מפעילי ה־D9 של חיל ההנדסה הקרבית רגילים להרוס בתי מחבלים, לגרד צירים כדי לחשוף מטענים ולהקים עמדות ירי לטנקים במהירות שיא. אך שום הכשרה לא הכינה אותם לפקודה שקיבלו: למוטט את תחנת המשטרה בשדרות על המחבלים שהתבצרו בה. הפעולה החריגה, שבוצעה בהנחיית מפקד מחוז הדרום של המשטרה ניצב אמיר כהן, והצטרפה לירי פגזי טנק לתוך התחנה, הביאה לסיומו של הקרב המתיש שנמשך 20 שעות ביממה הראשונה של המלחמה.
זוהי דוגמה אחת לשינוי שעבר חיל ההנדסה בכלל ותחום הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) בפרט לאורך השנים בצה"ל: מכוח לא אינטגרלי שכולל חיילים "בעייתיים", למערך שמהווה תוספת כוח משמעותית ומורכב בלוחמים מקצועיים.
כניסתו של צה"ל לרצועת עזה והלחימה במחבלי חמאס נעשית מתוך שיתוף פעולה הדוק בין זרועות הים, האוויר והיבשה במהלך התקיפות, שימוש בכלי טיס מופעלים מרחוק כדי לחסל כל איום על כוחות החי"ר והשריון הפועלים בין הבתים, ושימוש בספינות חיל הים המשייטות מול חופי עזה. אלה הם תפיסות לחימה חדשניות, שמתאפשרות בזכות ההתקדמות הטכנולוגית. שילוב ההנדסה בלחימה הקרקעית, לעומת זאת, קיים כבר חמישה עשורים.
הכלי המפורסם ביותר של הצמ"ה הוא ה־D9, דחפור מבית חברת קטרפילר האמריקנית שעבר שינויים רבים כדי להתאימו למשימות הצבאיות. מדובר בדחפור גדול ממדים שמשקלו כ־56 טון, גובהו כשתי קומות ואורכו כמעט תשעה מטרים. בתוך הדחפור יושבים שני חיילים: האחד מפעיל את הכלי ונוהג בו, והשני מפקד, משקיף ואחראי למשימות, ובהתאם לצורך יורה במקלע. בשל משקלו העצום ומבנה הזחלים, ומכיוון שתפקידו הוא לעשות דברים ביסודיות, מהירות ה־D9 מגיעה ל־11 קמ"ש בלבד, אך תנועתו לאחור מהירה יותר כדי לאפשר לכוח להימלט מפני איום, תוך הרמת ה"סכין" – הכף חסינת הירי של הכלי – כדי להגן על הלוחמים שבפנים.
רס"ן צחי, ראש מדור צמ"ה ומפקד פלוגה: "אנחנו רוצים לראות את הלוחמים נחושים, איתנים ובעלי חוסן מנטלי. הם הראשונים תמיד. אחרי האיתור הראשוני, מגיעה הקומה המקצועית"
תורת הלחימה של הדחפור, המכונה בעגה הצה"לית "דובי", כוללת שישה תפקידים רחוקים מאוד מהשם הפרוותי והחמוד: פריצה הנדסית – פריצת צירים, כיסוי תעלות, ניקוי זירות מטענים ופינוי מוקשים; חילוץ כלים שונים, כולל טנקים שנפגעו; בניית עמדות מִגנן, עמדות ירי וסוללות עפר לטנקים של חיל השריון נגד ירי נ"ט; חישוף צבאי – מונח שכולל עקירת צמחייה, עצים וגדרות שעלולים לשמש מסתור למטעני צד ומארבים של כוחות אויב; הריסת תשתיות אויב לאחר שהשתלטו עליהן; לוחמה בשטח בנוי, כולל פתיחת צירים ממולכדים, פריצת מכשולים והריסת מבנים תחת אש.
מקצוע לחיים
קצת היסטוריה: ה־D9 נכנס לשימוש מעשי בצה"ל עוד במלחמת ששת הימים, אז פרצו הכלים צירים לשאר הכוחות. כך היה גם במלחמת יום כיפור, כאשר הדחפורים פעלו סביב תעלת סואץ ופרצו דרך לחרמון. רק ב־1986 החלו בצה"ל להוסיף מיגון לכלים הכבדים, במיוחד בכלים שפעלו ברצועת הביטחון בדרום לבנון.
ההתפתחות המשמעותית ביותר בתפקיד הצמ"ה ובחשיבותו נרשמה בימי האינתיפאדה השנייה. עד אז דבק דימוי שלילי במפעילי ה־D9; הם כונו "נהגי טרקטור", נחשבו בעייתיים וחסרי משמעת, ועבודתם נתפסה כאפרורית. לכך נוסף גם היחס אליהם מצד צה"ל כחיל מסייע שנקרא למשימות בודדות, ולא נחשב חלק אינטגרלי מהכוח ומהמאמץ המלחמתי.
