מחשבות רבות מעסיקות את מוחם של לוחמי צה"ל ברצועת עזה: האם הציוד תקין, מה מצב החיפוי של חיל האוויר, מאיפה יצוץ המחבל הבא. אבל לצד הדריכות הקרבית והמתח המבצעי, רבים ממשרתי המילואים הוטרדו ממחשבות מסוג אחר לחלוטין.
"נלחמתי ובמקביל חשבתי על חשבון הבנק", מספר עומר חלפון, מילואימניק בסיירת חטיבת הנגב, שבמשך שלושה חודשים לחם בתוך שטח הרצועה. "כשיש לך אישה וילדים, והוצאות גבוהות כמו מעונות, שכר דירה וקניות בסופר, הכסף חייב להיכנס קבוע לבנק", הוא אומר. "אנחנו ממש לא רעבים ללחם", מוסיף עומר, "אבל אשתי נשארה לבד עם שלושה ילדים ולא יכלה לצאת לעבודה. בהתחלה היא גם לא יכלה לצאת לחתום אבטלה, עד שהרמנו טלפונים ושלחנו מכתבים וזה הסתדר. המענקים מקרן הסיוע של הצבא עבדו כמו שצריך. בדרך כלל אני זה שדואג לכרטיסי האשראי ולתשלומים השונים, עכשיו אשתי הייתה צריכה לעשות את זה. היא לביאה ממש".
חלפון (27), תושב נתניה, עובד כמנהל פרויקטים בחברת הבנייה אפקון. הוא הוקפץ לעזה ב־8 באוקטובר, ונלחם שם עד סוף דצמבר. אחד הקשיים שחווה היה במעבר מהמלחמה לשגרה בבית ובעבודה. "רגע אחד אתה בעזה, ופתאום חוזרים לעבודה וצריך לדבר עם קבלנים, מפעלים ואנשי מקצוע. ההסתגלות הזאת לא פשוטה, ויש עומס רגשי. צריך להיזכר איך לעשות הכול. עד שאני מתרגל לאט לאט, תכף אחזור שוב למילואים. היו פרויקטים שנעצרו ברגע שהוקפצתי, וכשחזרתי לקח לי זמן להבין מה המצב שם, איך עובדים ועם מי מדברים. הרגשתי כאילו אני ביום הראשון בעבודה, למרות שאני שם שנתיים. בחברה הבינו, נתנו לי אוויר ולא הרגשתי לחץ, אבל אני הרגשתי תסכול כי רציתי להתקדם".
בתחילת מרץ אמור חלפון לחזור לשרת שישה שבועות בגזרת יו"ש, והוא מתחיל להיערך לכך כבר מעכשיו. "אמרתי למנהלים שלי שאשמח לנסות לשלב את העבודה עם המילואים, לעבוד בין משימה למשימה ולקדם דברים שאפשר מרחוק. אם זה יסתדר אני אהיה מאושר כי זה ישאיר אותי על הגל".
הוא מבקש להביע הערכה לתמיכתן של הנשים בעורף, שהחזיקו את הבית בזמן שהוא וחבריו היו במילואים יותר ממאה ימים. "מה שאשתי עשתה זה לא מובן מאליו, ואני מעריך אותה מאוד. יש לי חברים שעדיין במילואים, והנשים שלהם, עם ילדים בבית, מתפקדות מדהים. בצבא האנשים שמחים, יש מוכנות להילחם ומורל גבוה, ופה השגרה ביום־יום עמוסה מאוד. הנשים חוות את הקשיים והאתגרים בלי תמיכה. צריך להסתכל עליהן ולהוקיר מה שהן עושות".
