 |
/images/archive/gallery/107/180.jpg יולי עופר.
צילום: יוסי אלוני  |
|
|
|
|
| הקשרים בין אלי לנדאו ליולי עופר מרמז שלשניים יחסים המערבים הון ושלטון. לנדאו הוא המסייע, המשדל- ועופר המרוויח. תחקיר |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
בועז גאון ועמרי אסנהיים
7/8/2004 7:58 |
|
|
|
|
|
|
|
"מי שרץ אחריי זה אלי לנדאו. אני לא רץ אחריו." (יולי עופר בראיון עיתונאי, יולי 92')
בהפסקות הנשימה שלקח במהלך חקירותיו המרתוניות במשטרה, הפנה בשבועות האחרונים השר לשעבר יוסף פריצקי - באמצעות שליחיו בעולם החופשי - אצבעות מאשימות לעבר כל העולם ואשתו.
למרבה המבוכה, לפחות בחלק מהמקרים התברר כי קצה אצבעותיו כוונו כהלכה: יוסי מימן אכן העסיק את החוקר מאיר פלבסקי, שאכן רכש את הקלטת שהקליט יעקב אשל, שאכן הסתייע בשירותיו הטובים של דוד ספקטור. אצבע שנייה כיוון פריצקי לעבר המשך כהונתו של אלי לנדאו כיושב ראש חברת החשמל שאכן עמדה בסכנה, ופריצקי אכן חסם אותה בגופו הרחב מאוד.
היתה גם אצבע שלישית: שפריצקי סיכן את האינטרסים של האחים עופר, או ליתר דיוק של יולי עופר, בעסקת מאות המיליונים של הובלת הפחם (הפירוט בהמשך;( ושאלי לנדאו ביקש לסייע לידידו עופר, מה שהוסיף לרשימה הארוכה של הסיבות שבגינן יש להשליך
את הקריירה הפוליטית של השר הפטפטן לסל הגריסה הפוליטי. אלי לנדאו ומנכ"ל חברת הפחם, יעקב דנאי, אמרו כי מדובר בשטויות (תגובתו של אלי לנדאו לכתבה המתפרסמת כאן: "אין תגובה.("
האם פריצקי היסטרי ועל כן הוא מנסה לשפוך בנזין על כל מי ששהה במחיצתו בשנה האחרונה? ייתכן. אבל בדיקה מעמיקה ועניינית של יחסי לנדאו-עופר בשני העשורים האחרונים מעוררת תחושה מובהקת כי בין השניים שוררת מערכת יחסים הגובלת לפרקים בגילוי עריות הוני-שלטוני.
בעשרת הפרשות שיפורטו להלן, חוזרים שוב ושוב השמות לנדאו ועופר, עופר ולנדאו. בכל המקרים היה מעורב הרבה כסף, שהיה אמור (ובחלק המקרים אכן מצא את דרכו) לחשבונות הבנק של האחים עופר. ברוב המוחלט של המקרים היה לנדאו בעמדת המסייע, המשדל, העוזר - ועופר, המרוויח. פה ושם, התחלפו השניים בתפקידים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
יו"ר חברת החשמל לשעבר, אלי לנדאו. צילום ארכיון: רובי קסטרו
|
|
|
 |
|
 |
|
.1 גד יעקבי והמשרה שנגנזה
|
|
|
 |
|
|
|
הסיפור הבא מתפרסם כאן לראשונה.
כשמונה חודשים לפני סיום הקדנציה שלו כיושב ראש חברת החשמל בשנת ,1998 צלצל הטלפון במשרדו של יושב הראש גד יעקבי. מהצד השני של הקו היה יולי עופר, ששאל אותו האם היה מעניין אותו לכהן כיושב ראש מועצת המנהלים של בנק המזרחי (בבעלות משותפת של משפחת עופר ומוזי ורטהיים.( יעקבי המופתע שאל האם מדובר בשעשוע אינטלקטואלי, או בהצעה ממש. עופר השיב כי מדובר בהצעה רצינית וביקש תשובה בהקדם.
כעבור כמה ימים התקשר יעקבי לעופר והשיב בחיוב עקרוני, פלוס תנאים: שהוא ייכנס לתפקיד רק בעוד ארבעה חודשים ושיכהן בתפקיד בחצי משרה בלבד כדי להתפנות לכתיבה ולהוראה. עופר ביקש מיעקבי למסור את החלטתו (בעיקר את חלקה הראשון) לשר הממונה עליו. כלומר, לשר התשתיות דאז אריאל שרון. בסביבתו של שרון היה ידוע לרבים כי יעקבי בדרך החוצה, ושאלי לנדאו, ידידו ומקורבו, בדרך פנימה.
