במחנות הפליטים ובערים הפלסטיניות חילקו ממתקים אחרי הפיגוע הרצחני בעלי ביום שלישי. על אחד ממגשי הבקלאווה שהחזיקו רעולי פנים במחנה הפליטים ג'נין הוצב שלט קטן עם המילים "דם תחת דם" – מסר שנועד לקשור בין הפיגוע בתחנת הדלק לפעילות צה"ל בג'נין יום קודם לכן.
"הפעולה הזו היא תגובה טבעית לפשעי הכיבוש נגד העם הפלסטיני ומקומותיו הקדושים", אמר חאזם קאסם, מדוברי חמאס. בארגון מסרו כי המחבלים, מוהנד שחאדה בן וח'אלד סבאח, הם אנשיהם. בכפר עוריף הסמוך לחווארה ולשכם, שממנו יצאו המפגעים, הניפו דגלי חמאס ירוקים. ואילו בג'יהאד האסלאמי הבהירו כי "הפעולה ההרואית היא המשך לפעילות של גדודי ג'נין".
תמיכה מיוחדת בפיגוע שיגר ארגון חיזבאללה. "אנחנו משבחים את הפעולה האיכותית שביצעו לוחמי ההתנגדות הגיבורים בהתנחלות עלי שמצפון לרמאללה, שהובילה למותם של כמה חיילים ציונים ולפציעתם של אחרים", נאמר בהודעה, שהתעלמה מהיותם של הנפגעים אזרחים, ובהם נערים, ונועדה לאותת על קשר בין ארגון הטרור הלבנוני ופטרוניתו איראן ובין ההסלמה ביהודה ושומרון. גם בחיזבאללה קשרו בין הפיגוע בעלי למבצע המעצרים בג'נין. בהצהרתו שיבח הארגון הלבנוני את "התגובה של לוחמי ההתנגדות בג'נין שהפתיעו את כוחות הכיבוש והתעמתו איתם במשך שעות ארוכות, עד שהצליחו לחלץ את רכביהם הבוערים משדה הקרב".
ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין ובעבר יועץ למתאם פעולות הממשלה בשטחים, סבור שלמרות הצהרות חיזבאללה ורצונו לקשור עצמו לנעשה באיו"ש, ההתמקדות צריכה להישאר בחמאס ובניסיונותיו להתבסס בשטח, תוך שמירה על שקט יחסי ברצועת עזה.
"ההשפעה של איראן וחיזבאללה היא בעיקר כסף והכוונה מקצועית, אבל צריך להיזהר מאוד מלקשור כתרים לחיזבאללה ולאיראנים ולהכניס אותם למערכה. אמנם יש קשר בין חמאס לאיראן, ומשלחת של בכירי הארגון ביקרה בטהרן ביום הפיגוע ופגשה את הנשיא ראיסי, אבל צריך לזכור שהארגון העזתי איננו עושה דברו של משטר האייתוללות".
מילשטיין אינו נמנה עם המצדדים ביציאה למבצע חומת מגן 2. לדבריו, הנזק עלול להיות גדול מהתועלת. "לפני שיוצאים לחומת מגן 2 ונכנסים בלי צורך לכל הערים באיו"ש, צריך למקד את כל הכוח בארגון חמאס. אני רואה מנהיגים פוליטיים של חמאס מתהלכים חופשי באיו"ש, צומחים ומתפתחים, במקום להיות בכלא".
מוהנד שחאדה, המחבל שחוסל בידי אזרח בזירת הפיגוע בעלי, השתייך לזרוע הצבאית של חמאס והיה עצור בידי שירותי הביטחון הפלסטיניים בשל פעילותו הפוליטית בתא הסטודנטים של חמאס, "הגוש האסלאמי". הוא אף זכה לכינוי "נסיך התא האסלאמי של חמאס", בעת לימודיו באוניברסיטת א־נג'אח בשכם.
"האוניברסיטאות הן אחד המוקדים שמחזקים את האחיזה של חמאס ביהודה ושומרון", אומר מילשטיין. "רק לפני שבועיים היו לחמאס הצלחות מטורפות בבחירות באוניברסיטאות א־נג'אח בשכם וביר־זית שליד רמאללה. ההישגים הללו ביטאו את האחיזה והשליטה של חמאס בקרב הצעירים. באוניברסיטאות האלו לומדים גם ערבים ישראלים, ולא פעם הם מגויסים בידי חמאס לבצע פיגועים בישראל – כמו במקרה של מוחמד מחאג'נה, תושב אום אל־פחם שנעצר ונחקר על ידי השב"כ לאחר שאסף מידע על מקומות שבהם מתוכננות הפגנות נגד הרפורמה המשפטית כדי לבצע בהם פיגוע. בחקירה הוא הודה שקיבל הכוונה מהזרוע הצבאית של חמאס בעזה".