בין הכיסאות
כמו חלפון, אלפי משרתי מילואים שהתמודדו עם האתגרים הכלכליים גם בזמן הלחימה, מנסים כעת לנווט את דרכם לשגרה. השכירים שביניהם, שהם הרוב הגדול, נדרשים להתרגל מחדש לעולם העבודה, ולהדביק את הפער מול מי שלא גויסו, כולל חשש ממשי מפיטורים במקרים לא מעטים. העצמאים, שניסו להחזיק את העסק בשלט רחוק ולשלם את כל החשבונות כנדרש, עורכים בקרת נזקים, מדביקים חלק מהפערים ועושים גם הם את צעדיהם לעבר השגרה. לפי נתונים שפרסם השבוע משרד האוצר, בהתאם לאומדני סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בחודש דצמבר נעדרו ממקום עבודתם כ־148 אלף שכירים בשל גיוס למילואים. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, כ־90 אחוזים ממשרתי המילואים הם שכירים
הממשלה מצידה יזמה כמה תוכניות סיוע. בסוף דצמבר השיקו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הביטחון יואב גלנט את תוכנית "מגויסים למילואים", בהיקף שנתי של 9 מיליארד שקלים. התוכנית כללה מענקים שוטפים לחיילי המילואים והגדלת גמולים ביחס לימי המילואים בעבור שכירים, וכן צעדי סיוע לעצמאים ולמעסיקים, כולל קרן הלוואות בהיקף של מיליארד שקלים, מסלול מיוחד לפיצוי דרך הקרן במשרד הביטחון, ומתן עדיפות במכרזי מדינה.
אביב רוזנמן: "ערב המלחמה הייתי בשלב האחרון של קבלה למשרות נחשבות, והתלבטתי ביניהן. חודש אחרי שהוקפצתי למילואים שתי החברות חזרו אליי ואמרו שבגלל המלחמה המשרות בוטלו"
גם למעטפת המשפחתית ניתנה התייחסות: מענק חודשי של אלפי שקלים להורים לילדים עד גיל 14, שובר לחופשה, מענה חליפי לתשלום דמי אבטלה וחל"ת לבני הזוג, הארכת דמי חופשת לידה, סבסוד שכר לימוד, סבסוד של 50 אלף שקלים בפיתוח לרכישת קרקע בפריפריה, וימי הסתגלות והתאוששות בסיום המילואים.
ביום ראשון השבוע, במהלך משותף של משרדי האוצר והעבודה עם ההסתדרות וארגוני המעסיקים, נחתם הסכם בין יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד ליו"ר נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי. במסגרת ההסכם הוחלט להעניק עד 8 ימי היעדרות בתשלום לבני זוג של משרתי מילואים שלהם ילדים עד גיל 14, וכן להאריך בעבור מי ששירת יותר מ־60 ימים את תקופת ההגנה מפיטורים, מחודש לחודשיים. עוד הוסכם כי עובדים שלא התאפשר להם לנצל את מלוא ימי החופשה שלהם ב־2023 יוכלו לגרור את ימי החופשה הבלתי מנוצלים גם לשנת 2024.
אביב רוזנמן (32), עבד בשנתיים האחרונות כיועץ אסטרטגי בחברת הייעוץ דלויט. חודש לפני המלחמה הוא התפטר מתוך כוונה לעבור לעולם ההון־סיכון, בדגש על מיזמים חברתיים־סביבתיים. "ערב המלחמה הייתי בשלב האחרון של קבלה למשרות מאוד נחשבות, והתלבטתי ביניהן", הוא מספר. "ב־7 באוקטובר הוקפצתי למילואים, כקצין בחטיבה 188. שתי החברות שהתמודדתי עליהן חזרו אליי אחרי חודש ואמרו שהמשרות בוטלו בגלל המלחמה. במשך 104 ימים רצופים הייתי במילואים, בצפון הרצועה ואז במחנות המרכז. עסקתי במנהרות ומיקוש, ובהמשך באיתור איומים על כוחותינו. לפני שבועיים השתחררתי, ולמעשה אני מתחיל את כל התהליך מאפס. השוק כרגע במצב זוועתי. אין משרות, חברות לא מגייסות, ויש המון אי ודאות. חברות בינלאומיות מקפיאות פעילות בארץ, וחברות ישראליות מצמצמות כספים. זו מציאות מאתגרת מאוד.
