"כולנו אוהבים לראות כינרת מלאה, אבל היא כבר לא מקור המים העיקרי"

השבוע האחרון היה הגשום ביותר מתחילת השנה בישראל, עם מאות מילימטרים של גשם בגליל, בגולן ובעמקים, ועוד עשרות מ"מ באזור המרכז, שבו נרשמו סופות גשמים חזקות והצפות ברחבי הערים. על רקע הגשמים המבורכים נפגשנו עם מנהל רשות המים של ישראל, יחזקאל (חזי) ליפשיץ, לשיחה על אתגרי המים של המדינה. עוד מימי התנ"ך, המים משחקים תפקיד פוליטי במזרח התיכון, אזור צחיח שבו כל טיפה נחשבת. השיחה עם ליפשיץ חושפת את המורכבות של ניהול משאב חיוני כל כך.

"החורף הנוכחי החל בצורה גרועה מאוד מבחינת הגשמים", מזכיר ליפשיץ, "למעשה, עד הימים האחרונים, דצמבר 2024 היה אחד השחונים בעשרות השנים האחרונות. המערכת הנוכחית, שאנחנו כרגע בעיצומה, הוסיפה משקעים רבים ואנחנו כמובן מברכים על כך. עם זאת, יש חשיבות רבה לנושא פריסת המשקעים. כך למשל, בחורף של 2022־2023 ממוצע המשקעים בסוף העונה עמד על כ־90% מהממוצע הרב־שנתי, ואולם עיקר הגשם ירד בסופה הזכורה בשם 'ברברה'. מצב כזה, שבו הגשם יורד בעוצמה אבל בפרקי זמן קצרים במיוחד, אינו מיטיב עם מקורות המים ובפרט אלו התת־קרקעיים. זאת, כמובן מעבר לנזקים ולהצפות שנגרמים מאירועי גשם משמעותיים כל־כך בפרקי זמן קצרים".

אזרחי ישראל זוכרים עדיין את קמפיין "ישראל מתייבשת" שצץ על מסכיהם בשנת 2018, וקרא להם לחסוך במים לאחר רצף נדיר של חמש שנות בצורת. "הסיבה היחידה שלמרות הבצורת הממושכת והקיצונית אספקת המים נעשתה באופן סדיר, היא ניהול מושכל של כלל משק המים, תרומתם החיונית של מתקני ההתפלה והשימוש במים מושבים. לשמחתנו, השנים 2018־2022, וגם החורף הקודם, היו גשומות למעלה מן הממוצע, וזה שיפר משמעותית את מצבנו. למעשה, בתחילת החורף הנוכחי כמעט כל מקורות המים הטבעיים היו במפלס שאנו מכנים אותו 'הקו הירוק', שהוא קו תפעולי רצוי. עם זאת, ההיסטוריה של משק המים לימדה אותנו לקח חשוב: ניהול שגוי של משאבי המים או שאיבת יתר, יחד עם מספר שנות בצורת, עלולים להביא אותנו למצב שהיינו בו רק לפני כמה שנים. לכן אנחנו לא נחים על זרי הדפנה".

כמי שאמון על ניהול משק המים הישראלי, ליפשיץ נושא באחריות כבדה: להבטיח אספקת מים סדירה למיליוני תושבים, לחקלאות ולתעשייה, תוך התמודדות עם אתגרי האקלים המשתנה והמציאות הגיאו־פוליטית המורכבת של המזרח התיכון. "מדינת ישראל ממוקמת באזור אקלימי שבו מקורות המים הטבעיים נמצאים במחסור", אומר ליפשיץ. "מטבע הדברים, עם גידול האוכלוסייה, פיתוח הארץ והעלייה ברמת החיים, צריכת המים הולכת וגדלה. כמויות הגשמים, לעומת זאת, אינן גדלות ולעיתים אף פוחתות. לכן אנחנו נדרשים להסתמך על הקמת מתקני התפלה נוספים.

"המים למגזר הביתי מגיעים כיום בעיקר מחמישה מתקני התפלה, הפזורים מאשקלון בדרום לחדרה בצפון. למעשה, כ־70% מהמים המשמשים לצריכה ביתית מגיעים כיום ממתקני התפלה אלו. מתקן התפלה שישי, שורק 2, אמור להתחיל לפעול בחודשים הקרובים, והוא יהיה הגדול בישראל ואחד הגדולים בעולם. השלמת המתקן התעכבה גם עקב המלחמה וסירובם של מומחים זרים להגיע לארץ. מתקן התפלה שביעי הולך ומוקם באזור הגליל המערבי, סמוך לנהריה. אנחנו מקדמים בימים אלו מכרז לשיפוץ והרחבת מתקן ההתפלה באשקלון, שהוא המתקן הראשון שהוקם בישראל, לפני כעשרים שנה". במקביל, ברשות המים עובדים כבר על מתקן ההתפלה השמיני, שצפוי להיות מוקם בעמק חפר. הצפי להתחלת הפעלתו הוא בשנת 2031, אך ההליכים המכרזיים והקמת המתקן עצמו, שעלותו נעה בין 1.5 ל־2 מיליארד שקלים, מורכבים וארוכים מכל הבחינות.

