על דבר אחד בבחירות הקרבות לראשות לשכת עורכי הדין נדמה שישנה הסכמה מקיר לקיר: מעולם לא הייתה בלשכה מערכת בחירות פוליטית ויצרית כל כך. אף פעם לא חדרה הפוליטיקה הארצית עמוק כל כך לתוך שורות הלשכה, אותו מוסד שבימים כתיקונם הוא בסך הכול הארגון המקצועי המאגד כ־80 אלף עורכי דין פעילים במדינת ישראל. הדרמה הגדולה נובעת מכך שאף שמספר בעלי זכות הבחירה למוסדות הלשכה עומד על פחות משני אחוזים מבעלי זכות הבחירה לכנסת, השפעתן על החיים של כולנו עשויה להיות רבה מאוד.
הן הכנסת והן הממשלה העניקו למועצה הארצית של הלשכה כוח רב, שחורג מעבר לניהול העניינים הקשורים ישירות לעורכי הדין ולמקצוע עריכת הדין. הכנסת הפכה את נציגי לשכת עורכי הדין ללשון המאזניים בוועדה לבחירת שופטים, ואילו הממשלה צירפה את נציג הלשכה לוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה. בשני המקרים מי שבוחר את הנציגים הם חברי המועצה הארצית של הלשכה, גוף המונה 44 עורכי דין, ומחזיק בידו רבות מהסמכויות הנוגעות לניהול הלשכה.
כך קורה שכמה רבבות עורכי דין שיגיעו ביום שלישי הקרוב לקלפיות ברחבי הארץ, עשויים להכריע בעקיפין מי יהיה הנשיא הבא של בית המשפט העליון ומי יהיו ארבעת השופטים החדשים שימונו לעליון בשלוש השנים הבאות. השאלות הללו חשובות ודרמטיות תמיד, אולם בשעה שברחובות מתנהל מאבק איתנים על דמותה של מערכת המשפט, גם הבחירות הללו הופכות לאירוע דרמטי, הן מצד מתנגדי הרפורמה המשפטית והן מצד תומכיה.
"לראש הלשכה יש יכולת רבה להשפיע על ההחלטות במועצה הארצית. יש לו הרבה תופינים שהוא יכול לחלק למי שמיישר איתו קו, ולשלול ממי שמסרב לשתף פעולה"
ואולם למרות העניין הציבורי הרב שמעוררות הבחירות גם בקרב מי שלא למדו משפטים מימיהם, מעטים מצליחים לעקוב אחריהן ברצינות, בעיקר בגלל הפרוצדורה הסבוכה. מרבית עורכי הדין שיגיעו לקלפיות בשבוע הבא יידרשו להטיל לקלפי ארבעה פתקים, מיעוטם יוכלו להסתפק בשלושה, ואפילו בשניים. בפתק הראשון יבחר כל עורך דין את המועמד שהוא מעוניין לראות בתפקיד ראש הלשכה; בפתק השני הוא יבחר באחת מרשימות המועמדים למועצה הארצית של הלשכה; הפתק השלישי יכלול את שמו של המועמד המועדף לתפקיד יו"ר ועד המחוז שאליו משתייך המצביע, והפתק הרביעי יוקדש לאחת הרשימות המתמודדות על ייצוג בוועד של אותו המחוז.
לכאורה הפתק המשמעותי ביותר הוא זה שבו בוחר כל עורך דין את הרשימה למועצה הארצית של הלשכה, משום שהיא זו שבוחרת את נציגי הלשכה לוועדות החשובות. אולם כשצוללים לאותיות הקטנות מגלים שהתמונה מורכבת הרבה יותר. במועצה הארצית של הלשכה חברים 44 עורכי דין; פחות משני שליש מהם, 28 חברים ליתר דיוק, נבחרים באמצעות פתק הבחירה למועצה הארצית. 12 חברים נוספים במועצה הארצית הם נציגי ששת מחוזות הלשכה – ששת יושבי הראש של המחוזות, ושישה נציגים שנבחרים על ידי ששת ועדי המחוזות. ארבעת החברים הנוספים מכהנים במועצה הארצית של הלשכה מכוח תפקידם: ראש הלשכה, פרקליט המדינה, מנכ"ל משרד המשפטים והפרקליט הצבאי הראשי. ממילא, כל אחד מארבעת הפתקים שעורך הדין נדרש לשלשל לקלפי משפיע במישרין או בעקיפין על הרכבה של המועצה הארצית.
