כבר שנה שהמלכה אליזבת השנייה לא איתנו, ובנה חוגג את יום השנה הראשון לישיבתו על כס המלכות. מה שהדהים את נתיניו, ואולי אכזב את הבלוגרים ברחבי העולם שעוקבים אחר משפחת המלוכה, הוא עד כמה שלטונו של צ'רלס השלישי מתברר כמשעמם ונטול כל אירוע דרמטי.
ישנם דיווחים מאומתים על התקפי זעם של המלך בחדרי חדרים, אך אף לא אחד נצפה בפומבי. במשך עשרות שנים, כנסיך ויילס, הלך צ'רלס בדרך משלו, לפעמים עם השלכות כאוטיות, במיוחד כאשר ביקש להתערב בנושאים פוליטיים. הנטייה הזו הפכה לחמורה ביותר ולאיום ממשי על אמינותו האישית, כאשר לפני כ־15 שנה דחף את שרי הממשלה לנתב את כספי משלמי המיסים משירות הבריאות הלאומי לרפואה הומאופתית, אחד מתחביביו הפרטיים. מנתחים ורופאים מחו בזעם, בפומבי ובוודאי בצדק, בטענה שכל פאונד שיועבר למה שהם הגדירו כ"תרופות מטורללות" יילקח מטיפולים מוכחים מדעית. רבים חששו מההשלכות העתידיות אם יתמיד בדרך הזו לאחר שיוכתר.
אבל זה לא קרה. מאז מותה של אימו הוא סייר בממלכתו ופגש את העם, ערך ביקור ממלכתי מוצלח ביותר בגרמניה, ונראה שנטש את הקדרות הרגילה שלו, הן בינו לבין עצמו הן באשר לעולם שבו הוא חי. לפני שנים רבות שמעתי סיפור על צ'רלס הישן מפיו של חבר שזה עתה ביקר בהייגרוב – ביתו שבגלוסטרשייר. הם הסתובבו יחד בגינה בשמש אביבית, וידידי התלהב ממראה הפריחה על העצים. אך צ'רלס הגיב בעגמומיות: "כן, אבל הכול ינשור עד מחר". חילופי דברים שמסמלים את גישתו לחיים – הוא תמיד ראה את חצי הכוס הריקה. אך הכתרתו למלך, פרס שלו חיכה עד שלב מאוחר מאוד בחייו, הרגיעה ושימחה אותו. נראה שהוא קשוב לעצות – עצות טובות – כמו שלא היה קשוב בעבר.

כשנישואיו לנסיכה דיאנה כשלו, הוא השתכנע מהקולות המפתים שדחקו בו לספר את הצד שלו בשערורייה, צעד שהתגלה כפזיז כמו תמיד בתככים משפחתיים, בין של נסיכים ובין של פשוטי העם. לאחרונה, לעומת זאת, הוא הגיב על מטח העלבונות שנורה מעבר לאוקיינוס האטלנטי מכיוון בנו הצעיר הארי, הדוכס מססקס, ואשתו מייגן, באומרו… שום דבר בכלל. נראה שזוהי הדרך הנבונה. סקרים מצביעים על כך שלא רק שרוב העם הבריטי תומך במלך ובמשפחתו נגד הדוכס והדוכסית מססקס, אלא שאפילו אמריקנים רבים שרחשו אהדה אל הזוג הצעיר התעייפו מהתפלשותו הממושכת ברחמים עצמיים. למלך אין עוד סיבה לחשוש מהם.
