התחכום, העוצמה וההיערכות של רוצחי חמאס הפתיעו את כלל הגורמים במערכות הביטחון, ומאז 7 באוקטובר ועד עתה הם מתמודדים עם שורת אתגרים שלא הכירו. אחד מהם הוא החזקתם בישראל של מאות מחבלי נוח'בה, שנלכדו במהלך המתקפה וגם לאחריה.
"זו התמודדות עם אסירים מסוג חדש", אומר ראש חטיבת ההדרכה בשב"ס, תת־גונדר דוב רייבר. "אחרי החקירה, המשפט וההרשעה, מי שיתנהלו מולם ביום־יום לא יהיו לוחמים של יחידת מצדה (יחידת עילית של שב"ס; ש"פ), אלא סוהר הביטחון הפשוט שמשרת באגף. לכן עלינו להדריך וללמד את הסוהרים איך להתנהל מול הכלואים הללו".
בהליך הדרכה ואימון מיוחד שנמשך חמישה ימים, הכשירו בשב"ס עשרות סוהרים שעתידים לקלוט את האסירים החדשים. לצד רייבר משתתפים בשיחתנו עוד שניים מבכירי שירות בתי הסוהר, שהובילו יחד עימו את ההדרכה הייעודית: ראש מחלקת הדרכה ואימונים, גונדר־משנה פנינה לב־ארי; וראש ענף כשירות מבצעית, סגן־גונדר צחי מזרחי.
מאז פרוץ הלחימה ביישובי הדרום חוסלו מאות מחבלים בידי כוחות הביטחון או אזרחים חמושים במהלך מתקפת הטרור, אך מאות גם נלכדו חיים על ידי כוחות צה"ל, משטרה ושב"כ. רבים נעצרו גם בתוך רצועת עזה, מאז כניסת כוחות צה"ל אליה. אחרי חקירה מעמיקה בשב"כ, צה"ל והמשטרה, הם הועברו לכליאה במתקני שירות בתי הסוהר.
בבוקר 7 באוקטובר הוכרז בשב"ס מצב חירום. הנציבה, רב־גונדר קטי פרי, הורתה להקשיח את תנאי האסירים הביטחוניים עד למינימום האפשרי. מפקדי הארגון באגפי המודיעין וההכשרה ומפקדי בתי הכלא החלו ללמוד על האוכלוסייה החדשה שצפויה להגיע למתקני הכליאה.
"נציבת שב"ס אמרה מיד בתחילת המלחמה 'מה שהיה הוא לא מה שיהיה'", מספר רייבר. "זה גם מבחינת התנאים שהשתנו אצל האסירים הביטחוניים, אבל גם מבחינת מה שאנחנו צריכים ללמוד ולדעת מעכשיו. בשונה מחייל, שוטר או איש שב"כ, שהתפקיד שלהם הוא להילחם במחבלים, לפגוע בהם, לעצור ולחקור אותם ואז ההליך מסתיים, אצלנו הם יהיו כנראה לכל החיים. לכן אנחנו צריכים ללמוד עליהם לעומק כדי לדעת מול מה אנחנו עומדים. בשב"כ הגדירו לנו מי מהם הוא מהנוח'בה ומי לא. לא כולם מהנוח'בה, חלק הם סתם מחבלים, וההתמודדות מול כל קבוצה כזאת תהיה שונה".
גונדר־משנה פנינה לב־ארי: "סוהרים ראו תיעודים מהדרום שבהם אפשר ממש לזהות את המחבל מפעילות מסוימת, והנה אחרי כמה שבועות הוא אצלם בתא. זה מצריך התמודדות"
"עשינו ניתוח מקיף בסיוע חטיבת המודיעין שלנו, שב"כ ואמ"ן, ולמדנו על האוכלוסייה שהולכת להגיע", אומרת לב־ארי. "למדנו על אנשי הנוח'בה, שאגב אני בכלל לא רוצה לקרוא להם כך. נוח'בה זה המובחרים; הם לא מובחרים, הם רוצחים שפלים. למדנו על המסוכנות שלהם, על הידע שלהם. הם ישאפו אומנם להשתחרר בדרך כזאת או אחרת, אבל די ברור שהם יהיו כלואים מאחורי סורג ובריח כל דקה מהחיים שלהם, לא רק בגלל מה שהם עשו אלא גם בגלל רמת המסוכנות שלהם".