תמיכה עם כאב בטן
ההתמודדות הסוערת והיצרית ביותר היא על תפקיד ראש הלשכה, שעליו מתמודדים בבחירות הקרובות ארבעה מועמדים – אחד משמאל, ושלושה מחוגי המרכז והימין. מועמד השמאל, ומי שהוביל את הקו הלוחמני והאגרסיבי של הלשכה נגד הרפורמה המשפטית, הוא ממלא מקום ראש הלשכה, עו"ד עמית בכר. בכר, שנבחר לממלא מקומו של עו"ד אבי חימי שנאלץ להתפטר בנסיבות מביכות, הקצין את הקו שנקט חימי וגייס את מנגנון הלשכה באופן מלא למאבק, תוך שהוא מזדהה עם הגורמים הרדיקליים ביותר בתוכו. לוחמנותו של בכר עוררה את התנגדותם של רבים מעורכי הדין, אולם לא הצליחה לאחד את השורות נגדו.
בעוד בשמאל דאגו ללחוץ על ח"כ לשעבר עו"ד רויטל סויד שתסיר את מועמדותה כדי להביא לניצחונו של בכר, בימין לא נרשמה אחדות מקבילה. תחילה הגישו את מועמדותם ארבעה: ראש הלשכה לשעבר עו"ד אפי נוה, קודמו עו"ד דורון ברזילי, עו"ד אבי ללום ועו"ד ארקדי אליגולאשוילי. בהמשך הסיר ללום את מועמדותו והתייצב מאחורי נוה, מתוך הבנה שהוא המועמד היחיד שיש לו סיכוי להביס את בכר. אולם שני המועמדים הנוספים, ברזילי ואליגולאשוילי, לא ויתרו על השתתפותם בהתמודדות.
בעוד אליגולאשוילי, בעל משרד עורכי דין ירושלמי, הוא מועמד אלמוני יחסית, ברזילי הוא שחקן ותיק בזירה. במחצית הראשונה של העשור הקודם הוא אף שימש ראש הלשכה, לאחר שהתמודד באופן מוצהר כמועמד בעל אוריינטציה ימנית. אך בתום ארבע שנות כהונה הוא נוצח בשנת 2015 בידי אפי נוה, שבאותם ימים לא זוהה עם הימין. היריבות האישית הקשה בין השניים נמשכת עד היום, ומשפיעה גם על התנהלותן של הבחירות.
אך הסיבה המרכזית לאי הסרת המועמדות איננה היריבות האישית בין שני ראשי הלשכה לשעבר, אלא ההבנה שעורכי דין ימניים רבים אינם מסוגלים להצביע לנוה נוכח הפרשיות השונות שנקשרו בשמו. נוה נתפס בעיניהם כאישיות מניפולטיבית, נרקיסיסטית ובלתי מוסרית, אף לאחר שההליכים המשפטיים נגדו הסתיימו בקול ענות חלושה. יש אף מי שמפקפקים בכך שנוה באמת מעוניין להוביל בלשכה קו ימני־שמרני. "את נוה לא מעניין כלום מלבד אפי נוה", טען בשיחה איתנו בכיר בלשכה שהיה מקורב לו בעבר. "אין לו שום אידיאולוגיה, בטח לא אידיאולוגיה ימנית. הוא עסוק באינטרסים של עצמו וזה הקו שמוביל אותו. נכון שבעבר שהוא שיתף פעולה עם השרה לשעבר איילת שקד, אבל השאלה היא למה. בסופו של דבר, מלבד יריבות אישית מרה עם פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, נוה מעולם לא הוכיח נטייה ממשית לעמדות ימין. הוא אף גאה בכך שאיש אינו יודע מהן עמדותיו".
נוה איננו מסתיר את העובדה שאיננו תומך ברפורמה המשפטית כפי שהציגו שר המשפטים לוין ויו"ר ועדת החוקה רוטמן. עם זאת, מקורביו מדגישים כי הוא מתנגד בתוקף לגיוסה של הלשכה למאבק נגד הרפורמה. "תפקידה של הלשכה הוא לדאוג לעורכי הדין. אילו הישגים אפשר להשיג כשאתה נאבק חזיתית בשר המשפטים?" הם תוהים.