"בעצם נפלתי בין הכיסאות. אני לא עצמאי שזכאי לפיצויים של עצמאים, ואני גם לא מקבל משכורת מהעבודה כי התפטרתי חודש לפני המלחמה. עזבתי את העבודה בסביבה כלכלית מסוימת בשוק צומח ומבטיח, ופתאום נשאבתי לצבא, ואני מוצא את עצמי במציאות כלכלית אחרת לגמרי".
בעבר היה רוזנמן יועץ פוליטי בכנסת, ואחרי כמה סבבי בחירות החליט לעבור למגזר הפרטי. "אני מרגיש שהמדינה עולה באש ואין הנהגה, והיה לי רצון מסוים לחזור לפוליטיקה. מצד שני, יכול להיות שאפשר לעשות את זה בהתנדבות לצד עבודה עיקרית. כרגע אני מגיש קורות חיים לכל משרה רלוונטית, כי עוד חודשיים אני מתחתן וצריך למצוא פרנסה. בעולם אידיאלי הייתי ממשיך לעמוד על שלי ומחפש את משרת החלומות, אבל במצב הנוכחי זה מאתגר".
למרות הכול, רוזנמן משתדל לא להתלונן. "אנשים פה התמודדו עם מצבים מסכני חיים, איבדו את הבית והעבודה, מאות אלפים פונו מהבית. אז אני מרגיש שהצרות שלי קטנות לידם. המילואים גם היו בשבילי אי של שפיות, מקום שבו יכולתי לעזור ולתרום. אבל נראה לי שאחרי כמה חודשים אפשר להתמקד בקשיים שלך, גם אם זה לא באותן פרופורציות של אנשים אחרים".
בינתיים הוא חותם אבטלה בלשכת התעסוקה, ויש לו מילים טובות לומר עליה. "הם הפתיעו אותי לטובה. אם פעם היה צריך להגיע פיזית, כרגע הכול דיגיטלי. גם ביטוח לאומי הפתיעו לחיוב. קיבלתי מענקים ושכר בסיסי ליום כמו שמקבלים אנשים לא מועסקים, ובסך הכול זה בסדר. זו לא עבודה או תגמול על היעדרות מהבית למשך שלושה חודשים, אבל קיבלתי מה שהייתי צריך".
כאשר אני מתעניין אם הוא עסק בחיפוש עבודה תוך כדי המילואים, רוזנמן משיב ש"זה היה כמעט בלתי אפשרי. לא רק בגלל קשיי הזמינות, אלא גם כי מנטלית אתה לא במקום הזה. לצאת ממשימה של חיפוש מחבלים במנהרות ולהיכנס ללינקדאין לחפש עבודה?"
הלקוחות גילו הבנה
אלמוג כהן (26) משרת במילואים ביחידה של יוצאי סיירת גולני ואגוז. מ־7 באוקטובר הם נמצאים בגבול לבנון. באזרחות הוא בעל עסק עצמאי לקריינות, עריכת וידאו וליווי פודקאסטים. "יש ערפל וחוסר ודאות, ואני מנסה להחזיק את העסק למרות המילואים. נפגעתי כלכלית. פרויקטים ושיתופי פעולה נדחו ובוטלו, או שהייתי על סף חתימה ובסוף הם לא יצאו לפועל. היה לי חשש שהלקוחות לא יבינו את זה שאני מנותק כל כך הרבה זמן, אבל הם חיזקו והכילו אותי. אני מרגיש שכשאתה עובד עם הלב ונותן הכול מעצמך, תקבל בחזרה. בסך הכול הסתדרתי עם דד־ליינים גמישים ועבודה אינטנסיבית במהלך החופשות, ובסוף הלקוחות שלי יודעים שאני תמיד אהיה שם עבורם".
בחופשתו האחרונה לקוחה ביקשה ממנו לערוך סרטון יום הולדת לחמותה שפונתה מהצפון. יומיים אחר כך הוא פגש במקרה את כלת השמחה והציג את עצמו. "הרגשתי שאם נותנים אז גם מקבלים בחזרה".