אך אחיו של צ'רלס, הנסיך אנדרו, עדיין מהווה איום אמיתי על המוניטין של משפחת המלוכה. אף ששמו הוכתם לצמיתות בשל מערכת יחסיו עם הפושע המיני ג'פרי אפשטיין, אנדרו מסרב להכיר בעוולה. המלך ניסה לגרש אותו ממגוריו המלכותיים ברויאל לודג', וינדזור, אבל הוא מסרב בעקשנות להתפנות. בחודש שעבר סוקרה בהרחבה הגעתו של אנדרו לטירת בלמורל, כשהצטרף למפגש השנתי של משפחת המלוכה בסקוטלנד. הוא צולם מוסע לטירה על ידי בנו הבכור של צ'רלס, הנסיך ויליאם. מכיוון שמכל מעשי בני המלוכה בימים אלה נודף ריח יחסי ציבור מתוזמרים בקפידה, אפשר להניח שהמלך החליט שעדיף לנהוג באדיבות במבוכת האחים הזו. החלטה נבונה אף היא.
המלכה קמילה התגלתה כסיפור ההצלחה הגדול של השלטון החדש, להפתעת אלו שהטילו ספק בכך שהכתרת המאהבת הוותיקה של המלך היא צעד חכם. אפשר אפילו לחשוד שבעבור הילדה הכפרית והעליזה הזו, קבלת עול המלכות בשנות ה־70 לחייה אינה נטל מהנה. חבריה אומרים ששעותיה המאושרות ביותר עוברות עליה בשהות דיסקרטית בביתה הפרטי, ריי מיל בווילטשייר, לשם היא מגיעה בלי אנשי חצר ובלי עוזרים כדי לשחק עם הנכדים, לטייל עם הכלבים ואפילו לבשל מעט. היא אף מתבדחת באופן שבני מלוכה מבטן ומלידה לעולם לא ירשו לעצמם.
כלכלה מלכותית
עם זאת, שנה לתוך שלטונו של צ'רלס, ולא עלתה שום שאלה קשה, במיוחד בנוגע לכספים המלכותיים שנותרו אפופי סודיות, בעוד המלך לא מראה כל סימן לכך שבכוונתו לוותר על נכס כלשהו, למעט בית חווה קטן בוויילס. שעה שכלכלת בריטניה בשפל, מוזר עד מאוד שאיש לא הרים קול זעקה על אורח החיים המלכותי, שציפינו שיוגבל לאחר מותה של המלכה.
אין מי שרוצה מונרכיה ענייה, בייחוד משום שיש במושג הזה סתירה מובנית, אבל צ'רלס וקמילה ממשיכים להתגורר במשכנם הקודם בלונדון, בית קלרנס, טירה עצומה מול ארמון סנט ג'יימס. הם אוהבים את המגורים שם ומעדיפים שלא לישון בארמון בקינגהם. בינתיים, צ'רלס מרבה לצאת לגיחות בבית הכפר הייגרוב והגן המופלא שלו, או לטירת מיי בצפון סקוטלנד שרכשה סבתו, המלכה האם אליזבת.

"אבל חלק מהנכסים האלה ממומנים מהונם הפרטי", יאמרו מגיני משפחת המלוכה. אכן, אבל מה מקור ההון הזה? הבסיס לעושרה של משפחת וינדזור הוא המלכה ויקטוריה שבסוף המאה ה־19 חסכה מיליונים רבים מהכספים שהעניקה לה המדינה. לאחר מותו של בעלה, הנסיך אלברט, בשנת 1861, היא בילתה מעט מאוד והעבירה את שנותיה בהסתגרות. יורשיה לא שילמו אפילו סנט אחד של מס ירושה, והיקף הונם הפרטי מעולם לא נחשף.
השמועה היא שצ'רלס החליט שלא לשנות באופן קיצוני את אופן ניהול המלוכה, ודחה כל רפורמה עד שוויליאם יעלה לכס המלכות במקומו. נראה שלמלך פשוט אין האנרגיה או המוטיבציה לפעול באומץ. כמה קיצוצים צנועים נעשו בבית המלוכה והובילו לאובדן מקומות עבודה, אבל אין כל סימן לצמצום של ממש בתיק הנכסים המשפחתי. כמו כן, עדיין לא נשמעה דרישה לצמצום בהטבות המפליגות הניתנות לטוענים לזכויות מלכותיות, דוגמת רוכבי אופנועים משטרתיים כשאיזו נסיכה שולית משתתפת בתערוכת פרחים.