המצב הביטחוני הנוכחי, סבור מילשטיין, מחייב פעולה אסטרטגית מסודרת נגד חמאס. המחוות שישראל מעניקה לרצועת עזה מסייעות לשקט ולייצוב שלטון חמאס בעזה, בשעה שהוא מצידו מתפנה להכוונת פיגועים ולהתבססות ביהודה ושומרון.
"יש פה מציאות בלתי מתקבלת על הדעת, שבה חמאס מייצר לעצמו בידול וישראל מקבלת אותו", מתריע מילשטיין. "מצד אחד הוא מבעיר את איו"ש כמה שבא לו ומוציא לפועל פיגועים אכזריים, ומצד שני הוא ממשיך ברגיעה ברצועת עזה וזוכה למחוות מישראל, כמו הכנסת כ־19 אלף פועלים לישראל והכנסת סחורות לרצועת עזה בלי כל דין וחשבון. לא ייתכן שאנחנו נאבקים בזרועות התמנון בירושלים, באיו"ש, בעזה ובלבנון, אבל לא מצליחים לפגוע בראשו. חמאס חייב לשלם מחיר ברצועת עזה על מסע הטרור שהוא מוביל באיו"ש. הבידול הזה עולה לנו ביוקר. לראייתי, אין אסטרטגיה. אנחנו רודפים אחרי חוליות, סופרים הרוגים ולא חושבים קדימה".
את הרשות הפלסטינית מגדיר מילשטיין "לא רלוונטית. היא עומדת על כרעי תרנגולת ולא ברור אם התקבלה החלטה להעלים אותה מהשטח, להחליף אותה בגוף אחר או פשוט להיכנס צבאית לערים הפלסטיניות ולשלוט בהן. אין יעדים ברורים, ומי שנכנס לוואקום הזה הוא חמאס. החשש הגדול שלי, שמתכתב עם ההערכות הביטחוניות, הוא שחמאס ינצל את המצב כדי להתבסס עוד יותר, והמצב בג'נין יזלוג למקומות אחרים כמו שכם ויריחו – שגם מהן יצאו לאחרונה פיגועים קשים, כמו רצח בנות משפחת די".
אחדות חוצת ארגונים
ג'נין מסתמנת כמחוללת ההסלמה הנוכחית וכקן הצרעות שממנו יצאו רוב המחבלים בעת האחרונה, זאת אף שצה"ל מקיים שם פעילות ערה מזה תקופה. מבצע המעצרים ביום שני הסתיים כזכור באירוע חריג: מטעני נפץ של עשרות קילוגרמים פגעו ברכבי צה"ל ומארב צלפים ירה לעברם, בסצנה שהזכירה את שיטות הפעולה של חיזבאללה בלבנון ושל חמאס בציר פילדלפי.
הסרטון שמתעד את פיצוץ כלי הרכב והעשן המיתמר ממנו הופץ ברשתות החברתיות, וכך גם תיעוד פעילות המסוקים שהוזנקו לחילוץ הלוחמים, וניפוץ זכוכיות הרכבים המשוריינים שנקלעו למארב. בעיתון הלבנוני אל־אחבאר, המזוהה עם חיזבאללה, סימנו את הקו במאמר שכותרתו "זמן המטענים בגדה". החשש הוא שתופעת החיקוי, המוכרת מן העבר, תביא לכך שאירועים דוגמת ג'נין יחזרו בזירות אחרות.
פעילות הטרור בג'נין מתאפיינת באחדות שורות בין הארגונים הפלסטיניים. פתחי חאזם, אביהם של רעד חאזם שביצע את הפיגוע בדיזנגוף, ושל עבד א־רחמאן חאזם שחוסל בחילופי ירי בג'נין, הפך לסמל האחדות הזו. מי ששימש בעבר מפקד הביטחון הלאומי הפלסטיני בשכם, תפקיד המקביל למח"ט בצה"ל, החזיק באחד מנאומיו דגל חמאס בידו האחת ודגל פת"ח בידו האחרת, וקרא לאחדות נגד ישראל.