כהן עוד לא הספיק לטפל במה שמגיע לו מהמדינה. "תוך כדי המילואים אין לך זמן וראש להתעסק במענקים, טפסים ומסמכים. כשאצא בקרוב לחופשת רענון אתעסק בזה. ממה שאומרים סביבי, אני מרגיש שהם עושים עבודה טובה".
רועי מחפוד הוא לוחם בגדוד סיור בצפון, עובד בחברת אנבידיה, וגם מנכ"ל־שותף בפורום חיילים משוחררים. הפורום פועל לסייע למילואימניקים בכל התחומים, ובשנים האחרונות הוא נאבק למען תוכנית "ממדים ללימודים". את ההודעה על דחיית החזרה שלו למילואים בשלושה חודשים, קיבל מחפוד תוך כדי דיון בוועדת חוץ וביטחון שעסק בסטודנטים משרתי מילואים.
"כמעט בכל יחידה היו שיחות של החיילים העצמאים עם המפקדים הבכירים כדי לראות היכן אפשר לסייע", הוא מספר. כשאני מציין שרבים מהמילואימניקים מסרבים להתראיין בנושא, הוא אומר: "זה בגלל הבושה. הם ידברו על זה עם המפקדים, לא מול החברים והתקשורת. הם לא רוצים להיראות מסכנים בעיתון. מקסימום יפרסמו אצל חנוך דאום (שפרסם עסקים של מגויסים; י"א), ואנשים שרואים את הפרסום מגיעים ועוזרים. מילואימניקים מתלוננים פחות ורגילים להסתדר לבד. מאז שהתחלנו להתעסק בתחום הזה הגיעו עשרות רבות של פניות מעצמאים. המענקים לשכירים עובדים היטב, למרות שיש לא מעט חששות מפיטורים. פנה אליי בחור שהביאו במקומו עובד זמני עד שהוא יחזור מהמילואים, אבל הוא לא יודע מה יקרה כשהוא יצא שוב למילואים.
"החברה שאני עובד בה נתנה מעטפת מדהימה, אבל כשאתה מגיע ומתיישב מול המחשב אתה מרגיש כמו זומבי, הראש לא בעבודה אלא במלחמה", הוא מעיד על עצמו, ומספר על חבר שלו ליחידה, עצמאי, שאילולא הסיוע מבני משפחתו העסק שלו היה נסגר.
אילון חג'ג': "אני מבין את מי שביטלו הזמנות, הם כנראה רצו את היצירה שלי למועד מסוים. מצד שני, היו פניות מאנשים מחו"ל שהחליטו להזמין דווקא ממני כי אני מגויס"
לדברי מחפוד, הפתרונות של המדינה לא מספיק טובים, בעיקר לעצמאים. בעיקר נדרש שיפור לדעתו בתחום הבירוקרטיה וכוח האדם. "יש עובדים ששלחו קבלות והעבירו טפסים תוך כדי הלחימה, ועדיין לא ראו שקל. מעט מאוד אנשים מטפלים בזה, ולכן אנשים לא מקבלים את הכסף שמגיע להם. מהפניות שהגיעו אליי שליש לא מקבלים, וזה לא 'מענק' אלא כסף לעסק שעומד להיסגר וזקוק לטיפול דחוף. צריך גם להגדיל את ההנחות בארנונה למילואימניקים בעלי עסקים".
"לא לשווא אחי חצבת"
אילון חג'ג', ירושלמי, הוא מפקד מחלקת טנקים בגדוד 121. ב־7 באוקטובר הוא הוקפץ לגזרה הצפונית, ולאחר חודשיים על הגבול הצטרף ללחימה בעזה. אשתו יעלי עתידה ללדת זמן קצר אחרי שחרורו ממילואים, באפריל. הוא סטודנט ללימודי ספרות ופילוסופיה, וסופר סת"ם בהכשרתו. לפני שלוש שנים פתח עסק המשלב בין התחום הזה לעולם החול. "הכנסתי את הכתיבה עם דיו וקלף לתוך עולם יומיומי וחילוני – אני כותב שירים של זלדה ואלתרמן ואפילו בדיחות של אנשים פרטיים. אנשים מזמינים את זה לימי הולדת ולאירועים מיוחדים".