תומכיו של נוה אינם מתעלמים מחולשותיו, אך סבורים כי מטרת־העל הקריטית בשלב זה היא לנצח בבחירות לראשות הלשכה. אחד הפעילים המרכזיים בניסיון לתווך בין המועמדים, במטרה לאחד את שורות הימין מאחורי מועמד אחד לראשות הלשכה, מסביר כי המטרה איננה לסייע לאפי נוה אלא לבלום את עו"ד עמית בכר. "נוה איננו העניין. אם היה מועמד ימין טוב ממנו שהיה בעל סיכוי לנצח את בכר, סביר להניח שהיינו מעדיפים אותו. במציאות אתה עובד עם מה שיש, ומה שלנו יש כרגע זה אפי נוה. המחשבה שלפיה הדבר החשוב היחיד הוא הבחירות למועצה הארצית של הלשכה, ואילו הבחירות לראשות הן חסרות חשיבות, היא חוסר הבנה מוחלט של הצורה שבה מתנהלת הלשכה. ראש הלשכה הוא לא רק עוד אצבע במועצה הארצית של הלשכה אלא האיש החזק בלשכה, ויש לו יכולת רבה להשפיע על ההחלטות במועצה הארצית. הלשכה היא גוף שיושב על תקציב שנתי של כ־80 מיליון שקלים. ראש הלשכה מחזיק בהרבה תופינים וכיבודים שהוא יכול לחלק למי שמיישר איתו קו, ולשלול ממי שמסרב לשתף פעולה. רוב של 23 מתוך 44 חברי המועצה הארצית, שנדרש לבחירת הנציגים לוועדות המינויים, לא יכול להיות מושג רק בבחירות למועצה הארצית. השאלה מי הוא ראש הלשכה וביקרו של מי הוא חפץ, משפיעה דרמטית על ההחלטות של המועצה. קשה להאמין כמה קל לראש לשכה מיומן לייצר לעצמו רוב במועצה הארצית. איש מאיתנו לא היה רוצה שזה יהיה בכר".
בואו נתרכז במקצוע
בבחירות למועצה הארצית מתמודדות 18 סיעות על 28 מקומות במועצה. במהלך השנים האחרונות התגבשו בתוך הלשכה שתי סיעות "דתיות". האחת בראשותו של עו"ד יצחק נטוביץ', שנשאה אופי ציוני־דתי, והשנייה, בראשותו של עו"ד יוסי ויצמן, בעלת אופי חרדי יותר. בסיבוב הנוכחי נפרדו דרכיהן של שתי הסיעות. סיעתו של ויצמן חברה לעמית בכר, ותומכת ברשימתו הן בבחירות לראשות הלשכה הן בבחירות למועצה הארצית. ויצמן עצמו שובץ במקום הרביעי ברשימתו של בכר למועצה הארצית, ומתמודד בראש רשימת "אמונה במקצוע" לוועד מחוז תל־אביב. רשימה אחות מתמודדת גם בבחירות לוועד מחוז המרכז, ובראשה עומד עו"ד שמעון גרוס.
סיעת "הציונות המשפטית" של נטוביץ' בחרה להדגיש הפעם דווקא את אופייה הימני באופן יחסי, וחברה לסיעת ימין־מרכז נוספת, סיעת "יוזמה" בראשותו של עו"ד ערן בן־ארי. בסיעה המאוחדת, "יוזמה – הציונות המשפטית", מקווים שהחבירה תניב תוצאות טובות בבחירות למועצה הארצית, שאותן הם מסמנים כחשובות ביותר. כסיעה המורכבת משתי סיעות ותיקות, שחבריה פעילים שנים רבות במוסדות הלשכה, מתמודדות רשימות "יוזמה – הציונות המשפטית" גם בבחירות לשלושה מוועדי המחוזות, מחוז תל־אביב, מחוז המרכז ומחוז ירושלים (שם הרשימה נקראת עדיין "יוזמה"). ברשימה מדגישים כי מטרת־העל של החברים אינה להפוך את הלשכה ל"ימנית", אלא להתמודד עם המציאות הנוכחית שבה הפכה הלשכה למעוז של התנגדות למהלכי הממשלה. עם זאת, בין המתמודדים ברשימה למועצה הארצית אפשר למצוא מלבד נטוביץ' ובן־ארי עורכי דין נוספים שהכריזו בגלוי על תמיכתם ברפורמה המשפטית, אף אם לעיתים תוך הסתייגות מרכיבים מסוימים שלה. למשל עו"ד ענת קאופמן, עו"ד אבינעם גואלמן, עו"ד יעל דולב ואחרים.
