המנהיג החרדי הראשון שקרא לעצור את הליכי החקיקה של הרפורמה המשפטית היה דווקא הראשון לציון הרב יצחק יוסף, מי שנחשב למנהיג הבכיר והלא־רשמי של תנועת ש"ס. הוא התייחס לסוגיה בשיעורו השבועי במוצאי שבת, חודש וחצי לאחר הצגת הרפורמה על ידי שר המשפטים יריב לוין. "כל המחלוקת הזו בעם", אמר הרב יוסף, שתפקידו הרשמי אוסר עליו להשמיע התבטאויות פוליטיות ישירות, "זה דבר שמטריד וכואב מאוד". באותם ימים הקריאה לשבת ולדבר ולא להתקדם בחקיקה באופן חד־צדדי הייתה המסר המרכזי של תנועת המחאה, בשעה שבקואליציה חתרו לחקיקה גם שלא בהסכמה. הרב יוסף, שהוא ואביו הרב עובדיה תקפו לאורך השנים את בג"ץ ואת מערכת המשפט במילים חריפות, סימן כיוון אחר: פשרה. הרבה לפני שראשי המפלגות החרדיות בכנסת הניפו את הדגל הזה, וחודשים לפני שבמפלגות החרדיות החליטו לסגת מהקרב על מערכת המשפט ולהעדיף את גניזתה של הרפורמה על פני מימושה.
רק חודשיים קודם לכן, בשיאו של המשא ומתן הקואליציוני, היו אלה החרדים שדרשו לעגן בהסכמים הקואליציוניים את הדרישה לפסקת התגברות. במשך כשבועיים התעקשו באגודת ישראל לקבל מנתניהו התחייבות ברורה לקדם את החקיקה הזו באופן מיידי. על השולחן היה מונח חוק הגיוס, והחרדים זיהו בקואליציה המסתמנת אפשרות להוריד מסדר היום את הסוגיה שמטלטלת את החברה הישראלית ואת הפוליטיקה החרדית. לדרישת האדמו"רים וכמה מראשי הישיבות, שהושפעו מקבוצות קיצוניות בציבור החרדי, רק פסקת התגברות מלאה תפרוץ את הדרך לחקיקה שתסיר את "חרב הגיוס" מעל החרדים כולם, ללא הבחנה בין "עילויים" ותלמידי ישיבות מן השורה. נתניהו, שאישר את כל דרישות החרדים במשא ומתן, התמקח על הסעיף הזה בניסיון נואש להסביר לחרדים שהמשיח עדיין לא הגיע. בסופו של דבר הצדדים התפשרו על נוסח מעורפל. שבוע לאחר הקמת הממשלה, בהפתעה גמורה, נדהמו הפוליטיקאים החרדים לגלות את סעיף המריבה מככב כאחת מאבני היסוד ברפורמה של השר לוין.
את מה שהתרחש בשבועות הבאים, איש מהם לא חזה. ההתארגנות המהירה של תנועת המחאה נגד הרפורמה המשפטית, מכתבי הסרבנים, מחאת ההייטקיסטים ומאות אלפי המפגינים שגילו התמדה ונחישות, הפתיעו אפילו את השועלים הוותיקים שבין חברי הכנסת החרדים. אם במשך שנים נהנו החרדים מהנחת לשון מאזניים – כאשר גם השמאל וגם הימין לא כיוונו את האש ישירות למגזר – הרי שמחאת "אחים לנשק" סימנה את המפלגות החרדיות, ואחר כך את החרדים עצמם, כשושבינים מרכזיים של הממשלה הנוכחית. השיח על "הפרת החוזה" הלאומי הפנה את הזעם כלפי המגזר עצמו, שהשתדל מאז ומעולם לחתור להסכמות. חלומו של אביגדור ליברמן הפך למציאות, כאשר מחנה שלם זיהה את המגזר החרדי כחוליה החלשה. השיח הציבורי על החינוך החרדי, הפטור הגורף משירות צבאי ותקציבי הרווחה לעניי המגזר, הגיע למחוזות סוערים ומתלהמים.