עם כניסתם של הכלים ההנדסיים למחנות הפליטים ביהודה ושומרון במבצע חומת מגן, התגלתה יכולתם בלחימה בטרור בשטחים עירוניים: המפעילים הובילו את הכוחות הלוחמים, פינו את הדרך וסיפקו פתרונות יצירתיים בכניסה למבנים כדי לצמצם למינימום את הסכנה לכוחות החי"ר. שינוי הכיוון והתפיסה הוביל לכך שההכשרה של אנשי הצמ"ה הפכה לאטרקטיבית יותר, ומאז הם נחשבים לוחמי חוד קרביים לכל דבר.
אז איך מגיעים להיות מפעילים של כלי כבד כמו D9? המתגייסים הצעירים לחיל הנדסה קרבית עוברים טירונות, ולאחריה המתאימים והמעוניינים בכך משובצים בקורס צמ"ה. הקורס הראשוני, הנמשך חודשיים וחצי ומתקיים בבית הספר להנדסה צבאית (בהל"ץ) ליד צוקי עובדה, מכשיר את הלוחם להפעיל דחפור בזמן שגרה, חירום ועימות מוגבל. בסיומו מוענקת לחיילים סיכת לוחם הצמ"ה, ולאחריו משובצים הלוחמים בפלוגות המבצעיות של הגדוד או ביחידות חיל ההנדסה הפיקודיות.
הלוחמים המובילים בפלוגה יוצאים לקורס נוסף – רישיון להפעלת שופל. לוחמי הצמ"ה המתאימים יכולים לצאת לקורס מפקדים וקצינים, ולעבור השלמות ייעודיות בתחום. נוסף על כך קיים מסלול למנהלי עבודה, המחייב שירות בקבע. מקצוע הצמ"ה מוכר על ידי משרד הרישוי ומשרד העבודה, כך שהוא מעניק גם מקצוע לחיים, ורבים מבוגרי הצמ"ה בוחרים לעסוק בו גם באזרחות.
למרות התפיסה שה־D9 מוגן באופן הרמטי כמעט, ארגוני הטרור למדו עם השנים לזהות את נקודות התורפה ולנצל אותן. בצה"ל הטמיעו בעשור האחרון פתרונות להקטנת הסיכונים, בייחוד נגד איום טילי הנ"ט. ב־2017 החל צה"ל בהצטיידות בדחפורים משוריינים בשלט רחוק, שיוצרו בתעשייה האווירית וכונו "פנדה". שנתיים לאחר מכן חתם צה"ל על הסכם לרכישת מאות מערכות הגנה אקטיבית "חץ דורבן", והן הותקנו על צי דחפורי ה־D9 המשוריינים ועל נגמ"שי ה"איתן" החדשים.
עם תחילת המלחמה הנוכחית הבינו בחיל ההנדסה שלפנינו מערכה רחבה עם משימות לא שגרתיות. לפיכך הוחלט על גיוס נרחב של נהגי D9 ומנהלי עבודה מנוסים, גם כאלה שמשובצים בתפקידי הדרכה וגם ממערך המילואים, כדי להתמודד עם האתגרים שבדרך.
רס"ל רון, מפעיל דחפור ומנהל עבודה: "נתקלנו בהרבה מכשולים, השמדנו הרבה אמצעי לחימה ופירים. יזמנו פעילויות התקפיות לקראת האפשרות שחמאס ינסה לפגוע בנו"
ב־26 באוקטובר החל צה"ל בפשיטות קרקעיות על פאתי רצועת עזה, בצוותים שהורכבו מטנקים, כוחות חי"ר וקומנדו. בראש כל כוח נעו דחפורי ה־D9, פרצו צירים, בנו עמדות ירי לטנקים והכינו את השטח להמשך הפעולה הצבאית. עם תחילת התמרון הקרקעי בעומק הרצועה המשיכו הדחפורים הרבים להוביל את הלחימה. באמצעות הכף הם גירדו את האספלט ונטרלו את מטעני הגחון שהטמינו מחבלי חמאס, השמידו תשתיות ומבני טרור והפילו בתים ומבנים שבוצע מהם ירי לעבר הכוחות או שהיו ממולכדים.
