טבח שמחת תורה מצא את ד"ר ארי ברמן, נשיא ישיבה־יוניברסיטי היוקרתית בניו־יורק, בביקור משפחתי בישראל. "עליתי לארץ לפני 17 שנים ויש לי בית בגוש עציון", הוא מספר בראיון וידאו. "חזרתי לארה"ב ב־2016 כשקיבלתי את תפקיד הנשיא של ישיבה יוניברסיטי, אבל שלושה מחמשת ילדיי גרים בישראל, ואני משתדל להגיע ארצה כמה שיותר פעמים, בוודאי בחגים. הייתי בישראל ביום כיפור ובסוכות, ובשמחת תורה הייתי בירושלים, אצל אימי. שמענו את האזעקות שוב ושוב, והבנו שמשהו לא רגיל מתרחש. בשלב מסוים חזרנו מבית הכנסת הביתה לבדוק שאימי בסדר, ובני, המשרת במילואים בגבעתי, נקרא לשירות. הוא סידר תיק ונפרדנו ממנו לשלום. בשבוע שלאחר מכן החלטתי לחזור לניו־יורק כדי לפעול בחזית שיש לנו כאן".
החתמת שם יותר ממאה נשיאים של אוניברסיטאות וקולג'ים בארה"ב על מכתב תמיכה בישראל. התחושה בישראל הוא שבאקדמיה האמריקנית כולם נגדנו.
"היו נשיאים ונשיאוֹת שלא הגיבו נכון לטרגדיה הנוראה הזו, ולא היו מסוגלים לכנות את חמאס ארגון טרור. אני יודע שזו לא התמונה המלאה, וחשוב מאוד שלא נזהה רק את אלו שלא פעלו נכון, אלא שנמצא שותפים ונבנה איתם בריתות.
"ידעתי שאם זה יישאר סיפור יהודי בלבד, זה לא ייגמר טוב. פניתי מיד לכמה עמיתים שלי, והקמנו קואליציה חסרת תקדים שכוללת אוניברסיטאות גדולות, ציבוריות ופרטיות, קולג'ים אפרו־אמריקניים ודתיים. כמה מהמוסדות הגדולים ביותר באקדמיה האמריקנית, שמייצגים יחד מיליוני סטודנטים ואנשי סגל, תומכים בנו. כולם חתמו על הצהרה ש'אנחנו עומדים לצד ישראל נגד חמאס', שחמאס הוא כמו דאעש, ושהפלסטינים עצמם סובלים תחת שלטון הרשע הזה. התעודדתי מאוד ממספר הנשיאים שחתמו. פרסמנו מודעה על עמוד שלם ב'וול סטריט ג'ורנל', והופענו יותר מ־80 פעמים בכל כלי התקשורת, בעיקר ברשתות הגדולות. עשינו הרבה כדי שאנשים ידעו שאמנם יש נשיאים ונשיאות שלא מסוגלים לדבר בבהירות מוסרית, אבל יש בהחלט כאלה שעומדים לצד ישראל במאבק הזה".
באקדמיה האמריקנית יש בעיה לומר את האמת ולעמוד באמות מידה מוסריות כשהדברים נוגעים לישראל וליהודים?
"יש אוניברסיטאות שלא מגינות על הסטודנטים היהודים שלהן, אין שאלה לגבי זה, וראינו בפומבי כמה אוניברסיטאות שגילו פשיטת רגל מוסרית. זו סיבה לדאגה".
הרווארד, למשל.
"אני משתדל לא לציין מוסדות ספציפיים, אבל במקרה הזה אני חושב שהעדות של נשיאת הרווארד בקונגרס, כמו של עמיתותיה מ־MIT ומאוניברסיטת פנסילבניה, חשפה את הבעיות במוסדות שלהן. אם הן לא מסוגלות לצאת בהצהרה שקריאה לרצח העם היהודי נוגדת את קוד ההתנהגות באוניברסיטה שלהן, אז משהו מאוד לא בסדר בקוד הזה. ואפילו אם נניח שזה באמת לא במסגרת הקוד, שזה מטורף בפני עצמו, אמירה כזו היא נגד חוקים פדרליים. לפי החוק אסור לך לאיים על קבוצה אחרת, והאוניברסיטאות מחויבות לדווח בכל שנה על פשעי שנאה שמתרחשים בתחומן. המינימום הוא תלונה שהאוניברסיטה צריכה להגיש למשטרת הקמפוס על מעשים כאלה נגד סטודנטים יהודים, כדי שהסטודנטים האלה ירגישו שגם להם יש קול בקמפוסים".
