האזעקות שנשמעו בצפת ובמעלות־תרשיחא בקיץ 2006 היו בעבור רבים מהתושבים השמעת בכורה. עד אותה שנה פגע העימות עם חיזבאללה בעיקר ביישובים הסמוכים לגבול הצפון. המתקפה של ארגון הטרור על סיור צבאי וחטיפת שני חיילים פתחה את מלחמת לבנון השנייה, והבהירה לישראל כי שש שנים אחרי יציאת צה"ל מרצועת הביטחון, נסראללה חזר מוכן. צה"ל, לעומת זאת, לא היה מוכן. במהלך המלחמה טענו חיילי מילואים שהציוד שסופק להם היה חלקי, ושתאריך התפוגה של מנות הקרב עבר.
17 שנים אחרי אותה מלחמה, ברור לכל לובש מדים שכדי להכריע את לבנון ולעצור את היכולת לשגר אלפי טילים אל ישראל, צה"ל יידרש לתמרן בעומק שטח לבנון. לקראת התרחיש הזה בנו את צבא היבשה, ובשבילו שינו בחיל האוויר תפיסות עולם ולמדו את השפה ה"ירוקה", כלומר של צבא היבשה. מאז 2006 השתנו הרבה דברים בימ"חים של זרוע היבשה, וכיום הם מאובזרים בכל הדרוש לתמרון קרקעי ביום פקודה.
שיח סוער בשנים האחרונות עוסק בשאלה אם צה"ל מוכן לתמרון קרקעי ומהי רמת הכשירות של צבא היבשה. בעוד חיל האוויר ממתין להגעתם של 50 מטוסי קרב חדשים, שני מטוסי תדלוק ענקיים ומסוקי קרב שאמורים להחליף את מסוקי הסער הישנים, נראה כאילו מצבא היבשה לא מגיעות בשורות גדולות. בפועל התמונה שונה, אם כי רחוקה מלהיות מושלמת. חיל השריון הסדיר עבר כולו לטנקי מרכבה סימן 4, מערכת ההגנה "מעיל רוח" הותקנה בכל הכלים המתמרנים, הרובים הפכו לאוטונומיים, לכל קצין מתמרן יש רחפן, והצוללת יודעת לדבר עם הטייס בשיחת ועידה, יחד עם מפקד חטיבה 300 בגזרה המערבית של גבול הצפון. כולם יחד יודעים להנחית פצצה מדויקת בעומק לבנון, מטרים בודדים מכוח מתמרן מיוחד ובלי לסכן את חיי הלוחמים. צה"ל העמיס על מטוסים את טובי לוחמי החי"ר לתרגיל ענק בקפריסין ולא מזמן סיימו בצה"ל תרגיל דרמטי במתאר רב־זירתי, שמדמה לא רק מלחמה בלבנון אלא את תרחיש יום הדין.
"בכל זמן נתון יש כוחות שהתרחיש שלהם הוא מעבר מיידי ללחימה. המפקדים מבינים היטב את האתגר. כל מי שנמצאים היום בהכשרות – לוחמים, חניכים בקורסי מפקדים וקצינים – מאומנים לפני הכול לתת מענה לחירום"
מי שעומד בשנים האחרונות מאחורי כתיבת תורת הלחימה וההכשרה של הלוחמים הוא אלוף מוטי ברוך, מפקד פיקוד ההכשרות והאימונים בזרוע היבשה ומפקד הגיס המטכ"לי. בראיון פרישה למקור ראשון הוא עונה על כל שאלות המוכנות של זרוע היבשה, ומבהיר: "הייתי יכול לקבל יותר, אבל צה"ל יודע לחלק את עוגת התקציב ומכין את זרוע היבשה למלחמה".
"פיקוד ההכשרות והאימונים בזרוע היבשה הוקם ב־2020, מתוך הבנה שצריך גורם אחד שיחבר בין כתיבת תורת האימונים ובין ההכשרות עצמן", מסביר אלוף ברוך. "יש לי אחריות על חיזוק האימונים עד כמה שאפשר, והכוונתם לתרחישים הרלוונטיים – בין השאר באמצעות סימולטורים וכתיבת תרחישים של מה שיחכה להם בשדה הקרב. בשנים האחרונות יש אימונים ברמה הטקטית, מהלוחם הבודד ועד אימון גדודי. הכנסנו המון לחימה בשטח בנוי – גם בתרחיש לבנון, שזה המיקוד המרכזי שלו, וגם בתרחישי עזה ויהודה ושומרון. שמנו דגש גדול על אימונים בלילה, הרבה אימונים באש חיה. הפקנו הרבה מאוד אימונים מכווני־תרחיש. החזרנו את עטרת האימונים ליושנה מתוך הבנה שהמלחמה הבאה לא תהיה מבוססת על קרבות טנקים כמו בסיני, אלא על משהו אחרי לגמרי. גם ברמת הפרט השתדלנו להפוך כל לוחם למקצועי, וגם ברמת הגדוד".
