 |
/images/archive/gallery/115/727.jpg צילום אילוסטרציה: אורי גליקמן
 |
|
|
| `אפילו באתיופיה היה לי יותר טוב` |
|
| באתיופיה הוא התייתם מאביו, ספג מכות והשפלות,
נזרק מהבית ונמכר כעבד. אז איך זה ש-ג` מתגעגע
לארץ מולדתו? את השאלה הזו צריך להפנות לצה"ל |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אמיר בוחבוט
1/6/2004 2:13 |
|
|
|
|
|
|
|
באתיופיה הוא התייתם מאביו, הוכה על ידי אמו ואחיו, גורש מביתו, התגלגל ברחובות ועבד עבור פרוטות. אבל בעקבות היחס שהוא מקבל מצה"ל – ג' (השם המלא שמור במערכת) כבר מתחיל להתגעגע לארץ מולדתו.
ג' נולד לפני 23 שנה בכפר אלפה שבאתיופיה וגדל עם ארבעה אחים ואחיות. כשהיה בן 6 מת אביו ממחלה קשה, והוא נותר עם אמו. "היא היתה מכה אותי כל הזמן, בלי סיבה", הוא אומר.
בגיל 10 הוא נזרק מהבית. אמו מכרה אותו כעבד לאדם עשיר. שנתיים עברו, הגעגועים נהפכו לבלתי-נסבלים ו-ג' ברח ממעסיקו כדי להתאחד עם משפחתו. אך כשחזר לכפר, התברר לו שהם נמצאים באדיס אבבה, בדרכם לעלות לישראל.
ג' בן ה-12 החליט להגיע לבירת אתיופיה בכל מחיר. הוא עבד כמצחצח נעליים וכפועל בניין. שבע שנים נדרשו לו להשיג את הכסף הדרוש כדי להגיע לאדיס אבבה, ובגיל 19 הוא פגש שוב את אמו.
"היא לא קיבלה אותי", הוא מספר ועיניו נמלאות דמעות. "לא התווכחתי, פשוט הלכתי".
ג' נאלץ להיפרד מחלומו להתאחד עם משפחתו, אך לא ויתר על חלום אחר - לעלות לארץ. "למדתי במחנה העלייה של סוכנות היהודית על ישראל", הוא אומר. "שמעתי ששם יש דמוקרטיה, ששם לא יכולים לקחת לך את מה שיש לך בכיס. הסבירו לנו ששם יש חיים טובים, יש חוק".
בגיל 20, קיבל ג' את התעודה שמוכיחה שהוא יהודי, ועלה ארצה. הוא למד ארבעה חודשים במרכז קליטה בדרום הארץ וקיבל דיור זמני מהסוכנות היהודית. הכל נראה אז ורוד, אך ביולי 2003, כשהתגייס לצה"ל, נלקחה ממנו הדירה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"פה אין לי אפילו כבוד"
|
|
|
 |
|
|
|
ג' רצה לשרת בקרבי, אך עם סיום הטירונות הוא שובץ לבסיס בדרום הארץ, שם הוא עוסק בהנחת פלטות מיגון לגחוני טנקים. הצרה היא שבחופשות שלהן הוא זכאי – אין לו לאן לחזור.
"הבטיחו לי דירה בצבא, אבל לא קיבלתי שום דבר", הוא מספר בבכי. "הכי קשה לי שחיילים יוצאים הביתה ואני נשאר בבסיס כי אין לי לאן ללכת. אני נשאר בבסיס כי אם אצא, לא יהיה לי איפה לאכול".
ג' מספר שקצינת ת"ש שאליה פנה הבטיחה לעזור לו, אך דבר לא השתנה. "הזמן עובר ואני אפילו לא מקבל משכורת של חייל בודד, רק 380 שקל. זה לא מספיק לכלום. יש לי מפקד נהדר והוא נותן לי כסף מהכיס שלו, אבל אני מתבייש לקחת. יש אנשים טובים שעוזרים לי בבסיס, אבל נמאס לי לבקש".
ג' לא מבקש הרבה. "אני רוצה בגדים אזרחיים כמו כולם, שתמיד יהיו לי בגדים מכובסים עם ריח טוב. אני רוצה להיות חייל כמו כולם ולהיות אזרח טוב", הוא אומר. "באתיופיה כבר היה לי יותר טוב; פה אין לי אפילו כבוד".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
