הסופר טוביה טננבום כתב בעשור שעבר על המפגש הבלתי אמצעי שלו עם פליטים ממוצא מוסלמי בגרמניה, על החשיפה שלהם לתרבות האירופית ועל יחסם של הגרמנים עצמם לפליטים אלה ולשילובם בחברה המקומית. באותן שנים נאותה הרפובליקה הגרמנית לקלוט יותר ממיליון פליטים סורים שברחו ממלחמת האזרחים בארצם. לצד הרצון לסייע לאנשים במצוקתם, הגרמנים נקלעו אז למצוקה משלהם, כאשר אנשים מתרבות כה שונה ועם נורמות אחרות בתכלית נכנסו במספרים גדולים לארצם, השתכנו בה לשנים ארוכות ושינו את הנוף המקומי.
הלהבות הקטנות שהחלו לבעור אז מתחת לחברה הגרמנית, מיתמרות כעת לממדים של שרפה רצינית ומביאות את הגרמנים לשקול מחדש את גישתם לסוגיה. ביום שני שעבר הכריזה הממשלה בברלין על כוונתה "להדק את ביקורת הגבולות ולסכל את הזרם של הגירה בלתי חוקית" למדינה. הרקע להצהרה הזו הוא כמה פיגועי טרור ומעשי תוקפנות שביצעו מוסלמים וקיצונים דתיים, אשר עוררו זעם ציבורי, הביאו לעליית כוחו של הימין הקיצוני בבחירות אזוריות שנערכו לאחרונה ברחבי גרמניה, והגבירו את הלחץ על הממשל המרכזי בברלין.
הגברת הפיקוח על הכניסה לגרמניה, שיישומה החל ביום שני השבוע בכל הגבולות היבשתיים שלה עם תשע המדינות השכנות – גבולות שאורכם הכולל עולה על 3,500 קילומטרים – תימשך חצי שנה, ולאחר מכן אפשר יהיה להאריך אותה. מטרתה, לדברי שרת הפנים הגרמנית ננסי פזר, היא להגן על המדינה "מפני הסכנה החריפה שמציבים לה טרוריסטים קיצוניים ופשיעה חמורה". פזר הוסיפה כי "אנחנו עושים הכול כדי להגן על האזרחים שלנו טוב יותר מפני הסכנות הללו".
ההכרזה הגרמנית עוררה תרעומת גדולה במדינות האיחוד האירופי, שכבר נכוו בשנים האחרונות ממדיניות ההגירה שנקטה בשנים האחרונות מדינה אחרת בגוש, הונגריה. ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה, צייץ בתגובה "ברוך הבא למועדון", ותייג את קנצלר גרמניה אולף שולץ. ראש ממשלת פולין דונלד טוסק תקף בחריפות את ההחלטה, ואמר שהיא "אינה מקובלת". טוסק מוטרד במיוחד משום שרבים מן המהגרים מהמזרח התיכון עושים את דרכם מכיוון הבלקן לעבר פולין או צ'כיה, ומשם מנסים לעבור מערבה. אם הגבול יהיה סגור בפניהם, הם צפויים "להיתקע" בפולין.
#Germany has decided to impose strict border controls to stop illegal migration. @Bundeskanzler Scholz, welcome to the club! #StopMigration
— Orbán Viktor (@PM_ViktorOrban) September 10, 2024
מעבר לכך, חשוב להבין את משמעות הצעד הגרמני: אחת המדינות החזקות והמובילות באיחוד השעתה בפועל את אחד ההסדרים שהאירופים גאים בו במיוחד – אמנת שנגן, המאפשרת לאזרחי אירופה לטייל בין מדינות היבשת בלי בידוק ובלי דרכון. רק במקרים חריגים בעבר נסגרו הגבולות ביבשת, למשל בהתפרצות הקורונה. ההחלטה הגרמנית היא אפוא תקדים מסוכן מבחינת האיחוד. אחד החששות האירופיים כעת הוא מהידרדרות מהירה של סוגיית היחס להגירה במדינות נוספות. אחרי ההודעה הגרמנית דווח ששוודיה תציע למהגרים עשרות אלפי דולרים כדי לעזוב את שטחה, לאחר שבעבר ניסתה להעניק להם מאות דולרים בתמורה לעזיבה, ללא הצלחה. לא מדובר בצעד קיצוני כמו של הגרמנים, אך הוא עשוי ללמד על שינוי מגמה ביבשת.
הימין קלט, השמאל מחזיר
בחודשים האחרונים אישרה הממשלה בברלין צעדים אחרים נגד מהגרים ממוצא מוסלמי החשודים בפעילות טרור. ביוני קודמה חקיקה חדשה להקלת אמות־המידה לגירוש אזרחים זרים שתומכים בפומבי במעשי טרור. כך למשל, מתן אישור או לגיטימציה פומביים ל"מעשה טרור" אחד, אפילו ברשתות החברתיות, עלול להוות מעתה עילה לגירוש מהמדינה.
