"השאלה מה היה קורה אילו, רצה לי בראש כל הזמן", מודה השבוע ד"ר איל חולתא. עד ינואר האחרון הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל. תחילה תחת ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, ואז תחת יאיר לפיד. כיום הוא עמית מחקר בכיר במכון FDD בוושינגטון.
ממקום מושבו הנוכחי בארה"ב מנסה חולתא בשבועות האחרונים, האֲיומים, בעיקר להסביר לסובבים אותו את המציאות הישראלית המורכבת. הוא מתראיין לתקשורת, נפגש עם גורמים אמריקניים וגם משוחח עם יהודים מקומיים שחלקם הבלתי מבוטל, הוא מתאר, נתון בפחד של ממש. "הם מבינים שכשישראל לא חזקה מספיק כדי להגן על העם היהודי שנמצא בארץ, זה מקרין גם עליהם. הם חוששים יותר מזה שישראל לא חזקה, מאשר מגילויי אנטישמיות בגלל מה שקורה בעזה. זה בולט מאוד", הוא מתאר בשיחת זום שקיימנו בתחילת השבוע.
אבל מעבר לכל זה, כמי שהיה שם עד לא מזמן, במוקד קבלת ההחלטות המדיני־ביטחוני, גם הוא מנסה להבין איך כל זה קרה לנו, ולמה דווקא עכשיו.
"אני לא חושב שההבנה שחמאס מחפש הזדמנות כדי לפעול נגד ישראל הפתיעה את המערכת", אומר חולתא. "זה היה גם בתקופתנו. כל הזמן הייתה הבנה שחמאס בונה את הכוח שלו ועלול לפעול, כולל בגדר. תרחיש של פריצת הגדר כדי לחטוף חיילים למשל, דובר במשך כל התקופה. אבל רוחב הפעולה ב־7 באוקטובר, העוצמה שלה, ההצלחה שלהם להתל בכל מערך האיסוף שלנו – אותי זה הפתיע מאוד".
מה הפתיע, מידת ההיכרות שלהם איתנו?
"כן. היה לי ברור שאוספים מודיעין, אבל זה שהם ממש מכירים את פרטי הפרטים בצורה שאפשרה להם עד אותו בוקר מציאות שבה אף אחד לא הבין מה הולך לקרות – זו רמת ביצוע הרבה יותר מתקדמת ממה שחשבתי שיש לחמאס. היא מעידה על זה שהם תכננו במשך תקופה ארוכה מאוד, וחיכו להזדמנות. הם הצליחו לעשות לנו את ההפתעה הטקטית בצורה בלתי מתקבלת על הדעת. זה לא אמור לקרות לנו, הפתעה כזאת. אבל גם בהינתן הפתעה מודיעינית, אנחנו לא אמורים להיות במצב שבו רמת המוכנות שלנו בקו המגע היא כל כך לא גבוהה. התפיסה ההגנתית של המערכת הצה"לית היא שאנחנו נדע לזהות גם תקיפה בהפתעה, ולהתמודד איתה. וזה לא קרה. עד כדי כך לא היה במודעות שזה יכול לקרות בתקופה הזו, מסיבות שאני לא מבין ולא יודע. אלו שני דברים שתפסו אותי בהפתעה – עוצמת ההכנה של חמאס, וחוסר המוכנות ההגנתית שלנו".
אלה לא רק השעות הארוכות והנוראות שחלפו עד שהכוחות הגיעו לשטח. "עוד לפני זה. זה שלא היו מספיק כוחות בשבת בבוקר. שהיישובים היו כמעט לבד. שמחנה רעים היה לא מאובטח. דברים שלא אמורים לקרות במציאות שבה יש הבנה שחמאס מחפש לפגוע".