רייבר: "אלה אנשים שכבר הוכיחו את המסוכנות שלהם, ואנחנו יודעים שהם אכזריים באופן בלתי רגיל. הם 'מובחרים' בקיצוניות וברשעות שלהם. אלה מחבלים שקיבלו הכשרה מוסדית. זה לא עוד מחבל שנתנו לו קלצ'ניקוב ואמרו לו ללכת לעשות פיגוע. הם עברו הכשרה שמתקיימת כבר מעל שנה, בכמה מסלולים – המסלול של תת־הקרקע, מסלול של תעופה וחדירה באמצעות מצנחי רחיפה, מסלול של נ"ט וירי לעבר כלי רכב כבדים. הם הודרכו ואומנו לבצע מעשים קשים, ועברו גם הכשרה לחקירות. הכינו אותם איך להתמודד עם חקירות של גופי הביטחון הישראליים. אלה אנשים קיצוניים ומאומנים. המשמעות היא שאנחנו צריכים להיות עוד יותר מוכנים ומוכשרים להגעה שלהם אלינו".
איך להוריד אזיקים
הכשרת הסוהרים למשימה החדשה כללה כמה שלבים ומטרות. רייבר: "דבר ראשון הוא הקניית הידע, שסוהרי הביטחון (אלה שמוצבים מול האסירים הביטחוניים; ש"פ) יֵדעו מול מי הם מתמודדים. כמו שלומדים בבה"ד 1 שיעור על תודעת האויב, היה לנו חשוב להבין קודם מה היכולות שיש לאותם מחבלים.
"הרובד השני הוא המנטלי. יש לנו יותר מ־300 סוהרים שגרים בעוטף עזה ובשדרות, וכיום הם מפונים מהבית. חלק איבדו חברים או בני משפחה במתקפת הטרור, לאחרים נפגע הבית. עכשיו הם צריכים לעמוד מול המחבלים שביצעו את הדברים האלה. כשסוהר משדרות או מהעוטף ניגש לעבודה הזאת, צריך לדעת גם איך הוא מתמודד באופן מקצועי וענייני עם אותו מחבל שאולי היה בבית שלו או של השכנים, ואנחנו יודעים מה הוא עשה".
לעיתים, מוסיפה גונדר־משנה פנינה לב־ארי, לא מדובר בידע כללי בלבד אלא אף בזיהוי מובחן של המחבל ומעשיו. "המידע מהסרטונים שהופצו בטלגרם חשוף להרבה אנשים. גם סוהרים ראו תיעודים מהדרום שבהם אפשר ממש לזהות את המחבל מפעילות מסוימת, והנה אחרי כמה שבועות הוא אצלם בתא. זה מצריך התמודדות. לאורך ההכשרה אנחנו משלבים את נושאי החוסן, בריאות הנפש ומדעי ההתנהגות. איך אני חוזר הביתה לילדים אחרי משמרת שבה הייתי עם אותם מחבלים, ואיך אני עושה את השינוי בין העבודה לבית. מה אני אומר בבית ומה לא. כל דבר כזה מצריך מחשבה".
הרובד השלישי של ההכשרה הוא הכשירות המבצעית. "העברנו שלל הדרכות כמו אימוני קרב מגע וסימולציות ייחודיות לאסירים הללו, לפי מה שלמדנו על היכולות שלהם", מספר ראש ענף כשירות מבצעית, סגן־גונדר צחי מזרחי. "הוספנו אימונים בירי, למקרה הצורך. הוחלט להכניס נשק למתקן, לא לאגף, למקרי קיצון שעלולים להתרחש. תרגלנו עבודה של צמד או שלישייה של סוהרים שפועלים יחד על אסיר, איך אוזקים אותו במצב כזה. חלק מעצורי הנוח'בה אזוקים כל היום, אז מה קורה כשיש צורך להוריד מהם אזיקים לזמן קצר ולהחזיר. זה לא יהיה פשוט. הקנינו לסוהרים כשירות מבצעית ברמה גבוהה וידע מודיעיני שהם צריכים לדעת. זה סגל שמכיר אסירים פליליים וביטחוניים, גם רוצחים מסוכנים, אבל פה הוא מתמודד עם משהו אחר".