בחודש שעבר עברו ההצהרות לפסים מעשיים, כאשר לראשונה מאז עליית טליבאן לשלטון באפגניסטן ב־2021, גירשה גרמניה 28 אזרחים אפגנים שנאשמו בעבירות פליליות. עוד קודם לכן הבטיח הקנצלר שולץ כי צעדים דומים יינקטו גם נגד מהגרים ממוצא סורי. בנוסף נשללו הטבות סוציאליות ממהגרים שהיו מועמדים לגירוש, צעד ענישה שנועד גם לדרבן אותם לעזוב את המדינה. מול מספר המהגרים המוסלמים בגרמניה מדובר בטיפה בים, אבל נראה שזהו חלק ממגמה גדולה יותר.
צעד אחר שנוקטת הממשלה בברלין הוא חתימת הסכמים עם הארצות שמהן מגיעים המהגרים כדי לאפשר להם לחזור לבתיהם, ואף להסדיר זאת באופן ברור. בשבוע שעבר, למשל, חתמה גרמניה על הסכם עם קניה להחזרת מהגרים בלתי חוקיים לארצם, והיא נמצאת במשא ומתן עם אוזבקיסטן להחזרת מבקשי מקלט לטשקנט, ואולי גם אפגנים שלפני בואם לגרמניה התגוררו באוזבקיסטן.
ההסכמים הללו נובעים גם מהאמביוולנטיות הגרמנית סביב סוגיית ההגירה: הקנצלר שולץ הגן השבוע בבונדסטאג, בית הנבחרים הגרמני, על מדיניות ההגירה של ממשלתו, והסביר כי ברלין צריכה למשוך אליה צעירים ממדינות אחרות, אך רק כאלה שמצוידים בהכשרה מקצועית ויכולים לתרום לגרמניה. הוא גם נאלץ להודות באמת הכואבת על מצבה של גרמניה, הדומה למדינות רבות אחרות ביבשת: החברה מזדקנת, ואין לה די צעירים שימלאו את כל המשרות הנחוצות שמתפנות בשוק העבודה. "אין מדינה בעולם שאוכלוסייתה העובדת מצטמצמת, ואשר נהנית מצמיחה כלכלית", הבהיר שולץ לחברי הפרלמנט. זהו אפוא הרקע לסעיף נוסף במסגרת ההסכם של גרמניה עם קניה, שבו הסדירה ברלין קליטת "עובדים בעלי הכשרה חלקית ומלאה מקניה".
שולץ הוא איש המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, הממוקמת במרכז־שמאל הפוליטי של גרמניה. הוא עלה לשלטון אחרי שנים רבות שבהן אנגלה מרקל, מנהיגת המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, מהימין־מרכז, הייתה קנצלרית הברזל של גרמניה. מרקל היא שאישרה לפתוח את שערי המדינה בפני הפליטים וגרמה להצפתה במהגרים מוסלמים, אך כעת גם מחליפהּ מהשמאל אינו מצליח להתמודד עם קליטתם.
כישלון זה הוא אחד הגורמים שהובילו לשינויים האחרונים במפה הפוליטית של גרמניה, שאף הם משפיעים על מדיניות הממשלה בתחום. בתחילת החודש הצליחה מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AFD) להפוך למפלגת הימין הקיצוני הראשונה שזוכה בבחירות באחת ממדינות הרפובליקה הגרמנית מאז תבוסת השלטון הנאצי. בשתי מדינות, סקסוניה ותורינגיה, גרפה המפלגה כמעט שליש מקולות המצביעים. תוצאת הבחירות נתפסה על ידי ממשלת שולץ כמסר ברור מהבוחרים שעליה להקשיח את עמדתה בסוגיית ההגירה וביקורת הגבולות.
הרקע לכך, כאמור, הוא אירועי טרור שהתרחשו בגרמניה בשנה האחרונה. הנה כמה דוגמאות: בחודש שעבר ביצע מוסלמי ממוצא סורי פיגוע דקירה בזולינגן, שלושה בני אדם נהרגו. בעיר מנהיים דקר אזרח אפגני שוטר מקומי למוות. רק בשבוע שעבר נעצר במינכן אזרח סורי בן 27 בחשד שתכנן לתקוף חיילים גרמנים באמצעות מצ'טה ממניעים אסלאמיים, ולפני שבועיים פתח מחבל באש סמוך לקונסוליה הישראלית במינכן.
גרמניה נמצאת גם כך בכוננות וערנות גבוהה, על רקע החשש מניסיונות של גורמים עוינים אחרים – תומכי רוסיה, למשל – לבצע פעולות חבלה בשטחה. באוגוסט חקרו הרשויות בברלין חשד לניסיון זיהום והרעלה של מערכת המים בבסיס צבאי של חיל האוויר באזור מינכן, ונבחנה האפשרות שזהו ניסיון רוסי לפגוע בצבא המקומי.
