דמות להערצה לכל נערי היישוב: מסעותיו של ז'אבו בארץ הקודש

את זאב ארליך, ז'אבו כפי שקראו לו כולם, הכיר רס"ן י', שגדל בעפרה ונלחם כעת בלבנון, מאז שהיה ילד. "הוא היה דמות להערצה לכל נערי היישוב. איש מיוחד וססגוני, עם ידע אינסופי", נזכר השבוע י'. "מגיל צעיר ביקשנו להצטרף לכל מקום שהוא הלך אליו. ראינו את העוצמות שלו כשהוא הסביר בשטח, לא משנה אם היו סביבו ארבעה נערים או 400 לוחמי דובדבן.

"בהמשך, כקצין בגזרה, הייתי מביא אותו לחיילים שלי. אחרי שהוא נפל קיבלתי עשרות הודעות מחיילים שעברו תחתיי לאורך השנים ופגשו אותו, וביקשו להודות לי על שהכרתי להם את ז'אבו. הם שיתפו אותי בהמון תמונות איתו – מכפר באיו"ש, אתר ארכיאולוגי, תצפית בהר דב ועוד. נזכרנו איך בלא מעט מקרים שבהם התבטלו לנו אימון או שיחה, הייתי מתקשר לז'אבו בהתראה קצרה והוא היה מתייצב, גם בארבע בבוקר ובמקום נידח. הוא העביר את הידע שלו בתשוקה ובחיוך, חיבר בין דוד המלך, בן־גוריון וימינו אנו, וחיבר את הלוחמים לאדמה".

ארליך נהרג בשבוע שעבר בתקרית קשה בכפר שמעא בדרום לבנון, במהלך היתקלות עם מחבלים. יחד עמו נפל לוחם גדוד 13 בגולני, סמל גור קהתי ז"ל.

עוד לפני פרסום התחקיר הראשוני על התקרית נמתחה ביקורת על התנהלות ראש מטה חטיבת גולני, אל"מ במיל' יואב ירום, שהכניס אזרח לשטח לחימה פעיל ללא האישורים הנדרשים, וללא שהמטרה המבצעית בכך הייתה ברורה.

עד מהרה התברר כי ז'אבו, חוקר ארץ ישראל, נכנס לשטח הלחימה לבקשת הרמ"ט במטרה לסקור מתחם היסטורי שכלל מערכת מנהרות מסועפת, שככל הנראה הסתתרו בה מחבלים. בין ארליך לירום שררה היכרות מוקדמת מתפקידיו הקודמים, ואיש הצבא העריך את הידע הנרחב של החוקר בנוגע למערכות תת־קרקע ואת היכרותו עם שטח דרום לבנון, ושיער כי הוא יוכל לאתר את מקום המחבוא של מחבלי חיזבאללה. כפי שעשה פעמים רבות בעבר לבקשתם של מפקדים בצבא, ז'אבו, רב־סרן במילואים, נענה להזמנת הקצין הבכיר. הוא נפל במהלך המשימה והוכר כחלל צה"ל.

הסתייעות של כוח צה"ל במומחה אזרחי איננה אירוע נדיר. לאורך שנים נעזרים בצבא בחוקרים בתחומים שונים, גם למטרות מבצעיות. רק במלחמה הנוכחית ניתנו כמה דוגמאות לכך: אחרי הטבח ביישובי העוטף, הסתייעה אוגדת עזה בארכיאולוגים של רשות העתיקות כדי לזהות שרידי גופות בבתים שנשרפו. בהמשך הלחימה, מומחי קרקע והידרולוגים בדקו עבור צה"ל את האפשרות להציף את מנהרות חמאס במי הים התיכון, הליך שנעצר בסופו של דבר.

חיים שניר, סגן־אלוף במילואים בפיקוד צפון, מספר כי מתחילת הפעילות הקרקעית בלבנון הוכנסו לאזור לא מעט חוקרים אקדמיים במטרה לסייע לצה"ל, כמו מומחים לעולם החי והצומח. חלקם הובאו לצורכי מחקר בלבד, ונעזרו באבטחה של הצבא.

"ז'אבו הוא ממש לא האזרח הראשון שנכנס", אומר שניר. "אני בעצמי הכנסתי מומחים לכל מיני אזורים מיוחדים כמו החרמון ומובלעות בגבול שנחשבים לשטח צבאי סגור, לצורך מחקר עצמאי; למשל, מומחים מהמרכז לחקר מערות. עשינו הערכת מצב ובדקנו אם בטוח להכניס אזרחים או לא". לדברי שניר, לכניסתו של ז'אבו הייתה עדיפות על פני אותם חוקרים, שכן כאשר הוא נכנס לשטח כלשהו בליווי כוח צה"ל כדי לחקור, פעילותו שירתה את הצורך הצבאי באופנים שונים.

