הקמתי קבוצת רכיבה למפונים שנמצאים במלונות בים המלח. כשאני שם אנחנו יוצאים לרכיבת בוקר, זמן לניקוי הראש. כל חיי הייתי על אופניים. רכבתי באופן מקצועי, והקמתי בבארי קבוצת ילדים וקבוצת מאמנים. פתחתי את "לה־מדווש", קיימנו אירועי אופניים ותחרויות ופתחנו את מסלולי האופניים הראשונים בארץ. העונה החמה היא בחורף, בתקופת "דרום אדום". ההכנסות מהעסק הולכות לקיבוץ, שגם סופג לעיתים את ההפסדים בשל המציאות המורכבת באזור.
שגרת מלחמה
אנחנו עסוקים כל הזמן. בהתחלה היו המון הלוויות, שמועות ודיבורים. לאחרונה התחילו האזכרות, ועכשיו זה חזרת החטופים. כנראה היום (יום ד') יגיעו עוד חטופים שלנו וזה מרגש מאוד. אשתי, הבן שלי ואני מגיעים הרבה לקיבוץ ומנקים אותו. אשתי ואני גם ישנים כאן לסירוגין, כי אחד מאיתנו צריך לחזור להיות עם הילדה במלון. כרגע יש מעט חברים מהקיבוץ שישנים בבתים שלהם, לפחות חלק מהזמן.
7 באוקטובר
הבוקר התחיל עם האזעקה הראשונה. לרוב אנחנו לא מתרגשים מזה. נכנסנו לממ"ד אשתי, הילדה ואני. הבן הבכור דגן, שבא לביקור מת"א, הלך לישון אצל סבא וסבתא שלו. כשהודיעו על המחבלים עלינו לעליית הגג והסתתרנו שם. לא חששנו מירי הרקטות, אלא מהמחבלים. חיכינו שם זמן רב בעודנו שומעים ירי של מחבלים וצעקות בערבית. במזל הם לא נכנסו לבית שלנו. בשכונה שלנו אף בית לא נפגע. בשורת הבתים מתחתינו הצליחו להיכנס, וכך גם לבית של חמי וחמותי. חמי נעל את עצמו בחדר אחד, חמותי הייתה בסלון ודגן נעל את עצמו בשירותים. הם הגיעו אליו וצעקו לו לפתוח. הוא פחד שיירו בו מבעד לדלת, אז הוא התקשר אליי ואמר שהוא פותח. ביקשתי שיצא בידיים מורמות. הם היו ארבעה מחבלים שהורו לו להתפשט, הכו אותו, צילמו אותו ודרשו כסף. הם לא היו חמושים ברובים.אחרי זה הם ניסו להרוג אותו במכת גרזן לא מוצלחת, למזלנו, והוא הצליח לברוח בעודו מדמם קשות. הוא הגיע לשער בערך ב־12:20 ולוחמי שלדג וחובשים של היחידה טיפלו בו והצילו את חייו.הנחנו שהוא נהרג, ורק אחרי שחולצנו גילינו שהוא פצוע ופונה לבית החולים. חמי שרד, אבל את חמותי, גאולה בכר, הם רצחו.
פרידה
אביתר קיפניס ז"ל היה חבר שלי, בן גילי שגם עזר לנו בחנות האופניים. הוא ואשתו נרצחו. הוא היה חולה במחלה קשה הרבה שנים והיה לו מלווה פיליפיני שגם אותו המחבלים רצחו. הוא היה אדם עם הרבה כוחות, שנלחם במחלה הזאת וניסה כל מיני טיפולים כדי לשפר את המצב שלו. הוא לא ויתר.
מצב העסק
אופניים הם לא מוצר שאורזים ושולחים. צריך למדוד ולהרגיש, אז אין מכירות באתר. עד עכשיו העסק היה סגור. בסוף השבוע שעבר פתחנו נקודת מכירה בשרונה מרקט ונעשה את זה גם בסוף השבוע הזה. אנשים באו, קנו, פרגנו. שאר חלקי העסק מושבתים – זה עסק תיירותי שאמורים להגיע אליו, וכרגע יש בבארי המון צבא, ואין שינוי באופק.
אופטימיות
הצעירים שלנו נמצאים בימים אלו בקיבוץ. הם שומרים על המקום, עוזרים למי שצריך ומאכילים את החיות. הם מפנים מקררים ומנקים את רחובות הקיבוץ, במטרה לחזור ולהתיישב בו בקרוב.
*
עסק תיירותי כל כך קרוב לגדר הוא מורכב לניהול, ועולה השאלה האם זה בכלל כלכלי. והתשובה שלי היא שכן. עם מנהל עקשן אפשר לנהל אותו מצוין. אנחנו עובדים עם כוח אדם מתאים לגודל. עם השנים גדלנו כל פעם קצת, ואנחנו לומדים ומשתנים לפי המציאות: כשהייתה קורונה למדנו איך לעבוד אחרת.
