מאה הימים הראשונים והמטלטלים של הרמטכ"ל – והתוכנית הגדולה לעתיד

ספק אם רמטכ"ל אחר נכנס לנעלי קודמו בתקופה כזו: חודש רמדאן, המרוץ האיראני המתעצם לגרעין, אי השקט בחזית לבנון, וכמובן השסע החברתי על רקע הרפורמה המשפטית, כשהפגנות קפלן מתקיימות ממש מתחת ללשכתו של הלוי.

השבוע שידר הלוי תחושה שהמתח בזירות הנפיצות שכך מעט, אבל גם הדגיש שכל אירוע יכול להצית התלקחות נרחבת. לדבריו, ייתכן שההתרעות של ראשי מערכת הביטחון בשלהי החורף היו קודרות משהו ביחס לתמונת המצב האמיתית. הוא שיתף את הנוכחים בסדנה בהחלטתו להתנהל באופן מדוד ככל האפשר, לחשוב הרבה לפני נקיטת צעדים העלולים לגרום להסלמה, ולדעתו אכן הצליח לנהל את האירועים השונים בגבולות באופן שמנע התלקחות כוללת, רב־חזיתית. ככלל, רב־אלוף הלוי סבור שלא כדאי לישראל להיגרר למלחמה שצד אחר יוזם. אם הממשלה תחליט לצאת למלחמה, זה כבר דבר אחר.

תפיסת עולמו הביטחונית מורכבת מאוד. אין יותר תשובות פשוטות, הוא אומר. בכל דילמה צריך להתעמק ולהתאמץ לייצר תמונת מצב מלאה. מדבריו אפשר היה ללמוד את החשיבות הרבה שהוא מייחס בשעת מתיחות להעברת מסרים מדויקים לנסראללה בצפון, לחמאס בדרום, כמו גם לסוריה ולאיראן, ואת הצורך לוודא שהמסר אכן נקלט. "מסר" יכול לעבור באמצעות מתווך או באמצעות פעולה שהשתיקה יפה לה. הלוי גם מודע לכך שבעת המתיחות הגדולה בצפון והאירוע ליד מגידו ניהול המשבר נראה רע מאוד בחוץ, כלומר בציבור, אבל במבחן התוצאה הוא משוכנע שפעל נכון.

הרמטכ"ל ה־23 נכנס לתפקידו כשהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה התקרבה לסיום שנתה הראשונה. צה"ל כבר הפיק ממנה לקחים רבים, הכין תמונת מודיעין נרחבת וניסה לאמוד במדויק את השלכותיה על אזורנו ועל העולם כולו. להבנתו, המלחמה באירופה היא מסוג המלחמות של פעם: מעט טכנולוגיה, הרבה צבא יבשה, המון תודעה, פייק ניוז ועולם שלא מתערב באופן ישיר. ישראל נערכת למלחמה עתידית מסוג אחר: עם טכנולוגיה משוכללת, בינה מלאכותית וחיבור מערכות באמצעות ענן ותקשורת מוצפנת. לרמטכ"ל ברור שהיא תצטרך להסתמך בעיקר על עצמה. זה דורש פיתוח אדיר של תשתיות, אחיזה במשאבי אנרגיה, יציבות וכלכלה בריאה. כלכלה מביאה ביטחון וביטחון מביא כלכלה, העיר הרמטכ"ל.

הוא רואה באיראן איום אחר משאר האיומים על ישראל, מפני שהיא מעצמה טכנולוגית. היא מממנת את הפרוקסי מסביב ולא באמת אכפת לה כמה פעילים בחמאס או בחיזבאללה ימותו בעימות מול ישראל. היא תממן, היא תוביל, אבל תשלח את השכנות להתעמת ישירות עם ישראל. היא רצה לפצצה, אבל לא בטוח שהיא מכוונת אותה לישראל. טהרן בעיקר מעוניינת לקבע את עצמה כמעצמה אזורית. אם בכל זאת יפרוץ עימות ישיר בין ישראל לבינה, זה לא יהיה "מבצע", זו תהיה מלחמה.

ובינתיים, עיניו נשואות צפונה. את ליל הסדר הוא עשה עם לוחמים בכיסופים שעל גבול הרצועה, אבל מיד עם הדיווח על שיגורי הרקטות מלבנון עשה דרכו צפונה, כשבדרך היה עסוק בלהבין מי ירה. רק אחרי ששרטט לעצמו את התמונה, ניסח בהתאם את המלצת התגובה לדרג המדיני. המסר המובהק שלו לפקודיו הוא לא לפעול מהבטן, לפעול מהראש. בחזית סוריה הוא בוחן כל מטרה שמותקפת, מבקש לבחון לא רק את תוכנית התקיפה, אלא גם את השלכותיה האפשריות. ההבנה שלו היא שהתקיפות בסוריה, שאופיינו בשנים האחרונות בחופש פעולה כמעט מלא של צה"ל, לא ייראו כך בעתיד הקרוב. סוריה משתנה, מגיבה, עונה וכבר לא מסתירה את הרצון שלה לפעול עם חיזבאללה ואיראן.