הוא מאשר כי גם בתקופת הממשלה הקודמת, ההערכה השלטת הייתה שחמאס לא מחפש עימות. "התקופה שעברה מאז שינתה כמה וכמה דברים גם בהערכת המצב על חמאס. לכן על השאלה אם זה היה יכול לקרות אצלנו, אני לא יודע לענות. אני חושב שלהחלטה של הממשלה הקודמת שעל כל בלון ועפיפון מרצועת עזה מגיבים באש, לעובדה שהתגובות שלנו לחמאס היו חזקות מול כל פעולה שלהם – הייתה משמעות. אני רוצה לקוות שגם הדריכות של המערכת הייתה יותר גבוהה, אבל אני לא יודע את זה".
"לקהילה הבינלאומית יש שאלות נוקבות שצריך להציג לקטאר. אם הם רוצים לעזור ולהציג את עצמם כמי שמעוניינים לשחרר את החטופים, שפשוט יעשו את זה. הם לא צריכים דבר מישראל"
דרג מדיני מודע לרמת היערכות ברזולוציה כזו?
"ברור. אני לא מחפש להתנגח עם ראש הממשלה הנוכחי, אבל ברור שראש ממשלה מודע. בתקופת החגים לפני שנה עשינו הערכות מצב על פריסת הכוחות. לא ברמה של איפה נמצא כל גדוד, אבל לוודא שיש דריכות וערנות. חגים הם תמיד תקופה רגישה. אני לא מעלה על דעתי שלא עשו השנה דיוני הערכת מצב לקראת החגים, ולא רק בגלל שצוינו 50 שנה למלחמת יום כיפור", תאריך רגיש ומועד לפורענות. "יכול להיות שבהערכות המצב האלה הסתכלו יותר על דברים שקורים ביהודה ושומרון מאשר על דברים שקורים בעזה. יכול להיות".
אחרי הקריסה המבצעית הזו, איך אפשר לשקם את האמון של הציבור הישראלי במערכת הביטחון?
"זו שאלה מורכבת וקשה. אני חושב שהרמטכ"ל וראש השב"כ מבינים זאת היטב. מערכת הביטחון הישראלית קיימת בראש ובראשונה כדי להגן על האזרחים. כשנהרגים כל כך הרבה אזרחים, זו קטסטרופה. מהיכרותי עם המערכת ואת איכות האנשים שנמצאים בה – אני רוצה למרות הקטסטרופה לומר לציבור שחשוב להמשיך ולסמוך על המערכת. יש לנו צבא טוב, שכשל. יש מערכת מודיעינית טובה, שכשלה. אני ממשיך לתת אמון. יש הרבה דברים שיצטרכו לתקן כדי להעניק ביטחון בצורה הרבה יותר משמעותית. זה ברור".
במפרץ מחכים לניצחוננו
הוא יליד 1976. לפני שהגיע אל האקווריום השקוף של לשכת ראש הממשלה, שירת במשך שנים במוסד, שם העפיל אל תפקידי ראש אגף. בין היתר עמד בראש אגף התכנון האסטרטגי, במסגרתו היה אמון על קידום קשרים מדיניים אסטרטגיים.
בסוף השבוע האחרון טס ראש המוסד דדי ברנע בחשאיות לקטאר, במסגרת ניסיונות התיווך להשבת החטופים. ביום שני, זמן קצר לפני שנודע על שחרורה של החיילת אורי מגידיש בידי צה"ל, פרסם חמאס עוד סרטון לוחמה פסיכולוגית ובו שלוש חטופות, שאחת מהן מבקשת מראש ממשלת ישראל את שחרורה המיידי. "אין דבר שהייתי רוצה יותר מאשר לראות את כל החטופים כולם בארץ", אומר חולתא, ומוסיף כי גם עסקה באה לדעתו בחשבון, אם כזו הייתה בכלל עומדת על הפרק. "אם הייתה דרך לעשות את זה, אז ברצינות הייתי שוקל את המהלכים המלחמתיים מול זה. אבל זה פשוט לא בקלפים. אני בהחלט מודאג מהניסיונות של חמאס, בשיטות שונות של לוחמה פסיכולוגית, לשחק על הסנטימנט הזה. הוא יודע שזה מפלח את החברה הישראלית".
