 |
 |
|
|
|
|
| חסן ופאטימה זוהרי הגיעו לראשונה לישראל כתיירים מוסלמים ממרוקו, גורשו אחרי כמה שנים - אך לא ויתרו. בפעם השניים התייצבו כאן שוב, כעולים ששמותיהם מנחם ופאני זוהר. הם קיבלו אזרחות ישראלית, סל קליטה ועוד הטבות. כשהתעורר החשד נגדם הפעילו תעשייה של תצהירים ומסמכים מזויפים, כולל כתובה ממרוקו שהתגלתה כמפוברקת. כשבג"ץ קבע שיש לגרשם הם שלפו את הנשק האחרון - הבן יוסי-יאסין המשרת בצה"ל. עלייה וקוץ בה |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
קלמן ליבסקינד
6/8/2004 14:53 |
|
|
|
|
|
|
|
הידיעה שפורסמה לפני שבועיים באחד העיתונים, לצד תמונה של חייל צה"ל המחבק את הוריו, היתה נוגעת ללב. "יוסי זוהר הגיע ממרוקו לפני שלוש שנים," נכתב בה, "באחרונה, בעודו נלחם למען המדינה, הוצא נגדו צו גירוש מהארץ, שקיבל את אישור בית המשפט."
נשמע נורא, נכון? לפי הידיעה גם הרצל גדז,' מי שהיה עד לאחרונה ראש מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, חשב כך. גדז' שלא ידע על הפרשה, כך נכתב בעיתון, הודיע מיד שייפגש עם החייל ועם מפקדיו כדי לסכם את מתן האזרחות לחייל וכדי להסדיר את מעמד הוריו בישראל. סוף סוף סיפור על פקיד בכיר, שיודע להתחשב היכן שצריך כדי לפתור בעיה אנושית קשה. אלא שהעובדות, מה לעשות, מלמדות אחרת.
הסיפור הזה, בכמה מילים, הוא סיפורה של הקלות הבלתי נסבלת שבה יכולה משפחה ערבית מוסלמית לעלות לישראל עם כמה מסמכים מזויפים, לתחמן את משרד הפנים, להשיג במרמה תעודת זהות ישראלית, לקבל סל קליטה, לקבל ממשרד הפנים הודעה על ביטול אזרחות שחתומה על ידי ראש מינהל האוכלוסין בכבודו ובעצמו, ואחר כך לרוץ לעיתונות, לצעוק "הבן
שלנו חייל" ולקבל יחס חם ומבין מאותו אדם ש"שומע על כך לראשונה."
הרומן של משפחת זוהרי ממרוקו עם מדינת ישראל התחיל בשנת ,1995 כשחסן, אבי המשפחה, נחת בנתב"ג עם בנו הבכור מוחמד ועם גיסו דריס. על אף שהיו בידיהם אשרות תייר לשלושה חודשים, לא היתה להם שום כוונה לעזוב בתום הזמן הקצוב. כעבור שנה הצטרפו אליהם גם אשתו פאטימה והילדים עישם, יאסין, יונס וזונדינה.
ארבע שנים וחצי אחר כך נעצר בתל-אביב קטין מרוקאי ללא אשרה. בדיקה קצרה העלתה שמדובר בבנו של קונסול מרוקו לשעבר, ששב זה מכבר למולדתו. איפה אתה גר אחרי שהוריך עזבו, שאלו אותו, והקטין הצביע על בית משפחת זוהרי, זו שהיתר השהייה שלה בישראל פג ארבע שנים קודם לכן. מכאן ועד לקבלת צו הגירוש הדרך היתה קצרה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
נשמה יהודית בפנים
|
|
|
 |
|
|
|
הפרידה מישראל לא היתה קלה למשפחה. כעבור שלושה חודשים הם החליטו לנסות שוב את מזלם. באוגוסט 2001 עשו בני המשפחה את הדרך ממרוקו לישראל דרך איסטנבול. הם הגיעו כתיירים, אך מיהרו להתייצב בלשכת משרד הפנים בראשון-לציון. הם הגיעו מצוידים בשמות חדשים, עבריים למהדרין. האב, שבביקורו הקודם בישראל היה חסן נהפך למנחם, האם פטימה היתה לפאני, עישם נהיה יניב, יאסין הוא יוסי, יונס היה ליוני ושמו של זונדינה הקטן בישראל הוא מהיום אלי.
אנחנו יהודים, הסבירו לפקידים, ואנחנו רוצים לעלות לישראל. לבקשת הפקידים שלפו מתיקם "אישור יהדות," שעליו מתנוססות חתימות של הרב מלול והרב דהאן ממרוקו. במשרד הפנים לא עלו על הקשר בין המגורשים מאתמול לעולים של היום, ושלחו את משפחת זוהר לנשק את אדמת המולדת החדשה עם תעודת זהות כחולה וסל קליטה נאה. כמה פשוט.