לא להתייאש מהצעירים
בקהילה היהודית בארה"ב נשמעים קולות שקוראים ל"אקסודוס", כלומר יציאה של יהודים מהאוניברסיטאות הגדולות והיוקרתיות שהפכו בחלקן לחממה אנטישמית. מה דעתך?
"אנחנו שומעים את הקולות הללו. הרבה תלמידים והורים לא מעוניינים להציב את עצמם או את ילדיהם בסביבה שבה צריך להסתיר את המגן־דוד שלהם כדי להשתלב בקמפוס. אנחנו יודעים שזה קורה, ורואים את זה בעלייה בהרשמה אלינו. הורים צריכים לבחור לאן לשלוח את ילדיהם, ואחד הדברים שצריך לתת עליהם את הדעת הוא ביטחון הסטודנטים. אני מרגיש אחראי לכל נשמה של סטודנט יהודי במדינה הזו, ובגלל זה פרסמתי את העצומה. ישיבה יוניברסיטי אינה גדולה מספיק בשביל כל הצעירים היהודים".
גם לוּ היה לך מקום לכולם, האם נטישת "ליגת הקיסוס" ופינוי הבמה לגורמים פרו־פלסטיניים ופרו־חמאסיים תהיה צעד נבון?
"הניסיון שלי אומר שהורים וסטודנטים לא בוחרים אוניברסיטה על סמך תחושה של 'אנחנו לא יכולים לנטוש'. הם הולכים בעיקר משיקולים מקצועיים וכלכליים עתידיים. לכן יהודים ימשיכו ללמוד באוניברסיטאות האלה, והשאלה שהם יצטרכו לשאול את עצמם היא איפה יהיה להם בטוח יותר ואיפה יוכלו לבטא את הזהות היהודית שלהם. יש כיום מקומות טובים יותר מאחרים בתחום הזה, ואני מקווה שזה יהיה גורם חשוב בבחירה היכן ללמוד".
סקר שביצעו חוקרים מהרווארד ופורסם בתחילת השבוע כלל תוצאות טובות ומעודדות לישראל בפרמטרים שונים, אבל נתון אחד בלט לרעה: דעתם של צעירים אמריקנים בני 24-18 על מדינת היהודים. 51 אחוז מבני דור ה־Z, כפי שהם מכונים, רואים בחיסולה של מדינת ישראל והעברת כל שטחה לידי הערבים פתרון רצוי. אני שואל את ד"ר ברמן אם מדובר בעוד מקרה קלאסי של צעירים השוהים בבועה אנטי־ישראלית, ואולם כאשר יתבגרו ויצאו ממנה לעולם האמיתי הם יהפכו למתונים יותר ואולי אף לאוהדי ישראל, כפי שרואים בכל שכבות הגיל האחרות – או שמא מדובר בבעיית עומק מטרידה.
"התלמידים שלנו הם המנהיגים של הבסיס הפרו־ישראלי בקהילה היהודית בארה"ב. הוצאנו ארבעים אוטובוסים לעצרת נגד האנטישמיות, וארבעים סטודנטים נסעו לישראל לסייע"
"זה עניין חמור מאוד", סבור נשיא ישיבה־יוניברסיטי. "אנשים בגילים האלה מקבלים את השכלתם במדיה החברתית, ואנחנו רואים איך חמאס ותומכיו מצליחים להפיץ חוסר אמת ברשתות החברתיות. זו בעיה גדולה. אני לא מניח שכשהם יתבגרו הם יהיו הרבה יותר חכמים, ואנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מחנכים אותם ומה אנחנו עושים איתם. במסגרת מרכז שהקמנו לאחרונה אנחנו מלמדים על השואה למורים בבתי ספר ציבוריים, לא מורים יהודים. אנחנו לא יכולים להניח שהדור הבא יכיר אוטומטית את הסיפור של העם היהודי והאנטישמיות. אנחנו צריכים להיות שם, פעילים, למצוא בעלי ברית ולאמץ אותם.
"לא במקרה אני שם דגש על קמפוסים שרבים מתלמידיהם מגיעים מהקהילה האפרו־אמריקנית. זו קהילה שאנחנו צריכים לעבוד יחד איתה. הם לא מכירים את הסיפור שלנו, ולצערי גם התלמידים שלנו לא לגמרי מכירים את הסיפור שלהם. אנחנו צריכים לחשוב על זה באופן יזום. אי אפשר לעצום עיניים ולקוות שזה ייעלם. התקופה האחרונה חשפה אתגר משמעותי ביותר לישראל ולעם היהודי – אתגר שאנחנו יכולים לעמוד בו, אבל אתגר".