על הקטארים הוא אומר: "יש שאלות מאוד נוקבות שהם צריכים לתת עליהן תשובות, לא רק מה הם עשו שאישרנו, אלא גם מה הם עשו שלא אישרנו. היו גם העברות כספים מדוחא שישראל לא אישרה. אנחנו יודעים את זה. גם הקטארים יודעים שאנחנו יודעים את זה. וקטאר אירחה את מנהיגי חמאס בשטחה, גם זה ידוע.
"כשהדברים האלה קורים בתוך תוכנית או תפיסה לנסות להרגיע את המציאות כי לישראל יש סדרי עדיפויות אחרים, כי רוצים למשל לשחרר את חטופי צוק איתן או לייצר מציאות הומניטרית סבירה ברצועה – זה דבר אחד", הוא מצדיק את הכנסת הכספים לעזה, "אבל אחרי שקורה אירוע כמו שקרה וממשיכים לשחק משחקים כאלה – זה בהחלט מסוכן מאוד עבורנו. אני משתייך למי שסבורים כי לקהילה הבינלאומית יש כמה שאלות נוקבות שצריך להציג לקטאר. אם הם כל כך רוצים לעזור ולהציג את עצמם כמי שמעוניינים לשחרר את החטופים, שפשוט יעשו את זה. הם לא צריכים שום דבר מישראל בשביל זה".
אחד ההסברים שנשמעו לכך שהמתקפה הרצחנית יצאה לדרך דווקא עכשיו, הוא ההתפתחות האזורית של התקרבות לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. חולתא מסכים עם ההערכה הזו. "נורמליזציה עם ישראל וההסכם בין סעודיה לארצות הברית שמוצמד אליה, זה אירוע שאיראן לא יכולה לשאת. הוא מנוגד לכל המומנטום שהיא הצליחה להשיג לצערי בחודשים האחרונים במזרח התיכון. בלי ספק, מלחמה מהסוג שחווינו, ועוד הרבה פחות מזה, מורידה מהמסילה את המגעים בין ישראל לסעודיה – כפי שבאמת קורה כרגע. זה לא אומר שזה אבוד, אני מאמין שעוד יקרה, כי האינטרסים האסטרטגיים של סעודיה, ישראל וארצות הברית לא השתנו, אבל בלי ספק הפעולה הזו רצתה לפגוע באפשרות של נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, שכולם יודעים שהיא גולת הכותרת של הלגיטימציה לישראל במזרח התיכון ושל ההשתלבות שלה באזור. היה ברור שיהיו גורמים שינסו לחבל בתהליך, זה לא צריך להפתיע".
על פי הניתוח שלך, למה חיזבאללה לא הצטרפו עד כה למערכה באופן המשמעותי שבו הם יכולים ועלולים?
"כבר אמרתי שלא הערכתי את עוצמת המוכנות של חמאס לפעול, אז כמובן שמתבקשת זהירות גם לגבי חיזבאללה. אבל אני חושב שהעובדה שהם לא הצטרפו עד עכשיו מלמדת שהם מבינים את מידת הנזק שתיגרם ללבנון מהצטרפות שלהם, ובהיבט הזה יש כוחות מרסנים על חיזבאללה. לא פחות מכך, איראן לא רוצה לאבד את שני כוחות הפרוקסי שלה באותו סיבוב, ולכן אפילו בשיקול טקטי קר של איראן, יש לה את כל הסיבות לשמור את החייל החזק יותר לשלבים יותר מתקדמים במאבק מולנו. אבל ברור שזה לא נגמר. לכן גם רואים, נכון לתחילת השבוע, התגברות מסוימת של הירי בצפון. הם לא יכולים להרשות לעצמם שתחל מתקפה קרקעית בעזה והם לא יממשו את ההבטחה שלהם להשתתף".