הפקידים לא שמו לב בשלב הזה לעוד כמה פרטים: משפחת העולים החדשים, שזה מקרוב באה, הספיקה כבר לשלוח בעבר כמה כוחות חלוץ לארץ הקודש, כאלה שיהדות היא לא הצד החזק שלהם. למנחם-חסן ולפאני-פאטימה, מסתבר, יש בן נוסף, ושמו בישראל מוחמד, שנישא לבחורה ערבייה ישראלית ונכנס לארץ ב-1995 במסגרת בקשה לאיחוד משפחות, כשהוא מצהיר בכל הטפסים שהוא מוסלמי.
לפאני מתברר, יש גם אח בישראל - עבד אל עלי חבאל. גם הוא הציג עצמו כמוסלמי, לפני שהגיע לארץ מטעמי איחוד משפחות ונישא לערבייה מטייבה, שם הוא מתגורר עד היום. אח נוסף שלה, דריס, הצהיר גם הוא שהוא מוסלמי ואפילו נישא בבית הדין השרעי לבחורה מטייבה.
רק כעבור כמה שנים, משהתברר כמה קל לקבל כאן אזרחות ישראלית, נזכרו גם שני המוסלמים הצעירים הללו שעמוק בפנים יש להם נשמה יהודית ושבו למשרד הפנים בבקשה לקבל תעודת עולה חדש. במשרד הפנים לא עלו עוד בשלב הזה גם על מנאר, בתם של פאני ומנחם-ואחותו של מוחמד, שנישאה לערבי מוסלמי, הצהירה גם היא על האיסלאם כדתה, וחיה היום בלוד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המשפחה לא התייאשה
|
|
|
|
|
|
|
בסוף 2003 שבו בני המשפחה לבג"ץ בבקשה לקבל ארכה, כדי להביא ממרוקו את תיק בית הדין הרבני. התיק הזה, הסבירו, יוכיח שמי שנישאו כמותם בחתונה יהודית כדת משה וישראל חייבים להיות יהודים. לבקשה צורפו גם מסמכים טריים שהגיעו ממרוקו: תעודות לידה של בני המשפחה ואישור של שלושה עדים שמצאו את קברה של הסבתא רחמה עליה השלום בבית העלמין היהודי בפאס.
עוד טרוניה אחת מעניינת היתה בעתירה. איך קבעה המדינה בתשובתה, קבלה פאני זוהרי, שעבד אל עלי חאבל המוסלמי מטייבה הוא אח שלי, כשאני לא מכירה אותו ובכלל לא יודעת מיהו. במשרד הפנים מיהרו לבדוק את הטענה. פאני, התברר בבדיקה, שכחה כנראה שאת הפרטים על האח המוסלמי שלה מטייבה היתה דווקא היא זו שסיפקה לפקידי משרד הפנים בשימוע שנערך לה.
תשובת המדינה לבג"ץ העלתה כמה תמיהות גם לגבי המסמכים החדשים של משפחת זוהרי. כך לגבי הקבר של הסבתא מפאס, שצוין במסמכים החדשים ממרוקו כשייך למנוחה רחמה בת-יוסף. פאני עצמה, לעומת זאת, הצהירה בטופס אחד שלסבה קראו שמעון, ובטופס אחר ששמו היה יעקב. יוסף לא היה שם. עוד התברר שתעודות הלידה שנולדו פתאום יש מאין אינן מקוריות, אלא שחזור שנעשה רק לפני כמה חודשים וכן שפאני מופיעה בהן כילידת 1948 בעוד היא עצמה עצמה סיפרה עד היום שהיא בכלל ילידת .1955
משפחת זוהרי, בהתמדה ראויה לציון, לא התייאשה מגרסאותיה שהתנפצו בזו אחר זו. בפברואר השנה היא שבה לבג"ץ והציגה סוף סוף בתרועת ניצחון את מה שאמור היה להיות הקלף המנצח: "הכתובה המקורית" מחתונתם של פאני ומנחם ב-1971 "כדת משה וישראל."
אלא ששוב התעקשו חוקרי המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה לקלקל את החגיגה: הם קבעו שמדובר במסמך שהוכן במכונת צילום ונעטף בטכניקה שלא היתה קיימת לפני 30 שנה, או בלשון אחרת: מסמך מזויף.
בדיקת תוכנה של הכתובה המזויפת העלתה שמי שמילא אותה לא היה ממילא קפדן גדול. כך לדוגמה, התברר שבין התאריך העברי של החתונה בכתובה לבין זה הלועזי שלצדו יש הפרש של שנה. כך גם התברר שהתאריך מצביע על 1970 בעוד שבני הזוג הצהירו פעם אחר פעם שנישאו בשנת 1997. כמו כן התברר שפאני ומנחם לא זכרו כנראה איפה נישאו, שכן לפי הכתובה החתונה נערכה בקזבלנקה, בעוד שהם טענו כי נישאו בפאס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גרסאות כזב
|
|
|
|
|
|
|
בניסיון לפצח את התעלומה גויס הרב הראשי לישראל, שלמה עמאר, שהתבקש לפנות לרב הראשי למרוקו. האחרון ניאות לשגר את שליחיו לבית העלמין היהודי בפאס, לחפש את קברה של הסבתא רחמה. השליחים לא מצאו קבר כזה.