אף שמרבית הפעילים המרכזיים בין עורכי הדין למען הרפורמה מתרכזים ברשימתם של נטוביץ' ובן־ארי, בבחירות למועצה הארצית מתמודדות רשימות נוספות בעלות אוריינטציה ימנית־מרכזית. בין הרשימות הללו נמצאת "אחדות בלשכה" בראשות עו"ד דורון ברזילי, המתמודד גם על ראשות הלשכה. לברזילי חבר עו"ד אילן בומבך, שכזכור ייצג את הליכוד בנשיאות ועדת הבחירות המרכזית במערכת הבחירות האחרונה, והוצב במקום האחרון ברשימה.
רשימה נוספת בעלת אופי ימני היא "יוזמה ללשכה וולונטרית – רשימה לאומית" בראשות עו"ד נעם לאור. מדובר ברשימה שרוב חבריה צעירים, ומטרתה לשנות מהיסוד את המבנה של לשכת עורכי הדין וליטול ממנה את מרבית הסמכויות החוקיות הנתונות לה כיום. הדגם שעומד לנגד עיניהם של חברי הסיעה הוא זה הנהוג במקצוע ראיית החשבון. הסמכות להסמיך רואי חשבון, לנהל את מרשם הרשאים לעסוק במקצוע, לקיים הליכים משמעתיים ולקבוע סטנדרטים מקצועיים נתונה למועצת רואי החשבון – גוף רשמי הפועל במשרד המשפטים, ומהווה חלק מהמשרד. כדי להיות רואה חשבון אין צורך להיות חבר בלשכה, ורבים ממחזיקי הרישיון, ודאי אלו שאינם עובדים בפועל כרואי חשבון של ממש, אכן אינם חברים בה. הלשכה מיוצגת במועצת רואי החשבון, אך איננה שולטת בה. את הדגם הזה, שלמעשה היה נהוג בראשית ימי המדינה עד להקמת לשכת עורכי הדין בשנת 1961, מבקשים ברשימה לשחזר. אולם מאחר שברור לכול שהפיכת הלשכה לוולונטרית תחליש אותה באורח ניכר, רבים גם מתנגדים בחריפות לחזון הזה.
רשימות נוספות למועצה הארצית חרתו על דגלן בעיקר את הוצאת הפוליטיקה מהלשכה ואת הפסקת מעורבותה בסוגיות שאינן נוגעות ישירות למעמד המקצוע ולפרנסתם של עורכי הדין. בהן אפשר למנות את "לשכה מקצועית" בראשות עו"ד אבי ללום, את "לשכה אחת" בראשותו של נוה, ורשימות נוספות.
שני פתקי ההצבעה האחרונים, ליו"ר ועד המחוז ולוועד המחוז, אינם רלוונטיים לכל עורכי הדין. במחוז הצפון למשל כבר הוכרז כי הזוכה בבחירות ליו"ר הוועד הוא עו"ד מוחמד נעאמנה, היחיד שהציג את מועמדותו, והרשימה שתאייש את כל המקומות בוועד המחוז היא רשימת "ביחד", שהייתה אף היא היחידה שהוגשה. עורכי הדין בצפון יצביעו אפוא בשני פתקים בלבד. במחוז הדרום מתמודדות אומנם שלוש רשימות לוועד המחוז, אך בחירות לראשות הוועד לא תתקיימנה, משום שלתפקיד זה הוגשה מועמדות אחת בלבד, של עו"ד אלעד דנוך. לכן במחוז הדרום ישלשלו עורכי הדין שלושה פתקים. בשאר המחוזות מתקיימת התמודדות כפולה, כאשר הרשימות משתנות בין המחוזות בהתאם לאופי הייחודי של כל מחוז. מאחר שכל מחוז שולח שני נציגים למועצה הארצית, שבה כל קול עשוי לקבוע, גם לבחירות במחוזות יש חשיבות לא מבוטלת.
המצב הפוליטי הרגיש, וההבנה שהבחירות לראשות הלשכה משחקות תפקיד משמעותי גם במגרש הפוליטי הארצי, צפויות להביא הפעם לקלפיות אלפי עורכי דין שבעבר לא הביעו בהן עניין ולא טרחו להצביע. במערכות הבחירות האחרונות נע שיעור ההצבעה סביב 30 אחוזים ואף פחות, כאשר מרבית עורכי הדין נותרו בבית ובמשרד. הצד שיצליח להעלות באורח ניכר את שיעור ההצבעה בקרב קהל הבית שלו, ולהביא לקלפיות אלפי עורכי דין שלא השתתפו בעבר בבחירות ללשכה, עשוי לגרוף את כל הקופה.