להתרשמותך, מה השפעת המתקפה של חמאס והמלחמה על גורל הסכמי אברהם?
"מהשיחות שלי עם המדינות השונות אני שומע הרבה אמפתיה והבנה למציאות הישראלית. יש גם כעס גדול מאוד ואפילו איבה גדולה לחמאס ולפעולה שעשו. אני חושב שיש תחושה עמוקה במדינות האלו שחמאס פעל גם נגדן ונגד האינטרסים שלהן, לצד הפגיעה במדינת ישראל. האחים המוסלמים הם איום על המדינות באזור שרוצות קדמה והתפתחות, והן יודעות שמוסלמים קיצונים, שיעים וסונים, מסכנים גם את הביטחון שלהן. אני חושב שמבין השורות אפשר להבין שהן רוצות שישראל תצליח. שפעם אחת ולתמיד ישראל תפגע בארגון הזה בצורה חזקה כדי שאפשר יהיה להמשיך את סדר היום כפי שהן תופסות אותו. זה מה שאני שומע במפרץ, ואני חושב שזה מאוד אותנטי ועמוק. זה צריך לנסוך תקווה בכולנו שההליכים האסטרטגיים של השתלבות בתוך האזור הם נכונים, ובסופו של דבר הם יצליחו".
ומצרים?
"מצרים במלכוד הרבה יותר גדול. אני חושב שהמצרים היו צריכים להיות הרבה יותר ברורים בגינוי פעולת חמאס ובהבהרה שמדובר במשהו שנוגד את האינטרסים שלהם. אותו דבר לגבי ירדן. מאוד לא אהבתי לראות את הציוצים מבית המלוכה, בעיניי זה לא מתקבל על הדעת. יש דברים שיצטרכו לחכות לאחרי המלחמה, אבל אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. העובדה שבית המלוכה חש במצוקה, שמוצאה הפלסטיני של המלכה מוכר לכולם, ושהמלך מוטרד ממהומות פלסטיניות בירדן – לא מצדיקות את זה שהם לא רק נמנעים מלגנות את חמאס, אלא אפילו מצדיקים אותו. זה בלתי נתפס מבחינתי. ישראל לא יכולה לקבל את זה", אומר חולתא, שראשי הממשלה שתחתיהם כיהן נהגו לציין את השיפור שחל לכאורה בעת כהונתם ביחסים מול ירדן.
"משיחותיי עם מדינות המפרץ אני שומע אמפתיה למציאות הישראלית. יש איבה גדולה לחמאס. אפשר להבין שהן רוצות שישראל תצליח. שפעם אחת ולתמיד ישראל תפגע בארגון הזה"
מהאמירות תומכות הטרור של נשיא טורקיה ארדואן בשבועות החולפים הוא לא מופתע. "תמכתי בזמנו בנסיעה של הנשיא הרצוג לפגוש את ארדואן. חשבתי שאם יש הזדמנות לבדוק אם אפשר לפתוח דף חדש, אז מחובתנו לעשות את זה. אבל אני חייב להגיד שלא חשבנו לרגע שארדואן שינה את עורו והפסיק להיות תומך האחים המוסלמים. עוצמת הגיבוי שהוא נותן לחמאס כרגע בלתי מתקבלת על הדעת, ואני מניח שגם הוא מבין שאין מזה דרך חזרה. ייקח הרבה מאוד זמן עד שגורם ישראלי יוכל להושיט לו יד".
בין וושינגטון לטהרן
השבוע הוגדל באופן משמעותי מספר משאיות הסיוע ההומניטרי שהורשו להיכנס אל רצועת עזה. גורם מדיני טען שלא רק לחץ אמריקני גרם לכך, אלא גם רצון ישראלי שמצב האזרחים ברצועה לא יידרדר אל מתחת לסף מסוים. חולתא מסכים להיגיון הזה. "אנחנו חייבים להיות ערים לצרכים ההומניטריים של שני מיליון וחצי עזתים, ואני לא נכנס לוויכוח כמה מהם תומכים בחמאס. אני לא קורא להם אויב רק כי הם נמצאים בעזה תחת שלטון חמאס".