אז הטענה שאין השקעה מספיקה בצבא היבשה היא לא נכונה?
"תראה, אתה לא קם בבוקר והתשתיות מוכנות לך. היינו צריכים לפתח, לבנות ולהרחיב אותן כדי שכמה שיותר יחידות יוכלו להתאמן וכמה שיותר מהר. השקענו בזה הרבה מאוד משאבים וזמן, וגם התפתחנו עם הזמן. למשל, מחליפי בתפקיד אלוף דוד זיני יזם בזמנו רעיון מופלא של 'לש"ביות עץ' – שיטה להקמת מתחמי אימון ללחימה בשטח בנוי באופן מודולרי, מהיר וזול. השיטה מאפשרת אימונים נרחבים בירי. כל צה"ל מתאמן על זה היום".
אבל בסוף, ההתעצמות של צה"ל ממוקדת במטוסים, הגנה אווירית וחימושים.
"להגיד לך שאי אפשר להשקיע עוד ביבשה? ודאי שאפשר, אבל במשאבים הקיימים צריך לקבל החלטות שמכתיבות את הכול. ובניגוד לעבר, אני אומר לך שצבא היבשה כשיר למלחמה. ברור שהייתי רוצה לראות עוד השקעה בתחום המילואים. עדיין יש שריון במילואים שלא מבוסס על מרכבה סימן 4. אז את היחידות האלה לא מכוונים לתמרון עומק אלא יותר להגנה. ניהול ההכשרות הוא גם תוצאה של מה שיש. ברור לך שלוחם חוד שייכנס לעומק לבנון מקבל הכשרות שלוחם אחר לא מקבל. הייתי רוצה שכולם יקבלו את אותה הכשרה אבל זה בלתי אפשרי. לא כל הלוחמים יכולים לבצע את אותה משימה".
אימון ממוקד
אלוף מוטי ברוך (56) מתגורר ביישוב עצמון, נשוי לסמדר ואב לשישה. הוא התגייס לצה"ל לפני 38 שנים, ובין שלל תפקידיו הצבאיים השלים לימודים אקדמיים לתואר ראשון במדעי המזרח התיכון ותואר שני במדע המדינה. בשנת 2006 שימש ראש מחלקת מבצעים במלחמת לבנון השנייה. הוא נחשף אז לתהליך קבלת ההחלטות ולאופן ההתמודדות של הכוחות בשטח וגם של המפקדים. בהכשרות שכתב בשנים האחרונות הוא התמקד בין השאר גם בפיקוד הבכיר בצה"ל, בדרג הלוחם. עם הקמת פיקוד ההכשרות לפני כשלוש שנים, הוצב ברוך בראשו. בעיניו אין מקום קרוב יותר לכוחות הלוחמים, שמאפשר לדעת עד כמה צה"ל ומפקדיו ערוכים לעימות הבא.
ביחס לשנים עברו, כמה צה"ל מתאמן היום?
"עד הקורונה היינו במקום טוב מאוד, ואז הגיע גל טרור שהזרים הרבה מאוד כוחות לביטחון שוטף, והאימונים נפגעו. אבל עבדנו קשה מאוד להדביק את הפער, והיום אני יכול לומר שהבור שנפער באימונים נסגר. אנחנו במקום טוב. לקחנו את הערכת המצב של המטה הכללי והכוונו את האימונים לפיה, גם לסדיר וגם למילואים, והיום אני אומר לך שאין יחידות שהן לא כשירות.
"שיהיה ברור, כשיש עצירה של אימונים – מהר מאוד צוברים פער. היום גדוד לוחם במילואים עושה בשלוש שנים תעסוקה מבצעית, אימון ברמה נמוכה, ואימון בעצימות גבוהה. מספיק שגדוד אחד שצריך להתאמן נפל על שנת עצירת אימונים, ונפתח פער שפוגע בכשירות. הקפצנו אותם לשני אימונים בשנה כדי להדביק את הפער. זה היה אתגר, אבל היינו חייבים לעשות את זה. אז מצד אחד חלק מהגדודים עשו מילואים מבצעיים וזה מגבש ומחזק את הרוח, אבל אין תחליף לאימון עָצים. כשאתה מסתכל על בניין כוח ומוכנות למלחמה אתה צריך לשים לב שלא נוצרת בעיה של כשירות. גדוד שלא עשה אימון לילה או אימון באש חיה הוא לא כשיר מבחינתי. היום אני משאיר מצבת גרף אימונים רציף, וכולם כשירים".
אז איפה הבעיות והפערים?
"יש פערים, למשל במה שקשור לחוק המילואים, שלא מאפשר להביא איש מילואים לתקופה ממושכת מדי. אבל אנחנו צבא שצריך תמיד לעשות התאמות, ומצאנו דרך יצירתית להדביק פער בלי למשוך גדוד לחודש. מאז הקורונה הכנסנו את אימוני הפרט: לוחם מגיע לבד לשניים־שלושה ימים של אימון קשה מלא בסימולטורים, קרב מגע, טיפול מציל חיים ולחימה בשטח בנוי. ככה אתה לא מנתק אותו מהסביבה שלו לזמן ממושך ולא פוגע בו, וכן מאמן אותו ומצמצם פערים. נכון, זה לא ברמת הגדוד, אבל כשהגדוד מתחבר – זה עובד".
