השבוע בחרה ארגנטינה בחאבייר מיליי, המועמד הכי בלתי צפוי והכי בלתי קונבנציונלי, לנשיא. השאלה הגדולה היא אם פס האור מאחורי הענן הכבד הפרוס מעל שמי ארגנטינה מבשר שחר של יום חדש, או שזהו ההבזק המסמא של פיצוץ גרעיני, כזה שיקרע לגזרים את מה שעוד נותר מהכלכלה והחברה במדינה.
סימני שאלה ענקיים מרחפים מעל דמותו של האיש בעל התסרוקת המשונה ופאות הלחיים בסגנון בריטפופ, המזכירות את הזמר אנגלברט הומפרדינק. אבל בעוד זמן לא רב נוכל לתהות על קנקנו קצת יותר מקרוב. ב־10 בדצמבר ייכנס מיליי לתפקידו, אבל עוד לפני כן, כפי שהודיע, בכוונתו לבקר בשתי המדינות שאליהן הוא נושא את עיניו: ישראל וארה"ב. בירושלים תוהים אם להכין כבר את השטיח האדום, ובבלפור כבר מתכננים את הפוטו־אופ.
מיליי הוא לא עוד אוהד ישראל. יש לו רומן מתמשך עם קהילת חב"ד בארגנטינה, והוא אף ביקר במרכז חב"ד בברוקלין. בשלב מסוים, סיפר, אף שקל להתגייר אולם חזר בו ברגע האחרון מטעמים פרקטיים. "אם אני נשיא ויש שבת, מה אעשה? אתנתק מהכול מיום שישי עד צאת השבת?" הסביר בריאיון טלוויזיוני לפני שלושה חודשים.
ניצחונו של מיליי, כלכלן ימני המתאר עצמו כ"אנרכו קפיטליסט", מעורר עניין עצום ברחבי העולם. בין הראשונים שבירכו את מיליי על ניצחונו היה נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, שצפה כי "מיליי יחזיר את ארגנטינה לגדולתה". ואכן, כמו טראמפ לפניו, עד לא מכבר היה מיליי אאוטסיידר מוחלט בזירה הפוליטית וחסר ניסיון בניהול ענייני המדינה. כמותו, הוא נבחר בדיוק בגלל זה. וכמו טראמפ, לכניסתו לזירה הפוליטית קדמה היסטוריה עשירה של הופעות טלוויזיוניות שנעו בין הביזארי לרציני, וכללו בין השאר השתלחויות עתירות רייטינג בממשלה ודיבורים על נושאים שהשתיקה יפה להם. סגנונו, שנע בין הקליל למטורף ובין התרבותי לפראי, הקנה לו בקרב תומכיו את הכינוי "אל־לוקו", המשוגע. כעת הם מצפים שהמשוגע יטלטל את המערכת ויביא להם את הישועה.
ניצחונו של מיליי מעורר תקוות בקרב חוגי הימין והימין הקיצוני ברחבי העולם. יש מי שחושבים שבואנוס־איירס תחליף בקרוב את בודפשט ואת ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן כאתר העלייה לרגל של הימין העולמי. שורה ארוכה של מנהיגי ימין התייצבו לברכו. נשיא ברזיל לשעבר ז'איר בולסונרו הכריז כי יגיע לטקס השבעתו של מיליי. מנהיג הימין הקיצוני באיטליה מתיאו סלביני שיגר ברכות, כך גם מנהיג הימין הקיצוני בספרד סנטיאגו אבסקל, וכמובן נשיאת הונגריה קטלין נובאק, המשתייכת למפלגת השלטון בארצה. בין מברכיו הרבים נמנה גם אילון מאסק, האיש העשיר בעולם, שצייץ ברשת X (טוויטר לשעבר) כי "השגשוג בדרכו לארגנטינה". אבל לא רק מימין מחבקים. ברכות הגיעו גם מהבית הלבן, מבייג'ינג, מהאיחוד האירופי ואפילו ממוסקבה, למרות סלידתו המוצהרת של מיליי מקומוניזם ומסוציאליזם על כל צורותיהם.
אז אחרי שנים ארוכות של של פרוניזם וקירשנריזם, נפוטיזם ושחיתות, חאבייר מיליי מספק סוג של הפוגה. האם מיליי הוא באמת מה שנחוץ לארגנטינה? האם זוהי הפוגה קומית, או משהו מעבר לכך? והאם האנרכו־קפיטליסט חובב הביטקוין, שהפך את המסור החשמלי לסמל הקיצוץ בתקציב הממשלה, הוא האיש שיטלטל את המערכת הרקובה ויעשה בה סדר?