עוינות עתיקת יומין
מתי החלה ההבנה הזו לחלחל לראשי המפלגות החרדיות? לדברי אחד מחברי הכנסת של ש"ס, מבחינת דרעי זה קרה מיד לאחר הצגת הרפורמה של לוין. "דרעי לא עודכן מראש על הרפורמה ועל המהלך המהיר של לוין", הוא מספר. "כנראה שבאופן כללי הנושא עלה במהלך המשא ומתן הקואליציוני, אבל דרעי לא הבין את האופן ואת לוח הזמנים של המהלך, והכי חשוב מבחינתו – את העיתוי. לוין בחר להציג את הרפורמה ערב הדיון בעניינו של דרעי בבית המשפט העליון, במה שהוצג בתקשורת כניסיון סחיטה של השופטים. בעיני דרעי, לוין הוא שגרם להחמרה ביחסם של השופטים אליו ולפסק הדין שסילק אותו מהממשלה. כך הוא רואה את זה. צריך להבין שמבחינת דרעי הוא הקורבן הראשון במאבק האיתנים בין לוין למערכת המשפט, והדבר הזה נעשה מבלי שהייתה לו האפשרות להתנגד בכלל. שם נטמנה הטרוניה הראשונה של דרעי כלפי הרפורמה, עוד הרבה לפני מחאות אחים לנשק בריכוזים החרדיים".
גם אם הדברים נכונים, בשלבים הראשונים החרדים מילאו את פיהם מים. חשוב לזכור שעוד הרבה לפני שהימין החל לנסח את ההתנגדות שלו לבית המשפט העליון, החרדים היו שם. מרבים לציין בהקשר הזה את "הפגנת החצי מיליון" של החרדים ב־1999 נגד בית המשפט העליון, אך למעשה שנים רבות קודם לכן החרדים ראו בבג"ץ גוף פסול מבחינה הלכתית ודתית, ובעיקר איום פוליטי.
"כוחם הציבורי של החרדים מבוסס אך ורק על הכנסת", מסביר לי אחד הח"כים ביהדות התורה. "אין לנו טייסים, מנכ"לים, שופטים או פרופסורים. מה שיש לחרדים זה את הכנסת. ברגע שיש כוח חיצוני שיכול לבטל את החלטות הכנסת – אנחנו נגדו". העיתונות החרדית פרסמה מאז ומעולם מאמרים תוקפניים נגד בית המשפט העליון, והח"כים החרדים מאז ומעולם התייצבו כנגדו. חובבי היסטוריה הזכירו שאפילו מטקס פתיחת בית המשפט העליון, בספטמבר 1948, נעדרו שני הרבנים הראשיים. מאז ועד היום, סמכותו של בית המשפט היא לצנינים בעיני הממסד הרבני.
רפורמת לוין הייתה אפוא התגשמות חלום בעבור הציבור החרדי: הנה, אחרי עשרות שנים של מחלוקות, ששיאן היה פסילתו החוזרת ונשנית של הסדר פטור הגיוס לצעירים חרדים, מסירים את השיקוץ, או לפחות מגבילים ומצמצמים את כוחו. השטח החרדי, העיתונות והרשתות החברתיות, הביעו התלהבות מתוכניתו של לוין. גם למנהיגים החרדים היה מה להרוויח. זה לא רק הגיוס: בבחירות אפריל 2019, הדיון בבג"ץ על הופעתו הנפרדת של מוטי שטיינמץ בעפולה עמד במרכז הקמפיינים של המפלגות החרדיות, שהבטיחו לבוחריהן להתגבר על כוחו של בית המשפט העליון ועל החלטותיהם של יועצים משפטיים.
קירחים מכאן ומכאן
"השינוי בעמדה החרדית הגיע כשהבנו שזו לא הרפורמה שלנו", אומר לי ח"כ בדגל התורה. "פסקת ההתגברות, אולי הדובדבן שבקצפת מבחינת החרדים, הפכה להיות כלי מיקוח, וכבר אחרי כמה שבועות לוין ונתניהו אמרו שהיא הוכנסה לצורך משא ומתן אך בסופו של דבר לא תהיה חלק מהרפורמה. זה בעצם אומר שאנחנו לא מרוויחים כלום: את חוק היועמ"שים ימסמסו, והשאלה מי יכהנו בבית המשפט העליון וכל ענייני הוועדה לבחירת שופטים – לא נוגעים אלינו. בסוף, גם השופט הכי 'שמרני' בעיניו של לוין הוא לא שופט חרדי, והוא ליברל פי מאה מחבר הכנסת החרדי המתון ביותר. אנחנו רואים את זה היום בהחלטות של שופטים שנחשבו בתקופת שקד לשמרנים או לימנים. זה לא משרת אותנו. כשההבנה הזו חלחלה לראשי המפלגות החרדיות, הבנו שאנחנו במצב של 'לוז־לוז': גם חוטפים את האש מתנועת המחאה ומקימים דור חדש ואנטי־חרדי שיחזור לנקום, וגם לא מתקדמים לעבר המטרות שהצבנו".