כחודש וחצי לאחר מכן, מצלצל הטלפון של יעקבי. על הקו אריק שרון, המבקש מיעקבי לסור למשרדו. השר בישר ליעקבי כי "החליט למנות את אלי לנדאו למחליפך," וביקש ממנו לפנות את משרדו בתוך חודש.
יעקבי ההמום התייעץ עם חברים, שקל להגיש בג"ץ ובסוף החליט כי מדובר במלחמה מיותרת, יקרה ואבודה. הוא הגיש לשרון את התפטרותו.
כאשר הסתיימו נאומי השבח וההערצה בזכות כישוריו המופלאים של היושב ראש הפורש, חיפש יעקבי את יולי עופר. לקח לו שבועיים לתפוס אותו, להזכיר כחלק מהסמול-טוק את מינויו של אלי לנדאו ולשאול אותו מתי יוכל להיכנס לתפקידו כיושב ראש המזרחי.
עופר בישר לו כי הנסיבות השתנו וכי ההצעה איננה בתוקף עוד. בין השאר, "בגלל התנגדות השותפים." יעקבי החנוק התקשר למקורבי מוזי ורטהיים ושאל אותם איך יכלו לעשות לו את זה. הם אמרו לו שהם אינם יודעים על מה הוא מדבר.
כמה חודשים אחרי שנכנס לתפקיד, העניק אלי לנדאו ראיון לביטאון הפנימי של חברת החשמל. "שר התשתיות אריאל שרון," אמר יושב הראש המשועשע, "הציע לי להתמנות ליושב ראש דירקטוריון חברת החשמל כבר לפני שנתיים. אמרתי לו שזה רעיון מצוין."
בתחילת השבוע תפסנו את מוזי ורטהיים, השוהה בחו"ל. הוא הקשיב לסיפור הנ"ל בשתיקה ואמר כי מדובר בדברי הבל. "אני יכול להגיד לכם דבר אחד," אמר. "גד יעקבי מעולם לא היה מועמד לכהן כיושב ראש בנק המזרחי."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.5 חברת הפחם, ואיל הספנות מכפר קרע
|
|
|
|
|
|
|
בשנת 1999 קיבלה הממשלה את החלטה ,4797 לפיה תשלב ישראל במערכת אספקת הנפט שלה אניות ישראליות, ועליהן ימאים ישראלים. הרציונל: בשעת חירום לא ניתן לסמוך על אניות קולומביאניות, דרום אפריקניות ואחרות, שיואילו לסכן את עצמם ולמלא את התנורים הציוניים. "קיים חוסר היגיון," כתב ב2003- חבר הכנסת יחיאל חזן ליושב ראש ועדת הכלכלה שלום שמחון בעקבות הוראתו להקים צוות שידון בהחלטה ההיא, "בכך שאניות וצוותים זרים ישרתו את הסחר הישראלי, והדבר נוגד את האינטרס הישראלי, הן כאמור מבחינה אסטרטגית-ביטחונית, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תעסוקתית."
ארבע שנים אחרי החלטת הממשלה מ,1999- מתכנסים 13 מוזמנים בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת. על הפרק: כישלון שוק הספנות הישראלי, או ליתר דיוק של חברת הפחם, להוציא אל הפועל את החלטת הממשלה. מטעם המובילים הפוטנציאלים נוכחים יורם זבה, מנכ"ל "צים" (כיום בשליטת קבוצת עופר,( מיכה לב מחברת "מנו-ספנות," ומחמוד מסלאחה, מחברה שאיש משוק הספנות לא הכיר קודם, בשם אל-שפק אינטרנשיונל.
יעקב דנאי, מנכ"ל חברת הפחם, מפתיע: אף אחד מארבעת המתמודדים "לא עמדו בתנאי המכרז." עם זאת, "ניהלנו משא ומתן עם כל ארבעת המציעים, ועם שניים הצלחנו להגיע למחירים שנראים סבירים לתנאי השוק. חתמנו איתם מסמך כוונות." דנאי הסביר כי חברת הפחם החליטה לנהל משא ומתן עם שתי חברות כדי להבטיח שבסופו של דבר, תפעל אנייה אחת לפחות. בניסוח אחר: הנחת העבודה היתה כי כל חברה תספק אנייה אחת.
