בכניסה ללשכתו של השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי מוצבת כרזת ענק עם דיוקנאות החטופים. בדרכה היא מבטאת את המהפך שעבר המשרד הזה, יחד עם מדינת ישראל כולה. כותרת ריאיון שהעניק השר ב־5 באוקטובר, ערב שמחת תורה, עסקה בתקציב שהעניק המשרד לחלוקת שקיות ממתקים בבתי הכנסת. "אחרי שההקפות השניות בוטלו, חילקנו אותן לחיילים", מציין מלכיאלי.
לדבריו, העמדה העקרונית של ש"ס בסוגיית החטופים היא ש"צריך להחזיר את כולם הביתה. בעבר הרב עובדיה תמך בעסקה לשחרור גלעד שליט. כל עסקה שתבוא, תידון במועצת החכמים. לאחר מעשה, כשראינו את התמונות שייחרטו בזיכרון של כולם, של מאה אנשים שחזרו הביתה – צה"ל חזר ללחימה למרות כל מה שאמרו. ברוך השם גם לא קרה בתקופת ההפוגה מה שחששו ממנו. מה הרווחנו? מאה איש בבית. מישהו יכול להקל ראש בזה? אני הערכתי מאוד גם את סמוטריץ' שחזר בו מהתנגדותו. זה לא מובן מאליו, אנחנו כפוליטיקאים לא אוהבים לחזור בנו. כל הכבוד לו. אני לא מזלזל במי שהתנגד, זכות כל אדם להתנגד. ברוך השם הדעה הרווחת הייתה בעד".
עברה אצלך מחשבה שאולי דווקא צריך להסיק מסקנות הפוכות מעסקת שליט?
"העסקה הזו לא דומה לעסקת שליט, לא שחררנו מחבלים עם דם על הידיים. רבותיי, יש לנו נתון, 137 אנשים נמצאים בעזה. אנחנו לא יכולים לחיות עם המצב הזה. רון ארד, כמה היינו מוכנים לשלם כשעוד היה אפשר בשביל להביא אותו לפה. אנחנו רוצים אותם בבית. יש לי ילד בן שבע, כל יום הוא שואל אותי: 'אבא, חזרו חטופים?' אני מדבר על זה בשולחן שבת, שאנחנו אוכלים את הדגים והעוף של אימא ויש אנשים שאוכלים פיתה ביום".
בבוקר שמחת תורה שהה מלכיאלי בביתו שבשכונת נווה־יעקב בירושלים. הוא קם לתפילת שחרית עם הנץ החמה, ולא ידע דבר על המתחולל בנגב המערבי. "לפני קריאת התורה המאבטח שלי, שמעולם לא הגיע לבית הכנסת, נכנס פנימה ואמר שיש אירוע גדול בדרום והגיעה הנחיה שאלך הביתה. שאלתי אותו מה קרה, והוא ענה שיש טילים ומאה הרוגים וכמה חטופים. שאלתי אם אזרחים או חיילים, והוא ענה גם וגם. ישר עלה לי בראש אסון מירון, שגם הוא היה אירוע גדול. בדרך לבית כבר שמענו אזעקות, ובינתיים הוא מספר לי על הסרטונים שהוא רואה בטלגרם, ושפרצו את גדר המערכת. כשהוא הלך הצידה אמרתי למשפחה שלי שכנראה הוא לא אכל ארוחת בוקר ולכן הוא קצת מדמיין. בהמשך הוא בא ואמר שיש מאות הרוגים והרבה מאוד שבויים. עדיין התקשיתי להאמין.
"ב־13:00 הייתה ישיבת ממשלה וקראו לי לבוא אבל לא הלכתי, למרות שהיו מוכנים לשלוח נהג גוי. אמרתי שאני לא עוזר במלחמה ואין לי עצות ביטחוניות לתת. אבל כבר משעות הצהריים, כשהדיווחים התחילו לטפס ל־100 ו־150 הרוגים, הבנתי שמשרד הדתות חייב לפתוח חמ"ל בצאת השבת כדי לארגן את כל גופי הקבורה". ואכן כך היה. החמ"ל נפתח והחל להפעיל את כל המועצות הדתיות בדרום, בהנחה שהנרצחים הם תושבי היישובים בדרום הארץ ובעוטף. עדיין לא היה ברור מי האנשים שהגיעו לפסטיבל נובה. השר לשירותי דת לא חיכה והנחה את עובדי המשרד להתחיל לחפור קברים בהקדם, מבלי להמתין לזיהויים.