את הלך רוחם של המנהיגים החרדים אפשר למצוא בין דפי היומונים המפלגתיים, שרואים את תפקידם כמנסחי האידיאולוגיה החרדית בעבור קוראיהם. ספק אם הקוראים רואים בהם ככאלה, אך הם בוודאי מספקים הצצה אמינה לקולות הנשמעים בבתי הרבנים ובמרכזי המפלגות הגדולות. תחילה הייתה זו הוראתו של הרב גרשון אדלשטיין המנוח שלא להתבטא בנושא הרפורמה כדי שלא לעורר זעם כלפי החרדים – הנחיה שלא ממש יושמה. היומון הראשון שניסח במפורש את העמדה החרדית המסתייגת מהליך החקיקה של לוין היה דווקא "הפלס", ביטאון הפלג הירושלמי, שבחודש מרץ פרסם מאמר תחת הכותרת "בגלות בין יהודים: עם לבדד ישכון". הכותב, הרב נתן גרוסמן, מוותיקי האידיאולוגיים החרדים, ניסח את המאמר כביקורת על המפלגות החרדיות דווקא. במאמרו הוא ניסה לשבור את החבית אך לשמר את היין שבתוכה: מחד גיסא לעמוד על ההתנגדות ההיסטורית לבג"ץ, ומאידך גיסא להתנער ממאבקי ממשלת הימין.
כעבור חודשיים התפרסמו מאמרים דומים בביטאון "המודיע" של אגודת ישראל, ובהמשך גם ב"יתד נאמן" של דגל התורה. בביטאון ש"ס, "הדרך", מתפרסמים בחודשים האחרונים מאמרים רבים ברוח זו, שקוראים להרגעת הרוחות ולנסיגה מלאה מחקיקה שלא בהסכמה. מאמרים כאלו אינם מתפרסמים בלי אישור רבני ופוליטי, ומכאן חשיבותם.
ואולם, אף שהעמדה הזו כבר הפכה לפומבית, חברי הכנסת עדיין חוששים להתראיין בשמם. "אלו דברים רגישים, ולא תמיד הציבור ער למכלול השיקולים שעומדים בפנינו", אומר אותו ח"כ מדגל התורה. "זה נכון שאנחנו לוקחים צעד אחורה, אבל מבחינה אידיאולוגית אין מי שמתנגד לבג"ץ כמונו, ואנחנו מייחלים ומתפללים לכך שהוא יבוטל לגמרי. יש כאן מורכבות שצריך להבין".
אותה מורכבות שגורמת למפלגות החרדיות להצניע את עמדתן בסוגיה הזו, היא אחת מאבני הנגף של הפוליטיקה החרדית בשנים האחרונות: השטח מול ההנהגה הפוליטית. זו הסיבה שכאשר דרעי וגפני, פינדרוס ופרוש, רוצים לתקוף את בית המשפט העליון הם עושים זאת מול כל מיקרופון מזדמן, אך כאשר הם מחליטים להתקפל ולדרוש מנתניהו לעצור את לוין הם בוחרים לפעול בשקט, מאחורי הקלעים. המצביעים החרדים, בעיקר הצעירים שבהם, רוצים את רפורמת לוין. בסקרי עומק שנערכים, הציבור החרדי מוביל בתמיכתו בחקיקה חד־צדדית של הרפורמה. כך למשל, לפי סקר "פאנלס פוליטיקס" שפורסם במעריב, 71% מהחרדים תומכים בחקיקה גם ללא הסכמה, לעומת 37% בציבור הדתי־לאומי וכרבע מהמסורתיים. הפוליטיקאים החרדים שומעים את הקולות ויודעים שאם ייתפסו כמי שהנחילו הפסד לימין בגניזת הרפורמה, הם אלו שישלמו את המחיר.
"אנחנו נוציא את הערמונים מהאש עבור נתניהו", אומר ח"כ בש"ס, "אבל הפעילים שלנו יבואו איתנו חשבון. אחרי ההתבטאות של הרב יצחק יוסף בערב פסח על כך שהחקיקה נעשתה באופן שגוי, חטפנו כמפלגה אש וגופרית". זו הסיבה לכך שאף שדרעי היה מעורב בניסיונות הפשרה ערב חקיקת צמצום עילת הסבירות, ברגע ההצבעה הוא התייצב ולא אמר מילה. זו גם הסיבה שהפרשנים המתאמצים לספור את אצבעות המורדים בקואליציה, אינם מביאים בחשבון את החרדים.