"משק המים מחייב ראייה אסטרטגית לאופק תכנוני של עשורים קדימה", מסביר ליפשיץ. "בימים אלו אנו עמלים על הכנת תוכנית־אב ארוכת טווח למשק המים, עד שנת 2075, בהתאם לתחזיות גידול האוכלוסייה. הקמת מתקני תשתית דורשת זמן, וההבנה היא שאנחנו לא יכולים להגיע למצב שבו משק המים לא מספק את כלל צורכי המים של האוכלוסייה ושל התעשייה והחקלאות".

איך אתה מרגיש כשאתה עובד על תוכנית שבוודאות אתה לא תהיה זה שיישם אותה, כי היא תקרה הרבה אחריך?

"כשנכנסתי לתפקיד אמרתי שאני גוזר את הסרטים שהכינו לי קודמיי, ואני מכין את הסרטים לאלו שיבואו אחריי. זה חלק מהתפקיד שלי. אני לא מחפש את גזירת הסרטים, אבל בקרוב אנחנו נגזור את הסרטים של שני מתקני התפלה שהוקמו בעקבות החלטת ממשלה שקידמתי, אחד ממש בקרוב, בתחילת 2025 אני מקווה, והשני ב־2026, אולי אפילו תחילת 27'. זה משהו שהתחלתי אותו בתור סמנכ"ל במשרד האנרגיה, והנה היום אני נהנה ממנו בתור מנהל רשות המים".

איש של קיץ

ליפשיץ, נשוי ואב לשישה, מתגורר בגוש עציון. הוא נולד בטבריה למשפחה שורשית שהתגוררה בעיר לפחות שבעה דורות, אם כי בילדותו הם עזבו את העיר שעל שפת הכינרת ועברו לירושלים, עקב עבודתו של אביו. "סבא שלי, שאני קרוי על שמו, קבור בטבריה. סבא של סבתא שלי, אברהם הלוי סגל, עלה לארץ מרומניה ב־1854, והיה אב בית דין בטבריה. אולי משם צמחה האהבה הגדולה לכינרת ולמים", מחייך ליפשיץ. לפני תפקידו הנוכחי כמנכ"ל רשות המים הוא שימש במשך תשע שנים סמנכ"ל במשרד האנרגיה והתשתיות, ובמסגרת זו עסק רבות בתחום המים, האנרגיה המתחדשת ותחומים נוספים.

"מים הם מוצר צריכה בסיסי מאוד, אבל אנשים לא מבינים עד כמה מורכב להביא אותם אליהם הביתה. אם ניתן מים בחינם לכולם, פשוט לא יהיו מים. אנחנו רוצים שהמחיר ישקף את העלויות האמיתיות, כי מדובר בהשקעות אדירות"

רשות המים היא גוף ממשלתי שנוסד בשנת 2007 ומרכז את כל סמכויות הניהול, הפיקוח והתכנון של משק המים והביוב בישראל. תפקידה העיקרי הוא להבטיח אספקת מים וביוב איכותית, אמינה ויעילה לכלל האוכלוסייה, מדן ועד אילת, תוך שמירה על מקורות המים ושיקום המשאבים הטבעיים. בין השאר, הרשות פועלת לפיתוח מערכות מים וביוב, קביעת תעריפים, פיקוח על ספקי מים וניהול הקצאות מים לצרכנים.

"באופן אישי אני פחות אוהב חורף", מפתיע ליפשיץ. "אני איש של קיץ, לא אוהב את הקור. אבל כאיש מקצוע אני תמיד שמח שיורד גשם, ובכל פעם אני מחשב איך זה ישפיע על הכינרת ועל האקוויפר".

ההתפתחות הטכנולוגית של משק המים השפיעה גם על מעמדה המיתולוגי של הכינרת כמקור המים של ישראל, ועל המעקב הלאומי אחר מפלס המים בימה הצפונית. "כולנו אוהבים לראות כינרת מלאה, מכיוון שהדבר מעיד על חורף ברוך־משקעים. כיום הכינרת היא מקור מים חשוב ביותר, אבל בניגוד לעבר הוא לא עיקרי, מכיוון שאנו משתמשים במתקני ההתפלה. לפני כשנתיים אף הסתיימה הקמתו של 'המוביל ההפוך' – תשתית שתאפשר להזרים מים מותפלים לכינרת ולשמור על מפלס רצוי.