דנאי לא הזכיר את שם החברות שאיתם חתמה חברת הפחם מסמך הבנות. עם זאת, מאופן התנהלות הפרוטוקול ברור כי אחת מהם היתה חברת אל-שפק, בבעלות מסאלחה ")קודם כל," אומר איש צים יורם זבה, "ברכות למסאלחה.("
מנו-ספנות היא חברה ותיקה המנוהלת על ידי משה מנו, שבימים אלה אכן מובילה פחם לישראל באמצעות אניית הענק ")ממוטה," בפי אנשי החברה) קייפ-מור. "מור," על שם מרדכי, אביו המנוח של משה מנו. קייפ-מור מובילה כבר שנתיים 200 אלף טון פחם לישראל, שלוש פעמים בשנה. מדובר באנייה ישראלית למהדרין, העובדת בשירותה של חברה ישראלית לגמרי.
במנו-ספנות היו משוכנעים כי הם החברה השנייה, בין השאר לאור מכתב שהעבירו לחברת הפחם, לפיו יסכימו להפעלת אנייה שנייה באותם תנאים של הפעלת האונייה קייפ-מור. זאת, למרות שמחירי השוק השתוללו בשנים האחרונות. במנו-ספנות ציפו לסוג של הכרת תודה ג'נטלמנית מחברת הפחם. הישיבה ננעלה בשעה ,13:55 אגב הצהרה של שמחון על אימוץ המלצות חזן, שנועדו לסייע לביטחון ישראל - וגם לחסוך לה הרבה כסף.
אלא שכעבור כמה חודשים, קיבלו אנשי מנוספנות את שוק חייהם. נאמר להם שלא רק שמנוספנות לא תוביל את הפחם החל משנת 2007 ואילך, אלא שחברת הפחם מתכוונת לשכור שתי אניות - ולא אחת - של האחים עופר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שלושה ימי תחקיר
|
|
|
|
|
|
|
מה קרה בין הישיבה אצל שמחון, שם דובר על כישלון המכרז ועל מסמך הבנות עם שתי חברות, לבין הפרסום של חברת הפחם, שם דובר על זכייה בעיסקה של קבוצת האחים עופר? ובכן, חברת הפחם הפסיקה להתקיים כישות נפרדת, וצורפה לחברת חשמל, בראשות אלי לנדאו.
לנדאו כיהן כדירקטור בחברת הפחם עוד לפני הצטרפותה לחברת החשמל. העובדה כי קבוצת האחים עופר זכתה בעיסקה ארבע שנים לפני תחילתה, ועוד בשתי אניות ולא אחת, ועוד אחרי שהוחלט בוועדת הכלכלה כי חברת הפחם לא תוציא מכרז אלא תנהל משא ומתן על פי תנאי השוק באותו הזמן, היתה בעיני המתחרים ההוכחה הניצחת כי חברת החשמל בראשות לנדאו בישלה לאחים עופר דייסה מתוקה במיוחד.
בשיחות לא לייחוס, אומרים אנשי חברות הספנות המתחרות במפורש: בלי עזרתו של לנדאו האחים עופר לא היו זוכים במכרז, ואנחנו מורידים את הכובע לנוכח מידת ההשפעה שיש להם אצל ראשי המשק. יעקב דנאי, מנכ"ל חברת הפחם, מסר השבוע ל"הארץ" כי "יושב ראש חברת החשמל לשעבר לא התערב לטובת האחים עופר במכרז להובלת הפחם עבור חברת החשמל." לתגובת האחים עופר, ראו מסגרת מיוחדת.
ומה לגבי מחמוד מסאלחה, מחברת אל-שפק אינטרנשיונל? ובכן, כדי להשיגו נדרשו שלושה ימי תחקיר. כשתפסנו אותו סוף סוף, הסביר כי "הוא עובר בימים אלה לתל-אביב" ולכן (כל) הקווים במשרדו מנותקים. מסאלחה זועם: הוא עדיין מחזיק ביד את החוזה עם חברת הפחם שהתחייבה להעסיקו, והוא עדיין נרעש לנוכח התרגילים שעשו לו כדי למנוע את הוצאת החוזה אל הפועל. למשל: הוא מספר כי בחוזה סיכמו אנשי חברת הפחם על תעריף זיכיון של 16.5 אלף דולר ליום. בבואם לממש את החוזה, עלה התעריף ל100- אלף.
