מצב העסק
בימים אלה אנחנו מחזירים אותו לפעילות. בשגרה יש לי ארבעה עובדים, אבל כרגע אני מפעיל את העסק לבד. המלחמה עצרה הכול. המחזור ירד לאפס, אתר האינטרנט הושבת כי לא יכולנו לשנע משלוחים. כשהתנועה ברחוב התגברה פתחתי את החנות. היום המחזור עומד על 20 אחוז לעומת שנה שעברה. המצב במגמת שיפור, אבל כוח הקנייה הגדול, החבר'ה הצעירים, עוד לא חזרו לעיר כי אין מסגרות לילדים. למרות שאני עובד לבד, אני מחויב לשלם משכורות לעובדים כי הם מפונים. לראשונה בחיי לקחתי הלוואה מהבנק כדי לשלם להם ולספקים. אני לא יודע כמה זמן אוכל להמשיך ככה. המתווה לא מתחיל לגרד את מה שצריך.
שמחת תורה
יצאתי למניין הראשון בבית הכנסת שלי. שמענו את האזעקות, אבל חשבנו שזה עוד סבב. קפצתי הביתה להביא כמה דברים לשמחת תורה, והבת שלי אמרה לי שמשהו חריג קורה. שמענו ששדרות שורצת מחבלים, אבל בהתחלה לא האמנתי. נתיבות, שבה אני גר, לא נכללה בתוכנית פינוי היישובים. כמו שכנים רבים שלנו, נסענו לאילת על חשבוננו, כי רצינו להתרחק מהאזור. אחרי שבועיים חזרנו. שמענו את הפיצוצים מעזה והיו כאן המון נפילות. אבל כשאין לאן להתפנות אתה נשאר, בלי ברירה.
פרידה
הכרתי הרבה שוטרים ממשטרת שדרות שנהרגו בשמחת תורה. רס"ב אדיר שלמה היה אצלי לפני סוכות. הוא קנה לאשתו שרשרת, ואמר לי שהשרשרת מאוד יקרה לו, וכבר כמה שנים הוא לא הצליח לקנות לה, אבל עכשיו החליט לשמח אותה ולמרות הקושי הוא לא רצה לוותר על זה. אחרי שמחת תורה שמעתי שהוא נהרג.