למען הסר ספק או אי־הבנה: הרמטכ"ל הבהיר השבוע לפורום מטכ"ל שהאתגר השוטף, היומיומי, של צה"ל לא יהיה איראן אלא חזית יו"ש. מול הפלסטינים. אירועים קטנים לכאורה עלולים לגרור הסלמה רבתי, כמו שקרה השבוע עם סיפור מותו של העציר המנהלי של הג'יהאד האסלאמי ח'דר עדנאן. אך לדעתו – בניגוד לדעה הרווחת בתקשורת ובדעת הקהל – המצב בגזרה הכי מתוחה שם, בין שכם לג'נין, טוב יותר מאשר אשתקד. חופש הפעולה של צה"ל גדל, המודיעין השתפר משמעותית ופעולות הסיכול אפקטיביות. לכן אין צורך במבצע חומת מגן 2.

האם, להבדיל, היה צורך בנקיטת צעדים נחושה יותר מול סרבני השירות במערך המילואים? ובכן, כשהגיעו קולות הסרבנות הראשונים סביב המחאה נגד הרפורמה המשפטית, הרצי הלוי בדק מי מקודמיו בתפקיד התמודד עם אתגר דומה – ולא מצא אף אחד. בכירים לשעבר שהתנדבו לייעץ לו, עשו זאת בעיקר מפוזיציה, על פי דעתם העכשווית, והוא מודה שקשה היה ללמוד מהם ולהשכיל. המטרה שלו הייתה בהירה: הוצאת צה"ל מהשיח הפוליטי הגועש. הוא הצליח בשני מקומות ונכשל באחד. בכל הקשור למשרתים בקבע ובסדיר, לפחות עד עכשיו, לא נרשמו אירועים חריגים. אבל במרחב צבא המילואים הוא נכשל, גם לדעתו. במטה הכללי היו דעות לכאן ולכאן באשר להתמודדות עם התופעה. כולם הסכימו שאסור לשבור את הכלים מול הטייסים, בעיקר מפני שעמדה קשוחה מולם תהיה יקרה והרת סיכונים. הרי מודל המילואים של חיל האוויר לא קיים בשום מקום אחר בעולם, והטייסים ידעו זאת היטב וניצלו את המצב.

הלוי הכין את דף המסרים, ירד לשוחח עם המשרתים וכיבה המון שריפות. היו כאלו שאמרו לו שהוא צריך לצאת נגד התופעה בקולו, והוא בחר להמתין עוד קצת, לפרסם הודעת גינוי דרך דובר צה"ל, ובהמשך להתייצב בעצמו מול המצלמות. היום מודה הלוי שטעה שלא יצא חוצץ קודם לכן. ייתכן שאילו הקדים בשבועיים־שלושה היה בולם את תופעת הסרבנות. הוא לא תמים. גם היום, אף שנדמה שהצליח להחזיר את העניינים הצבאיים למסלול, הוא נערך ביסודיות לפרק ב', שעלול להיות חריף יותר. הפעם הוא כבר יגיע מוכן וחד פי כמה. בסביבתו יש עבודה רבה בנושא.

ובחזרה לתוכנית הרב־שנתית. היא אמורה לספק לצה"ל מענה בהמשך ההכנות להתמודדות עם איראן, ובכלל זה למלחמה רב־זירתית. תחום ההתעצמות זוכה בתוכנית לסעיף גדול מאוד, והוא נוגע לטכנולוגיה, לתחום התעופה והחלל, וגם לסייבר. זה יעלה הרבה כסף, כך גם התוכנית לתשלום שכר לחיילים קרביים במסגרת מתווה הגיוס החדש, ובמטה הכללי מתפללים לאישור קרוב בממשלה ובכנסת. זה תר"ש גורלי, נאמר בסמינר השבוע, והוא הוצג כך לאוצר ולדרג המדיני. אם התקציב אכן יעבור בסוף החודש, צה"ל יוכל לקדם את פני העתיד והרעה באופן מיטבי. אבל אם חלילה הדברים ישתבשו, למשל בגלל המחלוקת על חוק הגיוס או הוויכוח בין המשרדים על עוגת התקציב, התר"ש עלול להיפגע קשות, ואיתו גם ביטחון ישראל.

רשמית, צה"ל של הרצי הלוי לא מוכן לוותר על גיוס החרדים, כדי שלא לפגוע ברעיון צבא העם, אך לדעתו צריך להתנהל בחוכמה בנושא הזה, ולא להתעקש על אתגרי שוויון בנטל בלתי אפשריים. בד בבד הוא שואף לצמצם את הפערים החברתיים ביחידות הסייבר, הטכנולוגיה ו־8200 ולהביא לשם הרבה יותר חיילים מהפריפריה. צה"ל זקוק להם ולחברה אזרחית מפויסת כדי להיערך ביעילות מרבית למערכה מול איראן ולהתמודדות הבלתי פוסקת בזירה הפלסטינית, העזתית והלבנונית. מאה הימים הבאים של כהונת הרצי הלוי עשויים להיות גורליים בכל שלל החזיתות הללו, מלפנים ומאחור.