תוכל לשים את האצבע על נקודת השינוי?
"המבט על האיכות. רוב המדידה שלנו היא בעולם הערכת האיכות של הלוחם. ניתן דגש גדול על שרשרת הפיקוד, ובזרוע היבשה עובדים על מערכת חדשה שתמפה את האימונים ותיתן ציונים. כשאיש מילואים מסיים אימון הוא מקבל דו"ח על הביצועים שלו, וגם המפקדים שלו מקבלים. בפעם הבאה יהיו לו יעדים אחרים, עם השוואה, ולנו יהיה מחקר עמוק יותר שממנו נדע לשפר. היום, בניגוד לעבר, איש המילואים מגיע צעיר יותר, בריא יותר, בעל כושר גופני אחר לגמרי. כל הסטנדרט עלה. החיילים חזקים, אני רואה אותם בתרגילים גדודיים".
צה"ל יודע להעמיד חיילי סדיר ומילואים בכשירות טובה לתרחיש רב־זירתי?
"הכשירות טובה, אני לא רוצה להגיד גבוהה. יש דיפרנציאליות בין היחידות כי המשאבים מוגבלים, וצריך לדעת איך לחלק את העוגה. היו שנים שבהן נתנו לכולם הכשרות שווה בשווה ונוצרה בעיה, כי המשימות הייעודיות של היחידות אינן זהות. האם הכוחות כשירים? כן. אבל יש מורכבויות אחרות מעבר לרמת הכשירות. כשמדברים על מערכה רב־זירתית זה כולל גם מאמצים נוספים של מודיעין, חימוש, אוויר ויבשה וסדר כוחות, ועל הדבר הזה אנחנו עובדים.
"התרגיל האחרון, 'אגרוף המחץ', היה מעולה. הרמטכ"ל הרצי הלוי הגדיר את התרגיל 'לעבוד עם מה שיש', כי אנחנו לא יכולים להתאמן על נשק שעתיד להגיע. קודם כול אנחנו צריכים להעמיד מוכנות עם מה שיש לנו כרגע. כשיגיע רכש חדש ניצור תרחישי עוצמות אחרים. שלא תהיה טעות – זה היה תרגיל קשה מאוד שמותאם לאיום היום. הוצפו בו כמה פערים שצריך לסגור, ונסגור אותם".
אלוף מוטי ברוך מסרב לקבל את הטענה שצה"ל בנוי כעת בעיקר על חיל האוויר. "בכל מה שקשור לזירה הצפונית אין דרך לפעול בלי תמרון, ותמרון לא עושים רק עם חיל האוויר. ברור שצבא היבשה יהיה שם בכשירות שיא. בלי צבא היבשה אי אפשר להגיע להישגים בלבנון, ולמנוע מהאויב הצלחות התקפיות".
אם מחר נפתחת חזית בצפון, אנחנו יודעים לעבור היטב משגרה לחירום?
"ברור. בלי לתת מספרים של חטיבות, בכל זמן נתון יש כוחות שהתרחיש שלהם הוא מעבר מיידי ללחימה. המפקדים מבינים היטב את האתגר. כל מי שנמצאים היום בהכשרות – לוחמים, חניכים בקורסי מפקדים וקצינים – מאומנים לפני הכול לתת מענה לחירום.
"אני לא מקבל את הטענות שנשמעות באולפנים כאילו צבא היבשה לא מוכן. יש פער בתפיסה בין סדיר למילואים. בנינו את יחידות הסדיר חזק מאוד. נמ"רים, 'איתן' (כלי רכב משוריינים; נ"א) ומעיל רוח – הכול הולך קודם לסדיר. רוב המשאבים מושקעים בהצטיידות הצבא הסדיר. אם יהיה עוד תקציב, אפשר יהיה לצמצם את הפערים ולהעביר את המילואים לציוד מלא כמו בסדיר. אבל ברור שאם יש עימותים יומיים, מי שמתמודד איתם ראשון הוא הסדיר. מלחמה עכשיו זה קודם כול סדיר. האם יהיה לזה מחיר במלחמה? כן, אבל זה חלק מהשלם. שוב, זה סיפור של משאבים והכרעות מה לקנות, מטוס F35 או מעיל רוח לטנק. יש תוכניות הצטיידות. כרגע אנחנו עוד לא שם על מלא, אבל זה יקרה".
"בכל זמן נתון יש כוחות שהתרחיש שלהם הוא מעבר מיידי ללחימה. המפקדים מבינים היטב את האתגר. כל מי שנמצאים היום בהכשרות – לוחמים, חניכים בקורסי מפקדים וקצינים – מאומנים לפני הכול לתת מענה לחירום"
