זה היה שבוע מדיני מורכב. אילון מאסק, זלנסקי, שולץ, נשיא פרגוואי פניה ולקינוח פסגת ביידן-נתניהו. אז מה למדנו מסבב הפגישות של רה"מ בנימין נתניהו בשולי ועידת האו"ם השנתית? לא מעט. ההודעות שיצאו מהפגישות עצמן היו רשמיות לעייפה וקמצניות במידע. אבל מה שנחשף בעקבות המפגשים הללו חשוב יותר. בעיקר מה שלמדנו על עצמנו בעקבות המפגש ביו רה"מ לאילון מאסק. למדנו שבנימין נתניהו אומנם הטריח את עצמו בטיסה של 16 שעות לסן־פרנסיסקו במקום לנסוע היישר לניו־יורק כדי לדבר איתו על בינה מלאכותית ועל דרכים לשיתוף פעולה שיזניקו את מעמדה של ישראל בתחום, אבל התברר שהוא לא היחיד. יום קודם לכן נפגש מאסק עם נשיא טורקיה ארדואן, שעימו הוא מנהל רומן טלפוני ממושך.
ובניגוד לנתניהו, ארדואן ממש לא הטריח את עצמו אל מאסק. להפך. השניים נפגשו ב"טורקווי סנטר" במנהטן, שם ערך ארדואן את כל פגישותיו עם שועי עולם וראשי מדינות. ואף שזו הייתה פגישה שעסקה בעניינים כבדי משקל, היא התנהלה באווירה משוחררת, שלא לומר עליזה. מאסק הגיע לפגישה עם בנו, שגם קיבל מארדואן כדורגל במתנה. וגם כשעברו מחיוכים ומחוות לתכלס, ארדואן היה ישיר מאוד וביקש ממאסק להקים מפעל לייצור מכוניות טסלה על אדמת טורקיה.
עוד הציע ארדואן למאסק שיתוף פעולה בין תוכנית החלל הטורקית לחברת הלוויין ספייס איקס. מאסק בתגובה הציע לטורקים את שירותי האינטרנט הלווייני שלו סטארלינק. לא בטוח שבאנקרה ימהרו להעניק למאסק את הרישיון לסטארלינק. המשמעויות הביטחוניות אינן פשוטות. במיוחד במדינה כמו טורקיה שמפעילה צנזורה כבדה על הרשת. אחרי רעידת האדמה הקשה במדינה הציע מאסק לטורקים את שירותי האינטרנט הלווייני שלו באזורי האסון; באנקרה אמרו לא תודה.
בהודעת הטורקים נאמר כי נתניהו וארדואן דיברו על שיתוף פעולה כלכלי במגוון תחומים, והזכירו אפילו סייבר ובינה מלאכותית. אבל בישראל יודעים מה באמת מעניין את נשיא טורקיה
הסירוב הטורקי לא פגע ביחסים. בין ארדואן למאסק נרקם קשר אישי חזק. ואם לנתניהו יש תוכניות בקשר למאסק, הוא יצטרך להתחרות על תשומת ליבו. אבל מה שבאמת צריך למשוך את תשומת ליבנו היא העובדה שטורקיה שועטת בכל הכוח לכיוונים טכנולוגיים מתקדמים בתחום של ייצור מכוניות חשמליות, תעשיית נשק ורחפנים ותוכנית חלל שאפתנית. במיוחד על רקע החגיגות ההולכות וקרבות לרגל מלאת מאה שנים לייסוד הרפובליקה הטורקית.
אבל עזבו את טורקיה. בעקבות המפגש בין נתניהו למאסק נחשפו העובדות המדאיגות על ישראל ובינה מלאכותית. אנחנו רגילים לחשוב על עצמנו כחוד חנית טכנולוגי, המציאות הרבה פחות זוהרת. ומה שנחשף הוא דווקא הפיגור של מדינת ישראל ביחס למדינות אחרות בתחום הבינה המלאכותית. כבר חמש שנים ישראל מדשדשת בתחום. בקיץ 2018 הודיע ראש הממשלה נתניהו על השקת תוכנית טכנולוגית מדעית שתקדם את ישראל בתחומי המחשוב הקוונטי והבינה המלאכותית. בראש התוכנית הועמדו אז הפרופסורים יצחק בן־ישראל ואביתר מתניה. השניים הגישו לממשלה תוכנית שמטרתה להפוך את ישראל לאחת מחמש המדינות המובילות בעולם בתחום הבינה המלאכותית. זה לא קרה. והשבוע הסביר פרופ' בן־ישראל כי הסחרור הפוליטי שאליו נכנסה ישראל בשנים האחרונות דחה פעם אחר פעם את התקצוב החיוני לפיתוח התוכנית והשאיר את ישראל מאחור, בעוד העולם מתקדם בקפיצות ענק בתחום. מה שמעלה כעת את השאלה אם יש כיסוי להכרזה של נתניהו לצידו של מאסק, לפיה ישראל תהפוך בקרוב לאחת משלוש מעצמות הבינה המלאכותית הגדולות בעולם. בריאיון שנתן השבוע לערוץ 13 אמר בן־ישראל כי בריחת משקיעי ההייטק בעקבות הרפורמה המשפטית גרמה נזק משמעותי, אולם העריך שאם היא תיעצר על ידי הממשלה, הרי שבהתארגנות נכונה ועבודה מאומצת, המשקיעים יחזרו ומדינת ישראל תוכל לסגור פערים בתוך שנה. זה כנראה לא יקרה משיחות מתוקשרות עם אילון מאסק.
מי בא למי?
