מול חזונו של ממשל ביידן, המבקש לתעל את המלחמה הנוכחית שנכפתה על ישראל לכדי מהלך מדיני כולל שאחריתו "סדר אזורי חדש" והקמת מדינה פלסטינית, הצביעו השבוע הממשלה פה אחד והכנסת ברוב עצום של 99 ח"כים על הצהרה המתנגדת להכרה חד־צדדית במדינה פלסטינית, "ודוחה על הסף תכתיבים בינלאומיים בעניין הסדר קבע עם הפלסטינים. הסדר, ככל שיושג, יהיה אך ורק במשא ומתן ישיר בין הצדדים", לשון ההצהרה.
בין אם יש או אין כוונה להכרה חד־צדדית, "הדיבורים על 'מדינה פלסטינית' בזמן שתמונות הטבח המפלצתי של חמאס עדיין רצות מול עינינו, וכש־134 חטופים – בהם זקנים, נשים וטף – עדיין מוחזקים בעזה, הם טעות קשה מצד וושינגטון, בכל היבט שהוא", אומר ראש המל"ל לשעבר מאיר בן־שבת, המכהן כיום כראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית.
בתשובה לשאלתנו מבהיר בן־שבת את הסכנות הכרוכות בהקמתה של מדינה פלסטינית בכלל, ולאחר טבח שבעה באוקטובר בפרט. "ראשית, זהו פרס לחמאס. עצם העלאת הסוגיה לסדר היום לאחר התקפת חמאס, מעודדת את ארגון הטרור ונותנת לו את הקרדיט על כך בקרב הציבור הפלסטיני. שנית, זוהי רוח גבית ל'דרך ההתנגדות' וראיה ניצחת לשיטתם של הקנאים האסלאמיסטים, הגורסים ש'מול ישראל רק בכוח'. שלישית, זוהי פגיעה במאמציה של ישראל ובמטרה העיקרית שלה במלחמה בעזה: שיקום ההרתעה. בזמן שכוחותינו מעמיקים את גביית המחיר מחמאס, דווקא ידידינו שמעבר לים מעניקים לו הישג פוליטי חסר תקדים", הוא מדגיש.
"הקמת מדינה פלסטינית בכלל, ולאחר טבח שבעה באוקטובר בפרט היא פרס לחמאס. עצם העלאת הסוגיה לסדר היום לאחר התקפת חמאס, מעודדת את ארגון הטרור ונותנת לו את הקרדיט על כך בקרב הציבור הפלסטיני"
"רביעית", ממשיך ראש המל"ל לשעבר, "ההצעה הזו מתעלמת מהסנטימנט בציבור הישראלי. מי שחושב שאחרי 7 באוקטובר ישראל תהיה מוכנה ליטול סיכונים כמו אלה שנלקחו בעבר, אינו חי את המציאות בישראל.
"חמישית, ההצעה מתעלמת מהחולאים של הרשות הפלסטינית ומניחה שישראל תעדיף אותה, עם כל בעיותיה, על פני חמאס. ואולם אי אפשר להתעלם מהתהליכים שהובילו למציאות בעזה, ובשום אופן אין להתייחס בביטול לבעיות הקשות מצד הרש"פ – זו שלא גינתה את הטבח, ומעודדת טרור באמצעות התשלומים שהיא מעבירה. זו אותה רשות שלא רק שלא חינכה לשלום, אלא ממשיכה להנציח את תודעת המאבק. מערכת החינוך שלה ממשיכה להחדיר את שנאת ישראל והיהודים, ובתי הספר שלה נקראים על שם 'שאהידים', מחבלים ומרצחים. זו אותה רשות שאינה מצליחה לשלוט בג'נין ובצפון השומרון, ושאלמלא פעילותם של צה"ל והשב"כ לסיכול טרור חמאס ולפגיעה בתשתיותיו, ספק אם הייתה מסוגלת לעמוד מולו. כשזהו מצבה של הרש"פ ביו"ש, הדיבורים על שדרוג מעמדה או על הרחבת מוטת שליטתה לא מחוברים למציאות".
והוא מעלה נקודה נוספת: "אפילו לשיטתה של וושינגטון, שמבקשת בצעד זה לשדרג את הרשות הפלסטינית, היא עלולה באמצעותו להביא דווקא לגסיסתה. הכתרתו של חמאס כגורם שבזכותו יקבלו הפלסטינים את ההישג הגדול ביותר שהם זכו בו מעולם, יחד עם שיעורי התמיכה הגבוהים בו מצד הציבור הפלסטיני, יסללו לו את הדרך להשתלט מבפנים על הרש"פ גם ביו"ש. לאחר המחיר ששילמה והיא עדיין משלמת, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לשוב ולהסתכן בהרפתקאות מדיניות שיסכנו את ביטחונה. מי שמדבר איתנו על מדינה פלסטינית לא יכול להבטיח לנו שכמה חודשים לאחר מכן יהיו בחירות וחמאס לא ישלוט".