להחליף את הרע בלא נודע
חאבייר מיליי, 58, נולד וגדל בבואנוס־איירס, בנם של איש עסקים ועקרת בית. כחובב מוזיקה מושבע הוא ניגן בצעירותו בלהקת קאברים לרולינג־סטונס, וחלם על קריירה כשחקן כדורגל. אולם האינפלציה הדוהרת של שנות השמונים, שעשתה שמות בחברה הארגנטינית, גרמה לצעיר המוכשר לשנות כיוון ולפנות ללימודי כלכלה. מעבר לכך, לא ידוע הרבה על ימי ילדותו. הוא אינו אוהב להרחיב את הדיבור על התקופה הזו, שהתאפיינה כנראה במערכת יחסים קשוחה עם אביו. דמות משפחתית דומיננטית נוספת בחייו היא אחותו, קארינה מיליי, שמזכירה מאוד בצורתה החיצונית את אושיית האופנה האיטלקית דונטלה וארסצ'ה. קארינה, המכונה "הבוס", נחשבת המוח הפוליטי והאישה החזקה מאחרי הכוכב העולה חאבייר מיליי.
כארכי־שמרן ואנרכו־קפיטליסט על פי הגדרתו, הוא נחשב לאנטי־פמיניסט מושבע ומתנגד להפלות. הרפרטואר השמרני שלו כולל התנגדות לטענות בדבר שינוי האקלים ואחריותו של המין האנושי לנזקי הענק, הבצורות והשטפונות הנלווים לו. ואף שארגנטינה מדינה קתולית, הוא ממש לא מתלהב מהאפיפיור פרנציסקוס, בעיקר בשל עמדותיו בנושאי צדק חברתי ושינויי האקלים. הוא כבר כינה אותו "שוטה" ו"נציג הנגע הממאיר על פני כדור הארץ".
למרות היותו אדם תקשורתי ואוהב חברה, מיליי לא נישא מעולם ואין לו ילדים. הקשר העמוק ביותר שלו לאורך שנים הוא עם כלב המסטיף שלו, קונאן. על פי השמועות המצוטטות בעיתונות הארגנטינית, מיליי שילם הון עתק כדי לשבט ארבעה גורים ממטענו הגנטי של קונאן. את הכלבים המתגוררים עימו הוא מכנה "ילדיי ההולכים על ארבע".
באופן מפתיע או שלא, הרומנטיקה פרצה לחייו של מיליי לפני כחצי שנה. אחרי חודשים ארוכים שבהם טען "אין לי זמן לזה", ולאחר נדנודים בלתי פוסקים של מעריציו, הוא החל לצאת עם השחקנית פאטימה פלורס, בעלת רעמת הסטרוברי־בלונד המפוארת, הידועה בחיקויים הסאטיריים המוצלחים של יריבתו הפוליטית של מיליי, סגנית הנשיא כריסטינה קירשנר, שהייתה נשיאת ארגנטינה במשך שבע שנים עד 2015, ומזוהה עם שחיתות וקליינטליזם.
חאבייר מיליי מגיע לנשיאות ארגנטינה לאחר שניצח ברוב מוחץ את יריבו, שר האוצר של מפלגת השלטון סרג'יו מאסה. אחרי שנים ארוכות של שלטון השמאל בארגנטינה, כולל התקרבות ליריבות הגדולות של המערב – רוסיה, סין ואיראן – מיליי, כך מקווים, מביא עימו בשורה חדשה. בארגנטינה, שהאינפלציה בה נסקה כבר ל־160 אחוזים, ושקרוב למחצית אוכלוסייתה חיה מתחת לקו העוני, משוועים לשינוי. ומיליי מבטיח שינוי. נאום הניצחון שלו נפתח בהבטחה: "היום מתחילה בנייתה של ארגנטינה חדשה. היום מגיעה לסופה התפיסה שלפיה המדינה היא שלל שפוליטיקאים ומקורביהם מחלקים ביניהם".