ותודה לקמילה
אז למה אין סערה ציבורית? מכיוון שהעם הבריטי, כך נראה, מעריך את העובדה שבזמן שבו הממשל הפוליטי נתפס ככאוטי, הרכבת ושירותי הבריאות רעועים, ומבני בתי הספר מתפוררים, חלקו הטקסי והמכובד של המדינה מתפקד באופן חלק. סקרים מראים שכשני שלישים מהציבור הבריטי חושבים שצ'רלס מתפקד כראוי. הוא פופולרי כפי שמעולם לא היה, במיוחד במהלך השנים האפלות שבהן היה אחראי, לפחות חלקית, לגורלה הטרגי של הנסיכה דיאנה.
אלה מאיתנו שזוכרים את דיאנה היטב, וכיום אין אחד מתחת לגיל 30 שיש לו זיכרונות אישיים ממנה, תוהים: איך הייתה נראית המלוכה הנוכחית בבריטניה, לו הייתה בחיים ועם צ'רלס? זוגות רבים, במיוחד אלה החיים באור הזרקורים, ממשיכים לחיות בנישואים רעילים "למען הילדים", או משום שהם רואים בכך חובה. דיאנה הייתה בת זוג הרסנית למלך שאותו היא החלה לשנוא. היא אמרה לי פעם: "אני לא חושבת שצ'רלס יכול לעשות את זה", כלומר להיות מלך הגון.
אילו היו השניים יושבים היום זה לצד זה, הכותרות היו מדווחות בכל יום על הריבים שלהם. זרם הדלפות בתקשורת היה מדגיש את השקפתה של המלכה על חוסר ההתאמה של בעלה, ואת מצבו המעורער. במציאות, נראה שקמילה הצילה אותו והפכה אותו למאושר, עד כמה שהוא מסוגל לכך. ולכן לצ'רלס ולכולנו, נתיניו ותומכי המלוכה,יש סיבה להכרת תודה.

לפני שנתיים, כשהמלכה אליזבת השנייה עוד הייתה בחיים, מעולם לא היינו מאמינים שעלייתו של בנה לשלטון תושג בלי כל טראומה ציבורית, ושנתו הראשונה בתפקיד תסתיים כמעט בלי תקריות מביכות. הייתי מאלה שהעדיפו שהנסיך ויליאם יעלה על כס המלוכה מיד אחרי סבתו, בעוד צ'רלס וקמילה יפרשו להייגרוב, אך טעיתי. יחסיו של ויליאם עם אביו מעולם לא היו קרובים וכך גם נותרו – רחוקים מאוד. אבל צ'רלס הוא מי שיש לנו עכשיו, והוא מצליח בתפקיד יותר מהמשוער. למשל, הוא בן המלוכה הבכיר הראשון מאז אלברט של המלכה ויקטוריה שמפגין עניין אמיתי בתרבות ובאומנות, ובמיוחד באדריכלות.
בעולם סוער של ימינו, נעים לדעת שהשליט שלך הוא אדם שכמעט ולא עושה דבר מאיים. הוא ממלא את חובתו העיקרית כמונרך חוקתי, רק בהיותו שם על כס המלוכה. לאחרונה ערך ביקור ממלכתי בצרפת, ולאחר מכן יצא לסיור רחב יותר מעבר לים. כמו כן, הוא אמור להוביל קמפיין בריטי נגד בזבוז מזון, שאפילו ספקנים לא יכולים לתייג אותו כהתערבות פוליטית.
רק רבע מהבריטים מצהירים שהם רוצים לבטל את המלוכה, ונראה שמספרם הולך ומצטמצם. רפובליקנים שדורשים "לערוף להם את הראשים", תאכלו את הלב. המלוכה הזו – במאה ה־21, האנכרוניזם הבריטני הגדול ביותר – לא נראתה כה יציבה כבר עידנים.