אם כי ראינו בעינינו כיצד האוכלוסייה האזרחית השתתפה בהתלהבות בזוועות שבוצעו כנגד ישראלים. אלפים באו מעבר לגדר.
"באו המונים ללא ספק, ואם היה אפשר היו באים גם עשרות אלפים. יש בעזה אוכלוסייה מאוד גדולה שלא רק שונאת אותנו, אלא מוכנה לרצוח אותנו בידיים שלה ממש. אבל ישראל לא יכולה להיות קהה לצורך ההומניטרי של שני מיליון וחצי בני אדם. בסוף יש שם ילדים, זקנים ונשים, ולישראל יש אחריות. זו הקונסטלציה שנוצרה, למרות שנסוגנו לגמרי מהרצועה, וצריך לוודא שיש להם את התנאים האלמנטריים שמאפשרים להם להתקיים בזמן שאנחנו נלחמים. אני חושב שזה נכון כישראלים, כיהודים. אני אומר את זה למרות מה שקרה ב־7 באוקטובר. זה לא אומר שאנחנו צריכים לספק את הסיוע. אני חושב שהפתרון שנוצר, שבו הסיוע עובר דרכנו כדי שנוכל לבדוק את המשאיות ואז נכניס לרפיח, זה פתרון הולם".
ואז הסיוע נגנב, כפי שראינו השבוע, ממחסני אונר"א, ומי יודע לאן הוא מגיע.
"זו באמת סיטואציה הזויה. אבל הסיוע ההומניטרי הוא גם מה שמאפשר את חלון הפעילות של צה"ל. אני לא בטוח שאנחנו ערים מספיק לדבר הזה. ביידן השתמש השבוע במילים חריפות יותר מאשר בשבועות הקודמים, וגם מקבילי לשעבר, היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן השתמש במילים ברורות יותר לגבי הציפייה של ארה"ב לסיוע הומניטרי. גם ארה"ב מבינה שמשבר הומניטרי לא יאפשר להמשיך את הפעולה הזו. חלון הביצוע עלול להיסגר הרבה יותר מהר משחושבים. כל מי שחושב אחרת ומדבר על זה שיש לנו זמן, לא מבין את העולם שאנחנו חיים בו. אני חושב שאנחנו צריכים לחסל את חמאס, נקודה, אבל אנחנו לא בוואקום. המצב ההומניטרי בעזה הוא שיקבע את משך הפעילות שלנו, ואם לא נהיה מספיק זהירים הוא ייסגר מהר מאוד. גם מי שלא מקבל את הצורך בסיוע מבחינה ערכית ומוסרית, צריך להבין שזה מרכיב שמאפשר את המשך הפעולה של צה"ל".
היו לך בתקופת כהונתך לא מעט שיחות עם סאליבן, שבהן ניסית להניא את אנשי ממשל ביידן מהגישה הדיפלומטית כלפי איראן. אתה חושב שזה מחלחל?
"ארה"ב חווה בשבועות האחרונים תקיפות על כוחותיה באזור בהיקף שלא חוותה בשנים קודמות, והיא תהיה חייבת לבחון מחדש את הנחות היסוד שלה מול איראן. ביידן שב ומזהיר את השחקנים השונים באזור לא לנצל את המצב, והם כן מנצלים את המצב. סאליבן אמר שאין ראיה מודיעינית לכך שאיראן עומדת מאחורי התקיפה, אבל אמר גם שארה"ב יודעת שאיראן מימנה את הזרוע הצבאית של חמאס, העבירה נשק וגם ציוד. במובן הזה, מה שהוא אמר דומה מאוד למה שאמר ראש הממשלה נתניהו".