"זה שהסיפור הזה מסריח - זה בטוח," אומר מסאלחה. "אבל איפה הסירחון, אני לא יודע." מה הוא כן יודע? למשל, שהופעלו לחצים על מי שהיה אמור להיות שותפו היהודי לעתיד, שנסוג מהעסקה אחרי שהובהר לו כי הוא מתעסק עם כוחות גדולים ממנו.
מאז פרישתו של לנדאו מחברת החשמל, על רקע מהומת פריצקי, נושם שוק הספנות לרווחה. בכל מה שקשור לפחם, הם מקווים שהכל שוב פעם פתוח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.6 חברת יפנאוטו והמייסד המריר
|
|
|
|
|
|
|
השנה: .1992 המקום: קבלת פנים בביתו של השגריר היפני. המשוחחים ביניהם: ראש עיריית הרצליה, אלי לנדאו, ואיש העסקים ומייסד חברת יפנאוטו (יבואנית סובארו,( משה ברנובסקי (ז"ל.(
על פי דיווח ב"ידיעות אחרונות" של אותן שנים, לומד לנדאו בשיחה כי ברנובסקי, המחזיק ב50- אחוז ממניות החברה, מעוניין למכור. שווי מניותיו בחברה: כ20- מיליון דולר. אבל לשותפו של ברנובסקי - דני ברקוביץ' - יש זכות קנייה ראשונה.
כעבור כמה ימים מקבל ברקוביץ' טלפון מלשכת ראש העירייה ונקבעת לו פגישה. בשלב מסוים בשיחה - לתימהונו של ברקוביץ' - עולות לדיון מניותיו של ברנובסקי ביפנאוטו. לנדאו מבקש מברקוביץ' לוותר על זכות הראשונים שלו על מניות "החצי השני" לטובת קונה אחר, שייתכן ומעוניין. שמו של הקונה? יולי עופר.
"באחד הימים," סיפר ברקוביץ' לפי פרסום מ,1995- "הזמין אותי לנדאו ללשכתו וביקש ממני להסיר את זכות הסירוב שלי כדי לאפשר לשותפי בחברה למכור לעופר את המניות שלו. ראיתי בכך התערבות חצופה מצדו והודעתי לו על סירובי המוחלט." בראיון ב"ידיעות אחרונות" מ1992- סיפר ברקוביץ' כי אחרי השיחה עם לנדאו, החל לקבל "פניות טלפוניות ממשרדו של יולי עופר בלונדון."
ברנובסקי, מצדו, לא נשאר חייב. בראיון ל"גלובס" ב,1992- האשים את יולי עופר "בעשיית יד אחת עם שותפו, ברקוביץ,' ובמעורבות ראש עיריית הרצליה, לנדאו, מתוך מטרה לרכוש ממנו את המניות בסוכנות סובארו במחיר נמוך מזה שנקבע."
עסקת עופר-ברנובסקי לא יצאה לבסוף אל הפועל, בין השאר לאור התנגדותו של ברקוביץ' בגין "חוצפתם" של אלי לנדאו ויולי עופר. את החברה קנה לבסוף גד זאבי.
את תגובתו של ברקוביץ,' הנופש בחו"ל, לא היה ניתן להשיג.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.7 הקאנטרי קלאב וסניף פת"ח בהרצליה
|
|
|
|
|
|
|
באישון ליל גשום בדצמבר ,1986 החליט לנדאו לרתום את עופר למאבק לאומי. הוא ביקש ממנו לרכוש את הקאנטרי קלאב בהרצליה. "לנדאו לא רצה שהמקום יילקח וינוהל על ידי בעלים ערבים," סיפר עופר למקומון "צומת השרון" בנובמבר ,1994 "הוא לא רצה פת"ח במרכז הרצליה. לא ידעתי איפה מונח הקאנטרי הזה, לא בדקתי ולא תיארתי למה אני נכנס. לנדאו, שהוא ידיד אישי שלי בהרצליה ומזמין אותי לכל אירוע, לחץ ולחץ וגם אני הסכמתי איתו שלא טוב שערבי ישלוט בקאנטרי שעומד על יד המטווח האולימפי."
