרוא להפגנה ביביסטיליה או למאהל שלכם מצור, זו קריאה שיש לה קונוטציה אלימה? שאלתי את השכל עוד לפני שהאירוע גלש לפסים אלימים.
"אני לא אוהב את הכותרת קריים מיניסטר", השיב השכל. "בשביל לקבוע שהיה כאן פשע יש את בית המשפט. יש קולות שונים למחאה, הקול שלי הוא שאני קורא למחאה עיקשת ללא אלימות. כשאנחנו אומרים מצור על בלפור, אני רואה כאן אלפי אנשים שנמצאים פה בשקט ולא זזים מפה. מי שנאשם בפלילים אין לו מקום לא כקצין בצבא, לא כראש עיר ובטח לא כראש ממשלה".
אתם טוענים שנתניהו אחראי לפילוג בעם. המחאה שלכם לא אחראית לכך במידה מסוימת?
"הפריווילגיה שלי ושלך כאזרחים זה להשמיע את הקול שלנו כמו שהוא. לראש הממשלה אין פריווילגיה לתקוף את השמאל. מנהיג תפקידו לאחד גם את אלה שאינם שותפים לדעתו. צר לי, אבל אני לא רואה את זה מבנימין נתניהו".
לדברי השכל, מימון המאבק שהוא מוביל מגיע בעיקר מכיסו: ״ביום שיצאתי לצמתים ידעתי שידביקו לי את התגית של הקרן החדשה. הוצאתי אלפי שקלים ואני אוסף קבלות מהיום הראשון, רק מחכה לרגע שיבקשו ממני לחשוף את המימון״, הוא אומר.
אלא שבהודעה שהופצה השבוע נקרא הציבור להתגייס למימון מחאתו של השכל, כאשר הכסף יימסר לחשבון נאמנות שמופקד בידי עו״ד דפנה הולץ־לכנר, מייצגת קבוצת העותרים לבג"ץ נגד הרכבת הממשלה בראשות נתניהו. "כל אחד שיתרום על פי יכולתו להמשך המומנטום של המחאה המתרחבת כנגד הנאשם״, נכתב בהודעה, שעליה חתומים ברק חכמוב, מיוזמי העתירה, וראש השב"כ לשעבר כרמי גילון, אחד מחותמיה.
"ביביסטיליה זה בסך הכול משחק מילים נחמד", אומר ישי הדס, יו"ר עמותת "חוזה חדש", שכמובן נצפה אף הוא במאהל מול בית ראש הממשלה. "אנחנו לא אוהבים מי שעושה מעצמו מלך, ומבלפור ארמון. משמעות הלוואי של הכותרת ביביסטיליה היא הערכים שצמחו מהמהפכה הצרפתית ועומדים לנגד עינינו – חירות, שוויון ואחווה – ושאותם חוגגים היום בכל העולם. שלושת אלו פשוט נשכחו. כמו שאז שלטון המלך לואי ה־16 הורד, אני מקווה שהוא יוּרד גם פה.
"יש הרבה חבר'ה שקוראים לעצמם ביביסטים, שגדלו על הקונספט ששמאלני זה נורא ואיום. יש שבר בין דתיים לחילונים גם ככה, ומגיע משבר כמו קורונה ואתה שומע דברים איומים על חרדים, אני נחרד", אומר הדס, ותולה גם את האשמה הזו בנתניהו. הדס מפגין גם מול ביתו של גנץ מדי יום רביעי, ואף עוכב שם על ידי המשטרה.
מאיפה הכסף
המשבר הבריאותי והכלכלי מעצים את כוחו של מחנה רק־לא ביבי, כאשר מחאה מתערבבת במחאה. עם זאת, מפגיני בלפור מודים שאף שהטיפול במשבר הקורונה לקוי גם לדעתם, לא זו הסיבה שבגינה הם פה. "אסור לו להיות ראש ממשלה בשום מדינה בעולם", הם טוענים. לשאלתי מדוע אינם מפגינים מול ביתו של גנץ שמבחינתם בגד באמונם והפר את הבטחתו, משיב לי אחד מהם: "אני לא רואה סיבה להפגין מול אחד שאין לו דעה".
לדברי השכל, המחאה איננה אחידה ושותפים בה כמה ארגונים, אך נדמה שהמרכזי שבהם הוא "מחאת הדגלים השחורים". תנועה זו קמה בעקבות החלטת יו"ר הכנסת בשעתו, יולי אדלשטיין, שלא לכנס את המליאה מיד לאחר הבחירות לצורך בחירת יו"ר חדש לכנסת. מייסדיה, ארבעה אחים – איל, שקמה, ירדן ודקל לבית שוורצמן – הוציאו אז שיירה של כלי רכב ומפגינים לכנסת, ובידיהם דגלים שחורים כ"מחאה על הפגיעה בדמוקרטיה".
בעוד האחים סיפרו בריאיון ל"הארץ" כי המימון למחאה מגיע מהמפגינים עצמם, חשף לפני כשלושה חודשים עיתונאי חדשות 13 ספי עובדיה כי חברה לתועלת הציבור בשם "אחריות לאומית" מימנה 500 דגלים שחורים לטובת המחאה בסך כולל של 25 אלף שקלים. על פי חשיפת "הארץ" בעבר, מדובר בגוף שהוקם על ידי מקורביו של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. מכאן נבעה ההשערה שמי שמממן את המחאה הוא אולי ברק עצמו, שר ביטחון לשעבר בממשלת נתניהו והיום מתנגד חריף וקולני שלו.