הוא התלבט רבות אם להציג עצמו כעצמאי שנפגע כלכלית. נכון, העסק נפגע ואין הזמנות, אבל בסך הכול הוא מרגיש בסדר, כדבריו. "קצת לא נעים לי, כל השנים הסתדרתי לבד ופתאום עכשיו אני זקוק לעזרה להתפרסם. היה לי מוזר לי לפרסם את העסק אצל חנוך דאום. רק כשראיתי שיש שם הרבה אנשים שנראים כמוני, שלחתי לו הודעה והוא צירף אותי לרשימה. באמת הגיעו אליי הזמנות משם. בשגרה אני מגיע ללקוחות חדשים דרך הרשתות החברתיות. זה נעצר כשהתחילה המלחמה, כי לא רק שלא יכולתי ליצור ולעבוד אלא גם לא הייתי עם הטלפון. כרגע אנחנו יוצאים לכמה ימים בבית אחרי שבועיים בלחימה, אז אני מנצל את ההתרעננות כדי להדביק פער בלימודים ולהכין את ההזמנות שקיבלתי".
הוא הבהיר את המצב ללקוחותיו. חלקם גילו אורך רוח, אחרים העדיפו לוותר על ההזמנה. "אני מבין את מי שביטלו, הם כנראה רצו את ההזמנה למועד מסוים. מצד שני היו פניות מאנשים מחו"ל שהחליטו להזמין דווקא ממני כי אני מגויס. בהתחלה זה הפריע לי, כי רציתי שיזמינו ממני לא מתוך רחמים אלא מתוך הערכה ליצירה ולעבודה שלי. אחר כך הבנתי שהמוצר הזה הוא מי שאני, והוא משתנה יחד איתי. כרגע יש לי הזמנה מגלריה שהזמינה עבודה לחודש מרץ, ואני מנסה לעמוד בקצב.
"בהתחלה ממש לא היה לי זמן להתעסק בעבודה", הוא משתף. "רק אחרי כמה יציאות חזרתי להזמנות ולספר התורה שאני כותב. הצד הכלכלי לא הטריד אותי, אלא ההתפתחות של העסק. ידעתי שהתשלום מהביטוח הלאומי יספיק לי, ושיערתי שהמדינה תדאג לי. העסק היה על גל של צמיחה, עם מיתוג ופרסום, וארבעת החודשים האלה החזירו הכול אחורה. המענקים כמובן יכולים לעזור, אז הגשתי את הטפסים ואני מחכה לראות מה יקרה. להרבה חברים זה עבד".
"אני מרגיש איך כמעט כולם סביבנו רתומים לעזור – בלימודים, בשכונה ובמשפחה. באחת היציאות רציתי לקנות פרחים לאשתי. הגעתי בסרבל מסריח של שלושה שבועות, נכנסתי לחנות ושאלתי את המוכרת כמה הזר עולה. היא לא הסכימה לקחת ממני כסף. ממש הערכתי את זה. היא לא מכירה אותי, אבל הייתי בעיניה הדמות של החייל שרק רוצה לקנות פרחים לאשתו".
לפני 7 באוקטובר עבד חג'ג' על יצירה שהזמינו בני זוג שנישאו שלושה ימים אחרי שמחת תורה. "הם הזמינו יצירה עם המילים של נעמי שמר, 'אם בהר חצבת אבן להקים בניין חדש, לא לשווא אחי חצבת לבניין חדש, כי מן האבנים האלה ייבנה מקדש'. פתאום המילים האלה היו חזקות במיוחד בעיניי. אחרי שהתחלתי לעמוד בקצב של ההזמנות התחלתי ליצור גם באופן חופשי, וכתבתי 'עוד נדע ימים טובים מאלה'. בעיניי, היצירה שלי מספרת סיפור שלא מעט מאיתנו מחפשים עכשיו – חיבור בין הסיפור היהודי והקדוש לסיפור היומיומי".