מחכים לסנהדרין משמיים
במשך שנים שכנעו הפוליטיקאים החרדים את בוחריהם שתם עידן לשון המאזניים, ושהחרדים הם ימין על מלא מלא. מתברר שהקמפיין הזה עבד טוב מדי, וכעת השטח עצמו עומד בינם ובין הרצון להגיע לפשרה וגורם להם לפעול מתחת לרדאר.
אני מציג בפני חבר הכנסת מש"ס את הסקר שמראה את התמיכה העצומה ברחוב החרדי בחקיקת הרפורמה באופן חד־צדדי. "זה סקר לא נכון", הוא סבור. "השאלה לא צריכה להיות האם אתה תומך בחקיקה באופן חד־צדדי, אלא האם אתה תומך בחקיקת הרפורמה גם במחיר של פגיעה בעולם הישיבות, או האם אתה תומך בחקיקה כזו גם במחיר של גיוס מאות בחורי ישיבות בשנה. המספרים יהיו אחרים. הפוליטיקאים החרדים, ובכלל הציבור החרדי, הם עדיין לשון מאזניים. תומכים בימין עד כמה שזה מגן על האינטרסים שלנו, וזה באמת מגן. אבל ברגע שהאינטרסים האלו בסכנה, תראה את החרדים חוזרים לאותן עמדות שראינו בשנות התשעים, ואפילו רק לפני עשור".
אבל בזמן ממשלת בנט הלכתם לאופוזיציה, אני מקשה עליו. "ראשית, הם לא הזמינו אותנו לקואליציה. ושנית, וצריך לומר את זה, הם לא באמת סיכנו אותנו. כל ההצהרות של ליברמן נגמרו בלא כלום. אם היה שם איום ממשי על החינוך החרדי ועל עניין הגיוס, היית רואה מציאות אחרת. כנראה שהיינו משלמים עליה בקלפי, אבל אין לנו ברירה. להבדיל מאחרים, אנחנו חיים תחת איום תמידי".
ח"כ בש"ס: "אנחנו נוציא את הערמונים מהאש עבור נתניהו, אבל הפעילים שלנו יבואו איתנו חשבון. אחרי התבטאות הרב יצחק יוסף על כך שהחקיקה נעשתה באופן שגוי, חטפנו כמפלגה אש וגופרית"
כך או כך, נכון להיום ראשי המפלגות החרדיות חשים תסכול עמוק מהתנהלות הקואליציה שהם חברים בה: הרפורמה דחקה הצידה את הטיפול בסוגיית הגיוס, סימנה את החרדים בעיני תנועת המחאה, והפכה כל החלטה קטנה בנושאי הליבה החרדיים לאבן נגף ציבורית. דרעי מחוץ לממשלה, וכל עוד השיחות בבית הנשיא מוקפאות – אין לו דרך לחזור. אגודת ישראל מאיימת במשבר סביב חקיקת חוק הגיוס ופסקת ההתגברות, מה שנתניהו לא יכול לתת, ובדגל התורה זועמים על הבטחות תקציביות שלא מומשו. כשעלתה האפשרות לממן את התוספות לאברכים מהתקציבים שסמוטריץ' עצר לרשויות הערביות, קם קול זעקה והיוזמה ירדה מהפרק. "מצד אחד המוחים משתמשים בחרדים כדי להדליק את השטח הישראלי נגד הקואליציה, ומצד שני בקואליציה משתמשים בנו ככליא־ברק לקלוט את האש של המחאה במקום נתניהו וסמוטריץ'. אנחנו לא יכולים לתת לזה יד", קובל חבר כנסת מש"ס.
נראה שהדימוי המדויק ביותר לעמדתם של החרדים בנוגע לבית המשפט העליון, הוא השקפתם הכללית בנוגע למימוש הגאולה. אין ספק שמבחינה אידיאולוגית החרדים אינם יכולים לקבל את כוחו וסמכותו של בית המשפט העליון. מבחינת הרבנים, הציבור עצמו ואף הפוליטיקאים, "הסרת השיקוץ" הבג"צי היא יעד ראשון במעלה. אך כמו מטרות אחרות, גם אותה הם מעדיפים לדחות. החרבת בית המשפט בידי אדם, כך הם חשים, היא בגדר דחיקת הקץ ואולי אף עלייה בחומה. מוטב לחכות לבית משפט חדש וטהור, שירד מוכן מהשמיים. עד שזה יקרה, עלינו להסתדר עם מה שיש, לפעול בזהירות ולא לנקוט פעולות נמהרות.