הקבלן הערבי, איברהים אגבריה, קנה את הקאנטרי מהקבלן המנוח חיים שאשא. שאשא היה חייב כסף לאגבריה והעביר לידיו את הקאנטרי, כנגד החוב. פנייתו של אגבריה לעירייה, בבקשה להעביר לידיו את הזיכיון של שאשא, הכניסה את לנדאו לפאניקה. "לנדאו הזעיק אותי," סיפר עופר, "ביקש בכל לשון של בקשה 'קח את הקאנטרי קלאב. אל תיתן לערבי לקחת אותו."' עופר, בהיותו ידיד עשיר, הסכים.
זה לא סוף הסיפור. ב1989- פרסם מבקר העירייה דאז, משה ברי, דוח חריף על אודות האופן שבו נמסר הקאנטרי לידיו של עופר. לפי הדוח, נחסכו מעופר תשלום מיסי בנייה, אגרות תיעול, ביוב וכבישים וכן מיסי ארנונה שלהערכת המבקר הסתכמו בכמליון דולר. אגב, כאשר התמודד אלי לנדאו לקדנציה נוספת כראש עיריית הרצליה, הוא השתמש בקאנטרי. הוא השתמש בו שוב, כאשר התמודד ב"שביעיות" הליכודיות.
אפרופו משה ברי: בעיריית הרצליה שיתפו אותנו השבוע באנקדוטה המסתובבת במסדרונות העירייה, שלפיה לאחר הגשת דוח המבקר, הופתע ברי לגלות כי הדלת למשרדו נעולה והצילינדר הוחלף. כשניסה לברר מה קרה, נאמר לו כי "אם ישנה את הדוח, יקבל מפתח."
בינואר 1995 עלו הקאנטרי, עופר ולנדאו לכותרות שוב. הפעם, הודיע סגן הממונה על מחוז תל-אביב במשרד הפנים, יוסף ברון, ליועץ המשפטי של עיריית הרצליה, כי התוספת בת 2,000 המטרים הרבועים שאותה התכוונו לצרף למתחם הקאנטרי, איננה מאושרת מכיוון שלא נדונה דיה בערכאות התכנוניות והמשפטיות.
גם חבר המועצה יוסי גבעתי, ששימש עד בחירתו למועצה כדוברו של לנדאו, קבל נגד ההסכמים הנדיבים שנחתמו עם עופר. הוא טען כי בשנים 1988-1987 היה עופר פטור מדמי חכירה, ובשנים שלאחר מכן נעו דמי החכירה סביב שני אחוזים מהמחזור הכספי של הקאנטרי. "למעשה שטח הקאנטרי ניתן במתנה לחברת עופר," טען גבעתי בשאילתה שהגיש ללנדאו ביוני .'94
עשר שנים עברו. הקאנטרי עדיין בבעלותו של עופר, שהתלונן לא אחת כי נדחף לעסקה בעל כורחו ובכלל, שהוא מפסיד שם כסף. "השקעתי שם שישה מיליון וחצי דולר," אמר פעם. "הצעתי את זה ללנדאו, לעירייה, לכל מי שרוצה, בחמישה מיליון. כל הקאנטרי האומלל הזה לא מתקרב לקרסול של אנייה."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.8 התחנה ברמת-חובב, ושובו של קרסני
|
|
|
|
|
|
|
מאז החלו להתגולל תמליליו הפרטיים להביך של פריצקי בין צלחות ארוחות הבוקר של אזרחי ישראל, מככב השם רמת-חובב בעמודי החדשות. מדובר בפרשה סבוכה במיוחד, אפילו טרחנית. אבל ראוי להתעכב עליה כי מדובר בעסקת ענק בהיקף מאות מיליוני דולרים.
באוגוסט ,1997 במהלך כהונתו של יושב ראש דירקטוריון חברת החשמל גד יעקבי, פורסם מכרז להקמת תחנת כוח פרטית ראשונה בישראל ברמת-חובב. המטרה: "להיטיב" עם אזרחי ישראל (שלא לדבר על מקימי חברת הכוח הפרטית).
הרעיון: במקום שחברת חשמל תשקיע בהקמת תחנת כוח, תקים אותו חברה פרטית, שתייצר חשמל זול יותר ותמכור אותו לחברת החשמל. מבין המתמודדים, הרציניים ביותר היו גד זאבי (באמצעות חברת ,(OPC והאחים עופר (באמצעות חברת .(IIPP מבין שתי ההצעות, היתה הצעתם של זאבי ושותפו משה לסרי הזולה יותר. כמה זולה? בחישוב תיאורטי, בכ60- מיליון דולר לאורך תקופה של כ-20 שנה.