כמו בקוקפיט
מי שהיה שם משלב מוקדם מאוד הוא רס"ן צחי, המשמש בשגרה כראש מדור צמ"ה בבסיס ההכשרה של חיל ההנדסה הקרבית. עם תחילת המלחמה הוא הפך למפקד פלוגה בגדוד 614, וקצין אחר מחליף אותו כעת בהכשרות בבהל"ץ. הוא משוחח איתנו בין משימה למשימה בעומק רצועת עזה. אחרי שהוא וחייליו ביצעו את הפעולה הראשונה של פריצת הדרך, נטרול מטענים ובניית "מגננים" – אזורי שהייה מוגנים ומוקפים בערימות חול גבוהות – הם נמצאים כעת בהתקפה ברחבי הרצועה, כאשר תפקידם הוא חשיפת המיקומים של מחבלי חמאס והשמדת התשתיות.
"בשגרה אני מכשיר את כל הצוותים – המפעילים, הלוחמים, המפקדים והקצינים בצמ"ה, וגם את כל מי שקשור לזה ברחבי צה"ל. בחירום יש לנו משימות קרביות עם הכלים הממוגנים, ואני הופך להיות מ"פ צמ"ה". מסביר רס"ן צחי.
בניגוד לפלוגות חי"ר, שבהן כל החיילים נמצאים באותו אזור, החיילים שתחת פיקודו מפוזרים במשימות שונות במרחבים מרוחקים, "כדי לאפשר לכמה שיותר כוחות קרקעיים לקבל את היכולות ההנדסיות שלנו, ולתת להם ביטחון. יש לנו עוצמה גדולה והיא נותנת ביטחון לכוחות שאיתנו. אנחנו הרבה יותר מחוד החנית. אנחנו רצים ראשונים קדימה, פורצים את הדרך לכוחות שמאחורינו ומוודאים שאין בה מכשולים ומטענים. אם צריך לפתוח פתח במבנה חשוד, לטהר ציר ממולכד כדי לשמור על ביטחון כוחותינו – אנחנו עושים את זה בעבורם".
יש משימות שגם כוחות חי"ר ושריון מסוגלים לעשות, מציין רס"ן צחי, אלא שבעבורם מדובר בתהליך ארוך שעלול להיות גם מסוכן. לכן הם תמיד יעדיפו שה־D9 יעשה את העבודה. "בכך שאנחנו עושים את זה, שאר היחידות יכולות לשמור על הכוחות ולהגיע ליעד בזמן מינימלי ובצורה אגרסיבית עד כמה שאפשר".
"הדחפור הוא כבד מאוד, חזק, נוסע בכל תוואי שטח, ועמיד. הוא יכול לגרור כל כלי שנתקע", מסביר קצין ההנדסה של אוגדה 162, סא"ל ר'. הוא מציין שלמרות זאת, יכולות הלוחמים הם אלה ששוברות שיוויון: "אפילו אם יורים עליהם טילי נ"ט הם ממשיכים לפעול בגבורה".
"אני רואה את עמיתיי ואת כל הלוחמים שהכשרתי בשנים האחרונות, ואני פשוט גאה בלוחמים והמפקדים האלה", אומר רס"ן צחי. "אני גאה באופן שבו הם עושים את העבודה כדי לדאוג לשלום הכוחות, מתוך חירוף נפש אמיתי. לא מעט מחבריי נפגעו במהלך העבודה, והם מוכנים למסור את נפשם בשביל שאר הלוחמים כדי שיבצעו את המשימות שלהם. יש בצה"ל פרגון מקצה לקצה כלפי אנשי הצמ"ה".
"הם נלחמו במספר רב של מוקדים ורשמו הישגים רבים", מוסיף סא"ל ר' בגאווה, "בגלל שהם מקדימה, הם אלו שפוגשים איומים ראשונים, ופועלים בתיאום עם הכוחות שאחריהם. הם לא ישנים כבר חודש, הלחימה היא קשה והאויב אכזרי, אבל אני לא שומע תסכול. רק רצון להמשיך. גם גדודי המילואים הוכיחו שהם אריות אמיצים, וכל גדוד מוביל את החטיבה שלו בגזרתו. הלוחמים שלנו ראשונים בכל נקודת קצה ופורצים את הדרך לכל כוח שצריך ויצטרך".
איך מלמדים את החיילים להיות הראשונים בכל כוח, כשיש סבירות גבוהה שהם יחטפו הרבה אש?
"זה נכון, וקרה לא מעט שהם ספגו אש" משיב רס"ן צחי. "בהכשרה אנחנו שמים דגש את על דברים שיבואו לידי ביטוי בלחימה עצמה. אחד הדברים החשובים בעינינו הוא האופי של הלוחמים. אנחנו רוצים לראות את הלוחמים נחושים, איתנים ובעלי חוסן מנטלי. הקומה הראשונה היא שהם יהיו עשויים מהחומר הנכון ומהדי־אן־איי של ההנדסה הקרבית. ברגע שאיתרנו אותם במיון והבנו שאלה האנשים שאנחנו רוצים, השלב הבא הוא לצקת את הקומה המקצועית, שכוללת הכשרה מפרכת עם 'שעות מנוע' רבות על הכלים, שם האיתנות והחוסן המנטלי באים לידי ביטוי. רואים את זה גם ביכולת להתגבר על הרבה מאוד אתגרים – אבק, סביבה מלוכלכת, הרעש הכבד, העבודה עם אדם נוסף בתא צפוף. זה מאוד אינטימי למפעיל ולמפקד. רק במטוסי חיל האוויר ואצלנו יש עבודה אינטימית כזאת של צמד אנשים".