"כל סוהרי הביטחון שמשרתים בבתי הסוהר מקבלים הכשרה והסמכה מובנית", מסבירה לב־ארי. "גם באגפים הפליליים יש אסירים שבאים מארגוני פשיעה, שהם לא פחות מאתגרים מהביטחוניים. אז תמיד יש שמירת כשירות מבצעית, אימונים והכשרות. אבל כשהגיעה הקבוצה הזאת הבנו שיש פה משהו חדש. ישבנו עם גורמי מודיעין שונים ועם יחידת נחשון, שמעבירה את הנחקרים מהשב"כ אלינו, ולמעשה הסוהרים שלה פוגשים אותם מהרגע הראשון.
"מכיוון שייקח לנו זמן להכיר אותם, כשצחי מכין את הסוהרים הוא עובד איתם על כל תרחיש אפשרי. כמובן על בריחה מתוחכמת, אבל גם על ניסיונות לפגע בתוך בתי הסוהר עם הידע והכלים שהם קיבלו בהכשרה שלהם. דברים כמו שריפת תא או אגף, תקיפת אנשי סגל, ניסיון לרצוח או לחטוף סוהר, תקיפת המתקן בדרכים שונות, מתוכו ומחוץ לו".
במסגרת תפקידיה בשב"ס, לב־ארי חברה ב"צוות איפכא מסתברא", שבונה כל העת תרחישים לאירועים שלא קרו עד כה ומציעה כיצד להיערך אליהם. "יש לנו את התווך התת־קרקעי, מאז הבריחה מכלא גלבוע כל הארגון על זה. אבל אנחנו מבינים שגם בתווך העילי, בכל מה שקשור לרחפנים, פיצוצים מהאוויר וכדומה – צריך להיערך. אנחנו לומדים את האפשרויות האלה ומלמדים את כל הסוהרים להיות ערניים ולחשוב כל הזמן על תרחישים שעלולים לקרות".
ההדרכות באותו קורס אינטנסיבי הועברו על ידי גורמים שונים, מציינת לב־ארי, ובהם ראש מערך מדעי ההתנהגות של צה"ל, ראש צוות בריאות הנפש בשב"ס, מדריכי הגנה עצמית, קצין המודיעין הראשי של שב"ס ועוד. "המטרה שלנו הייתה להביא אנשים מכמה שיותר תחומים, כדי לתרגל ולגעת במצבים שונים ולספק כלים שונים ומגוונים לסוהרים שהולכים להתמודד עם אותם האסירים.
"לוחמי מצדה העבירו את תרגולי קרב המגע. הם הוקפצו ליישובי הדרום להיאבק במחבלים, וראו בעצמם למה מסוגלים אותם מחבלים. השילוב שלהם, שהם כמו לוחמי ימ"מ ברמת ההכשרה והפעילות, זה דבר מאוד משמעותי. אימון מהם זה המקסימום שאפשר לתת לסוהר".
באופן שגרתי, הכשרת סוהרי הביטחון נעשית בקורס בן תשעה שבועות, שלאחריו משובצים הסוהרים לאגפיהם. גם בהמשך נערכים אימוני קרב כל שלושה חודשים, אימונים במתקן הכשירויות, מטווחים והשתלמויות. אירועי שמחת תורה דרשו הכנה נוספת לא רק לסוהרים שישמרו על מחבלי הנוח'בה, אלא גם לכלל הסוהרים הביטחוניים. מזרחי: "הכנו את כולם לאפשרות של אירועי חיקוי ל־7 באוקטובר. מלבד ההכשרה הייחודית לסוהרים שיקבלו את האסירים החדשים, העברנו לכלל הסוהרים הכשרה להתמודדות עם אירועים כמו החזקת איש סגל כבן ערובה או ניסיון לתקוף סוהר. המצב השתנה".
אחד התרחישים שגובשו כעת הוא ניסיון לתקוף מתקן כליאה מבחוץ. "חלק מבתי הכלא נמצאים בערים מעורבות", אומרת לב־ארי, "יש בית סוהר שגובל באום אל־פחם, או בית סוהר שסמוך מאוד לגבול עם מצרים. נערכנו גם לניסיונות לחקות את מתקפת 7 באוקטובר, אנשים שינסו להגיע עם טרקטורונים או מצנחי רחיפה לבתי הכלא וינסו לתקוף אותם או להגיע לאסירים. עשינו אימונים איך מגינים על מתקן כליאה באמצעות רכב הביטחון שלנו, אימוני לחימה והגנה שלא היו בעבר. תקיפת מתקן מבחוץ וחדירה אליו נראתה לנו עד היום כעניין רחוק מהמציאות, אבל כעת היא הפכה לתרחיש סביר שצריך להיות ערוכים לו".