בקשה שהגיעה מצד ארה"ב בתקופת הממשלות הקודמות ונענתה בשלילה, הייתה להעביר לאוקראינה מערכות הגנה אווירית מתוצרת ישראל. "ישראל עמדה על כך שלא נספק נשק התקפי לאוקראינה, וגם לא מערכות הגנה אווירית. הטיעון שאני השתמשתי בו מול האמריקנים היה שאני לא רוצה להיות במצב שבו ישראל סיפקה מערכות לאוקראינה, וכשתתחיל אצלנו מלחמה נגלה שאין לנו מספיק. אף אחד לא דמיין שנהיה במלחמה כמו זו שאנו נמצאים בה כרגע, אבל לישראל אף פעם אין מספיק מערכות הגנה. לישראל יש אינטרסים של ביטחון לאומי שהיא צריכה לעמוד ולהגן עליהם. אני לא חושב שהכול שחור־לבן, שאם ניצבים לצד האוקראינים זה אומר לתת להם כל דבר. לא חשבתי כיועץ לביטחון לאומי שנכון לתת, ואני לא רוצה חלילה לחשוב מה היה קורה אם היינו עומדים היום במצב שבו חסרות לנו מערכות הגנה".
אידיאולוגיה או ביטחון
מה צריך להיות בעזה ביום שאחרי הלחימה? ישראל מנהלת מערכה כדי שהרצועה תיפול לידיה המושחתות של הרשות הפלסטינית?
"אני לא חושב שזה צריך להיות מצב הסיום. כדי שהמלחמה תסתיים כשחמאס לא שולט בעזה, צריכה להתבצע עבודה רבה גם בשדה הקרב וגם מסביב – ואני מקווה שהיא נעשית. אני ודאי לא קורא לכניסת הרש"פ לעזה. זה לא יצליח, אין להם את היכולת לעשות את זה. הם לא רצויים ברצועת עזה, והדבר הזה נדון לכישלון אלים שבסופו של דבר יתהפך לנו בפרצוף שוב. אבל אני גם לא קורא לכיבוש הרצועה, ושישראל תחיל שם משטר צבאי ותשלוט ברצועה בעצמה.
"לכן מצב הסיום האפשרי הוא שיהיה שלטון אזרחי ברצועת עזה שיבוסס על משהו מתוך מה שקיים היום, וצריך לראות איך מטפלים בסידורי הביטחון כדי לראות שהטרוריסטים לא משתלטים שוב על הרצועה בכוח, ונחזור למצב שאנחנו נמצאים בו כרגע. בשביל זה צריך הרבה מאוד עבודה עם המדינות השכנות. למצרים יש תפקיד, קודם כול בסגירה אחת ולתמיד של מעבר רפיח כמו שצריך, כדי שלא יתאפשר להבריח פנימה אמצעי לחימה שישמשו את חמאס להשתקם או את כל מי שישלוט ברצועה. וצריך סידורי ביטחון אחרים לגמרי. אני תומך בהקמה של פרימטר חדש ועמוק בתוך שטח הרצועה, כדי להרחיק את היכולת לאיים בנשק.
"ברצועת עזה נצטרך מעורבות של המדינות הערביות מסביב. זו באמת בעיה קשה. התשובה לשאלה שאת שואלת כרגע היא פתרון מדיני שישראל ניסתה להתחמק ממנו ב־15 השנים האחרונות. אין לי פתרון קסם בשרוול. אני יודע להגיד שלרש"פ אין מקום בעת הנוכחית להיות שם, ומדינת ישראל בוודאי לא צריכה לשלוט בעזה. צריך לבנות פתרון אחר, שאני כרגע לא יודע מה הוא".
מה לגבי שיבה של התיישבות ישראלית?
"אני לא תומך בזה. אני חושב שזה מסוכן בטווח הארוך לביטחון הישראלי. תמיד היה את המתח הזה של האם ההתיישבות מאפשרת ביטחון או הביטחון מאפשר התיישבות. אני חושב שבשנים שלפני ההתנתקות, ההתיישבות לא תרמה לביטחון. הביטחון עבד קשה מאוד כדי לאפשר את החיים של היישובים באזור הזה, ובמחיר כבד".