חזרנו לבסיס
עד קיץ 2017 היה שמו של בן־שבת חסוי. אבל אז זומן מ', ראש מרחב דרום בשב"כ, בעל ותק של כמעט שלושה עשורים בשירות הביטחון הכללי ומומחיות רבה בזירה הפלסטינית, אל לשכת ראש הממשלה נתניהו. שם הוצע לו תפקיד ראש המל"ל, שבו כיהן עד לשנת 2021. במהלך תקופה זו נרקמו הסכמי אברהם והתחוללה מגפת הקורונה. הוא יליד 1966, נשוי, אב לארבעה וסב לנכדים, מתגורר במרכז־שפירא. נולד כילד ה־12 למשפחה של 14 ילדים, גדל בדימונה ולמד בבית ספר ממלכתי־דתי בעיר ולאחר מכן בישיבת בני עקיבא "אהל שלמה" בבאר־שבע.
"הדרג המדיני", אומר בן־שבת, "לא רק רשאי אלא חייב לנקוט גישה מפוכחת, זהירה וחשדנית, לסמוך רק עצמנו ולהימנע מכניסה לתהליכים שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לצאת מהם. את כל זה אני אומר מנקודת מבט מדינית־ביטחונית בלבד. מובן שלסוגיה הזו יש גם היבטים ערכיים, הנוגעים לזיקתנו העמוקה לחבלי ארץ אלה. טוב עשה הדרג המדיני כשהבהיר באופן מנומס אך חד כי לא יקבל תכתיבים בינלאומיים. בעת הזו יש להמשיך להשמיד את יכולות חמאס בעזה, להשלים את המלאכה ברפיח, להגביר את הלחץ כדי להשיב את החטופים, להמשיך בפעילות האינטנסיבית נגד תשתיות הטרור ביו"ש ולשמר את הלכידות בתוכנו. זו לא רק גישה ריאליסטית מפוכחת, זוהי גם גישה מוסרית־ערכית מול הרשע והרוע".
האם בעיניך הדרג המדיני צריך להבהיר שהוא שולל גם משא ומתן עתידי בנושא, ולא רק מתנגד לתכתיבים?
"לדעתי, ההבהרות הנוכחיות קולעות אל המטרה ובאופן ענייני".
מעשית, מה תהיה ההשפעה הביטחונית על ישראל אם אכן תהיה לפלסטינים מדינה בשטחי יו"ש?
"מבחינה ביטחונית, תהא אשר תהא ההגדרה של הפלסטינים, ישראל תצטרך להמשיך את נוכחותה ולעשות למען ביטחונה את כל מה שהיא עושה כיום, ללא שום פשרות. זוהי המשמעות של הקביעה 'נגן על עצמנו בעצמנו'".
מהיכרותך עם גורמים פלסטיניים מימיך כבכיר בשב"כ, האם אכן תהיה "הסתפקות" במדינה בגבולות 67'?
"קשה לנבא לאן הדברים יתפתחו. אני מזכיר שההתפתחות הזו באה במקביל להתחזקות המשמעותית בכוחו של חמאס ולמאבק הירושה על כיסאו של אבו־מאזן בן ה־88, שכבר מתקיים בין גורמי פת"ח. בכל מקרה, ישראל תצטרך למנוע בכל דרך את האפשרות שחמאס ישתלט על מוסדות השלטון, בין באופן ישיר ובין על ידי הפעלת פרוקסי או שותפות עם גורם פוליטי אחר. כוחות הביטחון שלנו יצטרכו להמשיך לפעול נגד תשתיות הטרור, למנוע היווצרות תהליכים דוגמת אלה שקרו בעזה, למנוע הברחות או ייצור של אמצעי לחימה, ולשמור על בידול ביטחוני בין הזירות".
אתה חושש מתרחיש של הכרה אמריקנית חד־צדדית במדינה פלסטינית?
"מהלכים מדיניים מיועדים להשיג מטרה גדולה, חזונית. הכרה חד־צדדית לא תשרת את המטרה שהאמריקנים מבקשים להשיג: שלום, יציבות וביטחון. להפך, צעד כזה עלול ליצור טלטלה נוספת במערכת שגם כך אינה יציבה".
כאשר האמריקנים מציעים תמורה של נורמליזציה עם סעודיה, זה אמור להיות שיקול מבחינת ישראל?