דוברים את שתי השפות
ישיבה יוניברסיטי, השוכנת בארבעה קמפוסים ברחבי ניו־יורק, מקיימת לימודי תואר ראשון שבהם לומדים כ־3,000 סטודנטים, רובם מבתים יהודיים, אורתודוקסיים־מודרניים; בלימודי התואר השני והדוקטורט, לעומת זאת, שבהם כ־4,000 סטודנטים, הרוב אינם יהודים. אני שואל את ד"ר ברמן על העובדה שהמוסד היוקרתי שבראשו הוא עומד מייצג בעמדותיו הדתיות מיעוט קטן של כעשרה אחוזים בלבד מיהדות ארה"ב.
"התלמידים האלה הם המנהיגים של המחר", הוא משיב, "הם המנהיגים של הבסיס הפרו־ישראלי בקהילה היהודית בארה"ב. יש לנו לפחות ארבעים סטודנטים שנסעו לישראל במהלך המלחמה כדי לתמוך בחיילים ובאזרחים שפונו מבתיהם. כשחמאס קרא ליום זעם, התלמידים שלנו ניהלו יום עולמי של חסד ואהבה, ואנשים מכל רחבי העולם נרשמו לעשות חסד באותו יום. 150 סטודנטים נסעו באחד הימים לוושינגטון כדי להיפגש עם סנטורים וחברי קונגרס ולדבר על חשיבות התמיכה בישראל.
"לפני העצרת הגדולה של יהדות ארה"ב נגד האנטישמיות ובעד ישראל, שהתקיימה באמצע נובמבר, מארגן העצרת התקשר אליי ואמר שהם לא יודעים אם אנשים יגיעו. זה היה יום עבודה רגיל, אפילו לא בסוף השבוע. ביטלתי את הלימודים באותו יום, והוצאנו יותר מארבעים אוטובוסים לעצרת. כשהמארגנים שמעו שמישיבה יוניברסיטי יוצא מספר כזה של אוטובוסים מלאים, הם אמרו לי 'עכשיו אנחנו יודעים שהעצרת תצליח'. מערכת החינוך היהודית הלכה בעקבותינו.
"אנחנו הבסיס של הפרו־ישראליות כאן. אנחנו מלמדים את התלמידים שלנו מנהיגות מהי. הם מדברים בשתי שפות – עברית ואנגלית – ובעיקר מדברים את שפת המודרניות לצד שפת האמונה. הם מסוגלים לגשר בין אנשים ולדבר עם סטודנטים אחרים באמריקה. הם העתיד של הקהילה היהודית האמריקנית.
"אחד המגזינים החשובים בארה"ב, U.S. News & World Report, שמדרג את האוניברסיטאות כאן, אירח לאחרונה חמישה אנשי אקדמיה בכירים לארוחת בוקר ודיון על מנהיגות. היו שם הממונה על מערכות האוניברסיטה של מדינת קליפורניה, שמונה יותר מ־500 אלף תלמידים; נשיא מערכת אוניברסיטאות המדינה של ניו־יורק, שמונה יותר מ־1.4 מיליון סטודנטים; תת־מזכיר משרד החינוך, שאחראי ליותר מ־15 מיליון תלמידים באמריקה – ונשיא ישיבה יוניברסיטי עם 7,000 תלמידים. למה הוזמנתי לשם? כי כולם מבינים שיש פה מקום שמייצג 3,000 שנות מסורת, שיכול לומר בבהירות מה טוב ומה רע, ופונים אלינו כדי ללמוד על ערכים – יהודיים ואוניברסליים. הם רואים שלאוניברסיטאות הגדולות אין תשובה לשאלה איך מחנכים אזרחים מוסריים".
איך הערכים שלכם באים לידי ביטוי בתארים המתקדמים, שבהם רוב הסטודנטים לא יהודים?
"יש לנו חמישה ערכי ליבה תורניים שנמצאים בכל מקום במוסד הזה: תורת אמת, תורת חיים, תורת אדם, תורת חסד ותורת ציון. תלמידינו היהודים והלא־יהודים שואבים השראה מערכי הליבה האלה, שכל אחד מהם יכול וצריך להתפרש אצל הסטודנט הספציפי באופן אישי כדי לשפר את עצמו ואת העולם שסביבו. נציגת הבוגרים שלנו בשנה שעברה, בוגרת בית הספר למדעים ובריאות, היא במקור מבנגלדש. היא אמרה לי שכאישה מוסלמית היא מאוד אוהבת ומעריכה את ישיבה־יוניברסיטי, כי כאן אנחנו מכבדים את הערכים שלה".