וכך, לפני כחודשיים, ב31- במאי, אחרי שניתנו לבני המשפחה כל ההזדמנויות שבעולם, החליטו שופטי בג"ץ לשים לפרשה סוף. המסמכים שהוגשו, קבעה השופטת דורית בייניש, "נתבררו על פניהם כמזויפים... העותרים לא הניחו תשתית לטענותיהם העובדתיות, והן על פניהן נראות כגרסאות כזב." השופטים הורו לגרש את בני משפחת זוהרי-זוהר מהארץ בתוך 90 יום.
במדינה אחרת סביר שפרשה כזו היתה נחתמת בחקירה פלילית נגד מי שהצליחו להונות את המדינה ולהוציא ממנה כספים והטבות אחרות במרמה משך תקופה ארוכה. אלא שבישראל הדברים מתנהלים אחרת. הידיעה בעיתון על החייל העומד בפני גירוש, וכוונתו של גדז' להעניק למשפחה אזרחות, למרות החלטת בג"ץ, עורר סערה במשרד הפנים.
בתיה כרמון, מנהלת המחלקה לאשרות לעובדים זרים ומי שחשפה חלק גדול מן הזיופים, שלחה מכתב נזעם לשר פורז. "מדובר במשפחה מוסלמית שחלק מאנשיה מתגוררים בכפר ערבי," כתבה כרמון, "קבלת המעמד התאפשרה עקב מחדל חמור ביותר של לשכת משרד הפנים בראשון-לציון... מר גדז' היה מעורב אישית בפרשה - מיד כשנודע לו על החקירה המשטרתית הוא התקשר לחוקרת ודרש ממנה במפגיע להפסיק את החקירה... מר גדז' היה מודע לפנייה לשלטונות צה"ל שלא לגייס את ילדי המשפחה בהיותם מוסלמים שהתחזו ליהודים ובהיותם מועמדים לגירוש. הבן הבכור אמנם לא גויס, אך עקב טעות גויס הבן השני. מדובר במקרה חמור ביותר של הונאה שיש לו גם השלכות ביטחוניות חמורות.
כיצד זה מודיע מר גדז' מיידית כי יפעל בניגוד לפסיקת בג"ץ."?
בתחילת השבוע ביקשנו לדעת אם משרד הפנים מתכוון למלא את הבטחתו של גדז,' כפי שפורסמה, ולהסדיר את מעמדם של בני משפחת זוהרי, למרות הכל. במשרד התקשו להשיב, ובמשך שלושה ימים טענו שלא מצליחים לאתר את גדז,' שהועבר לאחרונה מתפקידו כראש מינהל האוכלוסין ומונה למנהל מחוז הצפון במשרד.
בסופו של דבר העביר גדז' ל"מעריב" גרסה אחרת מזו שהופיעה בשמו בעיתונות רק לפני שבועיים. לא טענתי שאני לא מכיר את הסיפור הזה, אמר, התקשרו אלי מהעיתון לפלאפון כשהייתי בחופשה ולא הסבירו לי בדיוק על מה מדובר. גדז,' כך עולה מדבריו, מחזיק עד היום בגישה שלא ממש עולה בקנה אחד עם פסיקת בג"ץ ועם הנחיית השר פורז.
"אם זה חייל שמשרת בצה"ל כמעט שנתיים - הוא יקבל אזרחות," אמר גדז.' הוא אישר עוד שנזף בעורכת הדין רונית גרשון, קצינה ממשטרת ההגירה שפתחה בחקירת המסמכים המזויפים של משפחת זוהרי ")התפקיד שלה זה לא לטפל בתיקים כאלה,(" אבל טען כי לא הוגשה נגדו כל תלונה לנציבות שירות המדינה על ידי הקצינה. בנציבות, לעומת זאת, מאשרים שלא רק שהוגשה תלונה, אלא שגדז' אפילו נחקר על אודותיה. לדברי גדז' הוא נפגש עם החייל יוסי זוהרי לפני שבוע וחצי, והעביר לשר פורז את חוות דעתו. מלשכת השר נמסר שלא התקבלה שום חוות דעת כזו. ומשפחת זוהרי, ככל הידוע לנו, עדיין נמצאת בישראל.
בין לבין העסיקה הפרשה הזו במשך שנה את שופטי בג"ץ, שהעניקו למשפחה הזדמנויות חוזרות ונשנות להוכיח את טענותיה, שקרסו זו אחר זו כמגדל קלפים, עד שהשופטת דורית בייניש פסקה שיש לגרשם מהארץ.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
 |  | | גדז': "אני לא מבין מה המשטרה מתערבת בתיק הזה, מי אתם בכלל" | |  | ![]()
|
|
|
|
|