בואו נדלג על המפגש המעניין עם זלנסקי וגם על הפגישה עם קנצלר גרמניה ונקפוץ לפגישה המרתקת השנייה. פסגת נתניהו־ארדואן. המפגש הכי מרתק, הן ברמה המדינית הן ברמה האישית. השניים מעולם לא נפגשו עד כה. אולם הטינה ארוכת־השנים ביניהם הפכה את המפגש למסקרן במיוחד. טינה רצופת גינויים ועלבונות אישיים. רק כדי לסבר את האוזן נזכיר שארדואן לא היסס להשתמש בדימויים אנטישמיים וכינה את נתניהו רודן ורוצח ילדים פלסטינים. נתניהו בתמורה כינה אותו דיקטטור. האיבה ירדה לפסים אישיים לאחר שיאיר נתניהו הזכיר את איסטנבול בשמה העתיק קונסטנטינופול. ארדואן הציע לנתניהו לסובב את אוזנו של הבן הסורר, ואם לאו, ימצא דרכים אחרות לחנך את ישראל. האם כל זה הוא נחלת העבר כעת? בשנתיים האחרונות מתנהל תהליך מורכב של חידוש יחסים. מורכב היא מילה עדינה כי התהליך כולל הרבה מאוד שיהוקים כמו מעצר תיירים ישראלים תמימים או לחלופין מבצעי ראווה של מעצר רשתות ריגול של המוסד.
המפגש בין נתניהו לארדואן התרחש בטורקווי סנטר, לא הרחק מבניין האו"ם. ובהודעה הרשמית שפרסמו הטורקים הם הדגישו כי נתניהו הוא זה שבא לארדואן ולא ההפך. נתניהו הגיע בלוויית פמליה שכללה את השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, ראש המל"ל צחי הנגבי וראש המוסד דוד ברנע. מצידו של ארדואן הייתה פמליה מרשימה לא פחות שכללה את שר החוץ שלו הקאן פידאן, עד לאחרונה ראש הביון הטורקי, ראש הביון הנוכחי איברהים קאלין, ושיבוץ מעניין במיוחד – שר האנרגיה הטורקי אלפרסלאן באירקטאר.
בהודעת הטורקים נאמר כי השניים דיברו על שיתוף פעולה כלכלי במגוון תחומים, והזכירו אפילו סייבר ובינה מלאכותית. אבל בישראל יודעים. מה שבאמת מעניין את ארדואן הוא הגז הישראלי. ארדואן חולם על דבר אחד: הפיכת טורקיה לכוורת אנרגיה שתספק גז לאירופה מאזרבייג'ן, טורקמניסטן, רוסיה וישראל. הגז, על פי התוכנית, יזרום לטורקיה, יתערבב ואז יצא למדינות דרום אירופה ומהן לאירופה כולה. מה שאמור להפוך את טורקיה למדינה שידה מונחת על ברז האנרגיה האירופי.
האם התוכנית של ארדואן ישימה? שאלה מצוינת. בפרט, שרוסיה היא עדיין אחת הספקיות שמהן אירופה שואפת להתנתק. אבל לחלום מותר. ובמסגרת החלום הזה בטורקיה שבים ומעלים את התוכנית הישנה לצינור שיזרים גז ממאגר לווייתן הישראלי לטורקיה. לצינור הזה יש כמה גרסאות, שתיים מהן נשמעות כרגע כאפשרות רחוקה, על גבול הפנטזיה, או אולי כמסלול לפרס נובל לשלום הבא. צינור במסלול אחד שעובר מישראל דרך לבנון וסוריה לטורקיה, וצינור נוסף שהולך מישראל לקפריסין. ואם במקרה הראשון מדובר במעבר דרך שתי מדינות אויב, הרי שכדי שהאפשרות השנייה תהיה ישימה מישהו יצטרך לקבל פרס נובל על איחוד האי בין חלקו הטורקי הכבוש לחלקו היווני השייך לאיחוד האירופי.
במשרד האנרגיה אומרים שישראל ממתינה לראות אילו תוכניות יגישו הטורקים בהצעה שלהם, ומי יממן את הצינור. אולי יפתיעו. בינתיים, האינטרס הישראלי הוא לשמור על הקשרים עם קפריסין ויוון ועל הברית ההלנית שנטוותה בשנים האחרונות והיא חלק מארכיטקטורת הביטחון הכוללת של מדינת ישראל. אבל באותה מידה צריך לזכור שהטורקים, שבגלל הגחמות שלהם בעניין קפריסין נותרו מחוץ לבוננזת הגז במזרח הים התיכון, הם שחקן קריטי, שיכול להפוך שולחן ולהפתיע. כמו שהם כבר עשו, כשהכריזו על מים כלכליים בינם לבין לוב בשטח המכסה בערך מחצית מהים התיכון.
בעניין הזה כדאי אולי להזכיר את צינור האיסט־מד, שעל פי התכנון אמור לצאת מישראל דרך קפריסין ליוון ומשם לאיטליה. ואף שעד לא מזמן נראה היה שאין לו היתכנות כלל, לא מן הנמנע שבקונסטלציה החדשה יש לו תקומה. לפני חודשים אחדים הופיע ראש ענקית האנרגיה האיטלקית ENI בדיון בפרלמנט האיטלקי, ובו אמר שלצינור איסט־מד אין סיכוי בלי מעורבות טורקית. אז רמז דק. בפגישה השבוע בין ארדואן לראש ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני השתתף גם שר האנרגיה הטורקי. יכול להיות שמתבשלת פה איזו הפתעה על אש קטנה?