"אחריות לאומית", החברה שמאחורי הדגלים השחורים, הוקמה בשנת 2017 על ידי עו"ד אושי אלמליח, שהיה יועצו הפוליטי של ברק בהיותו שר ביטחון. בין שבעת הבעלים הנוספים שלה, מצויים מקורבים נוספים של ברק ובהם אחייניתו טל ברוג; יועצו הפרלמנטרי לשעבר איתי וינטרשטיין; ליאור סתון, פעיל עבודה ותיק שנחשב מזוהה עם ברק בהיותו ראש הממשלה; דנה זיידמן, שפעלה לצידו כשהתמודד על ראשות מפלגת העבודה ב־2007; וברק ויסמן, עובד לשעבר במפלגת עצמאות, הסיעה שהקים ברק לאחר שהתפצל ממפלגת העבודה בראשית 2011. אף שמקורביו הם בעלי החברה ומשמשים בה כדירקטורים, שמו של ברק אינו מופיע במסמכי החברה שמשתתפת במימון מחאת הדגלים השחורים.
התרומות שקיבלה החברה בשנת 2017 הגיעו לסכום של 1.6 מיליון שקלים, ובשנה שאחריה נתרמו לחברה 650 אלף שקלים – כך על פי הדו"חות הכספיים שלה. התורמים הם יהודים־אמריקנים אמידים ובהם מרטין פרץ; דיוויד בן־רימון, בעל גלריה מצליחה לאומנות בניו־יורק; וביל אקמן, מנהל השקעות ובעלי קרן הגידור "פרשינג סקוור", שתרם ל"אחריות לאומית" כ־360 אלף שקלים.
תרומה משמעותית נוספת, בסכום של 144 אלף שקלים, הגיעה מחברת HBRK. גידי ויץ חשף בהארץ כי עבריין המין ג'פרי אפשטיין, בעבר שותף עסקי של ברק, היה מבעלי המניות של החברה. בתגובת אחריות לאומית להארץ נאמר כי יעבירו את סכום התרומה במלואה לארגוני סיוע לנוער בסיכון.
תגובות
מטעמו של אהוד ברק נמסר: "ברק תומך בכל פעילות שנועדה להגן על הדמוקרטיה, שלטון החוק וערכי מגילת העצמאות. ברק חושב שהנהגת המדינה חייבת לדאוג למיליוני אזרחים שעוברים משבר כלכלי ובריאותי קשה ולא לעצמה, וכי עליה לתת דוגמא אישית בהתנהגותה. ברק סבור שנאשם בפלילים אינו יכול לכהן כראש ממשלה מהסיבות שנמנו בעבר על ידי נתניהו עצמו. עיתונכם עוסק בהסטת הקשב הציבורי מהתנהגות קלוקלת של ראש הממשלה וסביבתו דרך הכפשות שווא של אחרים, בהם ברק. אין בכוונת ברק לשתף פעולה עם המאמץ הזה".
מ"אחריות לאומית" נמסר: "כמו עשרות אלפי אזרחים, גם אחריות לאומית הצטרפה למחאת הדגלים השחורים, מחאה ערכית וחשובה מאין כמותה. אנו רואים בהנפת דגל שחור לצד דגל ישראל מחאה לגיטימית, בדיוק כפי שהמחאה נגד ההתנתקות התאפיינה בסרטים שחורים על דגלי ישראל ובכניסה לבתים בהתיישבות ביו"ש.
"בין מטרותיה של אחריות לאומית, לשתף פעולה עם גופים ואישים בעלי מטרות דומות או זהות למטרותיה. ראש הממשלה לשעבר מר אהוד ברק הוא מהמנהיגים הבכירים שפעלו במדינה, ואנו תומכים בפעילותו הציבורית ביחס לשמירתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אשר מקיימת את ערכי שלטון החוק. מר ברק אינו מעורב בפעילותה של אחריות לאומית, הארגון סוברני לחלוטין, ולמר ברק אין כל תפקיד ישיר או עקיף בארגון ובפעולותיו".
ממחאת הדגלים השחורים נמסר בתגובה: "הדגלים השחורים הוקמה על ידי אזרחים ואזרחיות שלא מוכנים למצב שבו ראש ממשלה נאשם בפלילים. את ההשלכות הקשות של המצב הזה אנו רואים בימים האחרונים ברחובות ישראל. בזמן שכולנו היינו בסגר, במקום לבנות מערכות שיגנו מגל שני קשה כל כך, ראש הממשלה היה עסוק בתקיפת התובע במשפטו ובמילוט ממשפטו. הוא לא מסוגל לנהל את המדינה, וכולנו משלמים על כך. הקבוצות שציינתם בשאלתכן אינן אלימות, והניסיונות לצייר אותן ככאלה הן עוד ניסיון להכפיש אזרחים שרוצים בטובת המדינה. לא נשתף עם כך פעולה".