אם כבר הזכרת סטודנטית, הקמפוסים שלכם לנשים ולגברים בתואר הראשון מרוחקים זה מזה, מה שבישראל מאפיין יותר מוסדות חרדיים.
"צריך לזכור שאנחנו גם ישיבה, לא רק אוניברסיטה. יש אצלנו אנשים שלומדים בבית המדרש כל היום. אגב, זה נכון גם לגבי בית המדרש לנשים. אנחנו מחנכים את הרבנים העתידיים של אמריקה – אצלנו נמצאת תוכנית הסמיכה לרבנות הגדולה ביותר ביבשת – ואת מחנכות הדור הבא. בנוסף, לבית המדרש שלנו מגיעים גם מאות 'בעלי בתים' שבאים לשמוע שיעורים לאורך כל היום. בגלל זה צריך להפריד בין הקמפוסים, כדי שכל מגדר יוכל ללמוד תורה באופן רציני. לימודי התואר השני והדוקטורט, לעומת זאת, מעורבים".
ניצחון המכבים
בדרך כלל, ריאיון עם אדם כמו ד"ר ברמן מגיע מהר מאוד לשאלת ההתבוללות שמכה ביהדות ארה"ב. הפעם, המאורעות דחקו את הנושא לשולי הריאיון. שאלתי אם העלייה במספר התקריות האנטישמיות יוצרת גם הזדמנות להתקרבות מחודשת לזהות היהודית.
"התשובה היא כן. הלב היהודי פתוח עכשיו כמו שלא היה מאז מלחמת ששת הימים. יהודים בכל העולם יודעים עכשיו שהם יהודים, והם מחפשים. זו הזדמנות להביא אליהם יהדות של אהבה, ליצור ערך ומשמעות, לגרום לאנשים להבין ולאמץ את היהדות שלהם. אנחנו לא יכולים לדבר רק על אנטישמיות, אנחנו צריכים להגיד למה אנחנו כאן. ה' לא נתן לנו את התורה כדי להילחם באנטישמיות, אלא על מנת להגיע למטרה שלנו. והמטרה היא לחיות לפי התורה, להפיץ אותה. להילחם נגד שנאה, להביא את מסרי האהבה – זה מה שהיהדות מייצגת. העולם מחפש את זה, דור ה־Z מחפש את זה. אחד הדברים החשובים שלמדתי על הדור הזה הוא שמדובר בדור של מחפשי משמעות. ויש לנו תשובות שהיהדות נותנת. הערכים שאנחנו מייצגים משמעותיים במיוחד עכשיו".
כאשר לקראת סיום אני אומר לד"ר ברמן שיש נושא אחד שאני לא יכול לסיים את השיחה בלעדיו. הוא נדרך. אני מבהיר שמדובר בקבוצת הכדורסל של ישיבה יוניברסיטי, וחיוך עולה על פניו. לפני כשנתיים עלתה הקבוצה הזו, "המכבים" שמה, לכותרות בארה"ב אחרי ששברה שיא בליגת הקולג'ים עם חמישים ניצחונות רצופים, והפכה ללהיט שכיכב בכל הערוצים הגדולים.
השנה הקבוצה מצליחה קצת פחות, אבל בעיני ברמן היא עדיין מדגימה את ערכי המוסד שבראשו הוא עומד ואת חשיבותו בקהילה היהודית. "היה משחק שנערך בפנסילבניה ביום שישי אחר הצהריים", הוא מספר. "היה לנו ברור שהיציע שיועד לאוהדים שלנו יישאר ריק, והופתענו לראות אותו מלא. דיברנו עם האוהדים והתברר שהם מקהילה רפורמית מקומית, ומבחינתם זו קבוצה יהודית ולכן באו לעודד אותה. כשאתה משחק בקבוצה של ישיבה־יוניברסיטי אתה לא משחק רק בשביל מוסד, אתה משחק בשביל עם. במשחקים הביתיים שלנו מושמעים שני המנונים, של ארה"ב ושל ישראל. השחקנים גאים להיות יהודים וקשורים לישראל. ומבחינת יהודי ארה"ב, כשישיבה־יוניברסיטי מנצחת, העם היהודי מנצח. אנחנו הגשר לישראל, אנחנו הבסיס של התמיכה בישראל כאן, ונמשיך לעשות זאת בכל הדרכים שיתאפשרו לנו".