לא חיים באשליות
מה גורם לחששות הגרמניים להצטבר? האם הפיגועים האחרונים "העירו" את תושבי הרפובליקה? ואולי זוהי מדינה שמכירה את ההיסטוריה, מבינה לאן הדברים צועדים ופועלת לעצור אותם מראש? האם תחושת האשם שמלווה את הגרמנים מאז השואה, לצד הפחד מאסלאם קיצוני כגורם המחולל שנאה כלפי יהודים, מניעה אותם לפעולה גם בעד ישראל?
ברלין הפגינה בשנים האחרונות תמיכה גדולה בישראל, וביתר שאת מאז מתקפת שבעה באוקטובר. בין השאר היא הכריזה בפומבי על התייצבותה לצד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, וביקשה לדבר בעדה כצד שלישי בדיון שנערך בבית הדין על הטענה שישראל ביצעה רצח עם בעזה. בריאיון באפריל הצהיר שגריר גרמניה בישראל, שטפן זייברט, כי "אנו עדיין ניצבים לצד ישראל, כמו אחרי שבעה באוקטובר. ברור היה לכולם שמדובר בהתקפה ובאיום של ממש על ביטחון ישראל, והדבר נוגע וחשוב מאוד לגרמניה". הקנצלר עצמו הכריז שלא יפסיק את ייצוא הנשק לישראל, וכי הוא מתנגד לקריאות להחרים את מדינת היהודים.
בפברואר עצרה ברלין גם את המימון שניתן מטעמה לשישה עמותות וארגונים פלסטיניים שהוכרזו על ידי ישראל כארגוני טרור, בשל קשריהם לארגון החזית העממית. בנובמבר שעבר, שבועות ספורים לאחר הטבח בשמחת תורה, חתמה שרת הפנים פזר על צו האוסר כל פעילות של חמאס במדינה.
נושא אחר שגרמניה רואה אותו עין בעין עם ישראל הוא ההתמודדות עם איראן, שגם היא פועלת מכוח אמונה מוסלמית קיצונית. באפריל, זמן קצר לאחר מתקפת הטילים והכטב"מים האיראנית על ישראל, פרסמה ברלין גינוי פומבי נגד טהרן, והאשימה אותה בצעד שעלול להוביל להסלמה אזורית. השגריר הגרמני הסביר בריאיון כי "מעולם לא חיינו באשליות בעניין תפקידה של איראן במזרח התיכון. אנו מזהים את טביעות האצבע השליליות שלה בכל זירה במרחב, איננו תמימים לגבי האיראנים".
בין השאר הדגיש השגריר שטפן זייברט את הצורך למנוע מטהרן להשיג נשק גרעיני, אף שארצו חלוקה על ירושלים ביחס לדרכים שיש לנקוט כדי להגיע לתוצאה זו. אלו אינם דברים בעלמא: יחד עם בריטניה וצרפת, גרמניה הגישה ביוני הצעת החלטה למועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), בדרישה לגנות את טהרן על חוסר שיתוף הפעולה שלה עם פקחי הסוכנות. השבוע היא הייתה חלק מקבוצת מדינות שהטילו עיצומים חדשים על הרפובליקה האסלאמית בעקבות המידע המודיעני שהגיע לארה"ב, שלפיו טהרן העבירה לרוסיה טילים בליסטיים מתוצרת איראן. במסגרת הענישה הזו, גרמניה, צרפת ובריטניה ביטלו את הסכמי התעופה שלהם עם האיראנים.
אגב, גם בתוך גרמניה עצמה ניכר החשש מההשפעה של משטר האייתוללות: ביולי הכריזה הממשלה בברלין על סגירת המרכז האסלאמי בעיר המבורג, בעקבות טענה כי הוא קיבל הוראות ישירות מהמנהיג הרוחני העליון של איראן, עלי חמינאי, וכי הוא קידם אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית ואנטישמיות.
התמיכה בישראל השתלבה גם באופן הטיפול של גרמניה בנושא הכאוב הקודם – ההגירה. בשנה האחרונה הכריז משרד הפנים בראשות פזר כי השאלונים שמחולקים למי שמעוניין לקבל אזרחות גרמנית יכללו מעתה גם שאלות על ישראל, אנטישמיות ויהדות. לדברי פזר, זהו חלק מאחריותה של גרמניה אחרי השואה להגן על ישראל והיהודים. "מי שלא חולק את הערכים הללו איתנו, לא יוכל לקבל דרכון גרמני", הבהירה. עוד פורסם כי אחד התנאים לקבלת האזרחות יהיה הצהרת הכרה בזכות הקיום של מדינת ישראל. רבים ממבקשי האזרחות הם פליטים מוסלמים, והדרישה הזו יוצרת קשר בין יחסם לישראל ובין קליטתם בגרמניה.
אלי קלוטשטיין הוא חוקר במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית
