 | | | | חשבון הנפש וחשבון הבנק | |
|  | | בישראל יש מי שמרוויחים בשעה שכר חודשי של רבים אחרים. 1.3 מיליון בחודש. לא צריך להיות סוציאליסט כדי להבין שמדובר בפצצה המאיימת על מדינת ישראל | |
| | | | |  | שלום וחג שמח ל"שותפי", מר חיים כצמן, יו"ר חברת "גזית גלוב". לא זכיתי להכיר אותך אישית. אנא סלח לי שאני טורד את מנוחתך בזוטות. לא התכוונתי להעכיר את רוחך בימי מועד. רציתי רק לשאול אותך: אין גבול לחמדנות? אינך יודע, כי "אין עניות גדולה מן החמדה", כמאמרו של ר' מנחם בר-זרח? עת לגלות לך מדוע הרהבתי עוז לכנותך שותפי. התרשמתי מביצועי החברה, שאתה מכהן כיו"ר שלה. עשיתי מעשה: ליקטתי שקל לשקל ורכשתי מניות בחברה שלך, בסכום עתק שווה ערך לשכרך בשלוש שעות עבודה. לא טעיתי: בימים אחדים צמחה ההשקעה שלי ב-500 שקל . יפה, מה?
עכשיו אגיד לך מה הדיר מנוחה מעיני: אולי עלות שכרך מעט גבוהה מדי? אולי יש טעם לפסול בעובדה, שעלות שכרך נוגסת 11.2% מהרווח השנתי של "החברה המשותפת" שלנו? אילו, למשל, היתה עלות שכרו השנתית של מנכ"ל בנק הפועלים מסתכמת במאה ושלושים ומליון ש"ח (כ-11% מרווחי הבנק), אולי גם אתה היית זועק חמס.
קח, בבקשה, מחשבון קטן. ב-2003 היתה עלות שכרך 15 מיליון ו-400 אלף שקל. מיליון מאתיים שמונים ושלושה אלף ש"ח ועוד 333 ש"ח לחודש. כל חודש. 42 אלף ועוד 777 שקל ליום. כל יום. נניח שמסירותך לעבודה אינה יודעת גבול. 12 שעות אתה שוקד על עבודתך, יוזם ומפתח, קונה ומוכר, בלי מנוחה. שעת עבודה אחת שלך גומלת לך 3,565 ש "ח. כל שעה. כל שעה אתה גורף לכיסך יותר משכר המינימום החודשי של למעלה ממיליון שכירים.
סליחה, אדוני היו"ר, יקר לי מדי.
ועכשיו ברצינות: אינני גר בכיסך ואין עיני צרה בך. תמיד היה הסוציאליזם זר לרוחי. שוויון יש רק במלכות השמיים, וגם בזה אינני בטוח לחלוטין. כיו"ר מצליח של חברה חובקת זרועות עולם, מגיעה לך משכורת גבוהה. נניח, 100 אלף שקל לחודש. 200. 250. שיהיה כבר 300. אבל קרוב למיליון ו-300 אלף שקל לחודש? יותר משכרם המצורף של שלושת מנהלי הבנקים הגדולים, שלושתם ביחד? זו עלות שכר מנקרת עיניים. מקוממת. קורעת את לבם של העניים ושל המובטלים ושל כל המשתכרים לצרורות נקובים.
אני יודע: אינך נוטל פרוטה מהקופה הציבורית. אינך משלח יד חמדנית לכיסו של משלם המיסים. אבל אתה ראש וראשון להעמקת הפער הבלתי נסבל, הבלתי נסלח והבלתי אפשרי בחברה הישראלית. ההנחה, כמי ששכרו החודשי נמוך משכרך לשעה, יכול להשלים לאורך זמן עם מעות הרעב שלו ולשתוק, טומנת בחובה פצצה מתקתקת מאיימת לא פחות מפצצות מתקתקות אחרות.
אתה אינך נושא באחריות אישית לשפר את מעמדם של המובטלים, ושל העניים, כשם שהם אינם נמנים עם התורמים לעושרך. אבל אתה והם חיים באותה מדינה, שניכם משרתים באותו צבא וכולנו חשופים לאותן סכנות. חברה, ששוררים בה פערי ענק כאלה, היא חברה סדוקה, שחלקיה עלולים, חלילה, להתפרק ולהתנפץ לרסיסים.
| |  | |  |
| |  | | סתם תמונה |
|
| | | | | |
|
|
| | | |
