ראשי > חדשות > נתן זהבי

הקרנפים הרבה מיחושי בטן וכאבי לב נפלו על שרי הליכוד בימים האחרונים, אבל בסופם, כמה צפוי, הם ויתרו על עקרונותיהם המוצהרים לטובת המשך הישיבה בממשלה מילא שרון, הוא הרי, על פי מבקריו, מפא"יניק מנעוריו, החוזר עכשיו עם תוכנית ההתנתקות שלו לכור מחצבתו. אבל מה עם כל בכירי הליכוד, הנטועים עמוק באידיאולוגיה החרותניקית הישנה, שקפצו בימים האחרונים על עגלת שרון בזה אחר זה כעכברים על ספינה היוצאת לדרך? גם הם המירו את דתם הפוליטית ונהפכו לפתע למפא"יניקים? יש להם, שמענו, תירוצים והסברים למכביר להארה שהיתה להם פתאום, ומצד שני, הם גם מגלים עדיין הבנה רבה לנימוקי המתנגדים להתנתקות. הם הגיעו, לדבריהם, להחלטה לתמוך בה אחרי התלבטויות קשות, מיחושי בטן עזים ושברון לב, עד שמתעורר חשש רציני לגבי יכולתה של הממשלה הזאת להמשיך לתפקד כראוי עם כל כך הרבה שרים שבורי-לב וכאובי-בטן. האם נטעה אם נעריך שהציבור אינו מאמין להם, וחושב שרק מניעים אישיים וחישובים פוליטיים קרים לגבי עתידם, הם שדוחפים אותם לוותר על עקרונותיהם המוצהרים, ולהעדיף את המשך הישיבה בכיסא המיניסטריאלי? דומה שלא. האם נשגה אם נאמר שההתקרנפות הזאת היתה צפויה והיא אינה מפתיעה? שוב, דומה שלא. קחו למשל, את הנתלה האחרון על עגלת ההתנתקות שיצאה לדרך, שר החוץ סילבן שלום, שעד שלשום הפליא בטיעונים כבדי משקל נגד יציאה מעזה ללא הסכם. הוא יכול לדבר עד ה-2 במאי על הצורך באחדות המחנה ועל ההישגים שהביא שרון מוושינגטון, שהוליכו אותו לתמיכה בתוכנית. אבל האמת היא שאם חפץ חיים פוליטיים הוא - והוא מה זה חפץ - לא היתה לו ברירה. שר חוץ, שצריך לייצג ולהסביר את מדיניות הממשלה בעולם, אינו יכול להצביע נגד תוכנית מדינית שמוביל בנחישות ראש הממשלה שלו, ועוד כזו שזכתה לתמיכת ארה"ב, ולהישאר בתפקידו. שר בריאות יכול, שר חקלאות יכול, אפילו שרת חינוך יכולה. שר חוץ לא. ולכן, יותר משהחליט שלום לתמוך בתוכנית, הוא החליט להישאר שר החוץ. כי מי כמוהו, פוליטיקאי משופשף, יודע שתהילת הפרישה והילת הפורש חולפים כעבור כמה ימים, והוא הולך ונדחק הצידה, מאבד ממעמדו ומכוחו, ובעיקר מפסיד נקודות במירוץ מול חבריו לצמרת, יורשי שרון. עדיף אפוא לאבד כמה תומכים במרכז ולספוג ביקורת, אפילו לגלוג, על ההתקפלות האידיאולוגית, אבל כל זה כשאתה נטוע בכורסת המיניסטר, מאשר להיות מרופד במחמאות ובשבחים קצרי מועד על הנאמנות האידאית והיושר האינטלקטואלי, אבל אחרי נחיתה כואבת לצידו של עוזי לנדאו. שלום נמנע מתמיכה בהתנתקות כל עוד נראה היה שיש סיכוי למתנגדיה לנצח. המעבר שלו, שלשום, למחנה התומכים מלמד, שמלכתחילה נבעה התנגדותו לתוכנית מדאגה לנישולו ממשרד החוץ יותר מאשר ממניעים אידיאולוגיים. ועכשיו, כשחצה את הקווים בעל כורחו, אכן יש לו סיבה לדאגה באשר לעתידו במשרד הקרוב ללבו. כל התיאוריות על כוחו הרב במרכז הליכוד, שנתן לו את תיק החוץ בתחילת הקדנציה ויכריח את שרון להשאירו בידיו גם אם הימין יפרוש ופרס וחבריו יצטרפו לממשלה, עלולות לקרוס, אם ייווצר מצב שאין ממשלה ללא העבודה והיא עומדת על קבלת תיק החוץ לפרס. ואז, עלול שלום להישאר קירח מכאן ומכאן - מהאידיאולוגיה ומהכיסא גם יחד. שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך

עיתונאי, שדר רדיו, איש טלויזיה, מתעסק מאז היותו בן 15 בתקשורת, חתן פרס "סוקולוב" לתקשורת ואיש השנה ברדיו. עצבני מוכר, מנהל מאבקים אנטי ממסדיים בעשור האחרון בכל הקשור לנכים, קשישים ולכלל הדפוקים במדינת ישראל        חפש ב-NRGgoogle.com   שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך נתן זהבי fd צה"ל מתכונן 1.4 דגכ דגע fdg כל הכותבים עידו קינן נתן זהבי קובי אריאלי דב ססובר ליאור כגן צביקה 2

פירסום ב - nrg מעריב   אתרי מעריב   דרושים ל - nrg  תנאי שימוש   עזרה   כתבו לנו   מי אנחנו