ידידיה צוקרמן, איש חינוך וקצין במילואים, סיפר השבוע ברשת X על הקשר שלו עם ארליך. הקשר הזה החל לפני חצי יובל שנים, כשצוקרמן התגייס לחטיבת גבעתי ושובץ במחלקה עם בנו של ארליך, והמשיכה כאשר למד אצלו בקורס במסגרת תוכנית סיורים. "הקורס שהוא העביר עסק בחקר רב־תחומי של ארץ ישראל –גיאולוגיה, היסטוריה, ארכיאולוגיה, סיפורי מסעות ותנ"ך, באופן שקשר בין כל התחומים. אהבתי את מה שהוא לימד, התעניינתי ושאלתי לא מעט שאלות". הקשר התחזק לאורך שנות שירותו של צוקרמן במילואים בגזרה.

"במבט ראשון זה באמת מוזר, כי מה הקשר בין הצבא לחוקר ארץ ישראל", אומר צוקרמן. "אז ראשית צריך לומר שהצבא עורך בשגרה סיורים רבים. יש ליווי לסיורים ארכיאולוגיים, ויש מרצים שמגיעים דרך חיל חינוך או כי הם מתגוררים בגזרה, ומוזמנים להעביר סקירת שטח. אצל ז'אבו התקיים שילוב יוצא דופן: הוא יצר מודל שבו הוא מסייע המון למפקדי צה"ל בהיבט מבצעי של הבנת השטח לעומק והכרתו לפני ולפנים, וגם בהיבט ערכי והיסטורי –להבין איפה אנחנו דורכים ומי היה כאן לפנינו, לדעת מה הקשר של המקום לעם ישראל ולהיסטוריה שלו. יכול להיות שהוא היה פורץ דרך אבל הוא ממש לא היה החוקר היחיד שנכנס לגבולות האויב. זה לא דבר רע, להפך, זה חלק מהפעילות המבצעית והערכית".

ה"רווח" של ז'אבו מאותם סיורים והרצאות, מציין צוקרמן, היה היכולת שלו "להיכנס למקומות שאזרח רגיל לא נכנס אליהם. הוא היה מלמד ובאותו זמן לומד".

שכם תחתית

ההזמנה של רמ"ט גולני לז'אבו שיצטרף אליו לדרום לבנון, לא נעשתה בחלל ריק. כאמור הם הכירו היטב מהתקופה שבה ירום פיקד על חטיבת שומרון, וארליך נחשב לסמכות מוכרת בכל הקשור למרחב. הוא ידע לא מעט על האתגרים המצפים ללוחמים בערים הפלסטיניות.

"היה להם קשר עמוק", מציין גם מאיר רוטר, חוקר ארץ ישראל שמבקש להגדיר את עצמו כתלמיד, חבר ואח של ז'אבו. "ירום הכיר את המחקר שלו, וכאיש צבא מבריק הוא השכיל לנצל את הידע הזה כדי לקבל תמונה מלאה בנוגע ליכולות האויב לנצל את תנאי השטח. כשירום היה מח"ט שומרון הוא הקפיד שכל יחידה שנכנסת לפעילות בשכם תעבור חפיפה מבצעית עם ז'אבו, שיכירו את השטח וגם את המורשת, ויחברו את הידע לערכים. האדמה ספוגה בארכיאולוגיה, ויש לכך השפעה רבה על המתאר והצורה של הקרקע, הכפרים, הקסבות, מבצרים ומבנים עתיקים. במדינה כמו שלנו, הטרור מנצל כל מקום מסתור כדי להכין איומים ממשיים נגדנו. הצבא צריך להכיר את היכולות האלה ולחשוף אותן".

כדוגמה הוא מציין את ארגוני הטרור בשכם, שאחרי מבצע חומת מגן הבינו שאינם יכולים להתמודד באופן גלוי מול צה"ל וחיל האוויר, והחלו להשמיש את מתחמי התת־קרקע מתחת לעיר. "הם ניצלו את המנהרות ואמות המים הקדומות שחוצות את העיר מקצה לקצה; 'שכם תחתית' קוראים להן. מדובר במאות מטרים של מנהרות שנחצבו על ידי הרומאים והורדוס לפני אלפיים שנה. המחבלים הסתתרו בהם, הטמינו תחמושת ובנו חדרי פיקוד, ומהם תקפו את חיילי צה"ל. זו תת־קרקע ארכיאולוגית לכל דבר, ששימשה לטרור. גם מחבלים שהשתייכו לחוליית גוב האריות הסתתרו שם.