אז איך ייראו החיים תחת מיליי? לפני שפצח בקריירה של פרשן בטלוויזיה ונכנס לפוליטיקה, עבד מיליי ככלכלן ראשי ב"קורפורסיון אמריקה", קונצרן מקומי גדול המנהל את שדות התעופה של המדינה. ב־2021 עזב את עבודתו והתמודד בבחירות לפרלמנט במסגרת המפלגה שהקים. הוא זכה במושב בפרלמנט, ומאז הוא מריץ את תוכניתו הכלכלית המבוססת על דולריזציה, קרי הבסת האינפלציה באמצעות החלפת המטבע המקומי, הפזו, בדולר האמריקני. לשיטתו, זוהי הדרך היחידה למגר את האינפלציה. מיליי מציע גם לסגור את הבנק המרכזי ואת רוב משרדי הממשלה, כולל מערכות הבריאות, החינוך והרווחה, ולהעביר את סמכויותיהם לגופים פרטיים. הסיסמה היא להפריט, להפריט, להפריט. בעולם הרחב יודעים שלהפרטה יש גם מחירים כואבים, אבל נראה שבארגנטינה באו מים עד נפש, עד שאזרחיה החליטו שהפעם כדאי להסתכן ולהחליף את הרע הנודע בלא נודע.
בעיית משילות קשה
האם אכן יצליח חאבייר מיליי לממש את תוכניתו? הוא אמנם נישא כעת על גל של אהדה חסרת תקדים, אולם עם המעבר לניהול ענייני המדינה בפועל, ניצבים לפניו קשיים אדירים. הוא עדיין לא בנה מנגנון מפלגתי שיעזור לו לממש את מדיניותו, ויש לו בעיית משילות קשה. מפלגתו מונה 38 מושבים בלבד מתוך 257 בקונגרס הארגנטיני. בסנאט יש לו 8 סנטורים בלבד מתוך 72. לכן הוא ייאלץ לייצר קואליציות ולהגיע לפשרות כדי להעביר חוקים ותקציבים. שלא לדבר על רפורמות הענק שהוא מבטיח, כמו ביטול הבנק המרכזי, המחייב תמיכה ברוב של שני שלישים בקונגרס ובסנאט.
אין למיליי יותר מדי זמן. ארגנטינה ניצבת על פי התהום, והוא יצטרך לפעול מהר ובנחרצות. האם יוכל להתגבר על חוסר ניסיונו הפוליטי? בלי ספק הוא יצטרך להפעיל את המסור החשמלי ששירת אותו כמטפורה במערכת הבחירות. הוא כבר הודיע שבכוונתו להפריט מחדש את חברת הנפט הלאומית, ועל הכוונת נמצאים גם ערוצי הרדיו, הטלוויזיה וסוכנות הידיעות הממשלתיים. בעקבות הודעתו על כוונתו להפריט את החברות הממשלתיות, זינקו המניות של החברות הארגנטיניות הממשלתיות הנסחרות בבורסה של ניו־יורק ביותר מ־30 אחוזים. מה שמראה אולי שהקהילה הפיננסית חושבת כמו מאסק וטראמפ. ארגנטינה, לא מיותר להזכיר, היא מדינה גדולה וחשובה שנתנה לעולם את הטנגו, ואת בורחס ואת קורטאסר, שלא לדבר על תרבות האסאדו שאומצה בשנים האחרונות בהתלהבות על ידי ישראלים רבים.
הכרזתו של מיליי שארה"ב וישראל יהיו שתי בעלות הברית המרכזיות של ארגנטינה חשובה. גם הביקור ה"רוחני" שהוא מתכוון לקיים כאן בקרוב, וכוונתו להעביר את שגרירות ארגנטינה לירושלים, הם סימנים מעידים לירח דבש ביחסי שתי המדינות. אפשר רק לקוות שהם לא ילכו בדרך שבה הסתיים ירח הדבש הברזילאי של עידן בולסונרו. נראה שחאבייר מיליי קורץ מזן שונה. מפתיע אבל שונה.
הוא לא דיבר עד כה על יחסו לטרור, אבל אפשר להניח שישראל תמצא עימו שפה משותפת בעניין המלחמה בטרור והנוכחות של חיזבאללה בארגנטינה ובדרום אמריקה בכלל.
לא מן הנמנע כי בעידן מיליי תימצא גם הדרך לפתור את תעלומת מותו המסתורי של אלברטו ניסמן, התובע הכללי שחקר את הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס־איירס. ניסמן נמצא מת בביתו שעות ספורות לפני שהתעתד להיפגש עם הנשיאה דאז כריסטינה קירשנר ולהגיש לה את ממצאיו בפרשה. קירשנר, שהואשמה על ידי ניסמן עוד ב־2006 כי פעלה לסכל את החקירה שהפנתה אצבע מאשימה לעבר איראן, טענה תחילה כי ניסמן התאבד. בהמשך האשימה סוכני מודיעין ברציחתו. מאז נותרה התעלומה בעינה. כעת יש לישראל הזדמנות לבקש מהנשיא החדש לפתוח את הארכיונים ולנסות לפענח אחת ולתמיד מי אשם במותו של התובע היהודי.