"עם כל הכבוד לנורמליזציה עם סעודיה, המלחמה בעזה החזירה את ישראל לערכיה היסודיים ולהבנה שהיא עדיין נאבקת על קיומה, וכי כל מה שלא קשור בכך נדחה מפני המאבק הזה. אי אפשר לטאטא מתחת לשטיח של 'האינטגרציה האזורית' את מנהרות חמאס בעזה, גם לא את סדר הכוחות הצבאי הגדול בשטח או את אמצעי הלחימה הרבים. נורמליזציה אינה תחליף גם לצרכים של ישראל מול יו"ש. נורמליזציה עם ערב הסעודית היא יעד חשוב להשגה מבחינת ישראל, אבל לא בכל מחיר. ויתורים בסוגיות איראן, פשרות ביחס לתפוצה גרעינית במזרח התיכון, וּויתורים בעלי משמעות ביטחונית בזירה הפלסטינית – הם מחירים גבוהים מדי גם בתמורה להישג כזה. אם ישראל לא תהיה חזקה ובטוחה, גם נורמליזציה היא לא תשיג".
האם מערכת הביטחון מסוגלת להשתחרר מהקונספציה שרואה ברשות הפלסטינית נכס ביטחוני עבור ישראל?
"זו שאלה שיש להפנות לכתובת המתאימה".
עד כמה אתה חושש מתרחיש "היפוך קנים", שבו אנשי הביטחון הפלסטינים יפנו את נשקם נגד ישראל?
"היינו כבר במציאות שבה גורמי רש"פ ופת"ח פעלו נגדנו. הם זוכרים את מבצע חומת מגן, והם גם רואים מה קורה בעזה. למרות זאת, אין להקל ראש באפשרות הזו. אשרי אדם מוכן תמיד".
מה שקורה בהאג
בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) החל לדון השבוע בבקשה שהגישה הרשות הפלסטינית לקבל "חוות דעת מייעצת" בנוגע ל"חוקיות הכיבוש". שאלתי את בן־שבת אם לדעתו ישראל הייתה צריכה לשלוח נציגות שתגיב לטענות, ומה התרחיש החמור ביותר שחוות דעת כזו עלולה לחולל.
"קשה לצפות לכך שחוות הדעת הזו תהיה נוחה לישראל", הוא משיב. "התרחיש הסביר יותר הוא שזה יהיה כתב פלסתר שיטיל דופי בישראל ויעמיד בספק את חוקיות מהלכיה בירושלים וביו"ש. חוות דעת כזו תקַבע נרטיב היסטורי שלילי כלפי ישראל, תספק תימוכין להצהרות ולהחלטות נגדה מצד מדינות שעמדתן מלכתחילה נוטה לכך, ותעודד את ארגוני החרם נגד ישראל. היא גם תספק רוח גבית לגורמים המיליטנטיים בתוך מחנה פת"ח. בשום אופן אין לזלזל בכל אלה. אך את הנזק המשמעותי במיוחד היא עלולה לגרום במישור אחר, במשקל שעלול להינתן לה בתיק שמתנהל נגד ישראל במוסד אחר בהאג – בית הדין הבינלאומי הפלילי (ICC)".
כזכור, במרץ 2022 הודיעה פאטו בנסודה, תובעת בית הדין הפלילי (שבינתיים סיימה את תפקידה), על פתיחת חקירה בגין חשדות לפשעים שבוצעו בשטחי יהודה ושומרון, במזרח ירושלים וברצועת עזה מאז 13 ביוני 2014. זאת בעקבות פנייתה של הרשות הפלסטינית, ולאחר בדיקה מקדמית שקבעה, בניגוד לעמדת ישראל, כי לבית הדין יש סמכות לדון בתלונות אלה. ישראל הגדירה החלטה זו כפשיטת רגל מוסרית ומשפטית, והודיעה רשמית לבית הדין כי לא תשתף איתו פעולה.
"יש לדעת כי הליכי החקירה ב־ICC מאפשרים גם הוצאה של צווי מעצר וזימון נגד חשודים, ללא הודעה פומבית", מסביר בן־שבת. "המדינות החברות בבית הדין מחויבות לשתף פעולה עם החקירה, לכבד את צווי המעצר ולהעביר את החשודים שבשטחן לידי בית הדין. פתיחה בהליכים נגד גורמים ישראליים, מעבר לפגיעה בהם, עלולה להשפיע על התנהלותה של ישראל בזירה הבינלאומית ולפגוע קשות במעמדה וביוקרתה.