"ניהול המפלס מתבצע כל העת", מסביר ליפשיץ, "במטרה לשמור על רום המים סביב קו תפעולי רצוי. לעיתים ישנם אילוצים חיצוניים שמחייבים אותנו לשאוב יותר מהתכנון. כך קרה למשל בקיץ האחרון, לאור העובדה שמתקן ההתפלה אשדוד טרם סיים את הליך השיפוץ שלו, וכן בשל עיכוב בסיום הקמת מתקן ההתפלה שורק 2. חורף גשום, וכניסתם לפעולה של כלל מתקני ההתפלה, יאפשרו לנו לשאוב מהכינרת פחות בשנת 2025, ובכך לאושש את המפלס".

ניהול משק המים הוא אתגר שגם שכנינו באזור עוסקים בו. ישראל מעבירה מים לירדן ולרש"פ, בהתאם להסכמים ולהסדרים שונים. לצד זאת, ישראל מתמודדת עם תופעת הבארות הבלתי חוקיות ברש"פ, שמשפיעה לרעה על משק המים הישראלי. "אכן ישנה סוגיה לא פשוטה של קידוחי מים לא חוקיים, המבוצעים על ידי מקומיים", מאשר ליפשיץ. "ברור ששאיבה לא מבוקרת מהווה סכנה לאקוויפר. בנוסף, מדובר במים הנשאבים בלי שתשולם עבורם תמורה כלשהי. ראינו ברצועת עזה שאלפי קידוחים לא חוקיים הביאו להמלחת האקוויפר, דבר שהביא למצוקת מים קשה באזור. לכן קיימת חשיבות גדולה למנוע קידוחים שאינם חוקיים, ואת זה אנחנו עושים באמצעות יחידה ייעודית ברשות המים ובשיתוף פעולה עם המנהל האזרחי. לאור היקף השטח, האתגר גדול מאוד, ואנחנו פועלים כל העת כדי שהאכיפה בנושא תהיה אפקטיבית, מתוך הבנת חשיבותו של אקוויפר ההר למשק המים הישראלי".

בנוגע למים המועברים לירדן אומר ליפשיץ: "המים מסופקים מבריכת בית־זרע בצינור ייעודי עד לגבול, במחיר שמשקף את העלויות למשק המים הישראלי. לפני כשנתיים קוּדם שיתוף פעולה בין ישראל לירדן, כולל הגדלת היקף המים המיוצרים בישראל באמצעות מתקן התפלה, אבל עם תחילת המלחמה ההליכים נעצרו".

האם סוגיית המים עשויה לשחק תפקיד ביחסים עם השלטון החדש בסוריה, הסובלת ממשבר מים רב שנים?

"מוקדם לדעת מה יקרה בסוריה, והאם ניתן בכלל לדבר על הסכמות. הסכמי אברהם הוכיחו שיש פוטנציאל לשיתוף פעולה מקצועי וטכנולוגי בתחום המים, וכמובן שישראל תשמח לחלוק את הניסיון שנצבר כאן לאורך השנים. ישראל נחשבת מובילה עולמית בתחום המים. בדו"חות השוואתיים של גופים בינלאומיים, כמו ה־OECD והבנק העולמי, משק המים הישראלי מוזכר לטובה. פחת המים בישראל, כלומר המים שהולכים לאיבוד בין מקור המים ועד הבתים, הוא הנמוך בעולם, ועומד על כ־3% במערכת הארצית ועוד כ־5 עד 7 אחוז במערכת העירונית. בעולם, פחת המים יכול להגיע גם ל־30% ויותר. מדינות רבות באות לכאן כדי ללמוד מהידע ומהניסיון. בשנים רגילות מגיעות עשרות משלחות ללמוד מהניסיון הישראלי המוצלח. ככל שייווצר שיתוף פעולה עם סוריה, נושא המים יוכל להיות רלוונטי".

לדעת לשמור על המים

הצרכנים הגדולים ביותר של מים בישראל הם החקלאים. ענף החקלאות צורך כ־1.2 מיליארד מ"ק (מטר־קוב) מים בשנה, מכל הסוגים – מים שפירים, מי קולחים ומים מליחים. לצד זאת, ישראל היא מובילה עולמית בתחום השבת מים לחקלאות, עם כ־85% מהקולחים, מי הביוב המטוהר.