בסוף נובמבר 1998 התכנס דירקטוריון חברת החשמל בראשות גד יעקבי כדי לדון בבעיה: בהצעתו של זאבי התגלתה בעיה משפטית מהותית. הוחלט לפנות לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע בין הצעת זאבי להצעת עופר, בין השאר לאור הפער הכלכלי הענק בין שניהם.
בית המשפט המחוזי קבע כי יש לפסול את הצעת ,OPC ולקבל את ההצעה היקרה יותר, של האחים עופר. אגב, בשלב הזה, אלי לנדאו כבר היה יושב ראש חברת החשמל. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי.
אז קרה הדבר המוזר באמת: במקום להקים את תחנת הכוח, החלו האחים עופר לנהל משא ומתן מחודש על התנאים. במקום לבצע את המכרז - שבו זכו בעידן יעקבי, הם פתחו אותו מחדש - בעידן לנדאו.
ביולי ,2003 ארבע שנים אחרי פסיקת בג"ץ לטובת העופרים, התפוצץ המשא ומתן בין משרד התשתיות של פריצקי לבין האחים עופר. מדוע? כי קבוצת עופר התנתה את חזרתה לפרויקט בייקור תעריפי החשמל, יחסית לתעריפים שנקבעו במכרז המקורי. מי התנגד? יוסף פריצקי.
כאן מבליח שם נוסף - של הלוביסט הפוליטי, בוריס קרסני. קרסני עלה בשבועות האחרונים לכותרות, כמי שהזהיר כביכול את פריצקי כי אם יסתבך עם בריטיש גז הוא עלול "לחטוף כדור בראש." כל מי שמכיר את קרסני יודע כי הוא לא מתבטא כך. חוץ מזה, פריצקי בעצמו נסוג מהטענה הזו במהלך חקירתו.
והנה השבוע, בכתבה זו, מאשים מחנה פריצקי את קרסני כי לא רק שפעל בשליחות מימן בעסקת הגז - אלא גם פעל בשליחות האחים עופר, בפרשת רמת-חובב. אנשי פריצקי נוקבים בשמו המפורש של קרסני כמי שייצג את האינטרסים של האחים עופר, כמו גם של חברת החשמל, וניסה להפעיל עליו לחץ כדי להכשיר את העסקה.
מחנה קרסני שומע ומתפלץ. הם אומרים כי פריצקי היסטרי ומוציא אל הפועל את הכלל הראשון בניהול משברים: אם אתה רוצה שישכחו ממך, תבעיר אש במקום אחר. הם אומרים כי קרסני ולנדאו ב"קלאש" (זה ציטוט,( כלומר שהם לא מדברים ")אם קרסני נכנס למסעדה ולנדאו יושב שם, לנדאו קם והולך,(" וכי הסיכוי שקרסני יסייע ללנדאו שקול לסיכוי שפורז יסייע לפריצקי. לפי הסיפורים ששמענו השבוע ממחנה קרסני על פריצקי, קשה להאמין שהשניים היו פעם חברים.
עם זאת, ב"פוליסי," חברתו של הלוביסט, מאשרים: קרסני אכן עובד עם "החברה לישראל" (בבעלות האחים עופר,( ועם חברת החשמל (בעידן לנדאו,( ועם מימן, ועם פריצקי. למרות הכחשותיהם הנמרצות את הטענות על ניגודי אינטרסים, בישראל כמעט בלתי אפשרי להיות משרתם של ארבעה אדונים - ועוד אדוני עולם - מבלי לדרוך על הבוהן של אחד מהם. כידוע, הבוהן של פריצקי למשל נפוחה כבר חודש.
לפני כשבועיים - שבועות ספורים אחרי פרישת לנדאו מחברת חשמל - פנו האחים עופר לחברה, והודיעו כי לא יקימו את תחנת הכוח ברמת-חובב. זה פשוט לא משתלם, הסבירו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.9 תרומות למועמדים וחשבונות פיקטיביים
|
|
|
|
|
|
|
באוגוסט 1993 מוגש כתב אישום נגד יולי עופר, בגין עבירות של הכנה וקיום פנקסי חשבונות כוזבים, שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, בכוונה להתחמק מתשלום מס. שכן עופר תרם למערכות הבחירות המקומיות של צבי בר ברמת-גן, שלמה להט בתל-אביב ואלי לנדאו בהרצליה, וקיבל בתמורתן חשבוניות פיקטיביות משלושה משרדי פרסום: וימר פלוס, אדמון, וצרפתי-שטרנשוס. בחשבוניות היה כתוב כי משרדי הפרסום נתנו שירותי ייעוץ לחברת עופר נכסים.