"על כל פנים, באופן מעשי טרם החלה חקירה נגד ישראל, וגם את זאת מבקשים הפלסטינים לקדם באמצעות המהלך ב־ICJ. אבו־מאזן ואנשיו חותרים להביא להחלטה ש'הכיבוש' הוא קבוע וכי כולו, ולא רק צעדים במסגרתו, בלתי חוקי, ולכן יש ללחוץ על ישראל ולגבות ממנה מחיר על המשך נוכחותה ביו"ש. ה־ICC יתקשה להתעלם מחוות דעת של ה־ICJ והוא צפוי לאמץ קביעות כאלה, כולן או חלקן. לדעתי, החלטתה של ישראל לא לשתף פעולה והתייחסותה הפומבית להליך כולו – נכונות.
"לצד זאת, צריך להתייחס לאירוע זה לא בפני עצמו, אלא כחלק ממכלול האירועים שמתנהלים נגדנו במסגרת המאבק המדיני־משפטי בזירה הבינלאומית. ללא ספק מדובר בגל שמציב איום על הלגיטימיות של ישראל ועל חופש הפעולה שלה".
כיצד יש להתנהל בסוגיית החטופים? האם ישראל עשתה פחות מדי או יותר מדי בניסיון להגיע לעסקה?
"חמאס משתמש בחטופים שבידיו לא רק כדי להביא לסיום המלחמה, אלא גם כדי להבטיח את המשך שלטונו ברצועה. דרישותיו כוללות לא רק את סיום המלחמה או את שחרורם של מחבלים רבים, אלא גם את יציאת צה"ל משטחי הרצועה לקווי 6 באוקטובר, התחייבויות להימנע מ'פלישות קרקעיות' ומסיכולים ממוקדים, וערבויות בינלאומיות להתנעת תוכנית שיקום.
"מבחינת חמאס, אלה הרכיבים הנחוצים לו בתמונת הסיום שהוא שואף אליה. אם זה יקרה, מכת הפתיחה שהוא הנחית על ישראל, לצד שרידותו מולה וההישגים שכפה על ישראל, יקנו לו תהילת עולם ויפרמו את תדמיתה של ישראל כ'בלתי מנוצחת'. מבחינת ישראל, תמונת סיום כזו היא בלתי נסבלת. טוב עשה ראש הממשלה כשקרא לגורמי השפעה בארה"ב להגביר את הלחץ על קטאר. צריך לעשות כל מאמץ להעביר את מרכז הכובד בנושא למצרים.
"כך או אחרת, כדי לקדם את שחרור החטופים ישראל צריכה להגביר את הלחץ על חמאס בכל התחומים: פעילות צבאית ברפיח ובאזורים שטרם טופלו, פגיעה בכוחותיו ובאנשיו שמנסים להקרין משילות, הפקעת שליטתו בסיוע ההומניטרי וחלוקתו בפיקוח באזורי דה־אסקלציה (שבהם המתיחות המלחמתית פחותה; הכ"ח) ולא פחות חשוב – חיסול של כל מנהיגי הארגון הנמצאים בחו"ל".
האם אנחנו לקראת מלחמה בצפון?
"יש קו ברור של הסלמה, גם אם באופן מבוקר, איטי ומדורג. גם התבטאויותיו של נסראללה מיליטנטיות היום יותר מבעבר. אני מניח שצה"ל ערוך לאפשרות שתהיה התלקחות רחבה, בין אם מתוך כוונה של מי מהצדדים ובין אם כתוצאה מדינמיקה של הסלמה או מיסקלקולציה. כך או אחרת, עלינו להבהיר בדיבורינו, וגם במעשינו כאשר נידרש לכך, שמדינת לבנון היא שתשלם את המחיר. לא נשחק משחקי חתול ועכבר עם חיזבאללה. יש מדינה שממנה מופעלת אש כלפינו, והיא שתשלם את המחיר".
לסיום, בן־שבת מבקש להדגיש: "המרכיב החשוב ביותר לכולנו הוא הלכידות, ההתייצבות יחדיו מול האתגרים. אנחנו עדים לאומץ הלב, לגבורה ולמסירות הנפש של לוחמינו בחזית. אנו שומעים גם את קריאתם של בנינו, מהם כאלה שנפלו בקרבות גבורה והשאירו זאת כצוואה עבורנו – לשמור על האחדות.
"המלחמה הנוראה שנכפתה עלינו החזירה אותנו אל היסודות שלנו כעם וכמדינה, להבנה שאנחנו עדיין נאבקים על קיומנו, לצדקת הדרך, לערבות ההדדית, ומעל הכול להכרה כי שרידותנו וניצחוננו תלויים בלכידותנו. בעזרת השם ננצח. מי ייתן ונשכיל להעתיק את האחדות שאנו רואים אצל כוחותינו בחזית, גם אל העורף".