"למיטב ידיעתנו", אומר ליפשיץ, "ישראל מובילה בפער על מדינות נוספות הנשענות על פרקטיקה זו. זה מצב של 'ווין־ווין' – החקלאות מקבלת מים זולים, והאזרחים לא סובלים מזיהום מקורות המים, הנחלים והים. לאור הצורך במקורות מים לצריכה למגזר הביתי, אנחנו מבקשים לפתח תשתיות נוספות לשימוש בקולחים, ובכך להקטין את צריכת המים השפירים במגזר החקלאי. בוועדת הכלכלה של הכנסת מתקיימים לאחרונה דיונים בתיקונים לחוק המים. כרגע ישנן אי־הסכמות, כיוון שקיימת דרישה להפחית את מחיר המים לחקלאים, דבר שיביא בהכרח לעליית תעריף המים לבית. אני מקווה שנוכל להביא למתווה מוסכם שבסופו של דבר יגדיל את ההשקעות במשק הקולחים, ויגדיל את כמויות המים לחקלאים כך שהם יוכלו להגדיל את התוצרת החקלאית באופן משמעותי, מבלי להטיל את העלויות הללו על משקי הבית. כולנו רוצים לסייע לחקלאים, במיוחד אלו שנפגעו קשות עקב המלחמה. עם זאת, חשוב לא להגדיל עוד את נטל עלות המחיה על אזרחי ישראל".

השבוע עלו תעריפי המים והביוב בכ־2% אחוזים. לפי הודעת רשות המים, המשמעות לצרכן הביתי הממוצע היא העלאה של כ־2.5 שקלים בחשבון החודשי. ברשות הוסיפו וציינו כי העלייה הזו נמוכה מהעלייה שהמועצה אישרה ליציאה לשימוע ציבורי, לאור המאמץ הייחודי בעת הזו להקל על צרכני המים. עדכון התעריפים נובע מהגידול בעלויות של הספקים השונים לאור ההתייקרויות האחרונות, לצד ההשקעות הנדרשות בתשתיות משק המים והביוב בישראל, וההרחבה הצפויה של היקף רכישת המים המותפלים.

ליפשיץ מציין כי גם כעת, "תעריפי המים בישראל הם מהנמוכים במדינות ה־OECD, וזאת למרות תנאי פתיחה מאתגרים – מדינת ישראל נמצאת באזור מדברי, צריכה לייצר לעצמה חלק גדול מן המים ולטפל בביוב לרמה גבוהה ביותר כיוון שאיננו רוצים לזהם את הנחלים ועוד. אם נסתכל כ־14 שנים לאחור, לשנת 2010, הרי שתעריף המים הנמוך (3.5 מ"ק לנפש לחודש) כמעט לא השתנה נומינלית, כלומר, מבחינה ריאלית הוא ירד משמעותית. זה התאפשר בזכות מהלכי התייעלות תכופים, והבנת הרגישות הרבה של מחיר המים. עם זאת, לעיתים נדמה כי יש מי שדורשים שהמים יסופקו חינם אין כסף. אבל כדי להביא מים איכותיים ונקיים עד לבית, לטפל בביוב ולפתח תשתיות בהיקף שנתי עצום, יש צורך לשלם".

"מים הם מוצר צריכה בסיסי מאוד, ולכן יש לאנשים ביקורת על המחירים. אני זוכר שלפני כמה שנים, בתחילת אחד החורפים הגשומים, אנשים צילמו את הזרימה השוטפת של מפל סער ברמת הגולן, ואמרו 'תראו כמה מים, תקראו לשר האוצר שיסביר למה תעריפי המים עולים'. לצערי, אנשים לא מבינים עד כמה מורכב להביא את המים האלה עד אליהם הביתה. אנחנו כל הזמן לוקחים בחשבון שעלות המחיה פה גבוהה מאוד, ומנסים למתן אותה.

"מצד שני, אם ניתן מים בחינם לכולם, פשוט לא יהיו מים. הכי קל זה לתת את המים בחינם, לעצור השקעות, ואחר כך להגיע למשבר. אנחנו רוצים שהמחיר ישקף את העלויות האמיתיות, כי מדובר פה בהשקעות אדירות כל שנה. אנחנו משקיעים למעלה מ־3 מיליארד שקל במשק המים, והדבר הזה לא יכול לבוא בחינם. אין לנו תקציב מהמדינה, זה משק עסקי סגור, ולכן לפעמים אנחנו צריכים לצערנו להעלות תעריף".

לסיום, ליפשיץ מבקש לקרוא לצעירים "לבוא וללמוד את מקצועות המים ולהצטרף למערך העובדים והעובדות המסור של רשות המים. קיים ביקוש עצום למקצועות של הנדסת מים, תכנון, הנדסאי מים, ומומחים בתחומים השונים של המשק. אנחנו גם מתכוונים להשיק מלגות לסטודנטים שיפנו למקצועות הללו בשנת 2025. זהו תחום מרתק ומספק, שמאפשר להיות שותפים בפיתוחה ובקידומה של מדינת ישראל לשנים הבאות".