עופר תרם כ20- אלף שקל לכל מועמד. אולי זה המקום לציין כי כאשר התמודד לנדאו לכנסת, הקצה לו עופר משרד בבית מרכזים בהרצליה, הנמצא בבעלותו. בספטמבר 1994 דוחה שופטת השלום חיה חפץ את בקשתו של עופר להמיר את הרשעתו בתשלום כופר, והיועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן-יאיר מגן על החלטתה. עופר עותר לבג"ץ, שמחזיר את התיק לבן-יאיר. בסיבוב השני, מסכים בן-יאיר לסגור את התיק, בתמורה לתשלום כופר בסך 700 אלף דולר, ולא סנט אחד פחות. מחיקת הרשעתו של עופר סללה את דרכו לרכישת בנק המזרחי, עם מוזי ורטהיים.
לענייננו: לפי פרסום מ,1995- אחד האנשים ששוחחו בעניינו של עופר עם נציב מס הכנסה משה גביש, היה אלי לנדאו. גביש - לימים מנכ"ל בנק מרכנתיל - סירב להירתם להצלת ידידו של לנדאו, שתרם למערכת הבחירות שלו.
גביש, השבוע, אמר "שהוא לא זוכר מי פנה אליו," אבל שהיו רבים כאלה, והוא חשב כי המרת ההרשעה בכופר היתה טעות. בן-יאיר מסר כי לא הופעלו עליו לחצים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.10 רחוב איינשטיין והחומה הסינית
|
|
|
|
|
|
|
באוגוסט ,1996 פחות משנתיים אחרי שהצהיר בראיון עיתונאי כעוס "נמאס לי, אני לא בונה יותר בהרצליה,"! הפציע בפעם המי יודע כמה שמו של יולי עופר, במדורי הנדל"ן המקומוניים. הפעם, כמי שחברה בבעלותו רכשה את רחוב איינשטיין בהרצליה פיתוח. כולו.
מדובר ברחוב ללא מוצא, סמוך לחוף הים, שכלל שורה של 11 בתים בני קומה אחת שנבנו לפני למעלה משני עשורים. ליאון תמן, הבעלים הקודמים, שיכן בבתים עובדים זרים ופועלים שעבדו במלון דניאל הסמוך שהיה בבעלותו.
אחרי רכישת השטח הגיש עופר תוכנית לבניית 72 יחידות דיור, בשורת בניינים בני שלוש קומות פלוס. יושב ראש הוועדה המקומית שבחנה את התוכנית, היה - אלי לנדאו.
בתוכנית הרחוב המקורית ביקשה העירייה להפקיע כ24- אחוז מהשטח לצורכי ציבור. משמעות השינוי שביקש עופר היתה אפס אחוזי שטח לצורכי ציבור, ורווח אפס בין הבתים. ועדת התכנון בראשות לנדאו אישרה את התוכנית.
תגובת המקומיים היתה כמעט אוטומטית ובהולה כצפוי. "יולי עופר," התלונן עורך הדין ונציג התושבים משה בלטר, "מתכוון לבנות כאן שתי חומות סיניות. כיצד אפשר להתיר הגדלת שטח ומספר יחידות מגורים פי 5.5 ו6.5- באזור הווילות היקר במדינה, בה כל וילה על חצי דונם ששווה כמיליון דולר."? השבוע, סירב בלטר להתראיין בנושא שכה הכעיס אותו פעם. אגב, היום הוא מייצג את "עופר נכסים" בתיק מסויים.
ביקרנו השבוע ברחוב איינשטיין האמור. אם בפרשת "מרינה לי" עופר הובס, כאן הוא ניצח, בגדול. "עופר השיג את מה שרצה," אמר תושב השכונה איציק אללוף, "והתירוץ של לנדאו היה שהפרויקט יאפשר לאנשים נוספים לגור ליד הים. בשורה התחתונה, המאבק הסתיים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"טענות שקריות"
|
|
|
|
|
|
|
דובר מטעם קבוצת עופר מסר בתגובה:
"מאז ומעולם קבוצת עופר עושה את עסקיה על פי החוק במדינת ישראל. השאלות אשר הופנו על ידכם מגמתיות ויש בהן מטרה להכפיש ולהעליל על מר יולי עופר ומשפחתו, אשר נמנים עם אושיות הכלכלה הישראלית.
