חלקם התנסו בתחומים חדשים, אחרים רק מחכים שהנגיף ייעלם וכולם מנסים להישאר עם הראש מעל המים. רביטל ויטלזון־יעקבס יצאה לפגוש את האנשים ששנת הקורונה השביתה את העיסוקים שלהם ומצאה להפתעתה גם לא מעט אופטימיות
זו השבת הראשונה של 2021 ולא הצלחתי לכתוב "סתם טור". לחפש בכוח מה היה טוב השנה? ליפול לקלישאות. לאחל לעצמי 21 דברים טובים ל־2021 בלי לחזור על אותו קרואסון שקדים פעמיים? לא נראה לי סביר. אז עשיתי את מה שאני מנסה לעשות כל החיים, וזה להרגיש שאני לא לבד.
יצאתי לחפש אנשים שממש כמוני, 2020 לא רק שינתה את החיים שלהם, אלא עצרה לחלוטין את המסלול שהם היו רגילים ושמחים בו. ציפיתי למצוא אנשים ממורמרים, כועסים (כמוני), שיש להם אישיוז עם בורא הקוביד. אנשים שרק מחכים שהתקופה הזו תסתיים ולא תחזור לעולם. חיפשתי דווקא את התחומים שבהם אנשים באים במטרה לעשות טוב לאחרים – להצחיק אותם, לשיר להם, להאכיל אותם – ומצאתי מלוכה. מצאתי אנשים שגם אם הם התחילו את התקופה הזו בהלם, הם גילו דברים מדהימים על עצמם ועל חייהם. מצאתי אנשים שמאחלים לעצמם (וזה כן כמוני) שכאשר הכול ייגמר, ניקח כמה דברים משנת 2020 לשארית חיינו.