"ככלל, הדור הצעיר הפלסטיני פחות מחויב לתנועות הפוליטיות, ולכן אנחנו רואים 'נדידה' של צעירים בין הארגונים והחלפת זהויות", אומר ד"ר הראל חורב ממרכז משה דיין. ג'נין, הוא מסביר, היא בעלת אופי מיוחד שבגללו התפרצות הטרור התחילה דווקא שם. "כשהעניין התנועתי פחות חשוב, אנחנו רואים את הפן החמולתי והאזורי נותן את הטון. הצעירים בג'נין אומרים לעצמם: לא חשוב אם אתה פת"ח, ג'יהאד או חמאס – כולנו מג'נין, ואנחנו נלחמים למען מטרה משותפת.
"בנוסף, בניגוד לערים אחרות שבהן מחנות הפליטים נמצאים בפאתי העיר ותושביהם ממורמרים בשל מעמדם החברתי הנחות מול העירוניים, ג'נין לא הייתה עיר ואם; הכפר הקטן הלך וצמח סביב מחנה הפליטים, ולכן המשקל שלו גדול כל כך ותושביו הם חלק מזהותה של העיר. מחנה הפליטים בג'נין הוא המרכז והמחולל של המתרחש".
תא"ל במיל' אורן אבמן: "מלחמת גרילה היא מלחמה של מי לומד יותר מהר, והפגיעה בפנתר – הכלי הכי ממוגן של צה"ל שפועל שם – מעידה על הלמידה הזו"
ד"ר חורב, שחיבר ספר על כוחן של החמולות והמשפחות ותפקידן בחברה הערבית, טוען שהדי־אן־איי של ג'נין הוא גם אחת הסיבות להיעדר המשילות של הרשות הפלסטינית בעיר והתפתחות הטרור שם. "התכונות של תושב המקום מהותיות בחברה הערבית. לעזתים יש דימוי של אנשים אכזרים, החברונים נתפסים כאנשים קשים המתנהלים כמו מאפיה, ואילו תושבי שכם נחשבו בעבר לסוחרים. השיוך המשפחתי והאזורי מהותיים ליצירת ביטחון ומוניטין. החבר'ה מג'נין נותנים אמון רק באחד משלהם, והרשות הפלסטינית נחשבת בעיניהם נטע זר שאין להם מחויבות לסור למרותו.
"מאז חומת מגן לא הייתה פעילות עמוקה של צה"ל בג'נין", מוסיף חורב, "ומקום שנחשב אקס־טריטוריה הן מבחינת כוחות הביטחון הפלסטיניים והן מבחינת הכוחות הישראליים מתפתח לקן צרעות, ומייצר טרור קיצוני שבו כל ארגון מתחרה באחר מי מוציא מתוכו יותר מחבלים ופיגועים".
האויב לומד אותנו
תא"ל במיל' אורן אבמן היה מפקד גדוד 12 של גולני במבצע חומת מגן ב־2002 והוביל את הלחימה בשטח, ולאחר מכן שימש מפקד חטיבת מנשה החולשת על ג'נין וטול־כרם. "כל מי שבקי בגזרה ובהיסטוריה שלה יודע שהיא תמיד נחשבה בעייתית", הוא אומר. "הבריטים קראו לאזור של שכם, ג'נין וטול־כרם 'המשולש המסוכן', כבר בתקופת המרד הערבי בשנות השלושים של המאה הקודמת. בימינו, משנת 2000 אנחנו רואים שג'נין ושכם מובילות מגמות בטרור הפלסטיני. כשהייתי מפקד גדוד בגזרה, ג'נין כונתה בירת המתאבדים בגלל מספר המחבלים שיצאו ממנה בין 2000 ל־2005.
"כשיצאנו למבצע חומת מגן, האפקטיביות שלו על תופעת המתאבדים הייתה גדולה. אבל זה היה לפני עשרים שנה. הדור הנוכחי, שנולד אז ולא מכיר את המציאות של חומת מגן, מהווה את מרכז הכובד של החמושים הפלסטינים. האפקטיביות של המבצע ההוא כבר לא רלוונטית. מרכיב נוסף הוא הרשתות החברתיות, שהופכות רוצחים שפלים שיורים בנשים וילדים לגיבורים".
