התרגשות. כמה חודשים לפני השמיטה, והשאלות לא מפסיקות להגיע. כולם מתעסקים בשמיטה. חקלאי ששואל על מלאכות המותרות בשמיטה במסגרת אוצר בית דין; חקלאי אחר שמברר על זריעה מוקדמת במינים שונים; חקלאים המבררים מה אפשר לעשות ביחס לזמירת גפן; אנשים בבתים פרטיים המבררים על הגינה שלהם, ואנשים המתגוררים בבניינים ושואלים כיצד לתחזק גינה בשמיטה או מה עושים כשהגנן איננו מתכוון לשמור שמיטה.
עיריות שונות, מקומות גדולים כמו הגן הבוטני בירושלים, משתלות ועוד – מבררים כיצד לשמור שמיטה, ובכל זאת לתחזק את השטח. גופים שונים מבקשים להפיק סרטוני הסבר לקראת השמיטה: סרטונים ארוכים יחסית לחקלאים, סרטונים קצרים לאנשים פרטיים, סרטי "רצים למשנה" לעשרות אלפי ילדים שעוסקים השנה במשניות שביעית, סרטי "שמיטה לקטנטנים" לילדי הגנים וכיתות א־ב, ועוד ועוד. משתלות מדווחות שהן לא עומדות בעומס (ושמחות בכך) – כולם באים לקנות שתילים!
מצד אחד, ודאי שישנה התמודדות וישנם אתגרים. מצד שני, תכונה כזו לפני שנת השמיטה לא הייתה אלפי שנים. עם ישראל מתכונן לשמיטה, איזו התרגשות!
לקראת השמיטה אני מנסה לתווך ולעזור לחקלאים גם מבחינה כספית, באמצעות קהילות שונות. אני משוחח עם חקלאים, ורבים אכן משוועים לעזרה. מצד שני, כמה וכמה חקלאים מספרים לי שאינם זקוקים לעזרה. אמנם הם משביתים בשנה הבאה, אבל הייתה להם ברכה מיוחדת בשנה השישית. חקלאים מספרים בהתרגשות על הצלחה חריגה ביבול, באופן שלא קורה בשנים אחרות. בחלק מהמקומות ממש פי שניים. חקלאי מספר שהוא בדק כמה פעמים אם אין לו טעות בחישוב, הוא לא האמין שאכן אלה הנתונים. גם זה מרגש, לא רק בגלל הברכה, אלא משום שאנו רואים בחוש את אהבת ה' אלינו. אנו רואים בחוש את תהליך גאולתנו הולך ומתפתח לנגד עינינו. חקלאי אחר מספר לי על התוכניות המיוחדות שלו בשמיטה, בזמן שמתפנה לו. הוא מתכוון ללמוד, להיות יותר עם המשפחה, ועוד.
אינני תמים. אני יודע שהשמיטה איננה בשיא תפארתה. אני יודע עד כמה קשה ליישם שמיטה במציאות שבה יש מיעוט של חקלאים. אולם למרות הקשיים, יש אורות. למרות האתגרים, יש לשים לב למציאות המרוממת שזכינו לה.
אנחנו זוכים לראות בחזרת ישראל לארצו, זוכים להיות במדינת ישראל, זוכים לצבא ההגנה לישראל, זוכים לקיום מצוות השמיטה ושאר מצוות התלויות בארץ, זוכים להיות שותפים בתהליך הגאולה. אם זכינו למציאות מרוממת זו – דבר זה מוכיח שיש לנו שליחות, שיש לנו משימות, שיש לנו כוחות.
דבר גדול יוצר כוחות גדולים, אולם כוחות גדולים יוצרים לעיתים בלבול, וגם מביאים את העולם לנפילות גדולות. למרות זאת, דווקא המציאות המאתגרת שאנו חיים בה מראה על גודל, על עוצמה.
כדאי ורצוי היה שפרט להלכות השמיטה ננסה לשאוב מן השמיטה גם עקרונות ערכיים, חברתיים ורוחניים, וננסה ליישמם במציאות המודרנית. דברים אלה אינם מחליפים את הלכות השמיטה, אלא נוספים אליהן ונלמדים מהן. הלכות השמיטה מחזקות אצלנו את החיבור לארצנו הקדושה, את ההבנה שאנחנו עוסקים בקדושה (אוכל קדוש קיים בדרך כלל רק במקדש; קדושת שביעית היא הדבר הקרוב ביותר למציאות של מקדש) ואת ההבנה שהכול שייך לה'.
אולם כדאי ליישם גם ערכים חברתיים הנלמדים מן השמיטה. כבר בשמיטה הקודמת ניסיתי להכריז על "שעת שמיטה". כאשר לכולם היו שדות, אנשים היו מפקירים את השדה שלהם. כיום, כשאין לאנשים שדות, הם יכולים להפקיר "שעה" בשבוע. בשעה זו יעסקו בחסד: דיבור בטלפון עם אדם מבוגר בשכונה, התנדבות בעמותת חסד בקהילה ועוד. ננסה לדמיין את הרוממות שתהיה למדינת ישראל אם במשך שנה כולם יעסקו שעה בשבוע בחסד. אנחנו מנסים לקדם דבר זה גם בשמיטה הנוכחית. בדומה לכך אפשר לייחד שעה בשבוע (אולי בשבת) לשעת משפחה ושעת לימוד, ובכך לחבר את המשפחה סביב התורה, סביב עולם הרוח.
היהדות הביאה לעולם ערכים רבים, ורבים מהם הגיעו גם משנת השמיטה. אפילו המושג "שנת שבתון" מקורו בשמיטה. השילוב שבין הלכות השמיטה ובין יישום ערכי השמיטה במציאות המודרנית, עשוי להביא את מדינת ישראל למקום מרומם יותר, ערכי יותר וקדוש יותר.
נשמח בשמיטה, נשמח בזכות העצומה שלנו לחיות בדור של גאולה, נביט בעין טובה איש על רעהו, ונזכה לראות בהמשך תהליך גאולתנו ובחיבור של אהבה בין כל אחד ואחד בעם ישראל.
הרב יוסף צבי רימון הוא רב המועצה האזורית גוש עציון