"שכם הייתה ממלכתו של ז'אבו, והוא הכיר אותה על כל שכבות הקרקע שלה. כל מפקד שנכנס לשומרון היה מבקש לסייר איתו ולהעמיק את ההיכרות עם הגזרה". ז'אבו, מתאר צוקרמן, היה מופיע עם ידע נרחב על ההיסטוריה של האזור, כזה שלא מוצאים בספרים רגילים, ובעזרתו הצליחו בצבא לפעול נגד תשתיות הטרור. בעקבות הלחימה בקסבות של שכם וג'נין נכתבו בצה"ל כמה ספרים מקצועיים שבהם שולבו מאמרים של ארליך.

"היה לז'אבו ידע עצום ממקורות מידע אזוטריים", ממשיך צוקרמן. "למשל, תמונה שהוא מצא מ־1923, עזרה לו בניתוח השטח של הקסבה בשכם. הספר 'עיר מבצר', שנכתב על הלחימה בקסבה, נחשב עד היום למקור ידע מקצועי בנוגע ללחימה בשטחים בנויים וצפופים שכאלה. ז'אבו כתב חלק נכבד ממנו. את היכולת שהייתה לו  לנתח שטח ולהבין מה נגזר מזה על כוחותינו ועל האויב – אין להרבה אנשים. למשל כשמדברים על לחימה בקסבה, קודם כול צריך להבין את האתגר של צפיפות המבנים, שטחים שולטים, להכיר מה בנו עליה במהלך השנים, האם יש היגיון פנימי שמסדר את המבנים, וגם איך מזג האוויר משפיע. לדוגמה, כשחם בקיץ, אנשים ישנים על הגגות. זהו מידע חיוני שעוזר לחיילים לא להתגלות. דוגמה נוספת: בקסבה החלונות בנויים גבוה יותר, ואפשר לעבור תחתיהם. ז'אבו גם ידע הכול על העיר הרומאית שמתחת – איך היא בנויה, היכן הכניסות שלה, מיקומה של אמת המים העתיקה, מתי היא מלאה ומתי היא ריקה.

"בכל נקודה בארץ הוא ידע לומר מה היה שם מהתקופה הכלקוליתית, דרך מלחמות העולם ועד ימינו. הוא סיפר לי שבמלחמת לבנון הראשונה הוא נכנס ללבנון, חקר ולמד. לז'אבו היו המון סיורים גם בירדן. אני מניח שגם את הקסבה של דמשק הוא היה מכיר".

אוהל המנחמים של משפחת ארליך המה השבוע קצינים ומפקדים. צוקרמן לא מופתע מכך: "היה לו הרבה קסם אישי ויכולת לגעת באנשים. בצבא קוראים לאנשים רק בשם המשפחה שלהם, אבל הוא התעקש לקרוא להם בשמם הפרטי. גם הילדים שלי היו אצלו בבית והעריצו אותו. כשהבן שלי שבצבא שמע שהוא נפטר, הוא ביקש שחרור ללוויה. היה לי גשש דרוזי צעיר ומוכשר שהיה איתו בכמה סיורים ולמד ממנו, וביקש לבוא ולנחם".

רוטר, שחקר, כתב מאמרים וסייר במאות מקומות עם ארליך, מספר: "כל טיול איתו היה סיפור. הייתה לו אהבה מדהימה לארץ ונמרצות בלתי רגילה. המפקדים בשטח היו אומרים שכשנכנסנו לחקור כפר היינו נראים כמו זוג ילדים בחנות ממתקים, כשדווקא הוא הקטן מבינינו למרות שהוא מבוגר ממני ב־20 שנה. הוא היה מתרגש מעצם האפשרות לגעת בארץ ישראל. הוא היה נכנס למבנה וסוקר קירות, משקופים ופינות, מוצא את הסימן המיוחד ויודע במה מדובר.

"במשך השנים הצבא ראה חשיבות במחקרים שלנו ביהודה ושומרון. כשהמחקר היה במקום מורכב, צה"ל סיפק את המעטפת בחיבוק ובהבנה שזה חלק מחובותיו. היו עשרות פעמים שחיילים אבטחו אותנו. בהתחלה הם רק חיכו שנסיים כדי שיוכלו לחזור לעיסוקיהם, אבל בסוף האירוע הם דיברו אחרת לגמרי. הם היו מזמינים אותנו לעוד סיורים, לשיחות וגם למסעות וכנסים. ז'אבו היה מרצה מבוקש, והיו לו מאות אם לא אלפי הזמנות להרצות בכנסים של צה"ל על ארץ ישראל, על כל גזרה וההיסטוריה שלה. יחידות שהגיעו לפעילות מבצעית באזורים שונים פנו אלינו כדי שנעזור בהכרת השטח ושנוציא לסיור את המפקדים והחיילים. על הדרך חקרנו בעצמנו, והמחקר הזה סייע גם מודיעינית".

