 |
/images/archive/gallery/103/869.jpg לבני
צילום: פלאש 90  |
|
|
|
|
| השרה שהפכה לגיבורת היום, פועלת להציל את
רה"מ, וגם את עצמה |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
נדב איל
3/6/2004 14:20 |
|
|
|
|
|
|
|
ציפי לבני היא אחד הקולות השפויים בממשלתו של אריאל שרון. אנשי השמאל מאוהבים בה: היא לא מתלהמת, מתונה במובהק, מדברת בשפתם. אנשי הימין חוששים ממנה: לבני מייצגת עבורם את הצד המסוכן בליכוד, אותו צד שפינה את סיני, שמוכן כעת להתנתקות.
נכון להיום, שרת הקליטה רחוקה מרחק כמה שעות מלהפוך להערה שוליים רצינית בספרי ההיסטוריה הפוליטית. "פשרת לבני", מזמזמים ברדיו, "הצעת לבני", מצטטים העיתונים, ולפתע הפכה שרה לא בכירה לדמות הבולטת ביותר במשבר העמוק ביותר שפקד את ממשלת שרון.
זה קרה לגמרי במקרה. הצעתה של לבני לא זכתה ליחסי ציבור בכלל, לעומת יוזמתו המתוקשרת של טומי לפיד, יו"ר שינוי. לפיד, שר בכיר ומנהיג מפלגה, קיבל את כל התקשורת. הצעתה של לבני, שאיננה חדשה, נותרה מיותמת בצד, בעת שלפיד ערך סבבי ראיונות לטלוויזיה.
לפני יומיים וחצי התרחש המהפך. בבהילות ובדחיפות זומנה לבני לפגישת לפיד-איתם-נתניהו. לשלושת האישים הסתבר סופית שרק הצעתה, המעקרת את ההתנתקות מתוכן עד להחלטה סופית לפנות התנחלויות, היא היחידה שיכולה להוביל להסכמה. לפיד פינה מרצונו, בצורה מכובדת, את הבימה, ולבני, עורכת הדין ממולחת תפסה את מקומו.
לבני עצמה זקוקה מאוד לפשרה, כמו כל השרים התומכים בראש הממשלה. אם תיאלץ להצביע בעד תוכנית ההתנתקות המדורגת, כפי שהיא, ללא שינויים, חברי המרכז לא ישכחו ולא ימחלו, לא לה, ולא לאהוד אולמרט ושאול מופז. הם כולם ייאלצו לעמוד ביום הדין במרכז הליכוד, ולנסות להסביר מדוע לא קיבלו על עצמם את הכרעת המתפקדים.
לבני, בת ל"משפחה הלוחמת", מבינה היטב את מצב העניינים הזה: היא לא רק מצילה את שרון וממשלתו, אלא גם את עצמה וחבריה התומכים בהתנתקות.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