"אנו דוחים את ההאשמות בשאת נפש ומדגישים שכל הטענות נבדקו והוכחו כשקר. חלקן גובלות ברכילות מרושעת שהתמודדות איתה אינה ראויה כלל. חלק מהטענות בנות 15-10 שנה וכבר אז נתגלו כלא נכונות.
"בהתייחס לשני הנושאים האקטואליים - חברת הפחם ורמת-חובב - יש להדגיש כי למר יולי עופר אין כל קשר וזאת כתוצאה מהרה-ארגון אשר נעשה באחזקות המשפחה בחברה לפני כשנתיים."
מהנהלת חברת עופר ספנות נמסר:
בהתייחס לרמת-חובב: "העובדות ביסוד השאלות אינן מדויקות בכלל. קבוצת עופר הפסידה מעל 20 מיליון אירו בפרויקט רמת-חובב ומבקשת לשים את כל הפרשה העגומה הזאת מאחוריה. קבוצת עופר לא קיבלה כל סיוע מחברת החשמל בכלל או מאלי לנדאו בפרט בהתמודדות הבלתי פוסקת שנכפתה על הקבוצה מול הבעיות הקשות שנערמו בפניה על ידי רשויות המדינה. חתימת החוזה עם חברת החשמל התעכבה חמש שנים לאחר הזכייה בשל פגמים רבים שנפלו בעריכת המכרז על ידי חברת החשמל והמדינה, שהצריכו התמודדות רשויות המדינה וקבוצת עופר נגד חברת החשמל בבתי המשפט, כדי לתקנם. "
"אנו מאשרים נכונות לנתינת סיוע מרשות החשמל הממשלתית בראשות מר דוד אסוס, אשר היתה מוכנה לתת לנו פיצוי חלקי בלבד במחיר החוזה. לאור האמור, מימשה קבוצת עופר את זכותה המעוגנת בחוזה המקורי עם חברת החשמל לבטל את ההסכם תוך תשלום פיצוי של מיליון דולר (למרות שבמקרה הנוכחי הצד המפצה צריך להיות בעצם המפוצה.(
"קבוצת עופר מצידה ממשיכה בקידום פרויקטים בתחום החשמל ביחד עם בריטיש גז, ללא קשר לזהות העומדים בראש חברת החשמל ולאחרונה הגישה תשובה חיובית להצעת מחיר של המדינה במכרז להקמת תחנת כוח במישור רותם, מחיר שהוא טוב בהרבה ממחיר החוזה בפרויקט רמת-חובב. אגב, מכרז מישור רותם פורסם על ידי המדינה לעומת מכרז רמת-חובב שפורסם על ידי חברת החשמל (סביר להניח כי המדינה הפיקה לקחים מניסיון העבר שלה כאשר הפקידה את המכרז להפרטת החשמל בידי חברת החשמל עצמה.( קבוצת עופר מאמינה בפוטנציאל הטמון בייצור חשמל פרטי במדינה ומוכנה להשקיע מהונה לקידום פוטנציאל זה."
בהתייחס להובלת הפחם: "הפרטים המופיעים בכתבה שגויים לחלוטין. חברת הספנות של האחים עופר הינה בעלת מספר רב של אניות ישראליות ופועלת בתחום הספנות בארץ מזה עשרות שנים. קבוצת עופר היא היחידה שהגישה הצעה שמאחוריה גם ישנו כיסוי של אניות ישראליות. על כך גם מעיד מנכ"ל חברת הפחם, מר יעקב דנאי, בתקשורת.
"כל השאר הציעו הצעות ב'אוויר.' בלי יכולת 'לפרוע את השטר.' כלומר - הצעות כספיות בלי אניות. חלק מהמציעים לא עסקו מעולם בתחום הספנות. תחום שבו ההתמחות, הניסיון והמקצועיות הינם מהותיים ביותר. בסוף התהליך, הצטיידו בשתי אניות ישראליות של האחים עופר במחיר שוק שהיה גם המחיר הנמוך ביותר כפי שצוין על ידי מר דנאי, ובכך חברת הפחם קיימה גם החלטת הממשלה לגבי הובלה באניות ישראליות."
"מעורבותם של פריצקי ולנדאו בנושא אינה ידועה לנו ואין זה מעניינה של החברה."
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