רס"ן צחי מנוע מלפרט את הטכניקות ואת תורת הלחימה שמופעלת בשטח הרצועה, אך מבהיר כי "אף פעם לא תמצא כלי לבד, תמיד זה יהיה עם כוחות חי"ר ושריון. אנחנו עובדים בשיתופי פעולה, וזה מייצר הצלחות גדולות. הפעולות שאנחנו עושים הן אך ורק כלפי מקומות חשודים ותשתיות אויב. הגענו לאחד המסגדים ולמבנה של תנועת נוער, ומצאנו אמצעי לחימה רבים וכוורות של רקטות שמכוונות לעבר ישראל. אנחנו רואים שגם במקומות האלה – בתי תפילה ומקומות אזרחיים לחלוטין – חמאס משתמש כיעדי טרור, ובמידת הצורך אנחנו פועלים גם בהם. אנחנו עושים את המשימה שלנו ואת כל מה שמשרת אותה כדי לפגוע בחמאס פגיעה אנושה".
מעטפת של הגנה
לשיחה מצטרף רס"ל רון, מפעיל דחפור ומנהל עבודה בצמ"ה בחמש השנים האחרונות. "מתחילת הלחימה התעסקנו בפריצת הדרך קדימה", הוא אומר, "נתקלנו בהרבה מכשולים וידענו לאתר ולהשמיד אותם. השמדנו הרבה אמצעי לחימה ופירים. יזמנו פעילויות התקפיות לקראת האפשרות שחמאס יפגע בנו גם כשנהיה בשהייה, ואנחנו ממשיכים קדימה בהתקפה כדי לשמור על ביטחון מדינת ישראל.
"התכוננו היטב למלחמה הזאת, ובאנו מאוד מוכנים", מוסיף רס"ל רון. "החיילים בקצה, חלקם אפילו לא שנה בצבא, ידעו לאן הם נכנסים ומה הם יראו בדרך. כשיש דברים קצת יותר מורכבים מביאים לוחמים מנוסים יותר. יש לנו הרבה מנהלי עבודה ואנשי קבע שראו דברים במהלך השנים, ואנחנו ברמה מקצועית קצת יותר גבוהה מהסדירניקים, אבל אנחנו מלווים ומלמדים אותם".
כמי שמובילים את הכוחות, רס"ן צחי וחייליו חוו היתקלויות עם מחבלים, ירי טילי נ"ט, צליפה וירי מנשק קל. "אנחנו יודעים שהכלים שלנו ממוגנים, אבל לא לעולם חוסן. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם גורמים נוספים מהאוויר, מהקרקע ומהים, ויודעים לעטוף את עצמנו בצורה כזאת שגם אחרי שירו לעברנו טילי נ"ט, שאר הכוחות נתנו מענה וחיסלו חוליות מחבלים בכל מיני אמצעים. גם כשאויב הרשה לעצמו להרים את הראש – הוא נפגע".
איך גורמים לצעירים היום להגיע לחיל ההנדסה ולצמ"ה? אין פה הילה של גולני וצנחנים.
"אנחנו לא צריכים לקרוא לאנשים לבוא אלינו", משיבים שני המפקדים יחד, "אנשים פשוט מגיעים. הם רואים בחיל ההנדסה בית ומקום שנותן את ההכשרה הכי טובה, את האמצעים והציוד הכי טובים ואת כלי הרכב הכי חזק בצה"ל".
רס"ן צחי מבקש להוסיף שגם חיילי המילואים שלהם לא חששו לרגע והגיעו בהמוניהם, גם לפני המלחמה, כאשר השיח הפוליטי היה מקוטב. "דברים שנאמרים בתקשורת התגלו כלא נכונים. האנשים התייצבו כל הזמן".
המשפחה בבית יודעת מה אתם עושים?
"אני לא מספר הרבה על מה שאני עושה. הבוקר, אחרי הרבה זמן שלא דיברתי עם אשתי והילדים, הצלחתי ליצור קשר, וגם קיבלתי מכתב מהבן שלי", מספר רס"ן צחי, ומבקש לשלוח באמצעותנו דרישת שלום הביתה. "אנחנו שומרים על המורל, ונמצאים פה כדי שבבית יוכלו לשמור על שגרה כמה שאפשר".