סיוע משמעותי במיוחד העניק ז'אבו באיתור שלושת החטופים במסגרת מבצע "שובו אחים" בקיץ 2014. "הפנייה הראשונה לצבא הגיעה ממני, כמה שעות אחרי החטיפה", חושף רוטר. "ביקשתי להביא את כל אנשי השטח והמדריכים מהאזור לעזור בחיפושים. בשבת בבוקר התייצבו 21 מדריכים מהשומרון – הכי טובים שיש, בהם גם ז'אבו. במשך שנים הצבא אפשר לחוקרים כמונו להגיע לעומק השטח ולחקור, וזה גרם לנו להכיר את השטח בצורה אינטימית, כך שביום פקודה הידע הזה שימש את צה"ל והביא תועלת רבה".

18 ימים לאחר החטיפה מצא אחד המדריכים את גופות הנערים קבורות בשטח, צפונית לחברון. אחרי מבצע צוק איתן, ולאחר שנחשף ליכולות המדריכים בשטח, ביקש מח"ט הצנחנים באותם ימים, אליעזר טולדנו, להקים יחידה חדשה. היא נקראה "הר ציון", ומטרתה הייתה להעביר ללוחמים בגזרה חלק מיכולות הכרת השטח של החוקרים. נציג הצבא בצוות ההקמה היה קצין צעיר בשם ישי רוזיליו, לימים מח"ט יהודה, והאזרחים שהיו שותפים להקמתה הם רוטר, ז'אבו וירון רוזנטל, אז מנהל בית ספר שדה כפר עציון והיום ראש מועצת גוש עציון. ז'אבו התווה וריכז את תורת הלחימה, ובמקביל היה מעורב בהקמת יחידת מרעול בצבא. בשבוע שעבר הספיד אל"מ רוזיליו את ז'אבו כנציג צה"ל.

אחד המנחמים הרבים שהגיעו לאוהל האבלים הוא מפקד פיקוד מרכז, אלוף אבי בלוט. "הוא אמר למשפחה: 'כל הפעילויות האלה שעשינו עם ז'אבו לא עזרו לנו  להיות מפקדים רק בעבר, אלא גם היום'", מצטט רוטר.

העבר למען המחר

ז'אבו היה דמות מוכרת מאוד בעולם ההתיישבות. הוא נמנה עם מקימי ומייסדי בית ספר שדה בעפרה, ערך את סדרות הספרים "שומרון ובנימין" ו"מחקרי יהודה ושומרון", ופרסם במשך כמה שנים ב"מקור ראשון" מדור קבוע שחיבר בין פרשת השבוע לידיעת הארץ. בנו אלקנה משמש כעורך וחבר מערכת במוסף "יומן", שאתם אוחזים בידיכם.

קצין החינוך הראשי היוצא, תת־אלוף אופיר לויוס, מספר כי בתפקידו כמפקד חטיבת הבקעה, הקשר העיקרי שלו עם ז'אבו היה כש"רדף" אחריו שלא יחצה את הגדר לשפך הירדן. "התכתבנו לא מעט כשהוא בחן אותי בשאלה היכן הוא נמצא לפי הנוף. כמובן שתמיד טעיתי", הוא נזכר בחיוך. "הוא הבין שהמורשת היא נושאת הכלים של העתיד, והוא לא בא רק כדי לחקור, הוא בא לחנך. כמו יגאל ידין שחפר במצדה כדי לבנות אומה ולא רק כדי לפרסם מחקר שיישאר חבוי באיזה כתב עת מדעי.

"יש לנו עוד אנשים כמוהו אבל לא מספיק", אומר לויוס. "לא מזמן דיברתי בכנס שהשתתפו בו הרבה ארכיאולוגים. אמרתי להם שמבחינתי הם בונים את המחר והם הופתעו מזה, ובזה ז'אבו עסק. היו לו חלקים מחקריים עמוקים, אבל במפגש עם צה"ל ועם נוער הוא עסק במחר ולא בעבר. הוא עשה שימוש בעבר כדי לבנות זיכרונות שישרתו אותנו לעתיד. אי אפשר היה להתעלם מהתשוקה והלהט שלו. רוב המפקדים בצה"ל ראו בז'אבו מישהו שמחזק את שריר צדקת הדרך. ידיעת הארץ ואהבת המולדת הן רכיב מהותי בצדקת הדרך של החייל, הלוחם והמפקד, וז'אבו הביא את זה במסות. לא יכולת להסתובב איתו ולא להתאהב באבנים. אנחנו צריכים עוד אנשים כמוהו, משוגעים לדבר".