"הרב יוסף אמר לנו: אל תקברו אם אין 100 אחוז ודאות, שהזיהוי ייקח כמה שייקח, העיקר לא לקבור 'אלמוני'. הוא לקח על כתפיו 'הלנת המת' של רבים"
"תוך כדי תנועה הבנו שהאירוע גדול מאוד", ממשיך מלכיאלי. "קיבלנו החלטה לפתוח מרכז בראשון־לציון, שבו כל הגופות יעברו זיהוי נוסף. הנחיתי שכל הגופות שעברו זיהוי במחנה שורה, שלפי הנוהל הרגיל היו אמורות לעבור משם ישר לבתי העלמין, יועברו קודם דרכנו, ובאמת מנענו הרבה בלבול. כשיש לך עוד עין שמבקרת ובוחנת כל מספר וכל שם, אתה חוסך המון בעיות".
השר גם הנחה את כל המועצות הדתיות שהמדינה תממן את כל הוצאות הקבורה והשינוע של החללים. "אחרי שהמשפחה קיבלה את הבשורה המרה, איש קשר שלנו התקשר לנציג שלה כדי לתאם את מיקום הקבורה ואת פרטי ההלוויה. הוא אמר להם שיוכלו לקבור בכל בית עלמין שירצו, ביקש מהם להתייעץ עם המשפחה כמה שצריך, והדגיש שלא יתעסקו בשום דבר כי המשרד ידאג להכול – מהקבורה וההלוויה ועד הסעות למשפחה ולקרובים. ככה עשינו כאלף הלוויות".
עד מהרה הבינו במשרד שיש מאות חללים מיישובי העוטף שהמצב הביטחוני אינו מאפשר לקבור אותם ביישוב שלהם. "הצבא לא ידע לומר לנו מתי אפשר לעשות הלוויה בעוטף ומתי לא. במשך כמה ימים צה"ל התיר לעשות הלוויות קטנות בנוכחות עשרה אנשים. היינו בשיח רציף עם ראשי המועצות האזוריות ועם נציגי המשפחות, והצענו להם לעשות טקס גדול באחד מבתי המלון או באחד מבתי העלמין, שנממן את כל ההסעות, ומשם נוציא עשרה אנשים לעוטף לקבור את האנשים. בהתחלה זה נשמע טוב, אבל בשלב מסוים המשפחות לא רצו את זה, וגם חלק מההלוויות התבטלו כי פתאום התחיל מטח רקטות. ואז הגיע נושא הקבורה הזמנית".
השר מלכיאלי נועץ דרך קבע עם הראשון לציון הרב יצחק יוסף בענייני משרדו, והוא הביא בפניו גם את בעיית הקבורה. ההצעה שהעלו במשותף אנשי המשרד ומשפחות ההרוגים הייתה קבורה באתר זמני, והעברה למקום קבע כשהמצב יאפשר זאת. הרב הראשי תמך בהצעה, ו־130 מחללי הטבח נקברו בקברים זמניים.
"הכשרנו כ־500 חלקות בבית העלמין ירקון בפתח־תקווה לקבורה זמנית. הטרקטור התחיל לעבוד ממש מעכשיו לעכשיו. ואז הגיעו נציגי המשפחות והיישובים מהעוטף, ואמרו שהם רוצים להיקבר דווקא בקיבוצים. אז הכשרנו בשפיים וברביבים, בדיוק כמו שהם ביקשו. הכול בליווי הלכתי של הרבנים הראשיים. אני חושב שמעולם לא הייתה קבורה זמנית בהיקף כזה". מיכאלי הורה לאנשי המשרד לממן את כל עלויות הקברים הזמניים, תהליך העברת הנקברים וגם את הקברים הקבועים.
בשבוע שעבר קיים הרב הראשי יצחק יוסף דיון תקדימי ומורכב עם אנשי צבא, שבסופו הכריז על כמה חיילי צה"ל ואזרחים כחללים שגופותיהם מוחזקות בידי חמאס, זאת לאחר שקיבל מידע מודיעיני מבוסס. "זו החלטה דרמטית מאוד", אומר השר מלכיאלי. "הרב יוסף נכנס בעניין הזה לנעליים של אביו הרב עובדיה. ההחלטות שהרב מקבל לאורך המלחמה הן דרמטיות, גם בפן המדיני וגם מצד ההשלכות ההלכתיות – משפחות יכולות לשבת שבעה ואין מצב של עגינות. אנשי מודיעין הראו לרב את הנתונים, והוא היה צריך להתרשם שיש כאן ודאות מוחלטת. הוא עבר תיק תיק, כל אחד בנפרד".
איזו שאלה העסיקה אתכם במיוחד?
"סוגיית קבורת אלמונים. היה שלב שהזיהוי היה איטי מאוד, והתעוררה שאלה אם להתחיל לקבור גופות בלי שמות אלא רק עם מספרים, וכשיזהו אותם בהמשך נוציא אותם להלוויה מסודרת. כלומר, לא להשאיר אותם סתם בחדרי הקירור. זו הייתה דילמה מאוד קשה, מול המשפחות וגם מול העם. ברוך השם שלא היינו צריכים להגיע לזה באופן מעשי, כי התחילו לחזור תשובות בזכות בדיקות הדי־אן־איי, והמספרים הצטמצמו".
השר מלכיאלי מספר שהנחיית הרב יוסף הייתה להימנע ככל האפשר מ"קבורת אלמונים", ולהתאמץ מאוד שלא יהיו טעויות. "הרב אמר לנו 'אל תקברו אם אין 100 אחוז ודאות, שהזיהוי ייקח כמה שייקח, העיקר לא לקבור אלמוני'. הוא לקח על הכתפיים שלו 'הלנת המת' של רבים, והסביר שאין עניין של הלנת המת כשיש צורך להגיע לזיהוי ודאי. זה לא רק כדי למנוע עגינות, אלא לכל אדם. אנחנו עושים מאמצים גדולים מאוד להגיע ל־100 אחוזים".
עיסוק מיוחד עוררה קבורתה של אלינה פלחטי ז"ל בת ה־21, שנרצחה במסיבה ברעים. מכיוון שהליך הגיור שלה טרם הסתיים, היא נקברה בנפרד. השר מלכיאלי מציין כי "קברו אותה בתוך הגדר, בתוך בית העלמין, בחלקה של לא יהודים", ומבקש להתנצל על הפגיעה במשפחה. "אנחנו לומדים את הסיפור ומחדדים הנחיות. נדון בו ונקבל הנחיות מהרבנות הראשית מה לעשות".
"מקווה הוא כמו מתנ"ס"
על שולחנו של מלכיאלי מונחות טבלאות עם פירוט התקציבים המיועדים לשיפוץ ובניית מקוואות בעשרות מקומות בארץ. מדובר בסכום של כ־44 מיליון שקלים המיועד למבני דת. זהו אחד הסעיפים שקוממו במיוחד את אנשי האופוזיציה, במסגרת התנגדותם לכספים הקואליציוניים בעת מלחמה.
"אני מוותר על כל הכספים הקואליציוניים, לא רוצה כספים קואליציוניים, קחו הכול", מתרעם מלכיאלי. "דרשנו להכניס את זה לבסיס התקציב, אמרו לנו שהכספים לשנת 2023 מוגדרים כספים קואליציוניים. אנחנו לא רוצים לוותר על בנייה ושיפוץ של מקוואות, בסוף זה צורך. כמו שבונים מתנ"ס, קופת חולים וגני ילדים, יש צורך במקוואות, ומדינת ישראל כמדינה יהודית בונה מקוואות. יש לזה ביקוש בציבור, לאו דווקא הדתי".
בחודש יוני העליתם את המשכורות של ראשי המועצות הדתיות, לחלקם באלפי שקלים.
"סליחה, זה שכר של אנשים, למה לקחת להם את זה? הרי לא הייתה החלטה לקצץ בכל המשק, אז למה דווקא להם? זו התחייבות ויש הסכם שלנו איתם. ראש מועצה דתית לא סוגר את הטלפון בארבע אחר הצהריים, הוא מתעסק עם מקוואות ובקבורה גם בעשר בערב וב־12 בלילה. אתם רוצים שהוא יעבוד בחינם? אין פה ג'ובים או ניפוח משכורות. כסף למועצות הדתיות, שכר לבלניות שהשכר שלהן גם ככה ברצפה – דברים אלמנטריים.
"אני רוצה לקדש שם שמיים במשרד הזה למרות שהנושא 'דת' מושך אש. אפשר לעשות פה הרבה קידוש השם ועדיין לקבל כותרות שליליות. מאז 7 באוקטובר קיבלנו ציון לשבח מראשי מועצות אזוריות, מפוליטיקאים ומאנשי תקשורת. לי זה לא התחדש, כי ידעתי מה המשרד הזה עושה. יש פה שחקני נשמה. עכשיו ראו שהאנשים שלנו במועצות הדתיות, שנחשבו בטלנים, אוכלי חינם ואנשי ג'ובים, הם אנשים מסורים שעובדים 24 שעות ביממה".
כשמדברים על תקציב של מיליונים "למניעת נשירה של תלמידי ישיבות", אתה מבין מן הסתם למה זה צורם.
"בתור כותרת נכון, זה לא נשמע טוב. אין לי טענה לציבור, הציבור ככה חושב כי זה מה שאמרו לו. הטענה שלי היא על המנהיגים הפוליטיים, אנשים אינטליגנטים אמורים לבדוק. תקציב דומה קיים במשרדים אחרים למגזרים אחרים, אצלנו קוראים לזה כספים קואליציוניים. כשבממשלה הסבירו לְמה הכסף הולך, לא היה להם הסבר למה הם מתנגדים. זה מגיע לי, אני אזרח פה, משלם מיסים. ב־2024 יהיו קיצוצים לכולם, אבל מה שכן נקבל מהכספים הקואליציוניים בשנה הבאה ייכנס לבסיס התקציב".
בשבוע שעבר התפתח בישיבת הממשלה עימות בין מלכיאלי לשר גנץ, על רקע סוגיית הכספים הקואליציוניים שנוגעים לחינוך החרדי. "אני באמת לא מצליח להבין למה הם מתנגדים. מורים עזבו מקומות עבודה, השתבצו בבתי ספר, בנו מערכת שעות, בנו תקינה על זה, בא מישהו ואומר 'מהיום לא'. משרד החינוך ביטל בבית־ספר אחד שעות לימוד כי יש מלחמה? מורה חרדית באופקים לא מגיע לה שכר? מורה חרדי בקריית־שמונה לא מגיע לו שכר? למה משרד החינוך לא מוותר על הכספים של המורים שלו, למה באים אליי בתלונות, כי הם סידרו את עצמם בבסיס התקציב ואני לא?"
אלפים פנו להתנדב
כ־500 חרדים התגייסו לצה"ל מאז פרוץ המלחמה במסגרת "שלב ב'", מה שהביא לשאלה המתבקשת על יחס המגזר החרדי לחוק הגיוס. "מעולם לא תשמעו ממני ולא מאף איש ש"ס מילת גנאי על חייל, ובוודאי שלא נרחיק חייל חרדי", אומר מלכיאלי. "בחוקי הגיוס איש לא ביקש לפטור חרדים, ביקשו לפטור לומדי תורה. אדם שלא לומד בישיבה, שאין 'תורתו אמונתו' באמת – ודאי לא התכוונו אליו. כשתגיע העת, ההנהגה החרדית הפוליטית וראשי המפלגות יתכנסו ויקבלו החלטות בהובלת גדולי התורה".
מה אומרים ללוחם בגולני ששואל למה אני במלחמה, ואלפי צעירים חרדים לא פה איתי?
"הדיון על גיוס בני הישיבות לא קשור רק למלחמה, הוא נכון 75 שנה. צריך לשאול עוד שאלות. האם גרף הגיוסים עלה דווקא כשלא כפו, ומה קרה כשכפו, האם הוא עלה או ירד. הנושא הזה טעון ומשמעותי ויצטרכו לדבר עליו. רוצים להביא פתרונות טובים ואמיתיים, וזה יקרה בחדרים הסגורים. בנקודת הזמן הזו המלחמה גרמה להרבה אחדות בעם, ואנחנו רוצים לשמור עליה. נצטרך להכיר בארגוני ההצלה החרדיים כמו זק"א ואיחוד הצלה. היו פה עוצמות גדולות של התנדבות. הטלפון שלי קרס ממאות ואלפי פניות של אנשים שרצו להתנדב. היה למשל צורך להכשיר מטבחים בעוטף, הגיעו מתנדבים בשניות. אני מקווה שכוח האחדות הזו יישאר".
ביום ראשון התכנסה ישיבה ראשונה של הוועדה למינוי דיינים בהרכבה הנוכחי. "בוועדה יש חברים מכלל המפלגות, אנחנו נשב ונביא ייצוג גדול לכל הציבורים", הוא משיב לשאלה על מינוי דיינים דתיים־לאומיים. הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים לישראל, הוא אומר, יתקיימו בא' בניסן, לאחר שכזכור נדחו כבר פעם אחת.
להערכתך יהיו בחירות כלליות בתקופה הקרובה?
"שאלה טובה. אני מקווה שנמלא את ייעודנו. נשמח מאוד להגדיל את הממשלה. יש לזה משמעות לאחדות האזרחית, לחיילים שלנו שנמצאים בעזה ורואים שההחלטות מתקבלות מקצה לקצה, וגם לחברים שלנו באיראן, בסוריה ובלבנון שיודעים שכשיש כאן מלחמה – כולם ביחד".
איך אנחנו לא חוזרים לעוינות הפנימית שהיה כאן בשישה באוקטובר?
"אני לא יודע מה המתכון. לא חלמתי שהמתכון לאחדות יהיה הקרבה של כל כך הרבה אנשים, אבל זה קרה. המינימום כדי לכבד את זכרם הוא באמת לשמר את האחדות. אני אומר את זה לעצמי, להוריד את ההתלהמות, לכבד יותר. מתחילת המלחמה אני בקשר צפוף עם אנשי האופוזיציה, מה שלא היה לפני המלחמה. זה צו שיש לנו כפוליטיקאים, כאזרחים, כמנהיגים".