בלי טלוויזיה וספרים
כל שלושת בני שיחי הם בעלי ניסיון רב בעולם הכליאה וההתמודדות עם אסירים. רייבר (45), נשוי ואב לשלושה, מתגורר בקריית־מוצקין. בגיל 18 התגייס למג"ב ושירת בו עשר שנים. בהמשך הצטרף לשירות בתי הסוהר ומילא שורת תפקידים, בהם סגן מפקד כלא שאטה, מפקד כלא השרוון מפקד בית מעצר צלמון. לפני כשנתיים מונה לראש חטיבת ההדרכה. צחי מזרחי, בן 43, שירת בין היתר ביחידת דרור של שב"ס, בכלא איילון ובתפקידים נוספים. לב־ארי (כ־50) מילאה שורת תפקידים בארגון וקידמה בו שינויים משמעותיים.
"הרוח הגבית שאנחנו מקבלים מהנציבה ומהשר נותנת ביטחון לסוהרים", מציין רייבר. "כשאומרים לנו 'אתם תעשו מה שצריך ונכון לעשות, יש לכם תמיכה מלמעלה', הסוהרים מרגישים בטוחים וגאים יותר".
לצד ההיערכות הנרחבת לקליטת האסירים החדשים על שלל אתגריה, אירועי 7 באוקטובר הביאו גם להחמרה רבתי בתנאי כליאתם של האסירים הביטחוניים הקיימים. "עוד לפני שהגיעו העצירים מהנוח'בה, הוחלט בהוראת הנציבה על החמרה בכל האגפים הביטחוניים. מכולם נשללו מכשירי חשמל, טלוויזיה, פלטות לבישול עצמי, קומקום. כל אלה דברים שהיו להם ועכשיו אין. יש מזרן, מיטה, ארוחה וזמן מקלחת. הם מוחזקים בתנאים מינימליים, במסגרת מה שהחוק מחייב לתת להם, לא גרגיר אחד מעבר. רוב שעות היממה הם לא יוצאים מהתאים, חוץ מכמה דקות ביום לצורך היגיינה אישית. השינוי שנעשה בתנאים משמעותי מאוד, כל האווירה השתנתה", מעיד רייבר. "החשש הוא שאחרי המלחמה יחליטו להחזיר את התנאים למה שהיה לפני כן. אנחנו מאוד מקווים שזה לא מה שיקרה. קיבלתי מהנציבה הנחיות בגיבוי השר, והיא אמרה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. כולנו תקווה שכך זה יישאר לאורך זמן".
אני מוכרח לשאול: הם יושבים כל הזמן עם עצמם, באפס מעש. אין חשש שבכל הזמן הרב הזה הם ינסו לתרגל תוכניות בריחה או תקיפה של אנשי סגל?
"ברור", משיב מזרחי, "כשאין להם כלום וכך נראית השגרה שלהם, הם יושבים ומדברים ביניהם ויש להם זמן לחשוב ולתכנן דברים. התפקיד שלנו הוא למנוע את זה ולדעת איך ליזום מולם, איך להעביר מסר. בשבועות האחרונים חל שינוי בכל האגפים מבחינת הפעולות הטקטיות שהסגל מבצע מול האסירים, חיפוש בתאים, אכיפה, ובכלל באווירה. האסירים מבינים מי בעל הבית. בכל טעות שהם עושים, והם עושים, הסגל עובד מולם באופן שברור להם שמה שהיה עד עכשיו הוא לא מה שיהיה".
"מה שבולט פה בשבועות האחרונים", מוסיף מזרחי, "זו המוטיבציה הגבוהה של הסוהרים וכל אנשי הסגל להראות שינוי. יש גאוות יחידה, אחדות ורצון לנצח את האירוע הזה. מבחינתנו זו עוד חזית. יש את אזורי הלחימה בדרום ובצפון, וגם כאן זו חזית, אף שהיא שונה. גם פה בולטת התחושה של 'יחד ננצח'".
"יש עלייה בתחושת המחויבות", מעידה גם לב־ארי. "אנשים לא באים לכאן כי הם חייבים אלא כי הם מחויבים. הם רוצים להגן על המדינה שלהם, על הבית שלהם".