המחיר הנוכחי ששילמנו הרבה יותר כבד.
"אני מסכים. אני לא רוצה לדמיין איך הייתה נראית אלימות חמאס מהסוג שראינו אם היו שם יישובים. זה טבח שקשה לדמיין. בעיניי צריך להפריד בין שתי הסוגיות – האם אנחנו מדברים ביטחון, אבל בעצם מגיעים ממניע אידיאולוגי למען התיישבות. אין ספק שנצטרך דבר אחר ממה שהיה. אני לא חושב שאנחנו צריכים לשלוט שם".
לגבי ההתיישבות ביו"ש ותרומתה לביטחון הוא אומר כי "לנוכחות של צה"ל ביו"ש יש אכן מרכיב חשוב בביטחון. אבל זה לא אומר שעצם ההתיישבות, ודאי באופן שבו היא פזורה ברחבי יו"ש, משרתת את האינטרס הביטחוני. יש לה אידיאולוגיה שעומדת בפני עצמה. זו משימה שמדינת ישראל לקחה על עצמה והיא צריכה למלא אותה, אבל המשוואה שהתיישבות שווה ביטחון – היא אמירה אידיאולוגית".
לנפתלי בנט, שמינה אותך לתפקיד, יש לכאורה השקפה אחרת על התיישבות.
"אפשר בהחלט שהציבור ישמע שביני ובין בנט היו גם מחלוקות. זה לא מנע את העבודה הטובה בינינו ואפילו להפך. אני גאה ששירתי כיועץ של מי שלא הסכים איתי בכל דבר. כך לדעתי זה צריך להיות בין יועץ לראש ממשלה".
לסיום, ממש לפני שנה היית גורם מוביל בדיונים ובחתימה על הסכם הגבול הימי מול לבנון, שהגיע לא מעט על רקע התקיפות של חיזבאללה את אסדות הגז של ישראל. בדיעבד אתה שלם איתו? הוא לא תרם לחיזוק חיזבאללה?
"את מלוא התשובה לכך נדע כנראה רק בעתיד. אם כי למרות שאמרו שזה ידרדר את חיזבאללה למלחמה, המלחמה לא פרצה בגבול הצפון. צריך לזכור את זה במארג הדברים. התועלות הגדולות של ישראל היו בקיבוע הקו הימי שמעוגן על ידי המערכת הבינלאומית וקיבל גיבוי אמריקני וגיבוי של האו"ם. לבנון אומרת, וחיזבאללה אפשר לה לומר, שאין יותר תביעות ימיות נגד ישראל. אני מרשה לעצמי לומר שחשבתי גם בזמן אמת שהתגובות שלנו לכטב"מים של חיזבאללה לא היו אידיאליות".
אתה היית אז הדרג שמגיב בממשלת לפיד.
"האם אהבתי את הפרסום הרחב עם הסרטונים על הכטב"מים? לא", הוא אומר בהתייחס לקטעי הווידאו שפרסם צה"ל ביולי אשתקד, ובהם נראים שלושה כלי טיס בלתי מאוישים טסים בגובה נמוך בדרכם לאסדת כריש, ואת היירוט שלהם בידי מטוס קרב וטילי ברק של ספינת הטילים אח"י אילת. "לא חשבתי שצריך להפוך את זה לחגיגה גדולה, כי חשבתי שזה משרת את האינטרסים שלהם. אבל חיזבאללה לא היה קרוב לאיים באמת על האסדה, את הכטב"מים שלו הפלנו וגם הבהרנו לו והוכחנו לו שהוא לא מסוגל לאיים על האסדה. נוצר אז באזז שישראל לא מסוגלת להתמודד עם הלחץ של חיזבאללה. זה היה אירוע תקשורתי, ולצערי לא הסברנו את זה אז באופן חזק מספיק".