אבמן מבהיר כי מה שמתפתח בג'נין הוא הרבה מעבר להתארגנות מקומית. "זה לא קן טרור, זה ארגון סמי־צבאי או ארגון גרילה, עם מערכת שמייצרת הגנה על מחנה הפליטים בדרכים מגוונות. אנחנו מדברים על מטענים, ירי של צלפים, רשת קשר פנימית ואפילו ניסיונות לפיתוח יכולת רקטית. יש שם ארגון שלומד את שיטות הפעולה של צה"ל, את זמני הפעילות ואת הכלים המשתתפים בה. הפעילות של צה"ל לאור יום הפתיעה אותם בחודשים האחרונים. אבל מלחמת גרילה היא מלחמה של מי לומד יותר מהר, והפגיעה ב'פנתר' – הכלי הכי ממוגן של צה"ל שפועל שם – מעידה על הלמידה הזו. הם עברו ממטעני צד קטנים למטעני גחון גדולים, מתוך השערה מהם האזורים הממוגנים בכלים הפועלים בשטח. ברשתות הקשר אנחנו שומעים הנחיות לצלפים לירות אל הזכוכית הממוגנת עד שהיא מתנפצת. צריך להכיר בעובדה שהפעילות שלנו כרגע שקופה לאויב, ולכן יש לעצור, לעשות חושבים ולהתארגן מחדש כדי ליצור פעילות אחרת שתפתיע אותם".
לדברי אבמן, חלק מהלמידה וההתארגנות המחודשת של צה"ל צריכה לכלול שינוי בהוראות הפתיחה באש. "מעבר לרכישה של מיגוניות ושריוניות, וגם שימוש בנ"ט לטווח קצר שאפשר לירות בשטח בנוי, אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא באים ל'פייר פייט' ושכללי המשחק השתנו. אם יורים עליך מתוך מסגד, אז המסגד הזה הופך למוצב צבאי לכל דבר וחייבים לירות עליו חזרה. צריך גם להביא בחשבון שאם השב"כ וצה"ל, שעד עכשיו הצליחו בצורה מופלאה להשאיר את הטרור בג'נין, לא מצליחים במשימה – הטרור זולג החוצה, ואנחנו פוגשים אותו בכבישי יהודה ושומרון".
הקריאות לצאת למבצע "חומת מגן 2" נשמעות מכל עבר. אבמן מגדיר אותן פופוליסטיות. "זה פשוט לא רציני. זה עידן אחר ומציאות אחרת ואי אפשר להשוות בין התקופות. אסור ליפול לאמירות כאלה, וצריך לתת מענה מתאים למציאות המתהווה. לנתח את האירועים בצורה קרה ומקצועית, נטולת אמוציות, ולקבל את ההחלטה הנכונה מהראש ולא מהבטן".
ויש מי שסבור שחומת מגן הוא כבר עובדה קיימת. "הפעילות היומיומית של הכוחות שלכם מזכירה את המצב ב־2002", אומר נאסר אבו־עובייד, תושב ג'נין. "זה זמן שאין בו דיבורים, אין כלכלה, אין חיים. רק הנשק מדבר". אבו־עובייד, איש עסקים, מצר על המצב. "היינו רגילים לימים יפים, כשמחסום ג'למה היה פתוח וישראלים היו נכנסים לג'נין לעשות עסקים. עכשיו המצב על הפנים. אין ביטחון בשטח, הרשות הפלסטינית לא נמצאת, האנשים מבולבלים. ביום שני, כשישראל נכנסה לאירוע האלים הזה, היו אמורות להתקיים בחינות לסיום התיכון. במקום זה היו יריות. ישראל שמה את האנשים במעגל אלימות. אין שום אפשרות מלבד לקחת רובה ולקחת את החוק לידיים. היום כולם בחזית אחת מול ישראל, זו הסלמה שאף אחד לא יודע איך היא תסתיים".
לשאלתי מהיכן יש לאזרחים נשק, אבו־עוביד צוחק. "היום לכולם יש נשק, גם לאחינו ב־48'" (ערביי ישראל). המחבלים שביצעו את הפיגוע בעלי השתמשו בנשק תקני מסוג אם־16, שהפך לשכיח בקרב פעילי הטרור. כזכור, לפני כחודשיים נעצר במעבר אלנבי חבר פרלמנט ירדני שניסה להבריח לישראל עשרות רובים ואקדחים. הוא נחקר בשב"כ, והתברר שעד אז הצליח להעביר לא פחות מ־11 משלוחי נשק בתמורה לבצע כסף.
